שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון גונן, פסלה ראיות במשפט נגד אדם הנאשם במתן שוחד לשוטר, תוך שהיא מתחה ביקורת חריפה על חוקרי מח"ש.
בהחלטה היא ציינה: "מהתיעוד החזותי עולה תמונה מדאיגה של הפרת זכויות הנאשם באופן ברור ומפורש. רק הבנה והטמעה עמוקה של המשטרה והפרקליטות כי התנהלות פסולה כזו, גם אם הפיקה ראיות מרשיעות, לא תביא להרשעת הנאשם, רק אז יימנעו משימוש בהתנהלות פסולה כזו".
על פי כתב האישום המקורי הואשם הנאשם במתן שוחד לשוטר חיים מור בשתי הזדמנויות. כאשר פעל השוטר מול הנאשם ולבקשתו, להפחתת מכסת המאבטחים במועדן "הפלאקה". בתחילה, פעל השוטר של מרחב יפתח להורדת המכסה מ-12 מאבטחים לשמונה, וזאת בעבור 7,000 שקלים אותם קיבל על פי האמור בכתב האישום המקורי מהנאשם. בהמשך, פעל השוטר להפחתת המכסה משמונה לשישה מאבטחים, בעבור שני מכשירים סלולריים חדשים שסיפק לו הנאשם. שותפיו של הנאשם שהם הבעלים המקוריים של מועדון הפלאקה, פנו למשטרה, ככל הנראה לפני חקירתו של הנאשם, וחתמו על הסכמי עד מדינה עם המאשימה, והופטרו כליל מאחריות.
הנאשם הודה במסגרת חקירתו בעבירה שיוחסה לו, ולטענתו ההודאה ניתנה שלא מרצונו החופשי. כיום באמצעות עו"ד ענבר קינן מהסנגוריה הציבורית הוא כופר היום בעובדות כתב האישום ובעבירה של מתן שוחד המיוחסת לו. עו"ד קינן טענה כי יש לפסול את הודאותיו משלושה טעמים עיקריים: הראשון, מניעת מפגש עם עו"ד עד לשלב מאוחר מאוד של החקירה, השני, תיעוד חסר של חלק מהחקירה, חלק מרכזי בו הודה הנאשם, וכן בשל הבטחות שווא שניתנו לנאשם, כך שההודאות הוצאו ממנו בדרך של פיתוי והשאה.
השופטת אגמון גונן הסבירה בפסק מדוע יש לפסול את הראיות שמח"ש השיגה כשהפרה את החוק ופגעה בזכויות הנאשם. "במקרה שלפניי הנאשם נחקר בנסיעה מביתן בתל אביב למשרדי מח"ש בירושלים, ללא כל תיעוד, פרט למזכר שנכתב בדיעבד, יום לאחר אותה נסיעה, ע"י החוקרת הדרה וילק. בנוסף ובעיקר, הנאשם נחקר כשיצא להפסקת סיגריה במשך קרוב לשעתיים, בתחילה, כשעה, ללא כל תיעוד (פרט למזכר שנכתב ע"י החוקר תא שמע, יומיים לאחר אותה חקירה), וחלקה השני, בתיעוד קולי בלבד", כתבה השופטת והוסיפה: "החוקרים היו מודעים לצורך בתיעוד חזותי ונמנעו מכך. הסבריהם, לא היו אמינים בעיני. לא הייתה כל מניעה להעלות את הנאשם חזרה לחדר החקירות ולהמשיך שם את חקירתו תוך תיעודה כדין. במקרה שלפניי מבקשת הסניגורית לפסול את שני המזכרים לגבי החקירות שלא תועדו, כמו גם את ההקלטה הקולית של חלק מהפסקת הסיגריה".
בהחלטתה השופטת גם ציינה כי לאור הפסיקה הרבה, והזיכויים אף מעבירות של רצח וניסיון לרצח, אין מנוס מלהמשיך ולפסול הודאות והודעות שנגבות ללא תיעוד. "והנה שוב מצויים אנו במצב בו מופרות הוראות חוק חקירות חשודים בדיוק באותו אופן. לאחר ארבע שעות חקירה (מרביתן ללא היוועצות בעו"ד), חוזר הנאשם על גרסתו כי לא נתן שוחד, ודווקא לאחר כשעה של "שיחה" לא מתועדת ב"הפסקת סיגריה", הוא מודה במיוחס לו", כתבה השופטת שאף ציינה כי לא קיבלת את בקשת הפרקליטות שגם אם יימצא שנפלו פגמים בחקירה, יורה בית המשפט על קבלת הראיות.
"אין מקום לקבלת בקשת המאשימה. ראשית ובעיקר, כיון שההודיה עצמה לא הייתה חופשית ומרצון, קשה לבסס עליה את הכרעת הדין, שכן, בהחלט ייתכן כי אינה אמת. כך, בעיקר לאור העובדה כי הנאשם דבק בגרסתו לפיה לא נתן שוחד, במשך שעות חקירה ארוכות, ועל אף שנמנע ממנו ייצוג משפטי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו