לא רק הסכם הגרעין העסיק את משתתפי פסגת הנגב. בצד הדאגה בשל השלכות ההסכם, נבחן גם הרעיון לחסל את הנוכחות וההשפעה האיראניות בסוריה ובלבנון באמצעות הכשרת השרץ המכונה אסד.
הרעיון הזה, כפי שעולה מהדיווח ב"ישראל היום", אינו חדש, אבל זוכה גם עכשיו לקידום נמרץ מצד יורש העצר של האמירויות, מוחמד בן זאיד, בהסכמה פסיבית של ישראל ושאר משתתפי הפסגה. בנובמבר אשתקד שלח בן זאיד את שר החוץ שלו לדמשק, ובחודש שעבר קיבל את פני אסד באמירויות. זהו ביקור ראשון של הנשיא הסורי במדינה ערבית, מאז שהחל להקיז את דמם של אזרחיו לפני 11 שנה בדיוק וסולק בשל כך מהליגה הערבית.
לא במקרה איחוד האמירויות היא זו שמובילה כעת את המהלך. הירי של המורדים החות'ים לעבר האמירויות קבר את מאמצי ההפשרה ביחסים עם טהרן, והזכיר למדינות המפרץ שהאיום העיקרי עליהן מצד איראן רק ילך ויחמיר כשייחתם הסכם הגרעין.
מכאן העסקה שדוחפת האמירויות: מדינות ערב יפעלו לחידוש הלגיטימציה הערבית והבינלאומית לרודן הסורי וגם להחזרת סוריה לליגה הערבית, ובתמורה יורה אסד על הוצאת "כל הכוחות הזרים" מתחום סוריה ועל חידוש הריבונות המלאה של דמשק על כל שטח המדינה. בלי מיליציות איראניות ובלי כוחות טורקיים.
בחדרים סגורים מסביר בן זאיד את ההיגיון שמאחורי ההצעה. ראשית, אסד אמנם שליט אכזר וחסר רחמים, אבל הוא עדיין החלופה היחידה שנותרה להנהגת סוריה, וכל החלופות האחרות גרועות ממנה. שנית, אסד שרד, אמנם, בזכות כידוני חיזבאללה ואיראן והצבא הרוסי, אבל אינו "מאוהב" בנוכחות האיראנית והיה שמח להיפטר ממנה. ושלישית, אסד מבין שלאיראן אין המשאבים האדירים הדרושים לשיקום סוריה מהריסותיה, בשעה שהמפרציות דווקא יוכלו לסייע.
לא רק עומאן והאמירויות, אלא גם מצרים, ירדן ומדינות ערביות נוספות, בצד ישראל, תומכות בעסקה המוצעת להכשרת הרודן הסורי. הבעיה היא שמדובר ברעיון שאינו מעשי, לפחות לא בשלב זה.
תמונת המצב לא תשתנה
אסד אמנם שרד את המלחמה, אבל חלקים גדולים מסוריה אינם בשליטתו. הוא חייב את שרידותו לרוסים ולאיראנים, והאחרונים כבר חלחלו עמוק לתוך שורות הצבא הסורי. אין בכוחו לדרוש את יציאת האיראנים ויציאת חיזבאללה, ששולט גם באזור הגבול שבין סוריה ללבנון, כשם שאין בכוחו לדרוש את יציאת הטורקים מצפון סוריה, לפני שיושג הסדר שירחיק מהגבול את המורדים הכורדים. ארה"ב מתנגדת בכל תוקף להשארת אסד בשלטון, והסיכוי לתיאום עמדות בין מוסקבה לוושינגטון בעניין הרחקת האיראנים מסוריה בשעה שהתותחים רועמים באוקראינה - שואף לאפס.
בנסיבות הללו, אין מקום לתקווה שהחזרת אסד לחיק האומה הערבית, כשלעצמה, תחולל שינוי יסודי בתמונת המצב הפנימית בסוריה. ישראל תצטרך להמשיך לעמוד על המשמר כדי לקזז מההשלכות השליליות של הסכם הגרעין, מבלי להרפות מהמאמץ להקטין בכל דרך אפשרית, צבאית ומדינית, את ההשפעה האיראנית בסוריה ובלבנון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו