מנהיגים על ספת הפסיכולוג

אדם בתוך עצמו הוא גר

מדינה היא בסך הכל אדם מגודל, עם גוף, נפש וכל חבילת התסביכים.

הובס כבר פילסף את זה לפני 374 שנה בספרו הלוויתן: "הריבונות היא הנשמה, הפקידים הם המיפרקים, רשויות החוק הם העצבים. היועצים הם זיכרונו, אחדות העם היא בריאותו, מרידה היא מחלתו, מלחמת אזרחים היא מותו".

ואני מוסיף: אם המדינות הן כמו אנשים קטנים, גם מנהיגיהן הם בעצם מדינה גדולה. 350 מיליון תושבים יש בארצות הברית וישראל יחד, והם מרוכזים בגוף של שני אנשים בעשור השמיני של חייהם, טראמפ ונתניהו.

אם נבין את נפשם, נציל את נפשנו.

האמת היא, אני אדם שמתגבר

לאורך הקריירה שלו נטען כי טראמפ לא בנה את עצמו מאפס. "הוא לא איש עסקים מחונן, הוא פשוט נולד למשפחה עשירה וקיבל מאבא שלו של מיליוני דולרים", חבטה בו התקשורת בארה"ב.

במקום להכחיש, טראמפ הפך את זה למנוף. הוא סיפר כי לקח מאביו הלוואה קטנה של מיליון דולר, אך הכפיל אותה לאימפריה של מיליארדים. הוא הפך את הנרטיב: במקום להיות מי שנולד עם כפית זהב, הוא הציג את עצמו כמי שהפך סכום בינוני יחסית לעסק בינלאומי. חולשתו הפכה להצלחתו.

גם הזלזול במועמדתו של טראמפ לנשיאות היה חסר תקדים. אובמה אמר עליו בפטרונות אופיינית ב-2016 ש"נשיאות ארצות הברית היא לא בידור ולא תוכנית ריאליטי". אז טראמפ החליט להיות נשיא וגם לעשות מהתפקיד תוכנית ריאליטי מבדרת, רק עם יותר רייטינג.

"אתה לוזר", אמרה עליו אחייניתו מרי כשרצתה לצבוט נקודה רגישה. גם אביו, איש הנדל"ן הקשוח פרד, חינך אותו להיות תחרותי ושלח אותו בגיל 13 לבית ספר צבאי כדי "לחזק" את אופיו. במקום להישבר, טראמפ הפך את החינוך הזה למנוע פנימי. הוא פיתח אישיות של לוחם שלא מוותר גם כשסביבו בטוחים שהכל אבוד. הוא הפך את ההשפלה לכוח.

אם תרצו, אפשר לתמצת הכל לרגע הויזואלי ביותר בהיסטוריה המודרנית: רגע אחרי שטראמפ ניצל מכדור מתנקש בפנסילבניה והדם עוד על פרצופו הוא כבר ממנף את הפגיעה לתמונת אגרוף אייקונית "פייט.פייט.פייט".

טראמפ צריך אישור להצלחה מאבא גם היום, חייב תדמית של וינר כמו אוויר לנשימה. דונלד רוצה לחזור מהפנימייה ולהביא לאבא נובל בילקוט.

הלב על השולחן

עד כאן המניעים של טראמפ, אבל הנה הגאונות המזוקקת:  הוא אומר את זה. "כולם מקבלים פרס נובל. אני עשיתי יותר מכולם, למה אני לא מקבל?". בפנים, חד וחלק. בעימות לנשיאות האריס אמרה לטראמפ שהקהל עוזב את העצרות שלו מוקדם "מתוך תשישות ושעמום", הוא אפילו לא טרח לנסות ולהסתיר את העלבון.

 "להיות אנושי פירושו לחוש תחושת נחיתות - והם כבר יהפכו לתמריץ להשגת המטרה", אמר אלפרד אדלר, מייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית. בגיל 78 טראמפ לא מוכן להסתתר יותר. הוא מגלומן, והוא מרגיש עם זה מעולה.

וכך הגענו לרגע ההיסטורי שחזינו בו השבוע:  כשאתה מגלומן מחוץ לארון, אין לך סיבה למעצורים. החולשות על השולחן? אז אתה מצפה שגם החולשות של האחרים יהיו - ואתה פשוט תשלוף מה שנשמע לך הגיוני. אין פילטרים בתפריט.

והנה ההיגיון של טראמפ, שקוף כמו השמלה של אשתו של קניה בגראמי: "אם יש שטח אדמה הרוס, עם אוכלוסייה ברברית שלא מסוגלת מנטלית ושכלית לקומם את עצמה, אלא משקיעה כמו אלכוהוליסט כל דולר שהיא מקבלת ברצח שכנתה, היא פשוט לא צריכה להיות שם. השטח שלהם נראה כמו הזדמנות לנדל"ן מניב על חוף הים? נהפוך אותו לפנינה תיירותית".

אובמה אמר על טראמפ בפטרונות אופיינית ב-2016 ש"נשיאות ארצות הברית היא לא בידור ולא תוכנית ריאליטי". אז טראמפ החליט להיות נשיא וגם לעשות מהתפקיד תוכנית ריאליטי מבדרת, רק עם יותר רייטינג.

וטראמפ מוסיף לעצמו: " 5.5 מיליון פליטים עזבו את סוריה מאז תחילת המלחמה שם. הם עברו לטורקיה, מצרים, לבנון עירק וגם לגרמניה. מה זה כבר לטפל ב-2 מיליון עזתים".

ומהחולשה הזאת, אנחנו מרוויחים.

לנצח אחי

וכעת לדמות המשנית של השבוע, כמה מוזר לומר, בנימין נתניהו.

נתניהו גדל לצידו של אחיו יוני, שיועד על ידי אביו להיות המנהיג. בן ציון נתניהו ציין בעצמו שביבי "יותר מתאים להיות שר חוץ מאשר ראש ממשלה". נתניהו גם הזניק את הקריירה שלו אחרי נפילת אחיו ולזכרו: הוא כינס את הועידה העולמית למאבק בטרור ב-1979, והוציא את הספר "הטרור - כיצד יוכל המערב לנצח". הוא לא ברח מכך: בנימין נמצא כאן בגלל יוני. אבל גם שבירת שיא הכהונה של בן גוריון לא מספיקה לו - הוא רוצה להוכיח לאבא שהוא יכול להיות ראש הממשלה הכי מוצלח.

רק שיש הבדל אחד מטראמפ: בנימין נתניהו מעולם לא יגיד את זה. הוא לא חושף את חולשותיו. לא הנפשיות, לא הפיזיות. הוא גם תמיד בריא, הוא תמיד חזק, לא לוקח אחריות ולא משתף בטעויות.

התוצאה: הוא הולך על ביצים. הוא שורד. הוא מסתכן כשהוא לא לוקח סיכונים: לא מול מנהרות חמאס ב-2014, לא מול איראן, וגם לא אחרי הטבח הגדול בתולדותינו כשנמנע מהתגובה המתבקשת מכל מנהיג על הגלובוס - להתייחס לאוייב שלך כמו שבעלות הברית התייחסו לנאצים. את המשמעויות בן ההיסטוריון מכיר מצויין. בתום מלחמת העולם השנייה מעל 12 מיליון גרמנים גורשו בטרנספר הגדול בהיסטוריה ממדינות גרמניה לשעבר. נתניהו לא העז להעלות זאת על דל שפתיו עד השבוע. אגב, גם משאיות סיוע הומניטרי לנאצים לא מתועדות ברישומים ההיסטוריים מאז.

אם נתניהו היה מספיק אמיץ כדי להיות חלש, הוא היה יכול להיות חזק. בינתיים, למזלנו, יש לו את טראמפ. זאת ההזדמנות האחרונה שלו לקחת את מה שטראמפ מציע לו ולהביא ניצחון מוחלט, כדי שהילדים שלנו לא יטבחו שוב במיטתם.

מנהיג חלש חזק, ומנהיג חזק חלש עמדו בחדר סגלגל והחליטו לשנות את ההיסטוריה, אבל בעצם, עמדו שם שתי מדינות עם מחלות כרוניות. זה הזמן להבריא.