שעון החול לבחירות התהפך

שום הפתעות אין בסיפור

בחירות הן סיפור. לפעמים סיפור עם, לפעמים סיפור אימה. מנצח בהן מי שיש לסטורי שלו יותר צופים. נתניהו פוסט עסקת חטופים סיים השבוע מסע כתיבה, שאותו החל ב־7 באוקטובר: הסיפור שלו מוכן.

שעון החול לבחירות התהפך ברגע שיש לנתניהו יותר מדי מה להפסיד, פחות מדי מה להרוויח. היכונו לפסטיבל מספרי הסיפורים

וככה זה ילך: "קרה לנו אסון. מייד אחריו יצאנו למלחמת התקומה, פגענו אנושות בחיזבאללה, החזרנו את עזה לתקופת האבן. נסראללה וסינוואר בקבר. ישראל הסירה את האיום המיידי של ציר הרשע. החזרנו את רוב החטופים בשתי עסקאות. עמדתי מול כל העולם, מול ממשל עוין בארה"ב וצווי מעצר בהאג, מול לחצים מבחוץ ומבפנים - בלי זה, זה לא היה קורה".

ראש הממשלה ימשיך לספר לנו: "עכשיו נותרו לי שתי משימות: איראן וסעודיה. זה יהיה הניצחון המוחלט. הסרת האיום של המדינה היחידה בעולם שמאיימת בגלוי בהשמדה על מדינה אחרת, ושלום עם המדינה הערבית החשובה ביותר. תנו לי את הכוח להוביל את ישראל לחוף מבטחים ולהשלים את משימתי ההיסטורית".

גם לעצמו נתניהו יספר סיפור: "טראמפ חזר, אני חזרתי. כולם פה, אפשר להתחיל במסיבה. הסכמי אברהם היו חלק מקמפיין הבחירות ב־2020, סעודיה תתפוס את תפקיד MBZ בבחירות האלה. ממילא חוק הגיוס מקרטע, התקציב נושא בחובו גזירות קשות, בן גביר שותף מהגיהינום, סמוטריץ' מאיים לעזוב ודורש לשוב למלחמה וליישב את עזה. הוא איש מסיפור אחר, אני צריך לנוע קדימה. אה, בחירות גם יעצרו את העדות במשפט שלי, מה רע".

מלחמה ושלום, זה הכרטיס של נתניהו לבחירות הבאות. בחירות על הנושא המדיני־ביטחוני הן מתנה בשבילו. המפלגות הערביות מוקצות בציבור הישראלי, הוא צריך גוש חוסם של 56 לגוש שלו כדי להישאר בשלטון, ואז להישאר בתפקידו עם בחירות נוספות או בלעדיהן.

כישלון האופוזיציה המתקלפת בקצב ממוצע של מנדט בחודש, והפספוס האדיר שלה מהתמקדות בחוק הגיוס לתמיכה במחאת קפלן, היו מתנה יקרה מפז לנתניהו. ונתניהו אוהב מתנות.

שעון החול לבחירות התהפך ברגע שיש לנתניהו יותר מדי מה להפסיד, פחות מדי מה להרוויח. היכונו לפסטיבל מספרי הסיפורים.

אשליות, אשליות

זאת היתה ישיבת הממשלה המכריעה על עסקת החטופים. יותר מאלף מחבלים עמדו בפני שחרור.

הציבור אמר בקול ברור: כן לעסקה. בסקר האחרון שפורסם היו 79%  בעד, רק 14% נגד.

גם ראשי מערכת הביטחון התייצבו כאיש אחד בעד המהלך, ובהם ראש השב"כ, ראש המוסד והרמטכ"ל, שאף אמר: "העסקה היא כרגע הדרך היחידה. לא מן הנמנע שנפגוש חלק מהמשוחררים בפעילות הצבאית בעתיד, אבל בהערכות המצב שלנו אנחנו חושבים ששחרור האסירים הוא בר הכלה מבחינה ביטחונית". רק שלושה שרים מהימין העמוק התנגדו, ההחלטה עברה בקלות.

זה היה בשנת 2011, והעסקה היתה עסקת שליט.

לרמטכ"ל, אגב, קראו בני גנץ. השרים שהתנגדו היו אביגדור ליברמן, בוגי יעלון(!) ועוזי לנדאו. לראש הממשלה קראו נתניהו, אותו נתניהו שתקף בספרו את עסקת ג'יבריל והסביר כי "שחרור אלף המחבלים היה בין הגורמים שסיפקו מאגר של מתסיסים ומנהיגים שהציתו את אש האינתיפאדה, גל של רציחות ושפיכות דמים". מה שבטוח הוא שנתניהו צדק, רק תבחרו איזה נתניהו.

השכינה אצלם זה עסק

הרפורמה כבר כאן, והיא תשפיע על החיים של כולנו. כמו הדברים המשמעותיים באמת, אף אחד לא שם לב אליה, אף אחד לא מפגין נגדה ואפילו אין לה סיכה. תכירו, רפורמת הרבנים המשתמטים 2025.

קצת רקע: לאורך כל המסורת היהודית, בכל מקום על הגלובוס, המנהג היה שמי שבוחר את רב העיר היה הקהילה שעליה הוא ממונה. הגיוני. הוא יקבל החלטות בנושא נישואים, גירושים, כשרות וחיי הדת של התושבים - ולכן הם אלה שבוחרים אותו. בשל כך רוב הגוף הבוחר את רב העיר היה מורכב מנציגי הציבור המקומיים.

ברפורמת הרבנים המשתמטים זה השתנה. התקנות החדשות של ש"ס שיצאו בסוף השנה קובעות שמי שישלוט בגוף הבוחר יהיה (סורפרייז סורפרייז)... ש"ס. המשמעות: רבנים שלא שירתו בצבא ברובם ייהנו מהסמכות על תושבים חילונים ודתיים, משתמטים יהיו ממונים על המשרתים וישתכרו מכספם. מדובר על לא פחות מ־50 ערים, שבהן כיום לא מכהן רב עיר.

לאחרונה הוגשה עתירה לבג"ץ כדי לעצור את הרפורמה, הדיון יתקיים ב־29 בינואר. כמיטב מסורת הקומבינה הישראלית, משרד הדתות שלח מכתב לראשי הערים שבו הוא דורש מהם למנות את נציגיהם לוועדות הבחירות עד לתאריך זה. המטרה: לבוא לבג"ץ ולומר לו: המעשה עשוי, כבר אי אפשר לשנות. אופסי.

לקינוח, הוחלט גם שרב העיר יכהן ללא הגבלת זמן. מסמר בלי ראש אבל עם כיפה שחורה.

840 חיילים נפלו מתחילת המלחמה, מתברר שאיתם נקברה גם הבושה.

This could be paradise

המטרה: לקחת את הילדים להופעה של קולדפליי. האמצעי: לטוס להופעה הראשונה שנמצא. התוצאה: מצאנו את עצמנו בשבוע שעבר באבו דאבי, יחד עם עוד 50 אלף איש וכריס מרטין. היינו שם עם איראנים, פקיסטנים, עיראקים, כווייתים, קטארים ועוד אחים מאמא אחרת. המנחים דיברו לסירוגין אנגלית וערבית, ממש אסי ורותם של המגזר. כשמדברים על מזרח תיכון חדש, ככה אולי זה ייראה.

אבל כל ההופעה לא יכולתי להתעלם מבחורה צעירה שהגיעה עם חברה שלה. היא בלבוש מלא, כיסוי ראש וגוף, רעלה מלאה, וחברתה בלבוש מערבי. שתיהן רקדו כל ההופעה, שלטו במילים, ובעיקר היו עסוקות בלהעלות את עצמן לאינסטגרם.

אחרי המופע הוזמנו לאירוע פרטי עם הלהקה, בהשתתפות שייח'ים מהמפרץ שהגיעו לפגוש בפלא. בינתיים החדשות מהארץ היו על מה שאחיהם עוללו לנו, והמעט מדי שעוללנו להם בחזרה. בעולם אחר גם השכנים שלנו פה היו בוחרים לשיר "Yellow" במקום להכריח אותנו לענוד סיכה צהובה. אולי זה עוד יקרה פעם. אולי האחים האנושיים של העזתים ילמדו אותם שיכול להיות פה Paradise. בינתיים, זה עלינו.

שיר בשבוע

"עכשיו אני כי ההוא הלך,

הפחדן שהיה כאן קודם - טוב שהוא הלך"

טראמפ שר נטאשה בטקס ההשבעה