טראמפ מתכנן חגיגה - ולשם כך גם נתניהו היה צריך להתקפל

שוטרי משמר הקפיטול בעטו במגפיהם בקרח שעל המדרכות, בניסיון למזער את סכנת ההחלקה שתארוב כאן בשבוע הבא להמונים שיבואו לצפות בהשבעתו של דונלד טראמפ.

זה לא יעזור. לא רק שוושינגטון עטויה כולה בכפור לבן שלא נמס - אלא שביום שני בצהריים, בדיוק בשעות שבהן הנשיא החדש יישאל בשנית אם הוא נשבע לשמור אמונים לחוקת ארה"ב, השלג אמור לשוב לרדת על העיר.

שלא כמו בישראל, כאן הפתיתים הלבנים לא עוצרים את החיים, וגם לא את ההכנות להשבעה. ארבעה דגלי ענק כבר נתלו על צידו האחורי של בניין הקונגרס. מאות מושבי המכובדים הונחו. משדרים זמניים לתגבור הקליטה הסלולרית הוצבו. גדרות שחורות תוחמות את מתחם המכובדים, "שרק האנשים העשירים יכולים להיכנס אליו", לפי גרסת נהג המונית שהביא אותי למקום.

וושינגטון בהחלט לובשת חג לקראת חזרתו של טראמפ לחדר הסגלגל, והאווירה הפעם שונה בתכלית מזו שפגשתי כאן ב־2017. אז, אחרי שהדהים את העולם בניצחון על הילארי קלינטון, מילאו את העיר צעדות מחאה, הפגנות, הלמות תופים של ארגונים פמיניסטיים, פרוגרסיביים ודמוקרטיים. אמריקה הממסדית סירבה להשלים עם תוצאות הבחירות. הפעם, לפחות בסיבובים שלי בעיר, לא נראתה אפילו הפגנה אחת. טראמפ כבש את אמריקה - והיא כורעת ברך לפניו.

"רגע רייגני"

כדי שביום שני (19:00 שעון ישראל) טראמפ יוכל לבשר לעולם על "רגע רייגני" בנאום ההשבעה, גם ראש ממשלת ישראל התקפל תחת הלחץ של הנשיא החדש־ישן.

ב־21 בינואר 1981, בדיוק כשרונלד רייגן הפך לנשיא ארה"ב, הסתיימה פרשת בני הערובה האמריקנים באיראן, ו־52 האזרחים שבו הביתה אחרי 444 ימים.

גם היום "טראמפ רוצה שהעסקה תיסגר לפני שהוא נכנס לתפקיד" - כך אישר בפניי שר בכיר בממשלה את ההסבר לנכונותה הפתאומית להשאיר כל כך הרבה חורים בהסכם המסתמן לשחרור החטופים. "אני מודה שיש קשיים, ועדיין - צריך ללכת על זה", הוסיף השר, שלפחות לא מתכחש לבעייתיות הכרוכה בהסכם שאולי יובא לאישור הממשלה בימים הקרובים.

ואכן, אלמלא הפגישה בשבת בין החבר הקרוב ביותר של טראמפ, סטיב ויטקוף, לבין נתניהו, לא היינו רואים את ראש הממשלה מוותר בדיוק באותם הסעיפים בהסדר שעליהם התעקש, ובצדק, מול ג'ו ביידן, שהצהיר אתמול כי "אנחנו על סף כינון עסקה בעזה, פועלים על מנת להגיע להפסקת אש ולהשבת חטופים". ויטקוף קרוב לטראמפ כבר עשרות שנים, כמו בן משפחה, שהיא הדבר החשוב ביותר אצל הנשיא הנכנס.

פורמלית, ויטקוף נושא בתואר "השליח למזרח התיכון", ולא "השליח לסוגיית החטופים". ובכל זאת, טראמפ שלח דווקא אותו כדי שנתניהו יידע שהנשיא הנבחר הוא זה שדורש ממנו להתגמש. לא במקרה לשכת רה"מ סירבה להגיב לשאלה אם ויטקוף הוא זה שלחץ את נתניהו לפינה.

צריך גם לזכור שנתניהו עדיין מתאושש מהניתוח שעבר. וכך, די מהר לאחר המפגש בין השניים, ישראל ריככה חלק מעמדותיה.

כל העיניים על אל.איי

הפרדוקס הוא שבתקשורת האמריקנית ההתפתחויות במשא ומתן מקבלות מעט סיקור כרגע. הערוצים והעיתונים, שלא לדבר על הציבור הרחב, הרבה יותר מוטרדים משריפות הענק בלוס אנג'לס ומההשלכות של ההגירה הלא חוקית לאמריקה - לא רחוק מהמוֹל של וושינגטון, בתוך מדשאה מושלגת, עומדים אוהלים של אחדים מהם. המזרח התיכון וצרותיו רחוקים מהאמריקנים תודעתית כמו שהם רחוקים גיאוגרפית.

אך כל זה ישתנה אם יהיה הסכם. במקרה שחטופים ישתחררו בעסקה, ובפרט אם יהיו בהם אזרחים אמריקנים, מה שקורה בקטאר ובירושלים ישפיע מאוד על האירוע ההיסטורי שיתרחש בעוד פחות משבוע למרגלות בניין הקפיטול.