האם מורשת קיסינג'ר תקום לתחייה במזרח התיכון?

לפני שנה הלך לעולמו בגיל 100 הנרי קיסינג'ר, שכיהן כיועץ לביטחון לאומי וכמזכיר המדינה בממשלי ניקסון ופורד. אף ש־51 שנים חלפו מאז תקופתו, נראה ששיטתו "צעד אחר צעד" לגיבוש הסכמות טקטיות במזרח התיכון עשויה לחזור.

בראייתו, עדיף להתמקד קודם בשולי הסכסוך ולזהות שם מוקדי הסכמה, ורק מאוחר יותר להגיע לליבתו הערכית־אידיאולוגית. ולמרות ההבדלים בנסיבות האזוריות והגלובליות, כמו גם באופיים ובדפוסי פעולתם של הכוחות הקוראים תיגר על ישראל, ניצחון טראמפ בבחירות הצמיח תנאים חדשים, שיש בהם כדי להוציא מן הגנזך את הגיונה ואת תמציתה של גישת השלבים מבית קיסינג'ר. להפוך אותה לקרש קפיצה כדי להשיג התקדמות, ולו גם חלקית, בדרך לסיום "המלחמה החמה" בחזית הדרום והצפון, ולהסדרה שבסיסה שחרור החטופים.

מדובר באפשרות לעסקה, שלפחות אחדים מנדבכיה מקובלים על הצדדים. הנשיא הנבחר טראמפ, שמשקיף על המערכת הבינלאומית דרך עדשות עסקיות, מעוניין להביא לסיום המערכה בהקדם. מלחמות ממושכות הן נטל כלכלי על האומה האמריקנית, והחשש מהיגררות אל תוככי נחשול אלים עלול לשבש את סדר יומו הפנימי. לפיכך, הוא עשוי לתבוע מישראל את השלמת המערכה ללא דיחוי. אך בניגוד לנשיא היוצא ביידן, יהיה בידו להציע לישראל פיצוי רב־ערך.

למשל, הנשיא ה־47 יוכל להבטיח לנתניהו להכיר בריבונות הישראלית בבקעת הירדן, כצעד שיוגדר כחלק מסדרת מהלכים שהחלה בהסכמי אברהם, ושתכלול בסופה נורמליזציה עם סעודיה.

מבחינת נתניהו, ששרידות הקואליציה על כל אגפיה היתה והינה שיקול מרכזי בחשיבתו ובמהלכיו, והבטחה נשיאותית כזו תמזער את הסיכוי שהשרים בן גביר וסמוטריץ' יפרשו מהממשלה. גם המחיר הכולל שהדייר החדש־ישן בבית הלבן יידרש לשלם בתמורה לנסיגה מעזה - פיקוח על צמתים אסטרטגיים חיוניים ושליטה על נתיב הסיוע ההומניטרי ברצועה - לא אמור למנוע את מימושה.

תהליך מודולרי זה, בצלמו וברוחו של קיסינג'ר, יחייב את נתניהו להסכים בעתיד לעיקרון של פתרון שתי המדינות, שכן ברור שאחרת סעודיה לא תמהר לקפוץ על עגלת הנורמליזציה. על רקע זה, הסיכוי לממש את החלום של סיפוח בקעת הירדן, בחסות ובגיבוי אמריקניים, יאפיל בראייתם של סמוטריץ' ושל בן גביר על התנגדותם לתג מחיר זה (מה גם שתרחיש כזה יכלול פיצוי אמריקני לסעודיה בדמות כור גרעיני אזרחי, שישראל תיאלץ להשלים עם הקמתו).

וטראמפ? מעבר לרצונו לייצב את הזירה, להרתיע ולבודד את איראן, ומעל לכל - לעבור ליישום מואץ של תוכניותיו במרחבים אחרים, התנגדותן הצפויה של מועצת הביטחון ושל חלק ניכר מהקהילה הבינלאומית להחלת הריבונות בבקעה לא צפויה להטרידו. כבר בכהונתו הראשונה הוא הפגין יחס מזלזל כלפי ארגונים ומוסדות בינלאומיים, שבהמשך מימונם הוא רואה נטל מופרז. כעת ניתן להמתין ולראות אם הצופן התפעולי שהנחה את קיסינג'ר, לפחות במישור הטקטי, יקום כעת לתחייה.