שבוע לבחירות בארה"ב: בירושלים נעים בין חרדות לתקוות

שבוע לבחירות בארה"ב, אם יש משהו שבישראל הרשמית לא רוצים, זהו ניצחון של קמלה האריס. איש לא יאמר זאת, כמובן, בפומבי: כללי הטקס יישמרו. אבל בחדרים פנימה ההנחה היא שאם המועמדת הדמוקרטית תיבחר, צפויות ארבע שנים מאתגרות מאוד בציר ירושלים־וושינגטון.

האריס רחוקה מלהיות בקיאה בהבנת ההתרחשויות האזוריות. כמי שהצביעה על איראן, ולא על סין או רוסיה, כיריבה הקשה ביותר של ארה"ב, אפשר לתהות מה רמת ההבנה שלה בנושאים בינלאומיים בכלל.

כלומר, מבחינת ישראל דווקא טוב שאם תהיה נשיאה, תייחס לאיראן משקל כה רב. הרפובליקה האסלאמית אכן מסכנת את ארה"ב, ואף מנסה לבצע פיגועים על אדמת אמריקה. ואולם אם בחדר הסגלגל תשב מישהי שכלל לא מתמצאת בחומר, כל אזרח בעולם - בוודאי ישראלי - צריך להיות מוטרד.

נוסף על כך, נשיאים מושפעים תמיד מהיועצים שסביבם. בכל הנוגע לנו, אלה שמקיפים את האריס מזוהים בירושלים כבעייתיים מאוד. במסדרונות המדיניים יש מי שסבור כי האריס תעצור את הרכבת האווירית, שאותה משגר ביידן מאז פרוץ המלחמה. חשש חמור יותר הוא שהאריס תנסה ליזום אמברגו נשק ממשי על ישראל. במקרה כזה, רק רוב רפובליקני בסנאט יוכל למנוע זאת ממנה.

תרחישי האימה הללו מלמדים עד כמה מוטרדים בצמרת הישראלית מניצחון אפשרי של המועמדת הדמוקרטית. תזכורת: פגישתה של האריס עם נתניהו לאחר נאומו בקונגרס עברה בלי רושם מיוחד. ואולם מייד בסיומה סגנית הנשיא תקפה את ישראל במסיבת עיתונאים ודיברה שוב על "המצב הקשה של תושבי עזה" - מסר שהיא חוזרת ומעבירה כמעט מדי יום. בישראל התאכזבו לא רק מתוכן הדברים, אלא גם מכך שמה שנאמר במפגש לא תאם מה שנאמר בחוץ.

כשזו מרכולתה של המועמדת הדמוקרטית, אין פלא שהעיניים נשואות לניצחון טראמפ. בלתי צפוי ככל שיהיה, נקודת המוצא של הנשיא ה־45 הרבה יותר אוהדת מאשר של יריבתו. טראמפ גם מוקף באינספור אנשים שרוצים בטובתה של ישראל. כלומר, מעגלי ההשפעה סביבו הם ניגוד מוחלט לאלה של האריס.

כנשיא הוא עשוי לדרוש מנתניהו לסיים את המלחמה במהירות. ואולם, הוא ירצה סיום עם ניצחון ישראלי - כפי שאמר כמה פעמים לאורך הבחירות - ולא הפסקת אש שמקפיאה את המצב ועוזרת לחמאס, לחיזבאללה ולאיראן, כפי שממשל ביידן ניסה לכפות על נתניהו פעמים רבות לאורך שנת המלחמה.

חלון ההזדמנויות

טראמפ או האריס, 75 ימים יחלפו בין יום הבחירות לבין כניסת המנצח - או המנצחת - לבית הלבן. עד 20 בינואר 2025, ג'ו ביידן הוא עדיין הנשיא, ולא רק הוא - אלא גם נתניהו מתכוון לנצל את התקופה. על המדף עדיין מונח ההסכם הפוטנציאלי בין ארה"ב לסעודיה ולישראל. גם בוושינגטון, גם בריאד וגם בירושלים יש תקוות שדווקא בתקופת המעבר אפשר יהיה להוציא אותו מהכוח אל הפועל.

ביידן מגדיר את עצמו "הנשיא הציוני ביותר" ואומר לא פעם ש"לא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני". בישראל מתכוונים לחבק את האמירות האלה ובאמצעותן לגבש את הרוב הדרוש בסנאט להסכם המשולש. קשה, הסיכויים לא מאוד גבוהים, אבל תרחיש כזה איננו מופרך.

ויש דבר מה נוסף שאולי ביידן יידרש לעשות. אם איראן תממש את איומיה "לנקום" בישראל על ההתקפה בשבת, חיל האוויר יישלח שוב הרחק מזרחה. הפעם - זו לפחות היתה התוכנית המקורית - ישראל לא תסתפק בתגובה מוגבלת וממוקדת, אלא תנצל את ההזדמנות כדי להסיר את איום הגרעין האיראני. כלומר, ייתכן שדווקא בימים שהוא מכונה "ברווז צולע" בארה"ב, בפני ביידן תיקרה ההזדמנות למצות עד תום את המחויבות שאכן יש לו למדינה היהודית. האם יממש אותה?