כל העיניים עליו: נתניהו נדרש לאזן בין דרישות הקואליציה להמשיך את הלחימה בלבנון

רה"מ נתניהו אמנם נמצא הרחק בניו יורק בימים אלה, אך למוצא פיו ממתינים שרי ממשלתו שהותיר בישראל, וגם האמריקנים שמנסים לכפות עליו הפסקת אש בצפון בתנאי הפסד. כשכישוריו הרטוריים הם הנשק החזק ביותר שיש בידיו, הוא יעלה לנאום באו"ם עם ניסיון לארוז לחבילה אחת מתקפות נגד חיזבאללה עם אפשרות להסכם.

התודעה הבינלאומית של ראש הממשלה נמצאת בעוכרי המשימה הגדולה, שהיא השבת הביטחון לאזרחי ישראל. נתניהו חש צורך להרגיע את הזירה הבינלאומית, שמאותתת שהקרדיט שניתן לישראל למלחמה באויביה אזל - אך במיוחד את האמריקנים, שנשמעים פחות ופחות אדיבים לצורכי הביטחון של ישראל.

בד בבד, עליו לספק מענה גם לתושבי הצפון וגם לשרי ממשלתו, שלא מוכנים לסיום המערכה בלבנון בשלב הזה.

לפי גורמים בסביבתו, נתניהו ינסה בתמרונים פוליטיים ומילוליים להסביר כיצד ביד אחת הוא עושה מלחמה בכל הכוח וממשיך במסלול מתקפת הביפרים והחיסולים שהיממו את האויב, וביד השנייה לא סוגר את הדלת על הסדר. אם נודה באמת, יש פער גדול בין דרישות הקואליציה למלחמה שתוביל לכניעת חיזבאללה לבין התוכניות של נתניהו למהלכים הבאים.

מבחינתו, מהלכים מדורגים נוספים בחיסול ובגריעת יכולות מחיזבאללה שיובילו לבסוף להסכם 1701 היא התוכנית המועדפת. השאלה היא אם נסראללה יגלה עניין בהסכם מהסוג הזה, או יעדיף להתחמק ולחכות שצרפת וארה"ב יכפו על ישראל הפסקת אש ללא תנאים.

המודל שהציב סינוואר בעזה בנושא הסכמים עשוי לגלות שנסראללה יעדיף לשלם בדם, ובלבד שישראל תמצא את עצמה על הברכיים מבחינה מדינית. מצד שני, התוכנית הזו של סינוואר לא עבדה, יש להודות. ישראל נלחמה במלחמה הארוכה בתולדותיה, אך מבלי שנדרשה לעצור עד לרגע זה.

חבל הצלה מדיני

מבחינת נתניהו זה התסריט האופטימלי: סרבנות של נסראללה שתאפשר עוד ועוד מהלומות מבלי להיגרר למלחמה רחבה ולשיחות צד על הסכמים. בדרך הזו, ישראל אכן תוכל לקרב את חזרת תושבי הצפון לבתיהם, אך עם ביטחון בסימן שאלה - כפי שיעידו תושבי עוטף עזה, שקיבלו הסכמים גרועים ושקט לטווחים בינוניים, ובסופם טבח.

לפני יותר משבוע קיבלו גלנט ונתניהו הסמכה מהקבינט לנהל את תוכנית המתקפה בצפון, ולרגע קט חזרה האידיליה למחוזותינו. השניים שבו לעבוד במשותף. התדרוכים פסקו ליממה או שתיים, ושרי הממשלה היו בעוצר ראיונות. שבוע לאחר מכן נראה שחזרנו לאותה נקודה, עם מתקפת התדרוכים על הפסקת אש קרובה, בעוד נתניהו נמצא באוויר בדרכו עם כנף ציון לארה"ב, עם יכולת תגובה מוגבלת.

למשך שעות היה נראה שנתניהו כבר חתם בראשי פרקים על הסכם הפסקת אש ללא תנאים. שר הביטחון לא הזים את השמועות, וגם העצירה הרגעית במתקפות בלבנון שירתה את המסר.

רק כשנתניהו חזר לזמינות והוציא הודעה (מעורפלת) על המשך המתקפות נגד חיזבאללה - הספין נעלם ממחוזותינו ושב לגודלו המקורי: שיחות על הסכם אפשרי - יש, הדרישה לנסיגת חיזבאללה מעבר לליטני - יש, ועד אז חיזבאללה על הכוונת.

נתניהו, שבנה את תוכנית השלבים עבור הצבא לאחר שהחלופות שהוצגו בפניו על ידי הצבא לא התקבלו, מעוניין בחבל הצלה מדיני נוסף להשלמת המשימה בלבנון.

אך כאמור, האמריקנים אותתו היום בכל כך הרבה דרכים שה־don't קרב. אם לוח הזמנים יתקדם כמתוכנן, ייתכן שתהיה גם כניסה קרקעית ללבנון כדי לדחוק את חיזבאללה לאחור, אך חרף ההישגים המרשימים, אין רצון בשלב הזה לרתום אותם לטובת מהלך מוחץ, בשל אילוצים אובייקטיביים.

האיתותים המתקבלים מאיראן מראים שגם שם מבינים שאת הסיבוב הזה הם יסיימו בהפסד מוחץ, ולכן הם מבקשים הסכמים ודחייה עד למתקפה הבאה על ישראל. מומחים צבאיים מתחננים לנצל את המומנטום כדי להשלים את הטיפול בחיזבאללה ולא להצטער אחר כך, ומומחים מדיניים מבקשים להתחשב בעייפות החומר הישראלית, כמו גם בתקציב המוגבל, כדי לקבל הסכם עכשיו ולהתכונן טוב יותר למלחמה הבאה.

לשתי התוכניות האלה יש מחירי הפסד. וכדאי לזכור: מהלך מוגבל משיג רק תוצאה מוגבלת, אך גם מחיריו הם בהתאם.