בין טהרן למערב: החיסול והמשא ומתן

מעיד על כך מרוץ הפניות, בפומבי ובשיחות ישירות, של כמה מראשי מדינות אירופה המעורבות בהסכם הגרעין עם נשיא איראן החדש, מסעוד פזשכיאן. בין הפונים היו נשיא צרפת עמנואל מקרון, ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר וקנצלר גרמניה אולף שולץ, וכן שיחות בדרגי שרי החוץ של מדינות אלה. בהודעה הרשמית שפורסמה ביום שני נאמר כי בפניות התקיפות נדרשה איראן להימנע מתגובה על החיסול, והוטלה עליה האחריות לתוצאות תקיפה שכזו. תוצאות שכאלה, כפי שצוין בהודעה, עלולות להוביל להסלמה בלחימה ולפגיעה בהפסקת אש במסגרת העסקה לשחרור החטופים. אלא שמההודעה נעדרה התוצאה הנוספת העלולה לקרות אם תהיה תקיפת תגובה והסלמה, והיא פגיעה של ממש בסיכויי החזרה למו"מ על הסכם הגרעין.

לפי מקורות אמריקניים, ערביים ואירופיים, לנשיא איראן הנכנס הועבר מייד עם כניסתו לתפקיד המסר של חידוש השיחות בואכה חזרה להסכם הגרעין, הסכם שיצטרך להתעדכן לנוכח ההתקדמות שעשתה איראן לקראת פצצה, לרבות העשרת האורניום והתקדמות בהיבטים טכנולוגיים.

אתמול אישרו זאת גורמים איראניים בפרסום בעיתון "אל־ערבי אל־ג'דיד".

לפי פרסום אחר ב"אל־ג'רידה" הכווייתי, ארה"ב עצמה פתחה "קו חם" מול איראן ובו מועברים מסרים משני הצדדים.

הסכם הגרעין שנחתם ב־2015 אפשר לאיראן להמשיך בתוכנית גרעין, לכאורה אזרחית, למרות עדויות חוזרות ונשנות על כך שמדובר בפרויקט עם היבטים צבאיים, קרי - מוביל לבניית פצצה גרעינית. ההסכם הגביר את הפיקוח, אך היה מוגבל בשנים ותלוי ברצון הטוב של איראן. בד בבד, הוא שחרר לאיראן סכומי עתק של עשרות מיליארדי דולרים באופן מיידי, וסכומים דומים בכל שנה משחרור כספים איראניים שהוקפאו, ובעיקר מהסרת רוב העיצומים על מכירת הנפט. הכסף שימש מאז בעיקר לחיזוק תעשיית הנשק האיראנית ותמיכתה בארגוני הטרור המסונפים לאיראן, ובהם חיזבאללה, החות'ים, וכמובן חמאס והג'יהאד האסלאמי.

האריס או טראמפ

נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, שהתנגד להסכם, ביטל אותו ב־2018, אלא שהביטול הזה נעשה בניגוד לדעת השותפות האחרות מהמערב, ולכן העיצומים לא היו ברמה מספקת לשיתוקו של המשטר. בתקופת הנשיא ביידן התרופפה משמעת האכיפה ואיראן הגדילה את יצוא הנפט, בעיקר לסין, והכנסותיה כמעט חזרו לאלו שקיבלה בתקופת ההסכם.

באפריל, בגלל המתקפה הקודמת של איראן, הוטלו עליה עוד עיצומים, שכוונו לתעשיות הטילים והכטב"מים, הפעם בשיתוף האירופאים. הצלחת העיצומים לא ברורה, ובימים האחרונים התפרסם מידע שלפיו אפילו חברות אמריקניות מוכרות לאיראן ציוד הקשור לכלי טיס בלתי מאוישים, כנראה במסווה אזרחי.

אבל הגישה הבסיסית של מנהיגי אירופה ושל הממשל הדמוקרטי בארה"ב לא השתנתה, ולפיה הדרך למנוע מאיראן פצצה היא באמצעות הסכם, ולא בלחץ צבאי או כלכלי. הנשיא היוצא ביידן לא קידם שיחות עם איראן באופן מובהק, אבל המועמדת לנשיאות קמלה האריס תהיה כנראה סיפור אחר. עמדותיה בענייני חוץ לא באמת ידועות, למעט התבטאויות קצת בעייתיות בעיניים ישראליות על המלחמה בעזה. המשמעות היא שעמדת משרד החוץ ומי שימונה לעמוד בראשו אם היא תיבחר תהיה העמדה הדומיננטית.

לגישה הזו אין באיראן עצמה הרבה קונים. סיבה אחת היא שסין ורוסיה, חברותיה הקרובות, מעניקות לה רשת ביטחון כלכלית, שוק למכור את הנפט וסיוע דיפלומטי וצבאי. זו גם הסיבה שלא תהיה החלטה כלשהי נגד איראן במועצת הביטחון.

ההרכב האולטרה־שמרני של הממשלה החדשה של פזשכיאן מעיד גם הוא על כך. הרכב זה היה העילה הרשמית להתפטרותו של סגן הנשיא מסעוד ג'אוואד זריף מתפקידו. זריף, הדמות הדומיננטית של איראן במו"מ להסכם הגרעין לפני עשור, התלונן על אי־ייצוג של צעירים ונשים, אבל מאחורי הקלעים להתפטרותו עומדות סיבות הקשורות למדיניות הגרעין. הוא נחשב דמות המובילה להגעה להסכם עם המערב, אבל לקו הזה לא שותף, כפי הנראה, הקובע האמיתי והיחיד באיראן - המנהיג הרוחני חמינאי.

הנשיא הנבחר פזשכיאן נמצא כנראה באמצע. לפי פרסומים בעיתונים במפרץ, הוא התנגד לתגובה על חיסול הנייה, לפחות בטווח הקצר, ודיבר על דחיית התגובה עד לאחר הצגת ממשלתו בפרלמנט בעוד שבועיים.

משמרות המהפכה להוטים להגיב כדי לשקם את התדמית הפגועה, והשליט חמינאי מצדד בעמדה זו. הפתרון שהם מחפשים עשוי להיות אירוע נקודתי ראוותני, בדמות פגיעה בסמל שלטון ישראלי או בשגרירות בחו"ל. אפשרות המתקפה הנרחבת גם היא נמצאת על השולחן, יחד עם השותפים חיזבאללה והחות'ים, אבל נראית יותר כדי לצאת ידי חובה. בינתיים מנסים האיראנים לפמפם הצלחה בהשארת ישראל בדריכות, ובהפסקת טיסות של חברות תעופה רבות לישראל וממנה.