"נפולת של נמושות": ירידה איננה אופציה

ירידה מהארץ זו סכנה קיומית. הדכדוך, חוסר התקווה, הייאוש מסוכנים לפעמים יותר מאויב זר. מי שיורד מהארץ, בוחר לנטוש את כולנו דווקא כשקשה. רבין הגדיר את היורדים מהארץ "נפולת של נמושות". זו עדיין הגדרה מעליבה, אבל תפקידו של מנהיג להבליט התנגדות לתופעה שעלולה לסכן את כולנו. לפעמים במילים קשות.

אין שום הבטחה לעתיד טוב יותר למי שעוזב את ארצו. הוא וילדיו לעולם יהיו זרים, בעלי שפה שנייה, נוכרים בארצם, דרג שני בכל מקום. מי שנוטש את מדינת ישראל כי הוא מתגעגע ל"ישראל הישנה והטובה", לעולם לא ימצא אותה בשום מקום בעולם. מי שנוטש "כי יש פה יותר מדי דתיים או חרדים", ימצא שבאופן פרדוקסלי, בגולה הדרך היחידה לטפח זהות היא להתקרב ליהדות. מי שמחפש ביטחון לילדיו, עלול למצוא אותם מתמודדים עם אנטישמים שטופי שנאה. אפילו כלכלית אין שום ביטחון בשום מקום.

יש רק בית אחד לעם היהודי, למיליארדר מקליפורניה ולמעמד הביניים הישראלי. בית שנבנה ונשמר בהקרבה של דורות רבים. במילואים שלי יש כאלה שמגיעים מעבר לים כדי להתגייס. הם עושים זאת מתוך אמונה שזו המדינה שלהם גם כשהם לא בבית. הם מזהים את ההישג בקיומה של ישראל ואת הסכנה.

אז נכון, קשה פה עכשיו, במיוחד בזמן מלחמה. מעטים מדי נושאים בנטל הכבד ובזכות להגן על המדינה. אין הנהגה באמת, ומי שמוביל אלה אזרחים ומילואימניקים. והנתק בין העם המופלא לפוליטיקאים מעולם לא היה מוחשי יותר.

לא צריך לשכנע אותי שזו כנראה הממשלה הכי גרועה שהיתה כאן מאז קום המדינה, לא במבחן הפרסונלי אלא במבחן התוצאה. אין תחום שבו היא מצליחה, תחום אחד שאפשר לומר שהתקדמנו בו. כבר כמה חודשים הם עסוקים בהאשמות פנימיות, מחפשים בוגדים, ארגונים להאשים אותם, מעודדים את האויב במשחק האשמות פנימי.

העניין הוא שהממשלה זמנית לחלוטין. היא תלך. מדינת ישראל קבועה. אם היא תיעלם, אף יהודי בשום מקום בעולם לא יהיה בטוח. המרחב הפוליטי לא חשוב מספיק כדי לוותר על העתיד של העם היהודי. מימוש של ריבונות יהודית יש רק פה, אחרי אלפיים שנה.

מי שנוטש עכשיו, פוגע ביכולת לתקן, לשקם את המדינה. פוגע ביכולת להיאבק על קיומה ושגשוגה. אין שום דבר טוב בירידה מהארץ, אפילו לא פוליטית. אנחנו בינתיים נמשיך להילחם, להתגייס, להגן על המולדת גם כשיש נוטשים, כשיש משתמטים חילונים וחרדים, וגם כשיש פוליטיקאים הזויים. למה? כי זה שלנו. ולגבי הכינויים - נפולת, יורדים ועוד - זה לא נעים, אבל מי שאמור להיעלב מההכרזות על ירידה מהארץ זה אנחנו.

מערכת המשפט מנותקת

לצד תיקון ההנהגה והמערכת הפוליטית, אי אפשר להתעלם מחולשת המוסדות. ערב המלחמה היה פה ויכוח נוקב על רפורמה משפטית. טענתי אז, ואני טוען גם היום כמי שתומך בשינויים במערכת, שזה לא היה חשוב מספיק כדי לקרוע את המדינה.

העניין הוא שהמערכת המשפטית לא הפנימה את מה שקרה כאן. בשני מקרים השבוע יש פער עצום בין המציאות לבין איזו אוטופיה משפטית שלא יכולה להתקיים: הכוונה להעמדה לדין של חייל או מתנדב שהרג מחבלים ב־7 באוקטובר, ולרצון לחקור את השר בן גביר על הסתה נגד העזתים.

נתחיל בבן גביר, שר שבעיניי נטול יכולות אמיתיות למעט רשתות חברתיות. כשמערכת המשפט הופכת אמירות שלו על העזתים לחקירה פלילית - זו בדיחה. משר אבסורדי המהלך הופך לחקירה אבסורדית. לא סביר שאחרי השנה האחרונה - שבה בן גביר והממשלה שהוא חלק ממנה נכשלו שוב ושוב (כולל במציאת מקום לעצורי חמאס אחרי אינספור התרעות) - המסקנה שלנו היא שכמה אמירות שלו הן הנושא הדחוף למערכת המשפט.

מי שהחליט על החקירה הזו נמצא בנתק מוחלט. עזה היא ממלכת האויב, המקום שתקף אותנו, ארגון טרור עטוף באוכלוסייה אזרחית תומכת טרור. אנחנו מחסלים מלא פעילי טרור, כי כך צריך.

בלי העזתים החמאס לא היה שורד. אין מה שייאמר עליהם שלא יהיה נכון - עמלק, נאצים, טרוריסטים. אפשר לדבר על ההגזמה והצורך של שרים להיות טוקבקיסטים באין להם שום יכולת אחרת, אבל מה שהיה באותו יום גדול מהם בכמה מידות. מה זה משנה מה הוא אומר?

ובחזרה למקרה הראשון. ב־7 באוקטובר היה כאוס, היתה סכנה קיומית ומוחשית. אין החלטה שהתקבלה באותו יום בידי אזרח או חייל שירד להילחם בעוטף עזה, ובכלל באזור הדרום, שהיא החלטה שראויה לחקירה. מחבלים חוסלו כדי להתקדם בהצלת נפשות, בהתחשב בכאוס מסביב ובסכנה זה סביר.

הנושא היחיד שראוי לחקירה הוא איפה היה הדרג המדיני והצבאי בשנים שקדמו לאירועים ובאותם ימים. 

פינה טובה: היצור הכי רגיש וחסר יכולת עצמאית בחברה האנושית הוא התינוק. מי שאין לו משפחה תומכת בשלב הראשוני הזה, חייו מוכתבים מראש. הבנק החברתי למזון תינוקות הוא חלק מהפתרון. פרויקט של עמותת "אחריות חברתית - לתת מכל הלב", מסייע למשפחות נזקקות המתקשות לדאוג למזון עבור התינוקות שלהן. השנה עזר הבנק לכ־2,100 תינוקות, ולכל תינוק מוענקת בכל חודש ערכה שבה יש מזון תינוקות, חיתולים, מגבונים וציוד נוסף, עד מלאת לו שנה.

הרעיון או האמונה של הארגון הם שכל תינוק ראוי לגדול ולצמוח בבריאות ובשלווה, ללא קשר למצבה הכלכלי של משפחתו. המשפחות שהבנק החברתי למזון תינוקות עוזר להן נמצאות בכל רחבי הארץ, חוצות מגזרים ובעלות מאפיינים שונים.

העמותה פרושה ביותר מ־100 יישובים, עם יותר מ־500 מתנדבים האוספים קופסאות מזון ומעבירים אותן למשפחות עד לפתח בתיהן. מדי חודש מספק הבנק החברתי מזון לתינוקות עד גיל שנה, על בסיס מצבה הסוציואקונומי של משפחתו. חלוקת המזון נעשית בידי ״שגרירות״ שמתווכות בין תרומות של אנשים פרטיים, חברות וגופים ציבוריים לבין מי שצריך.

בשנת 2023 סייע הבנק ל־2,100 תינוקות לעומת 1,700 בשנת 2022 - עלייה של 23%. בתחילת המלחמה הבנק פתח חמ"ל חירום ובמהלך ארבעת החודשים הראשונים של המלחמה הוא סייע לכ־900 משפחות של מפונים מהדרום והצפון. על סיוע לתינוקות צריך לומר שזו אהבה שאינה תלויה בדבר.