סימנים של משבר: מה צפוי ביחסי ישראל-ארה"ב?

המתח בין וושינגטון לירושלים על רקע המלחמה בעזה מתגבר: כינויי גנאי מושמעים מאחורי גבו של ראש הממשלה הישראלי על ידי נשיא ארה"ב, שר בכיר בממשלה מפרסם מאמר נגד הממשל הדמוקרטי בעיתונות בארה"ב, קיים תקדים הצווים שחברתנו הקרובה הוציאה נגד המתנחלים (שמהווה דריסה גסה של החוק והסדר בישראל) - וכל זה על רקע מערכת הבחירות בארה"ב, שמפירה את האיזונים הקיימים בין המדינות.

אם בתחילת המלחמה התמיכה בישראל מצד האמריקנים היתה בלתי מסויגת, כעת שליחי הממשל הדמוקרטי ובראשם הנשיא אינם מסתירים את מורת רוחם מהתמשכותה, מהרכב הממשלה הישראלית ומתפקודו של בנימין נתניהו. ראש הממשלה מצידו מבהיר מעל כל במה שאין לו כל כוונה להתפשר בדרך לניצחון בעזה, מתראיין בכלי התקשורת האמריקניים כדי לחזק את התמיכה בישראל ומאגף את הנשיא במגרש הביתי.

לכן השאלה היא כעת - יחסי ישראל־ארה"ב לאן?

יחסי ביידן־נתניהו

אי־שם ביולי 2022. נתניהו הוא יו"ר האופוזיציה, לפיד ראש הממשלה ונשיא ארה"ב ביידן נוחת לביקור בישראל. הממשל הדמוקרטי הפגין את שביעות רצונו מהממשלה שהקימו יחד בנט ולפיד. בשולי הביקור ניגש ביידן לנתניהו ואמר לו אל מול המצלמות: "אתה יודע שאני אוהב אותך". לביידן ולנתניהו עשרות שנות היכרות, והם יכלו לקרוא אחד לשני ידידים, אולם רצף משברי 2023 מדרדר את היחסים האישיים בין השניים לשפל: תחילה עם צירוף איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' לממשלה (שני שרים שהממשל הדמוקרטי מסרב לקיים איתם קשרים), בהמשך עם ההתנגדות האמריקנית לרפורמה המשפטית ולבסוף על רקע הימים האחרונים - כשביידן דורש לארוז בחבילה יפה הסכם הפסקת אש ושלום אזורי ונתניהו, מצידו, אינו ממהר להתרצות.

כינוי הגנאי "Asshole", שהצמיד ביידן לנתניהו מאחורי גבו - לפי הדיווחים בארה"ב, הוא השיא. אבל השיא הזה צפוי להישבר, כי בישראל צופים שהמתח הזה ילך ויגבר ככל שמועד הבחירות בארה"ב יתקרב.

בסביבת נתניהו מנסים להכניס את הדברים לפרופורציות: "היחסים מתקררים, אך לא מדובר במשבר אישי בין השניים, אלא במחלוקות ענייניות. ביידן לחוץ מהבחירות ומאיבוד התמיכה בו בארה"ב סביב המלחמה בישראל. מנגד, נתניהו לא מוכן לתת לו את סיום המלחמה לפני הכרעת חמאס". לדבריהם, "לביידן יש מנוף משמעותי מאוד על ישראל - עצירת הסיוע, והוא לא משתמש בו", מה שמעיד בעיניהם כי תמיכת ארה"ב בישראל נמשכת - חרף המשברים והאכזבה מהתנהלות ראש הממשלה.

"ביידן אולי חיבב את נתניהו בעבר באופן אישי, אבל כיום אין לו בו אמון כראש ממשלה", אומר ל"ישראל היום" שגריר ישראל בוושינגטון לשעבר, דני איילון. "הוא לא הזמין אותו במשך תשעה חודשים לבית הלבן בגלל הרכב הקואליציה. בממשל הדמוקרטי עושים הפרדה בין נתניהו והממשלה שלו למדינה - שהיא אבן הראשה של כל המדיניות שלהם במזרח התיכון. כך למשל הם לא סומכים על הממשלה, ולכן הם מתחילים לפעול נקודתית נגד מתנחלים. אין ספק שהם היו רוצים לראות את סמוטריץ' ובן גביר עוזבים את הממשלה ואת לפיד נכנס אליה, אבל הם לא יעשו צעדים בוטים בעניין כי זה ייתפס כהתערבות בוטה".

הבעיה העיקרית של ביידן עם נתניהו בעת הזו היא שראש הממשלה אינו מוכן למכור להם את החלום האמריקני - החזון ליציבות במזרח התיכון. זה כולל את סיום המלחמה בעזה עם עסקת החטופים, הסכם בלבנון להסגת חיזבאללה אל מעבר לליטני ונורמליזציה עם סעודיה, שבבסיסה תחיית הדיונים על מדינה פלשתינית. נתניהו מבחינתו חוזר ואומר שלא יתמוך בסיום הפעולות בעזה עד להכרעת חמאס. כך גם מתבטאים איזנקוט וגנץ, רק שסביר להניח שהם היו בשלב הזה גם מוכנים להתחיל לדבר על נורמליזציה באופן רשמי, כפי שהאמריקנים דורשים. בכל מקרה, אין ספק שה"חוצפה" הישראלית בלשכת ראש הממשלה משפיעה ישירות על נתוני הסקרים באמריקה - מה שגורם לחריקות שני צידי המתרס.

יחסי ביטחון

למרות החריקות בצמרת, בדרגים הביטחוניים והממשליים האחרים נרשם תפקוד צמוד - בין שר הביטחון יואב גלנט למקבילו שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין, בין ראש המל"ל הנגבי לבכירי הממשל בוושינגטון, וכך גם בין ראשי זרועות הביטחון בישראל לאלה מעבר לים. הגעת בכירי הממשל לפגישות תכופות בישראל בשל המלחמה מייצרת יחסים קרובים בכל הדרגים, וחרף החמיצות המחלחלת מטה כתוצאה מהמלחמה המתמשכת, מאחורי הקלעים מקבלים בישראל מילים חמות על ביצועי צה"ל ברצועה.

התמיכה האמריקנית בישראל, עם זאת, נאמדת בשני מישורים: הראשון - התמיכה בישראל במועצת הביטחון של האו"ם, ואמר זאת הרמטכ"ל לשרים רק השבוע בהתבטאות נדירה יחסית: "בלי מועצת הביטחון יהיה לנו קשה לפעול". משמע, בלי התמיכה של ארה"ב במוסד הזה - יכבלו את ידי צה"ל. וכמובן השני - במשלוחי התחמושת. למעט חריקה אחת שנרשמה מאז תחילת המלחמה, הם נמשכים בזמן שאתם קוראים שורות אלה ממש. בלעדיהם, ישראל תידרש לחשב מסלול מחדש.

המחויבות של ביידן במובן הזה לביטחונה של ישראל אינה מזכירה את הפעולות החבלניות של ממשל אובמה במדיניות הפנים הישראלית, וגם בזו הביטחונית. כשביידן מכנה עצמו ציוני, זה לא מן השפה לחוץ. זה ניכר בכל מטוס ומטוס שנוחת כאן עמוס בציוד לצה"ל. ההוקרה לכך נשמעת גם במשרד ראש הממשלה ובכל יתר המשרדים כמעט בכל יום. זו גם הסיבה שהתשלום הישראלי בסיוע הומניטרי, חרף ההתנגדות של ציבור רחב בישראל - הוא תשלום שנתניהו נחוש להמשיך בו בגיבוי כל הצמרת הביטחונית.  

יחסי פנים

נכון לעכשיו לא נראה כיצד האמריקנים מממשים את חלומם להכניס את לפיד לממשלה ולהדיח את סמוטריץ' ואת בן גביר. לכן הם עושים הכל כדי לחזק את המחנה הממלכתי בהישארותו בממשלה. הם אלו שתמכו בצירוף גנץ ואיזנקוט לממשלה ולקבינט המלחמה. המשבר הנוכחי כאילו איזנקוט מוכן לצאת מהממשלה ללא עסקת חטופים, ובעקבותיו גם גנץ, לא בדיוק משביע רצון מבחינתם. זו גם הסיבה שנתניהו חוזר מצידו פעם אחר פעם על הרצון לשמור על הממשלה בהרכבה הנוכחי. אילולא השניים - סביר להניח שאת עוצמת חוסר שביעות הרצון האמריקנית היינו מתחילים להרגיש כבר לפני חודשים.

אבל בינתיים, כאמור, הטלת העיצומים על מתיישבים קיצוניים המעורבים בפעילות אלימה נגד פלשתינים ביו"ש, היא המנוף שמשתמש בו הממשל. השבוע גם בריטניה וצרפת הצטרפו לטרנד. בכירים טוענים שאם לא יובהר לאמריקנים שאין זה לגיטימי - יגיעו צעדים נוספים שיסללו את הדרך להפרדה בין ישראל ליהודה ושומרון על ידי ידידתנו הקרובה ביותר.

מפגש האינטרסים הקרוב צפוי להיות בכל הקשור להתקדמות עסקת החטופים ההולכת ונרקמת. אם חמאס יקשיח עמדות וישראל תידרש להתפשר במספרי המחבלים המשוחררים ובימי ההפוגה - לא ברור איך יגיב כל אחד מהצדדים. זה יכול להיות סף נוסף שייחצה ביחסים בין המדינות, אשר עלול להגיע לכדי פיצוץ.