שבעה באוקטובר - נוסח יו"ש

לחברי ועדת החקירה הממלכתית שתחקור את קטסטרופת 7 באוקטובר צריך להוסיף פרק מרכזי – אירועי יהודה ושומרון. כי כפי שמתברר בשלושת החודשים האחרונים - המחדל, ההונאה העצמית והקונספציה שהתפוצצו בדרום עבדו שעות נוספות גם ביו"ש. מה שנחשף מדי יום מלמד עד כמה הונאת הציבור והעיוורון אפיינו את מה שעשתה מדינת ישראל מזה 30 שנה בפאתי ירושלים ותל אביב: אפשרה לבנות ממלכת טרור מג'נין ועד שכם, מרמאללה ועד דרום הר חברון ופאתי ירושלים.

תשומת הלב, שנתונה עכשיו לעזה ולצפון, כמעט מתעלמת מהדרמה הגדולה שמתחוללת ביו"ש מאז התקפת חמאס בשמחת תורה. התקשורת מסקרת רק בשוליים, כך שמי שלא נמצא בשטח או עוקב באדיקות אחר כתבים וערוצי טלגרם מסוימים, לא מבין את ממדי המלחמה שמתחוללת קילומטר מכביש 6 בטול כרם, בפאתי פתח תקווה וכפר סבא.

המטען האדיר שהרג השבוע את לוחמת מג"ב שי גרמאי בג'נין סיפק המחשה מדממת, כמו הזירה של 80 מטענים שהוטמנו ביום שלישי בלילה במחנה ג'נין ונוטרלה למרבה המזל. היקף תשתיות הטרור שנחשפות מדי יום, במקומות רבים שבכלל לא היו על הכוונת של מערכת הביטחון, מעורר פלצות. מקרי ירי והניסיונות לפגוע בחיילים ובמתיישבים שוברים שיאים. אבל יותר מכל, הכניסה השיטתית של כוחות צה"ל לערים ולמחנות הפליטים חושפת את מה שנבנה מתחת לאף שלנו. מה שהתעלמנו ממנו בכוונה עד 7 באוקטובר כולל מבחר להיטי עזה - פירים, מעבדות להכנת פצצות, כלי נשק רבים, סימני מנהרות. התארגנות מאסיבית לחסל אותנו.

רק שבניגוד לרצועה עזה, שננטשה באופן מופקר ב־2005, ביו"ש הכל נמצא תחת שליטה ביטחונית שלנו, לכאורה. מספרים לנו, מזה 30 שנה, אגדות על פרטנרים ששולטים בשטח, על מנגנוני ביטחון שמשתפים איתנו פעולה ומסכלים את עיקר הטרור. והנה, מאז השבת האפלה של סוכות מוצג במערומיו תבשיל הכזבים שבו ראשי מערכת הביטחון וראשי הממשלה האכילו אותנו. מי שאפשרו להקים ממלכה  שהתחמשה, התחפרה ופעלה כמעט באין מפריע, פרט לטיפולים קוסמטיים בנסיבות מתקתקות. מאז 7 באוקטובר כבר חיסלנו כ־350 מחבלים מזוינים, ולמרות זאת נהר הטרור גואה. מאות מחבלים ממשיכים לצעוד כל יום בהלוויות מחוסלי הלילה הקודם, רבים מהם חמושים, כולם נחושים להשמיד אותנו.

בד בבד, נחשפת האמת על המעורבות העמוקה של אנשי הרשות הפלשתינית – הפרטנרים של רבין, פרס, נתניהו וגנץ – במאמץ נוסח בארי וכפר עזה. היות שמערכת הביטחון וחלק מהעיתונות מסתירים בכוונה את הנתונים, זהות האויבים שלנו נחשפת בעיקר כשהם מחוסלים. השמות והפרטים מגלים כמה פעילי פת"ח, קצינים ומקבלי משכורות מהרשות הפלשתינית עצמה יורים ומניחים מטענים, רוצחים ומפגעים. בין אם קציני המנגנונים, ובין אם מי שחונכו על ידם, ילדיהם, כמו המחבלים שחוסלו ביום שני בלילה במחנה נור א־שמס, ליד טול כרם. 

הסתערות ה־60 אלף

כל זה זועק לשמיים ודורש חקירה וקבלת אחריות, כדי שמסלול ההתאבדות הזה ייעצר. ובד בבד חייבים לטפל בסכנה העמוקה יותר, שמודחקת בכוונה מאז אוסלו ומקבלת ממשות. בשטח מקננים 60 אלף חמושים, מי שכונו פעם "המשטרה הפלשתינית", המשחרים לפתחנו. חלקם מעורבים בטרור, קצינים ביום – מחבלים בלילה. האחרים יעשו זאת בעתיד, מונעים מאותה מוטיבציה של חמאס. מדובר בכוחות מאומנים שעלולים להתנפל על יישובים ביו"ש, על פאתי ירושלים ועל גוש דן. רק תארו לעצמכם 5,000 חיילים שאומנו על ידי ארה"ב מוציאים לפועל את האידיאולוגיה שבה פוטמו בבית הספר של הרשות הפלשתינית והתקשורת שלה. 

תחת מסע האינדוקטרינציה של חסידי אוסלו, לצד החולשה האומללה של נתניהו והליכוד, מדינת ישראל מתעלמת מהסכנה הזו מזה דור. להפך, תחת לחץ פנימי ובינלאומי אנחנו ממשיכים לטפח ולהאביס את המפלצת. רק בשנתיים האחרונות, תחת נתניהו, גנץ ומפלגותיהם, נסוגנו אפילו מאזורים מסוימים בצפון השומרון, מותירים את השטח לתהליך ברור של עזתיזציה. אחר כך נערכו כניסות תקשורתיות וקוסמטיות לצפון השומרון, אבל במקביל התחייבה ממשלת הימין החזק לחזק את רשות הטרור של אבו מאזן ולהימנע מלשלוט באמת בשטח. כך, למשל, בוועידות שארם ועקבה.

ולגבי המתחולל עכשיו: המחדל וההתנהלות ביו"ש חמורים ומדאיגים במיוחד. כי בעזה שינינו כיוון, לא כך ביו"ש. חרף שינוי הגישה של הצבא, שנכנס להתעמת עם מעוזי האויב, למרות הצהרות לוחמניות של נתניהו לאוזני הקואליציה שלו, הממשלה פועלת בדיוק הפוך. בין היתר, ראש הליכוד מבטיח לסעודים לחזק את אבו מאזן, בתקווה שריאד תזרוק לו עצם של הסכם. על כך הוא בונה את הצלת הקריירה הפוליטית שלו. ומעבר לנתניהו עצמו, הממשלה ומערכת הביטחון לא שינו כיוון וגישה, לא מסיקות מסקנות, איש לא מטלטל את כיסאותיהם של שליטי רמאללה.

לפרק את הרשות

מזכיר המדינה בלינקן, שביקר השבוע בארץ, מחדד את הלחץ האמריקני עלינו בכל החזיתות. בין היתר הוא פגש את אבו מאזן ברמאללה וניסה לשווק הצגה של פגישה לא נעימה, שבה הוא דרש מהרשות לערוך רפורמות. כאילו אפשר לחולל רפורמה שתהפוך רעל לדבש. תזמור הדיווחים על השיחה הקשה נועד לעבוד עלינו, כדי שנפחית את הלחץ ונאפשר להעביר שוב כספים לממלכת ההסתה והטרור של יו"ש, ובהמשך נשנע את תלמידי ערפאת שוב לעזה. 

רק שהמסקנות מהדוגמה העזתית וממה שסוף־סוף נחשף ביו"ש הפוכות לחלוטין. לצד הדרישה לדין וחשבון, ברור שאת הרשות הפלשתינית חייבים להתחיל לפרק, עכשיו. בתבונה, בזהירות, בסבלנות, אבל להציב בתור מטרה את החזרת המצב ביו"ש לאוגוסט 1993, לפני החתימה על הסכם אוסלו הראשון. אם אנחנו רוצים למנוע את הפיכת טול כרם וג'נין לעזה ולחאן יונס, למנוע את בארי וכפר עזה בירושלים ובראש העין, חייבים לשלוט מחדש על כל השטח, לחלוטין. כפועל יוצא מכך, גם להחזיר בהדרגתיות את המינהל האזרחי, וכן - לדאוג לכך שהפלשתינים יפנו את הזבל בשכם. עשינו את זה מצוין בעבר, ללא עלויות נוספות למשק הישראלי. מצבם של הפלשתינים היה טוב יותר אז, וכמובן שלנו.

מעל הכל, לצד התפיסה הביטחונית, הצעד הראשון הנדרש הוא שליטה מחודשת בתכנים שסופגים הילדים והתושבים הערבים ביו"ש בבתי הספר, באמצעי התקשורת הרשמיים, שליטה שתמנע את המשך השנאה וההסתה הממוסדים כלפינו. מרבית הישראלים קלטו מאז השבת השחורה מה התוצאה של לימודים שיטתיים, בגן ובבתיה"ס, שצריך לרצוח, לאנוס ולהשמיד אותנו. זהו הדלק האמיתי למצב שאיתו אנחנו מתמודדים כיום, לו חייבים לשים קץ מיידי ביו"ש.