לפני ימים אחדים נחשפתי במשך 12 שעות לתחקירי צה"ל שהוצגו על ידי האלופים והמפקדים הבכירים שנושאים באחריות למחדל של 7 באוקטובר.
כל אחד מהמפקדים וכל אחד מהתחקירים התחיל באמירה חדה וברורה על הכישלון הצורב, על חלקם בו ועל שגיאותיהם. אין בעיניי ביטוי מובהק יותר להבנתם את ערכי האחריות והדוגמה האישית.
צה"ל יצטרך להתחיל בתהליך ארוך ומאתגר של למידה והשתנות, בלי קיצורי דרך ובלי עיגולי פינות. אי אפשר אחרת
המחדלים חושפים פערים וליקויים מערכתיים מדרג המטכ"ל ועד לדרג הטקטי בשטח (גדוד וחטיבה). אלה תחקירים שמחזירים אותנו ליסודות המקצוע, לבסיס שעליו נשען המקצוע הצבאי.
התחקירים גם חושפים פערים עמוקים שהלכו וגדלו ככל שנקפו השנים בנוגע לאופן שבו הבנו את האויב על כוונותיו ויכולותיו. במקביל, המעשה הצבאי שהתבסס על ביטחון שוטף והמב"מ (המערכה שבין המערכות) שחקו את החדות, את ההבנה הפיקודית והמקצועית, ואלה הכניסו עולם מושגים אחר שקיבע את התודעה עד לכדי עיוורון, כאשר למושג המלחמה - קל וחומר לאפשרות של "מלחמה בהפתעה" - אין בכלל מקום. התוצאה: אין תוכניות, אין תרגילים ואין היערכות.
ככל שסבבי ההסלמות והמב"מ התרחבו והעניקו תחושה של "אשליית המודיעין", נוצרה תלות שבה אין הטלת ספק ואין הפתעה שיכולה לקרות. שהרי המודיעין יודע ורואה הכל (למשל, מתי ואיפה בדיוק מתבצעת הברחת אמל"ח של חיזבאללה, או באיזו מזוודה בדיוק מועבר כעת אמצעי אסור בנמל תעופה ביירות), וההתרעה תהיה תמיד. כך הקיבעון השתרש עוד יותר והפך לעיוורון פיקודי, שפשט בכל המדרגים. כך הגיע צה"ל לשעה 06:29 ב־7 באוקטובר 2023: בקיפאון. מכאן קצרה הדרך לכישלון.
ועם זאת, כשאנו מתחקרים כישלונות ומחדלים צורבים, אסור לשכוח שאותו הצבא בדיוק ידע להתאושש במהרה, לעבור למלחמה רב־זירתית ולהגיע להישגים טקטיים מרשימים.
דווקא לאחר פרסום התחקירים, ראוי שנזכור את גבורתם של המפקדים, הלוחמים והאזרחים, אלו ששילמו בחייהם או בבריאותם - ואלו שהמשיכו ועודם נלחמים.
הטענות כאילו הצבא איננו יכול לתחקר את עצמו משוללות כל יסוד. ראשית, היה זה הצבא שהציע למנות רמטכ"ל לשעבר (שאול מופז) ואלופים ותיקים במיל' כמעשה מלחמת לבנון השנייה, לתחקר את הצבא, אך היה זה הדרג המדיני שבלם את היוזמה. זה לא מנע מצה"ל לתחקר תוך כדי מלחמה את אירועי 7 באוקטובר ואלה שקדמו לאותה שבת.
עיכוב מיותר בהגשה
אשר לטענות על עיכוב התחקירים - הן נכונות: אפשר וצריך היה לקצר את הזמן. אך מכאן ועד לטענה שהצבא לא יכול לתחקר את עצמו הדרך ארוכה. הלוואי שכל אזרח יכול היה לראות, לקרוא ולהתרשם מאומץ הלב שבתחקירים. מי שיכול היה לראות את מפקד חיל האוויר מציג את תחקיר החיל עם ירידה לפרטים, דייקנות ומקצוענות, או מי שהיה שומע ורואה את תחקיר מפקד פיקוד הדרום בהציגו תחקיר נוקב וישיר, היה מבין שלמרות ועל אף הכל יש על מי לסמוך.
צה"ל יצטרך להתחיל בתהליך ארוך ומאתגר של למידה והשתנות, בלי קיצורי דרך ובלי עיגול פינות, כי אין לנו אפשרות אחרת וגם אין לנו צה"ל אחר.
הכותב היה מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו