שלושה טנקים בג'נין? מעט מדי, מאוחר מדי

כל ילד בכיתה א' יוכל לומר לכם שריבוע הוא ריבוע ועיגול הוא עיגול, אך משום מה הדרג המדיני, כולל החלפת ממשלה באמצע, מנסים כבר קרוב לשלוש שנים לרבע מעגל.

בצה"ל החלו היום (ראשון) להפעיל לראשונה מאז מבצע "חומת מגן" טנקים בצפון השומרון. שלושה טנקים, מחלקת שריון של חטיבה 188, צפויה להיכנס לפעילות בתוך מחנה הפליטים ג'נין.

הבעיה במהלך זה אינו שהוא נעשה, אלא שהוא נעשה אחרי התעקשויות רבות ומשונות למדי לנסות איכשהו לנצח את הטרור תוך כדי התעלמות חלקית מקיומו. בעוד בעזה הפשילו שרוולים ופעלו בלי חשבון ובלבנון פירקו כפרים שלמים לרסיסים על מנת למגר את הטרור, דווקא האיום הקרוב ביותר למרכז הארץ התהדר בטיפול של "ללכת עם ולהרגיש בלי".

זה החל במבצע "שובר גלים", אותו מבצע יחצני שהדהד מעצרים סטנדרטיים כמבצע מיוחד. במשך חודשים רבים ממשלת ישראל סירבו להודות בכך שיש בעיה בשכם ששמה כנופיית גוב האריות, עד שלבסוף, לאחר פיגועים לא קלים, החליטו לפעול כנגדה ולמגר אותה. כמה הרוגים היו נמנעים אלמלא ההכחשות? עדיף שלא לדבר על כך.

טמינת הראש בחול נמשכה גם לאחר מכן. בעוד גדוד ג'נין מתבסס ומפרסם הצהרות נועזות, כולל צעדות מחבלים. הדבר לא הפריע לממשלת ישראל להחליט, בצעד הזוי למדי, להפסיק לפעול בשטח כדי "לתת לרשות הפלשתינית להשתלט על האירוע". הפלא ופלא, זה לא עבד, וכך צה"ל יצא ל"מבצע מוגבל" – בית וגן. אך גם שם רעדו כל מקבלי ההחלטות ולא פעלו בהתאם.

ממשיכים. 7 באוקטובר היכה את כולם בהלם, אך הפעם התירוץ היה הסד"כ. אומנם, מדובר היה על תירוץ שיש לו שורשים במציאות, אך גם בהמשך טמינת הראש בחול. בעוד המתיישבים זועקים שיש צורך בתמרון בצפון השומרון הסתפקו מקבלי ההחלטות במבצעים כירורגיים הולכים ומחריפים. בכל פעם הכניסו עוד ועוד כוח, בניסיון נואש להימנע מהכנסת הכוח הנדרש כדי למגר את הטרור.

הפיגוע המשולב שהסתיים ללא נפגעים (שהרי האוטובוסים התפוצצו, רק לא בשעה הנכונה, ולכן לא מדובר בצמד המילים "ניסיון פיגוע" שמשמש לטשטוש אירועים חמורים באופן סיסטמטי) הוביל את ממשלת ישראל לקבל החלטה להשתמש לראשונה בטנקים. כן, מה שראשי ההתיישבות דורשים כבר יותר משנתיים וספגו לעג בתגובה, מה שראשי הרשויות בשרון ביקשו פעם אחר פעם מתממש סוף סוף.

אך גם כעת הריבוע מנסה להתאים את עצמו לחור בצורת עיגול, ובעוד כל תינוק שאינו יודע לדבר לומד בסופו של דבר שהדבר בלתי אפשרי, ממשיכים מנהיגנו להתעקש שריבוע ועיגול הם אותו הדבר.
בניסיון נואש להגן על ראש השב"כ מפני המחדל שהתרחש ביום חמישי האחרון, טענו גורמים כאלו ואחרים שהשב"כ מצליח לעצור 99 אחוזים מהטרור. כך התגלה לנו שבשנה האחרונה בכל יום יש בממוצע שני סיכולי פיגועים.

מה המשמעות של האמירה הזו? שאנו נמצאים במלחמה של ממש ביו"ש, שבה מנסים בכל יום שני מחבלים לצאת לדרך לפגע ולרצוח אותנו, ובמקום לצאת למבצע מנע ולעצור את המחדל הזה, עומד גוף שראוי לכל שבח עם אצבע בסכר ובולם אותו. עד שהוא לא מצליח, כי גם בו יש רק בני אדם, טובים ככל שיהיו.

שלושה טנקים מגיעים כעת לצפון השומרון, באיחור של שלוש שנים, ותוך עוד הבטחות מיליטנטיות שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אך ברווז, לימד אותנו אותו ראש ממשלה שניצב עם קסדה ושכפ"ץ בעמדה קרבית בטול כרם, תמיד יהיה ברווז, גם אם הוא מנסה להתחזות למשהו אחר. אם זה הולך כמו מחבל ומדבר כמו מחבל, אדוני ראש הממשלה – מדובר במחבל. במקום שצריך 30 או 60 טנקים הכניסו שלושה, ואז יתפלאו שגם הפעם השיטה לא תעבוד.

במקום להמשיך למרוח זמן ולנסות להמשיך לרבע את המעגל, הגיע הזמן שנפשיל שרוולים ונטפל בשורש בעיה. אם כבר שנים ידוע שיש כמות תחמושת אדירה ביו"ש, ושכוונה פלוס יכולת היא סיבה לירי על מנת, הגיע הזמן לדרוך את הרובה ולצאת לקרב, לנטרל את האיום במלואו. לפעול בעצמנו על ממנת לנקוט את השטח, לצאת למלחמה מהירה, בת חודשים, במקום להמשיך לשקוע בטרלול במשך שנים רק כי אנחנו מפחדים.

אם כל מה שמדינת ישראל עושה כדי למנוע את המשך הטרור זה להעלות את הרף לעשרה, עשרים או שלושים אחוזים מהכוח שלנו, מה הפלא שיש עוד שבעים אחוזים שמנסים להתנפץ עלינו, ולעיתים גם מצליחים.