להיערך עכשיו

המצב הטבעי של המערכת הפוליטית הוא לשקר, למרוח את הציבור. זה מה שהוביל את המחדל של 7 באוקטובר. זו גם הנטייה עכשיו מול המציאות. לכן, כדי לנצח, צריך לעשות סדר, לתווך לציבור אמת. לא ספינים.

יש לקטאר אינטרס מובהק להשפיע על מה שמתרחש כאן, ובוודאות זה לא האינטרס הציוני. מי שהסכים לקבל מהם כסף, לעבוד בשבילם בצורה ישירה או עקיפה, הסכים לשתף פעולה עם האויב

הנה המציאות: צה"ל יצא מציר נצרים, אין לחימה עכשיו ברצועת עזה, המלחמה נעצרה, סיוע הומניטרי עובר בתמורה לחטופים. ההחלטה היא של ממשלת ישראל. חמאס עדיין על הרגליים אחרי שמרכזי הכובד שלו הושמדו. אין טעם לשקר לציבור.  איך הגענו למצב הזה כשחמאס עדיין קיים? התשובה נמצאת באופן ניהול התמרון בזמן שסיוע הומניטרי עובר, ודלות משאבים כולל מחסור גדול בחיילים.

מי שאחראי לכך הם האנשים שלא אחראים על כלום חוץ מהצלחות. נתניהו, סמוטריץ' וגם בן גביר. מילים על כמה אנחנו חזקים ופועלים בחוזקה לא משפיעות על כלום. מה שמשפיע זה ההנחיות וההחלטות. הבריחה מאחריות היא לא רק בוויכוח על ועדת חקירה. הבריחה מאחריות היא כשהשר כ"ץ מורח גיוס חיילים חרדים למרות שהסד"כ ירד בכ־15 אלף חיילים וכוחות המילואים נשחקים, זה בן גביר שישב בממשלה עד הפרישה והסביר שאחרים אחראים לכך שנכנס סיוע לחמאס, זה סמוטריץ' שלא אומר לציבור מה באמת קורה.

המלחמה הביאה לבהירות הדעת. ב־7 באוקטובר היה ברור מי אנחנו ומי האויב. זה היה אחרי תקופה ארוכה שאכלנו אחד את השני. הצלילות הזאת התרחשה דווקא כשהמנהיגות הישראלית התחבאה. כשהמדינה נעלמה. מאז כולם יצאו מהחורים, כל המילים השקריות פרצו בהורה. זה מבלבל, אבל דורש מאלה שמובילים באמת את המדינה, מהעם בשדות הקרב, אלה שיצאו ונלחמו, אלה שמשקמים את היישובים בידיהם ומחליפים את המדינה, זה דורש מהם להבין איפה אנחנו.

אז מה עכשיו?

צריך להביא הכי הרבה חטופים שאנחנו יכולים. אין לי מושג מתי חמאס יעצור את התהליך אבל ברור לי שהוא יעצור, לא ממשלת ישראל. החטופים החיים הם נכס מבחינתו, וכך גם גופות. הוא לא ישחרר הכל. כשהם יעצרו אנחנו חייבים להיות אכזריים. אסור להפגין חולשה, ואסור שוב רברבנות מטומטמת של כובעים וסיסמאות. מלחמה היא לא פריימריז בליכוד או מריבות בוץ בין עסקנים. בפעם הראשונה שחטוף לא משתחרר רצועת עזה מפסיקה לקבל חשמל, מים ואוכל. להזיז אוכלוסייה ולחזור לתמרן. זה מה שהיה נדרש מזמן כדי שהלחץ הצבאי יעבוד. אם היתה ועדת חקירה היינו גם יכולים לתחקר את עצמנו ולהשתפר, אבל כאמור אין, כי למרוח את הציבור חשוב להם יותר.

כדי לעמוד בדין הבינלאומי נדרשים מתחמים מאובטחים לעזתים, כל מי שנכנס לשם נבדק. מי שקשור לחמאס נעצר. שם ניתן יהיה לקבל אוכל ושתייה. ישראל אחראית, אלא אם כן האמריקנים מוכנים לקבל אחריות. כל מה שנמצא מחוץ למתחמים האלה הוא אזור הריגה.

לחץ חזק עד להשמדת חמאס וכניעה. כך נראית תוכנית, אפשר להתווכח איתה, לדייק אותה, אבל אי אפשר להגיע לרגע שזה יקרה ולהיות מופתעים.

להרים ראש

ובאותו עניין: צריך להפסיק עם ההלקאה העצמית ושחיטת האמונה בצדקת הדרך. לא נלחמנו לשווא. זו תקופה קשה, הכי קשה בתולדות המדינה, אבל אין שום יתרון לשקוע בייאוש. יותר מדי ישראלים בעד ונגד הממשלה מרשים לעצמם לומר זאת. רובם להערכתי בכלל לא נלחמו.

אין לשווא, נלחמנו כדי להגן על המולדת, להציל את יישובי הדרום, להשמיד את האויב, להחזיר את הביטחון ולהביא חטופים. כשמפנים את ציר נצרים זה לא הופך לגיטימי להגיד ״נלחמו לשווא״, כך גם בלבנון כשמוותרים על השליטה בהרים, כשהמשא ומתן על החטופים נתקע, ואפילו כשרואים את חדלי האישים בממשלה מתפתלים בתירוצים למה לא צריך ועדת חקירה או למה לא לגייס חרדים עכשיו. נלחמנו, ואנחנו נילחם, למען המדינה, למען הערבות ההדדית. יש פה כל כך הרבה פצועים ומשפחות שכולות, הם שילמו מחיר כל כך יקר, לא לשווא - למען משהו גדול יותר. הוא לא בכנסת ולא בקריית הממשלה. הוא פה מסביב, לידכם. עם ישראל.

הסערה הקטארית

קטאר היא אחד המנועים הכי משמעותיים במלחמה הערבית נגד ישראל. שילוב של תעמולה אנטי־ישראלית דרך "אל־ג'זירה", מימון ארגוני טרור כמו חמאס והעברת כספים לישראל כדי לממן כאוס פוליטי. אחת התקלות שלא נחקרות בגלל שאין ועדת חקירה זו ההסכמה הישראלית למעורבות קטאר באזור. מזוודות הכסף המפורסמות שממשלות "ימין" בראשות נתניהו, אבל גם אחרות, הסכימו להעביר לחמאס. תרומות כספיות "לארגוני צדקה" פלשתיניים, ולבסוף הפיכת קטאר למתווך כשהיא הגורם המתסיס.

העובדה שבלשכת ראש הממשלה היו יועצים שעל פי הדיווחים קיבלו כסף מקטאר אמורה להחריד את כולם. לא משנה אם תומכים בנתניהו או שונאים אותו, זו נורת אזהרה. יש לקטאר אינטרס מובהק להשפיע על מה שמתרחש כאן, ובוודאות זה לא האינטרס הציוני. מי שהסכים לקבל מהם כסף, לעבוד בשבילם בצורה ישירה או עקיפה, הסכים לשתף פעולה עם האויב.

ברור שיש צביעות במערכת הפוליטית וחלק מהמבקרים הצעקניים הם אלה שמוחאים כפיים בכל פעם שקטאר מתערבת כמתווכת. הצביעות היא לא תירוץ ובטח לא הסבר לכסף הקטארי שעל פי הדיווח מממן יועצים בלשכה הכי חשובה במדינה.

פינה טובה: סרן איתן אוסטר ז"ל נפל בקרב בלבנון ב־2 באוקטובר 24'. איתן, מפקד צוות באגוז, השאיר אחריו הורים, שבעה אחים ובת זוג. אחרי מותו החליטה המשפחה להקים עמותה שתפיץ את הערכים שלו.

אחותו, מיתר אוסטר, כתבה: "אחי הקטן איתן אוסטר נהרג בקרב גבורה בלבנון בערב ראש השנה. איתן היה מקפיד לשלוח לנו סרטון לפני כל כניסה לעזה או ללבנון. תמיד הסרטון היה מלא באופטימיות, תחושת שליחות, ומסרים מחזקים אלינו לעורף. כל סרטון היה מלווה באיזה ציטוט – פעם של לוחמי תש"ח, פעם מהתנ"ך ופעם מלוחמי מרד גטו ורשה (לא פעם הייתי צריכה לעשות גוגל כדי להבין מאיפה איתן הביא את הציטוט הפעם). איתן שרק את ההיסטוריה. חי בתודעה שהוא חלק משרשרת של דורות ויש לו משימה – להעביר את הלפיד קדימה".

מתוך ההבנה של החוסר שנוצר והצורך במנהיגות ראויה, החליטו במשפחה ליצור דור של "איתנים" - בניית מנהיגות על פי "רוח איתן".

בשיחה לחייליו בסוף מסע הכומתה אמר איתן: "המשימה שלנו לא נגמרת עד שכל החטופים חוזרים לארץ". הוא צדק, ואנחנו עדיין שם, מנסים להשלים את המשימה. תיכנסו לקרוא ולתרום. חפשו בגוגל: "רוח איתן".