אין דבר מטופש יותר מאשר ההתלהבות מתמונות ההרס במחנה ג'נין, והבעת התקווה שצפון השומרון ייראה כמו ג'באליה. ההשוואה לג'באליה, במיוחד כשהיא באה מחוגי הימין, ממחישה עד כמה גם שם לא קלטו את גודל הכישלון בעזה, שלמרות ההרס נותרה בשליטת חמאס. גם שם לא הבינו מה הסיבה לצמיחת ממלכת הטרור בצפון השומרון, שהיא היעדר נוכחות יהודית שם. כי בירושלים, בחברון ובבית לחם, השקטות יחסית, לא חיים ערבים מזן ששונה מאלו של ג'נין וטולכרם - ערים שהצמיחו חטיבות טרור. כל ההבדל הוא בכמות היהודים שחיים סביבם, בתוכם ואיתם. לכן רשמו לפניכם - ממלכת הטרור השומרונית צמחה בתוכנו באשמתנו, בגלל עקירת הנוכחות שלנו. היא תפסיק להתקיים כשנחזיר את היישובים והצבא לכל חלקי חבל הארץ הזה.

השבוע נדמה היה שהאסימון נפל חלקית במערכת הביטחון, עם דיווחים שהפיקוד הבכיר ביו"ש הבין שלא די במבצעי כניסה ויציאה, חייבים נוכחות קבועה. כי ברור שאחרי ריסוק האויב יש להישאר בשטח, ולא לאפשר לו להיבנות מחדש. לוודא שמעכשיו איש לא יכין מטענים ויתכנן התקפות לכיוון כביש 6, כפר סבא או תל אביב. דומה שסוף־סוף נקלט שמה שעשינו ביו"ש בדור האחרון, במיוחד בצפון השומרון, הוא שהזמין את צמיחת גדודי הטרור - הכתאייב. הוא שבנה את האיום ההולך וגובר משם למתיישבים, ליישובי קו התפר וגם לגוש דן. גדודי המחבלים החמושים, המטענים, חגורות הנפץ, ניסיונות הירי הרקטי, המנהרות. מציאות מאיימת שהלכה ונבנתה ברוח חמאס וחיזבאללה, אף שאנחנו שולטים לכאורה בשטח, בניגוד לעזה וללבנון.

אפשר לנוע כיום לחומש כמו לכל יישוב יהודי ביו"ש, בבטחה יחסית. אבל נסו לנסוע שני קילומטרים צפונה, ליישוב החרב שא־נור, ולא תחזרו בחיים. קו ממלכת הטרור נעצר היכן שהוחזרה הנוכחות היהודית הרציפה

מי שיביט על מפת ההתיישבות ביהודה ושומרון יגלה את החור הענק שקיים בה, החל מצפון לשכם - משבי שומרון - צפונה ומזרחה. החלל הגדול הזה, שזולג מערבה לטולכרם, הוא חבל הטרור שהתגלה פתאום לציבור הישראלי. זוהי עזה הקטנה שהקמנו במו ידינו. כבר באינתיפאדה הראשונה, בין 87' ל־91', כיכבו מחנה ג'נין, קבטיה ושות' על מפת הטרור. כי מעולם לא הצלחנו לאכלס את האזור במספיק יישובים ומחנות צבא. היו אמנם תוכניות להקמת שישה יישובים נוספים, אחד מהם - תרצה, כבר תפקד כהיאחזות נח"ל בשם עירית, ליד טובאס. אבל לא היה די בכך. ובכל זאת, עד להסכמי אוסלו ו"ההתנתקות" היו באזור מחנות צבא ושטחי אימונים, ביניהם בסיסי הטירונים של צנחנים וגולני - בזק וסנור. לצידם היו ארבעה יישובים יהודיים - גנים, כדים, שא־נור וחומש. עירית הורדה כבר באוסלו, בזק וסנור באינתיפאדה השנייה, ארבעת היישובים נעקרו על ידי אריאל שרון ב־2005. השטח הגדול הזה הופקר כולו לאויב, לפעול בחופשיות - להקים את מבצר הטרור השומרוני.

מקום התלם האחרון

יוסף טרומפלדור קבע את המוטו שהוביל את התנועה הציונית מראשיתה: "במקום שבו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון - שם יעבור גבולנו". זו הסיבה שטרומפלדור הצפין לתל חי, כאשר תל אביב היתה בחיתוליה. לכן הוקמו יישובי גבול הצפון, עוטף עזה ולאחר מלחמת ששת הימים היישובים היהודיים ברצועה עצמה. היה ברור שההתיישבות תקנה ביטחון וריבונות, כי מסביבה, בינותיה ובתוכה יקיים הצבא נוכחות קבועה.

עקירת היישובים והבסיסים בצפון השומרון ובחבל עזה, לצד הפקרת חבלי ארץ גדולים ביו"ש עצמה לרשות הפלשתינית, הן שמעצבות את המציאות המדממת הנוכחית שלנו. והדוגמה של היישוב חומש, מצפון לשכם, מאלפת מכולם. חומש נעקר ב"התנתקות", אבל המאבק בשטח, לצד איום של איילת שקד על בני גנץ לפרק את הממשלה הקודמת, גרם להחזרת האחיזה היהודית במקום. לימים, בממשלה הנוכחית, בוטל חוק ההתנתקות והתאפשר להחזיר לשם ישיבה, כמה משפחות ובסיס צבאי. כתוצאה מכך אפשר לנוע היום לחומש כמו לכל יישוב יהודי ביו"ש, בבטחה יחסית. אבל נסו לנסוע שני קילומטרים צפונה, ליישוב החרב שא־נור, ולא תחזרו בחיים. קו ממלכת הטרור נעצר היכן שהוחזרה הנוכחות היהודית הרציפה.

צריך לוודא שהרעיונות היצירתיים והבוסריים של טראמפ לגבי העתיד הרחוק, לצד החיבוק האמריקני החם, לא ישמשו תירוץ להסכים לכניעה כוללת לחמאס - במה שמכונה שלב ב' ל"עסקה"

לכן, נא לא להתמכר לתמונות הפיצוצים מג'נין ומטולכרם. הם בפני עצמם לא יובילו לשום מקום אם לא נחזור לשלוט קבוע, בכל סמטה ועיר. ובכלל, מכיוון שאין על הפרק תוכנית לשנע גם את ערביי יו"ש לחו"ל, יחד עם העזתים, הגיע הזמן לתקן את הטעויות של אוסלו וההתנתקות ולחזור באמת לשלוט - לטוב ולרע. לטאטא את רשות ההסתה והשחיתות של אבו מאזן, שעושה חיל בשלילת הלגיטימיות שלנו בעולם אבל לא הצליחה אפילו לנקות את מחנה ג'נין.

בד בבד, זה הזמן להקים מחדש את ארבעת היישובים העקורים מ־2005 ולמלא ביישובים את שש משבצות הקרקע שתוכננו בזמנו, מתרצה ועד עמק דותן ובכלל. ולא לשכוח לתפוס שוב אחיזה בתוך טולכרם וקלקיליה, שיושבות ממש על כביש 6. זו התרופה היחידה לטרור.

להיזהר מהנס

אין ספק שהממשל האמריקני הנוכחי הגיע מהחלומות, כמעט מעולם הניסים. להקשיב לשרי החוץ וההגנה, לנציגה באו"ם ולשגריר המיועד בארץ - ולשפשף את האוזניים. גם הנשיא טראמפ, שהזהירו עד כמה הוא בלתי צפוי ועלול לנשוך אותנו, מצדיק את תדמית מלך ההפתעות אבל נושך דווקא את הצד השני. בתוך שבועיים של כהונה גרמה האדמיניסטרציה האמריקנית לשינוי דרמטי במעמדה של ישראל בעולם.

ובכל זאת, נא להיזהר ולהדק את החגורות. קודם כל מכיוון שהרעיונות הרעננים של הנשיא ועוזריו אמנם יכולים להוביל בעתיד לכיוונים חיוביים, אבל הם ממש לא בשלים. עידוד הגירה מעזה צריך היה להיות בראש סדר העדיפויות שלנו החל מ־8 באוקטובר בשנה שעברה, בכל דרך, בנחישות. בין היתר, לפתוח בכוח את הגדר למצרים ולעודד את העזתים לברוח. כי מרביתם המכרעת, אם רק יסדרו להם מקום אלטרנטיבי סביר, יטוסו מכאן כבר מחר.

אבל זה רחוק מלהתרחש עכשיו. העזתים רוצים לגרמניה ולבריטניה, ושם ממש לא יקבלו אותם, יש להם מספיק מוסלמים שהורסים אותם מבפנים. אז לאן - אם בכלל - עוד נראה. ואיך בדיוק יעבוד השיקום מחדש, מי יבוא במקום התושבים הנוכחיים, יש עוד הרבה מה לתכנן ולעשות.

בינתיים, צריך לוודא שהרעיונות היצירתיים והבוסריים לגבי העתיד הרחוק, לצד החיבוק האמריקני החם, לא ישמשו תירוץ להסכים לכניעה כוללת לחמאס - במה שמכונה שלב ב' ל"עסקה". עוד צריך לפתוח עיניים חזק מול סעודיה. כי יהיה נחמד להקים שגרירות בריאד ולהפוך את היחסים הקיימים לפורמליים, אבל זה לא פותר את הבעיות שלנו מול הפלשתינים, חיזבאללה או איראן. לא מדובר בשינוי אסטרטגי ששווה לשלם עליו מחיר. לכן, אמנם השבוע האמריקני של ראש הממשלה היה מוצלח מאוד, אבל – הוא לא תחליף לגילוי מנהיגות ישראלית אמיתית, שתעמוד על משמר האינטרסים שלנו.