ממנהיג זהיר למעורב במלחמה ממושכת: המלכוד המדיני של נתניהו - ערב הפגישה עם טראמפ

אחרי מלחמה של 15 וחצי חודשים כבר קשה לזכור, שעד 7 באוקטובר ראש הממשלה נתניהו נחשב למנהיג שנרתע מסיכונים. לא בוחל בפעולות צבאיות אבל נזהר כמו מאש מהסתבכויות צבאיות שעלולות לצאת משליטה, להפוך למלחמה, שקשה לחזות את סופה.

ביחוד מבחינה מדינית. היום השתנתה האופנה. התפיסה המקובלת אצל הבבל"תוקרטיה היא, שביבי לא יכול לשרוד בלי מלחמה. זו מלחמת נצח. טוב, כבר חודשיים וחצי שאין מלחמה בצפון ויותר משבועיים שאין מלחמה בעזה, ובימין טוענים שכבר כמה חודשים אין ממש מלחמה ברצועת עזה.

למעשה, ישראל עברה להמשך ניהול המאבק באמצעים מדיניים. ביקור של ראש הממשלה בוושינגטון כמנהיג הזר הראשון שפוגש את הנשיא דונלד טראמפ 2, הוא הדרך הנכונה לתת תנופה לתכניות מדיניות או אנטי-מדיניות וגם תכניות צבאיות. הפגישה המתוקשרת מחרתיים מהווה מכפיל כוח אסטרטגי לישראל. אבל המצב במערכת היחסים שנראית על פניה ידידותית, הוא מורכב ופוטנציאל ההסתבכות מול ממשל טראמפ קיים.

הנושא האקוטי ביותר כרגע מבחינת ראש הממשלה זה איראן. סביר שיסכים להבנות לפיהן חוזרים למדיניות של מקסימום-לחץ מלווה הפעם באיום צבאי מוכח ואמין מצד ישראל ואם אפשר – גם ארה"ב. בהמשך יכול לבוא הסכם גרעין ללא תאריך תפוגה שינטרל את פרויקט הגרעין האיראני.

במקביל קיים הנושא של עזה שלא בא על פתרונו ואיו"ש. רבים לא יאהבו את זה, אבל מבחינה אסטרטגית-קיומית יהודה ושומרון חשובים יותר מרצועת עזה. טראמפ מאז עניין החטופים החדיר גורם נפיץ ליחסי ממשלת ישראל עם הממשל שלו ושמו סטיבן ויטקוף.

ויטקוף שטיפל בעיסקת החטופים מתואר לפחות על ידי מומחה אחד כתומך בפתרון שתי המדינות, והוא נחשב כידידו הקרוב של טראמפ. טראמפ מגלגל רעיונות סביב רצועת עזה, שהבולט שבהם הוא העברת אוכלוסיה מסיבית למדינות זרות, ובעיקר למצרים וירדן.

מנגד, בעיני אירופה וגורמים אחרים חמאס מקבל לגיטימציה ככוח הצבאי המקובל של רצועת עזה. זה כמובן בלתי נסבל מבחינת ישראל ומלחמה שלב ב' להשגת ה"ניצחון המוחלט" עומדת על הפרק. הבעיה היא שכדי לשריין תמיכה למיקצה צבאי נוסף, משופר, דרושה תמיכתו של טראמפ. עצם הדיבור על העברת האוכלוסיה הוא תחליף טוב מבחינת ישראל ללהג מדיני על "היום שאחרי".

אבל טראמפ עלול לדרוש תמורה ביהודה ושומרון – עד כדי רעיונות של מסלול הגעה למדינה פלשתינית. לא רק ויטקוף הוא תומך של מדינה פלשתינית, בתוך ממסד החוץ והביטחון של טראמפ בדרגי הביניים ישנם אישים שתומכים ברעיון המדינה הפלשתינית. הם שייכים לאגף של טאקר קרלסון במפלגה הרפובליקנית, שרוצה לממש את מדיניות אובמה להתנתק מהמזרח התיכון.

הבעיה של נתניהו מול טראמפ היא איך להציג את נושא יהודה ושומרון שבו אין לישראל אופציה לוויתורים בכיוון של מדינה פלשתינית. מה בכל זאת ישראל יכולה להציג כוויתורים: 1. להבטיח האטה זמנית של הבניה ביו"ש. 2. רעיונות ליוזמות כלכליות לטובת הפלשתינים. 3. להבטיח שלא תהיה החלת ריבונות בהחלטה חד צדדית. אם זה לא מספק את הסעודים, אפשר לוותר על נורמליזציה. לא פחות חשוב – לקבע הבנות המבוססות על  התפיסה של גבולות ביטחון. תביעה לכיבוי מנוע השנאה נגד יהודים וישראל, שהרש"פ מתדלקת. והפסקת תשלומי הטרור למשפחות מחבלים.