המועמדים לרשת את הגרי כבר סומנו: המועד שבו יוכרז על דובר צה"ל החדש

החלטתו של הרמטכ"ל זמיר להחליף דובר צה"ל ולמנות לתפקיד קצין אחר היא סבירה, הגיונית ואפילו מתבקשת. תפקיד דובר צה"ל נחשב משרת אמון של רמטכ"ל, ורבים מהרמטכ"לים שקדמו לזמיר, לרבות הרצי הלוי, מינו דובר חדש עם תחילת כהונתם.

כל טענה שלפיה ההחלטה של זמיר להחליף את הגרי היא פוליטית, היא טענה מופרכת מיסודה, וכך גם החלטתו לא למנות אותו בשלב זה לאלוף בצה"ל. הבעיה העיקרית בפרשה היא התזמון.

הצהרתו הראשונה של הגרי בשבעה באוקטובר

ערב כניסתו לתפקיד, הרמטכ"ל החדש נפגש עם הגרי כמה פעמים. הגרי ביקש מיוזמתו לסיים את תפקידו כדובר צה"ל, ציין כי הוא רואה את עצמו מתקדם לתפקיד בדרגת אלוף במטה הכללי, ואף נקב בשני תפקידים המעניינים אותו. זמיר אמר להגרי כי הוא רואה אותו כרגע בתפקיד נוסף בצה"ל בדרגת תא"ל, וכי הוא לא פוסל את קידומו לאלוף בהמשך, אך אינו יכול להתחייב על כך. במסגרת השיחות, זמיר הדגיש בפני הגרי כי גם הוא עצמו עשה שלושה תפקידי תת־אלוף לפני שקיבל את דרגת האלוף. אלא שהגרי הודיע לזמיר שמבחינתו, אם הוא לא מקבל דרגת אלוף בשלב זה - הוא רוצה לפרוש מצה"ל באופן מיידי, ואף התעקש לפרסם הודעה לתקשורת בנושא.

"הגרי הצמיד לזמיר אקדח לרקה, רגע לפני שהוא נכנס לתפקיד הרמטכ"ל, ואמר לו: או שהוא מקבל אלוף - או שהוא הולך הביתה", אומרים גורמים המעורים בפרטים. הגרי נתלה בתקדימי דוברי צה"ל הקודמים - שקודמו או פרשו מצה"ל, ובטח לא ביצעו תפקיד תא"ל נוסף שלא כחלק מפורום המטה הכללי.

לפי אותם גורמים, זמיר בשום אופן לא הדיח את הגרי, וביקש ממנו להמתין מעט, לפחות כמה שבועות - אך הגרי התעקש על החלטה מיידית, וכן על הודעה מיידית לתקשורת, אף שלכולם היה ברור שהחלטתו על פרישה מיידית עשויה להתפרש לא נכון ולפגוע באמון הציבור בצה"ל - אותו אמון שהגרי עצמו אחראי עליו, כדובר צה"ל.

הגרי ביקש ודאות

הגרי רצה ודאות בנוגע להמשך דרכו, ומבחינתו לא היה מדובר באולטימטום שהציב או באקדח לרקה, אלא ברצון לדעת לאן מועדות פניו. כך או כך, הוא מתכוון לדברר את הצבא ואת זמיר עד לרגע האחרון.

נציין כי מבדיקה עם כל המעורבים בנושא, בניגוד לנטען, שר הביטחון כ"ץ ואנשי לשכתו כלל לא היו מעורבים בנושא עתידו של תא"ל הגרי. הרמטכ"ל זמיר לא שוחח איתו על הנושא בשום שלב. חשוב להדגיש - רא"ל זמיר הוא לא איש פוליטי והוא לא מקבל תכתיבים, וזו תהיה טעות להפוך אותו לכזה.

בשל העובדה שהגרי הפך לדמות מוכרת בכל בית בישראל, ולמעשה לפנים של המלחמה - הרוחות בצבא ובציבור סוערות. כשהציבור הישראלי היה מבולבל ומפוחד במשך ימים ארוכים, תא"ל הגרי היה הדמות הציבורית הרשמית היחידה שעמדה מולו במשך חודשים ארוכים, ערב־ערב, ובהתחלה גם בבקרים, הסביר, ענה לשאלות, ובעיקר שידר אמינות. אי אפשר לקחת לו את זה.

עם זאת, נוכח חוסר האמון הגדול שנוצר בין רא"ל זמיר לתא"ל הגרי, ונוכח הפגיעה באמון הציבור בצה"ל, הרמטכ"ל צפוי להודיע על מינוי מחליף להגרי כבר ביממה הקרובה, ככל הנראה לא יאוחר ממחר. הדובר הבא יהיה קצין, מפקד, ולא איש תקשורת, מתוך התפיסה שצה"ל עדיין במלחמה, ונדרש מפקד שיוביל בזירת הלחימה התקשורתית, שהפכה לחשובה לא פחות מכל זירה אחרת.

לפי דיווחים שונים בכלי התקשורת, בין המועמדים המובילים לתפקיד: תא"ל (מיל') אפי דפרין, שכיהן כראש חטיבת תבל ולפני כן כסגן מפקד אוגדה 36, ואל"ם בני אהרון, לשעבר מפקד חטיבה 401.

כך או אחרת, אין ספק שהפרשה מעיבה, שלא בצדק, על כניסתו של רא"ל זמיר לתפקיד. לא היה קורה דבר אם תא"ל הגרי היה ממתין עם ההודעה על פרישתו מצה"ל למשך כמה שבועות, מתוך הבנה שהחלטתו על פרישה עשויה להתפרש לא נכון ולפגוע באמון הציבור בצה"ל.

שינויים בקצב גבוה

זמיר, מצידו, צפוי להמשיך בהסתערות על תפקיד החייל מספר אחת. את קצב העבודה שלו ואת השינויים שהוא מתכוון להוביל כבר התחלנו לראות. כבר בערב הראשון למינויו הוא הכריז על הכיוונים שבהם הוא מתכוון להוביל את הצבא. בלילה הראשון לתפקידו הוא מינה עשרות קצינים שמינוים היה תקוע, בדיון שנמשך עד 04:00 בבוקר.

למחרת כבר הגיע לדרום, שם נפגש עם ראשי רשויות, עשה תרגיל פתע לגדוד נצח יהודה שנמצא בשטח הרצועה, ואישר תוכניות באוגדת עזה. ביום שישי נפגש עם משפחות החיילים החטופים, קיים דיון נוהלי קרב רב־זירתי עם פורום המטה הכללי, וסימן את סדר העדיפויות שלו. בסוף השבוע אישר תקיפות בעזה ובלבנון. היום צפוי הרמטכ"ל לבקר בבסיסים צה"ליים, ומחר יקיים כנס לסגל הפיקוד הכללי, כמו גם פורום מבצעי לקצינים בדרגת סא"ל ומעלה. ביום שלישי הוא צפוי לבקר בחיל האוויר.

בשורה התחתונה, יש להודות לתא"ל הגרי על שירותו המצוין ועל היותו דובר מצוין, ובעיקר על כך שהיה שם כשאף אחד אחר לא היה.