"אין עוד הרבה מפקדים בצבא שהכירו את אורון ושהיו שותפים באירוע הזה", פותח אל"מ א', כיום סגן מפקד אוגדה 91, שהיה מ"פ של אורון שאול בגדוד 13 בזמן מבצע צוק איתן. "הייתי מ"פ צעיר בחטיבת גולני במסייעת של גדוד 13. אורון היה בחפ"ק מ"פ, אחד החיילים הטובים בפלוגה".

הקשר המיוחד בין המפקד לפקודו ניכר בדבריו: "הוא היה מיוחד. מעטים האנשים שפגשתי בדרך שאתה רואה עליהם שהמהות שלהם מלאה בטוב". אל"מ א' מספר כי אורון קיבל מצטיין נשיא מספר חודשים לפני שהוא עצמו התמנה למ"פ. "ראיתי שהלב שלו במקום. בקלות כשאתה מפל"ג אתה דואג לעצמך, אבל לאורון היה אכפת מה קורה עם שאר הפלוגה ועם החברים שלו. תמיד היה צוחק וכולם היו סביבו".

"עשה הכל כדי להיכנס עם החברים שלו לעזה"

"הדבר הכי משמעותי", ממשיך אל"מ א', "זה שהתפקיד של אורון היה להיות איתי בסופה ולא בנמ"ר. כשהוא שמע שהוא לא ייכנס, הוא לא עזב אותי. במשך שבוע וחצי הוא שיגע אותי: 'אין סיכוי, אני נכנס, אני קופץ לנמ"ר'. ביום הכניסה הוא לא ויתר לי, ועשה הכל להיכנס עם החבר'ה שלו למלחמה".

לדברי אל"מ א', הרגעים האחרונים בחייו של אורון היו דרמטיים: "קיבלנו את ההחלטה שלוש שעות לפני הכניסה. כשהוא שמע שיש חבר'ה שנפצעו ולא יכלו להיכנס, הוא רץ קדימה. 'בשביל זה התגייסתי, אני לא נשאר מאחורה', אמר. הוא לא יכול היה להישאר בחוץ כשהחברים שלו נכנסים".

אל"מ א' משחזר את הרגעים הקשים של התקרית בה מצא אורון את מותו, יחד עם עוד שבעה מחבריו. "שעה אחרי הכניסה אחד הנגמ"שים נתקע והייתה היתקלות, חמאס ירה אר-פי-ג'י. ככל הנראה המחבלים הסתערו ואת גופתו של אורון משכו לפיר שהיה קרוב לשם", סיפר.

"חי עם אורון ועם ההרוגים"

על רגע החזרת הגופה הוא מספר: "בראשון בבוקר, היה הלם כששמעתי שחילצו את גופתו. ראש אכ"א התקשר אלי, לא הבנתי למה אלוף מתקשר אלי, הוא אמר לי: 'החזרנו את אורון הביתה'. זאת תחושת הקלה מאוד גדולה, אבל מאידך הוא חוזר לא בחיים - אז כאב גדול. אתה בעיקר חושב על המשפחה".

"זה אירוע שמלווה אותנו לכל החיים", מסכם אל"מ א'. "אתה חי עם זה. גם עם אורון וגם עם שאר ההרוגים. ובטח שהמלחמה האחרונה שנלחמנו בשג'עייה, שם איבדנו עוד חברים".