כשההסדרה בלבנון מתקדמת, המציאות בעזה מסתבכת

לאחר 13 חודשי מלחמה בשבע חזיתות ושבועות לאחר שינוי סדר העדיפויות בין זירת עזה ללבנון, עם תמרון קרקעי במרחב הקרוב לגבול והיקפי תקיפות חסרי תקדים של חיל האוויר בעומק לבנון וברובע הדאחייה בפרט, נראה שהמערכה בפני שינוי.

בניגוד למערכה בעזה, שמתחילתה היה ברור כי הסדרה אינה תכלית המלחמה (כאשר הממשלה מסרבת לדון "ביום שאחרי" ואין הסכמה על הריבון בעזה לאחר המלחמה, דינה של המלחמה להימשך וכך גם הישארות חמאס כשולט ברצועת עזה), תהליכי ההסדרה בצפון לקראת הישורת האחרונה, תוך שישראל עומדת על תנאים משופרים למימוש ההישגים הצבאיים.

ההסדרה בצפון מורכבת, בעיקר מנגנוני האכיפה ויישום התנאים שעליהם עומדת ישראל בצדק. אמנם ההסדרה, לכשתוסכם, היא בין ממשלות ישראל ולבנון, אך שניים שבלעדיהם לא תתקיים ההסדרה הם דווקא לא המעורבים הישירים. כל הסדרה שתהיה תעבור תחת עיניהם ואישורם של האיראנים מחד וממשל טראמפ מאידך, ולכל אחד מהם אינטרסים שונים, שהמגרש המקומי שלנו הוא רק אמצעי לקדם ולשמר את האינטרסים שלהם. מורכב - כבר אמרנו.

לעומת זאת, המציאות בעזה סבוכה הרבה יותר. כל זמן שממשלת ישראל אינה מוכנה לדון "ביום שאחרי" החמאס בעזה, אנו נהיה עדים למבצעי פשיטה והשתלטות זמניים של צה"ל על אזורים שונים ברצועת עזה (כיום ג'באליה - ומחר מה?), החיכוך בין צה"ל לחוליות מחבלים יימשך, והמחיר שנשלם בחיי לוחמינו ילך ויעלה. נראה כי בלי הסדרה שמהותה סיום המלחמה ונסיגת כוחות צה"ל מרצועת עזה, הסיכוי לשחרור 101 מאנשינו השבויים בעזה קלוש מתמיד, בוודאי כאשר יש גורמים בממשלה המדברים על מינהל אזרחי של צה"ל ברצועת עזה ואף על חידוש ההתיישבות הישראלית ברצועת עזה.

אם לא די בכך, הרי שהמציאות בעזה אחרי חיסולו של סינוואר, שבה אין כתובת משמעותית ומקומית אשר תקבל החלטות, ויותר מכך אם בתקופת סינוואר כל הפלגים היו מאוחדים תחת הנהגתו ומרותו, אנו עדים בשבועות האחרונים לפיצול בין חמאס לג'יהאד האסלאמי, כאשר האחרונים ניתקו מגע ומנהלים תהליכים עצמאיים (בעיקר מול רוסיה) לגבי החטופים אשר מוחזקים בידיהם. זו בשורה רעה מאוד לישראל, למשפחות החטופים ולחטופים עצמם. מורכב כבר אמרנו.

הסדרה בצפון תאפשר לסגור, לפחות זמנית, את זירת המלחמה הצפונית. לתושבים לחזור לבתיהם (מבחן שעוד מצוי לפנינו כמדינה - משיקום האמון ועד שיקום הבתים והיישובים החרבים), לצבא לרענן את שורותיו, להקל ולהפחית את העומס על צבא המילואים ולהיות מוכנים למבחנים שהמציאות תפגיש אותנו עימם. בראשם מבחן התגובה להפרת ההסכם הראשונה על ידי חיזבאללה (השאלה היא לא אם יופר ההסכם, אלא מתי).

לדעת לסגור זירות מלחמה

בזירת הלחימה בעזה אין שינוי הנראה באופק, ובפתחו של החורף השני למלחמה נראה כי ההתבוססות בבוץ העזתי היא בלתי נמנעת. ההזדמנות לכרוך בין הזירות ולאלץ סיום המלחמה בעזה כנגד שחרור החטופים היתה אינטרס ישראלי ראשון במעלה, אך לצערי נותרה כהזדמנות לא מנוצלת.

להסדרה בצפון יש חשיבות אזורית רבת־משמעות, והיא מעלה שאלות מהותיות לגבי המזרח התיכון: כיצד תפעל איראן לאחר שחיזבאללה וחמאס, שתי שלוחותיה המרכזיות, נחלשו משמעותית? כיצד תשפיע חזרתו של טראמפ לבית הלבן על האזור? ומה יהיה גורל שאר השלוחות האיראניות - החות'ים בתימן והמיליציות בעיראק? אלה האחרונות הגבירו לאחרונה את התקפותיהן על ישראל, והמיליציות העיראקיות משגרות כטב"מים כמעט מדי יום. בניגוד לשאר הזירות, צה"ל טרם תקף את בסיסיהן. ייתכן שעם סגירת החזית הצפונית, יופנו משאבים לטיפול באיום זה.

לדעת לסגור זירות מלחמה זו החלטה לא פחות אמיצה מהיציאה למלחמה, זו מנהיגות וזו מנהיגות, ולשתיהן אנו כמהים יותר מתמיד.

תת־אלוף (מיל') צביקה חיימוביץ', לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי