לאור אתגרי "חרבות ברזל": ישראל זקוקה לתפיסת ביטחון חדשה

יותר משנה במלחמה ושינוי מהותי בסביבה האיזורית, זו העת לגיבוש תפיסת בטחון חדשה למדינת ישראל • מציאות 2024 מחייבת חשיבה מחודשת על עקרונות כמו הרתעה והגנה מול איומי חיזבאללה ואיראן

לוחמי גדוד 931 במהלך פשיטה בפאתי דרג' תופאח בצפון רצועה עזה. צילום: דובר צה"ל

שנה ויותר למלחמה, מצד אחד אנו מודעים לעוצמת הכשלון הטקטי (מודיעיני ומבצעי) והתפיסתי, ומצד שני האיומים הסובבים אותנו מקרוב ומרחוק משנים את פניהם. הפעילות ההתקפית מול חיזבאללה והאיום הצפוני מרשימה באיכותה, ההצלחות מול החמאס ברצועת עזה ובעיקר פתיחת חזית ישירה ומסלימה מול אירן (כאשר סבבי המהלומות עוד לפנינו), הצבא מכריז על הקמת יחידות חדשות (מרמת הגדוד ועד האוגדה) ורכש של עוד יכולות ואף החלו דיוני תקציב הבטחון שיכפיל עצמו בשנה הקרובה ואולי אף מעבר לכך.

פיצוץ מנהרה בלבנון, צילום: דובר צה"ל

לקיים תהליכים אלו מבלי שהושלמו התחקירים המקצועיים (ללא קשר לוועדת חקירה ממלכתית אם תוקם) יש בהם טעם נפגם. אך עוד לפני שאלה הושלמו ופורסמו, על דבר אחד אין חולק – אחרי 76 שנים תפיסת הבטחון של ישראל שנכתבה על ידי דוד בן גוריון ומעולם לא שונתה באופן רשמי מחייבת עדכון והתאמה למציאות 2024.

תפיסת הבטחון של מדינת ישראל היא הדוקטרינה הצבאית של ישראל, שנוסחה לשם הגנת קיומה של ישראל והאינטרסים שלה בפני איומים אפשריים. היה נכון לקיימה בשנותיה הראשונות של מדינה צעירה הנלחמת על הקמתה וזה נכון שבעתיים כיום כשקיומנו באזור איננו מובן מאליו.

חטיבת ההרים בדרום לבנון, צילום: דובר צה"ל

דוקטרינה זו נוסחה על ידי ראש הממשלה ושר הבטחון הראשון דוד בן גוריון (אוקטובר 1953) וסוכמה בשלושה עקרונות: הרתעה, הכרעה, התרעה ולמעשה עד היום לא שונתה באופן רשמי.

ניסיון לעדכן ולשנות את תפיסת הבטחון של מדינת ישראל התבצע בשנת 2004 כאשר שר הבטחון דאז, שאול מופז ועל דעתו של ראש הממשלה אריק שרון, הקים ועדת מומחים בראשון דן מרידור ("ועדת מרידור"), ולאחר כשנתיים של עבודה יסודית המליצה להוסיף עקרון נוסף לאלה הקיימים, "התגוננות". במהלך השנים קיבל עקרון זה את השם "הגנה". ראוי להדגיש כי המלצות ועדה זו לא תוקפו מעולם באופן פורמלי.

רה"מ דוד בן־גוריון מבקר בבסיס באר אורה, 1957. מימינו: רמ"ט פיקוד דרום רחבעם זאבי ("גנדי"), צילום: משה פרידן, באדיבות הארכיון הציוני

בהעדר תהליך מדיני להתעמת ולעדכן את תפיסת הבטחון של מדינת ישראל, גיבש המטה הכללי בראשות הרמטכ"ל גדי אייזנקוט את מסמך "אסטרטגיית צה"ל" ואף ציין בפתח הדברים את העדרה של תפיסת בטחון מעודכנת.

ח"כ והרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, צילום: אורן בן חקון

מלחמת "חרבות ברזל" מחדדת שוב את הפער הגדול בין עקרונות תפיסת הבטחון בת ה-71 שנים ובעיקר את המבוכה והמבולקה: תפיסת הבטחון התייחסה לאיומים שהיו רלוונטיים אז ולא מותאמת להתמודדות עם ארגוני טרור (התמודדות מול מדינה ומול ארגון שונה באופן מהותי – מנופי לחץ, היחס לאזרחים ועוד) – מדינת ישראל לא התמודדה מעולם עם משמעות המושג "הכרעה" של ארגון טרור. התייחסות לפוטנציאל של נשק גרעיני בידי מדינת אויב ועוד. היא אף לא מותאמת למלחמה ישירה מול מדינה במעגל שלישי, שתי מדינות בתווך בין ישראל לאירן.

טיל איראני, איום גרעיני, צילום: אי.אף.פי

אילו היתה ברשות מדינת ישראל תפיסת בטחון מתוקפת ומותאמת למציאות, לאחר תהליך בירור עמוק של מערכת המושגים הרלוונטית, הרי שכל ניהול המערכה מהגדרת מטרות המלחמה ועד למנגנוני הסיום היו נהירים יותר. אם היינו מבררים ומבינים טוב יותר מה משמעות המושג "להכריע" ארגון טרור או ל"נצח" ארגון טרור, אז לא בטוח שמטרות המלחמה היו מוגדרות כפי שהן. יתר על כן, השימוש במושגים כגון: "ניצחון מוחלט" או "לפרק את גדודי החמאס" לא היו באים אל העולם.

בנוסף, תפיסת בטחון מכוונת את תהליכי בניין הכוח, תקציבי הבטחון אל מול סדרי העדיפות המוגדרים ומתוקפים.

וכשיבוא צבא ההגנה לישראל לבדוק ולתקף את אסטרטגיית צה"ל, יצטרך גם הוא לדון בשינויים מחויבי המציאות 2024, מה המשמעות של בטחון שוטף או לחימה בעצימות נמוכה מול שבע זירות פעילות? מה משמעות בטחון שוטף מול מדינות במעגל שלישי כמו אירן ותימן (הח'ותים)? מה משמעות הגנת הגבולות לאור אירועי ה-7/10?

החות'ים בתימן (ארכיון), צילום: אי.פי.איי.

הכשלון הצבאי והמדיני שהביא למלחמת "חרבות ברזל" מחייב דיון מחודש גם במושגי היסוד, אחד מהם הינו ה"הרתעה". במהלך השנים הרבנו להשתמש במושגים "חמאס מורתע", "חיזבאללה מורתע". מושגים שהביאו לתוצאה אותה כולנו מכירים. המושג "הרתעה" חשוב ונדרש, כעת עלינו להמשיך ולשקם את ההרתעה ולהגדיר נכון את מהותה לנוכח המציאות שאחרי ה-7 באוקטובר ביחס לזו שנוצרה שנה אחרי בסדרת פעולות מול ארגון חיזבאללה ובראשם חיסולו של נסראללה והאופן בו טיפלה ישראל בשיטתיות ובאיכות מול איומי ויכולות חיזבאללה שניבנו מאז סיום מלחמת לבנון השניה (2006).

אבל בביירות על חיסולו של נסראללה, צילום: EPA

אם תפיסת הבטחון של ישראל היא המצפן שמכוון את כל האסטרטגיה והעשייה הביטחונית של המדינה, הרי שאיבדנו את הצפון (תרתי משמע) ואנו נדרשים לחשב מסלול מחדש.

כדי לדון בתפיסת הבטחון של מדינת ישראל צריך אומץ, צריך להניח בצד שיקולים פוליטיים ולקיים תהליך מקצועי וענייני שיכוון ויכין את ישראל נכון יותר לאתגרי המחר.

רה"מ נתניהו במליאת הכנסת, בפתיחת מושב החורף, צילום: אורן בן חקון

האומץ הוא לא רק להתמודד ולהגדיר תפיסת ביטחון עדכנית ורלוונטית, אלא גם להפעילה במקומות ובזמן הנכונים. זה ייבחן במבחן העתיד כדי שמציאות בה ארגוני טרור צוברים כוח ויכולות בסמוך לגבולנו לא תוכל להתקיים.

כדי להיות מוכנים טוב יותר ובעיקר כדי להתאים את ההיערכות למציאות הסביבתית שהתהוותה בשנה האחרונה, אין מנוס מעדכון תפיסת הבטחון וממנה את אסטרטגיית צה"ל ויפה שעה אחת קודם.

הכותב: תת אלוף במילואים צביקה חיימוביץ לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר