שריפות הענק בגליל, עם תימרות האש והעשן, ממחישות את מצב המלחמה. בכל קנה מידה ביטחוני ואזרחי, המצב בגליל חמור מזה שבדרום.
לפעולה ההתקפית של צה"ל ברצועת עזה יש הישגים משמעותיים בדיכוי יכולות הלחימה המאורגנות של חמאס, ובשליטה באזורי מפתח ברצועת עזה. בזירה הצפונית, לעומת זאת, מצב האיום הנשקף מחיזבאללה חייב להדאיג. למרות הישגים חשובים של פיקוד הצפון, חיל האוויר ואמ"ן בתקיפת מטרות חיזבאללה ובסיכול מאות פעילים, כולל מפקדי שדה בכירים, המערכים העיקריים של חיזבאללה נותרו עדיין בכשירות גבוהה למלחמה.
זה, לצערנו, המצב גם בכל הקשור לשיבת התושבים לבתיהם שננטשו ביישובי קו העימות. בעוד המצב הביטחוני שנוצר בדרום מציג אופק לשיבת התושבים, אפשרות השיבה ליישוביי קו העימות בצפון נתונה בשלב זה באי־ודאות מתסכלת. השאלה הגדולה היא עד מתי ימשיך צה"ל להתנהל מול חיזבאללה בלחימת התשה מוגבלת, ומה עוד צריך לקרות כדי להוציא את צה"ל למתקפה יזומה על אדמת לבנון.
התשובה לשאלה קיומית זו תלויה קודם כל במבט מתכנס אל עצמנו פנימה, בבירור לאומי נוקב להבנת המציאות שהשתנתה מהותית ב־7.10. עם כל הכאב והאובדן הנורא של מיטב בנינו ובנותינו, עם כל חרדות המלחמה, עדיין לא התגבשה בציבור ובהנהגה הבנה ברורה כי מדינת ישראל הוטלה אל איום קיומי מול מערכת כוחות אזורית, מוכוונת על ידי איראן הפועלת להשמדת ישראל.
מורכבות אסטרטגית
גם במלחמת לבנון השנייה פעלו כוחות צה"ל בכמה זירות במקביל, גם ביו"ש וגם בעזה, אולם האיום שעימו התמודד צה"ל במאמץ עיקרי היה ממוקד בלבנון. במלחמה כיום, למרות מאמץ עיקרי בזירת עזה, האיום הטמון לישראל באיומי חיזבאללה מצפון, בתמיכה איראנית - שבליל 14 באפריל הפכה לראשונה לעימות ישיר נגד ישראל - הוא איום אזורי משולב שלא היה כמותו. איראן היא שמכתיבה בימים אלה את המשך המלחמה בכל הזירות, ובעיקר בזירת לבנון.
מפתיחת המלחמה, היה זה הממשל האמריקני שדאג למנוע - בעיקר מישראל - את הסלמת המלחמה בזירה הצפונית. גם עתה, במסגרת היוזמה שהציג הנשיא ביידן בנאומו בשבת, הוצבה הנחת היסוד כי הלחימה מול חיזבאללה תסתיים במאמץ דיפלומטי, מתוך הבאת המלחמה ברצועת עזה לסיום. למרות סבירות הגיונית לקבלת הנחה זו, התממשותה תלויה במידה לא מבוטלת בהחלטת הממשל באיראן.
במורכבות אסטרטגית זו, דומה שטרם הופנמה תודעת גודל האירוע שעימו מתמודדת ישראל. בנסיבות אלה - דווקא אם נקודת התפנית בהסלמה בצפון תגיע ביוזמת חיזבאללה, כאשר ישראל תמצא את עצמה ללא עוררין עם הגב לקיר - ההתלבטות לגבי הפעלת עוצמתו המלאה של צה"ל תהיה פשוטה יחסית. ההחלטה הקשה יותר תידרש לנוכח הסלמה הדרגתית, שאינה מספיק מובהקת ותותיר בספק את היות המלחמה בממדיה העוצמתיים בלתי נמנעת.
את הבירור הזה חייבת ההנהגה הישראלית לקיים בהסכמה לאומית רחבה. חלילה שהיציאה למלחמה גדולה בלבנון תיתפס כאינטרס פוליטי או מגזרי
. תודעת גודל השעה, כמבחן עליון לקיום מדינת ישראל וריבונותה, מחייבת את כלל ההנהגה הישראלית. זו בוודאי לא השעה למשחק פוליטי של איומים בפירוק הממשלה. האש המשתוללת בגליל מסמנת את צו השעה לאחדות פוליטית ולאומית. זו הדרך היחידה לסיום המלחמה בניצחון.
