שלושה שלבים לפחות, הפסקות אש ממושכות, חלוקה לקטגוריות, תנאים מקדמיים של שחרור מאות מבוקשים, וכמובן - "מפתח" שנע בין 100 ל־150 מחבלים לכל חטוף. אלו הם רק חלק מפרטי ההצעה המפותלת שנידונה בפריז בתחילת השבוע. כרגיל, רסיסי המידע הודלפו לתקשורת הזרה, אך הם מלמדים בעיקר על העגלה הכבדה והחורקת, שממשל ביידן והמתווכות הערביות מבקשים לגלגל בחול הטובעני של עזה.
הסכם החטופים הראשון היה פשוט יותר לאין שיעור. הוא כלל מספר ימים בודדים של הפוגה. בכל יום שוחרר מספר מוגדר של חטופים ושל אסירים ביטחוניים. לא יותר, לא פחות. זה מה שאפשר את מימוש העסקה ואת הארכת הפסקת האש. מנגד, בחודש שעבר פרסם אריאל כהנא ב"ישראל היום" כי ארה"ב ביקשה בשלב מסוים לרתום לעגלה גם עסקה של סיום המלחמה בתמורה לנורמליזציה עם סעודיה. אופטימיות של אמריקנים.
ממתינים לסינוואר
המורכבות הזו כנראה לא נעלמה מעיניהן של המתווכות המרכזיות. גם אתמול הבהיר ראש ממשלת קטאר, מוחמד עבד א־רחמן א־ת'אני, כי הם ממתינים לתשובה של חמאס, ובימים הקרובים יימשכו המגעים במצרים מול הנהגת החוץ של ארגון הטרור. שם כבר הבהירו שהם מוכנים למתווה שיכלול הפסקת אש קבועה, אך ממתינים לתשובה סופית מסינוואר. אלא שכבר העובדה שהמתווה לא כולל הפסקה מוחלטת של המלחמה לא מרמזת טובות על התשובה העתידית. הרי כל דובר זוטר בארגון הכריז על כך במשך שבועות, אז עכשיו להתקפל?
תמורה מדינית
בכלל, נראה שלא נעשה די כדי להפיל את ראשי חמאס מהעץ שטיפסו עליו בסוף הפסקת האש הקודמת. מלבד בכיר אחד בלשכה המדינית של הארגון, סאלח עארורי, כל השאר חיים בביטחון יחסי בחו"ל ונהנים מהרגשת חסינות. גם ההנהגה בעזה מתחפרת יותר ויותר עמוק במנהרות כדי לחמוק מצה"ל. יתר על כן, האספקה ההומניטרית זרמה עד לאחרונה בחופשיות בחסות האמריקנים, בניגוד למצב שקדם להסכם החטופים הראשון. ולבסוף, גורמים בכירים בתוך קבינט המלחמה רמזו בתקשורת שאין בכוונת ישראל למחוק את חמאס מעל לפני האדמה.
למעשה, ישראל וארה"ב מושכות יחד לשני כיוונים שונים. מצד אחד הן פועלות להשגת הסכם חטופים במלוא המרץ. לראיה - שליחי המוסד מבקרים בכל בירה אפשרית ובכירי הבית הלבן מנסים לייצר גם תמורה מדינית. משהו חייב להמתיק את גלולת שחרור המחבלים. מצד שני, בעלות הברית הוותיקות מרחיקות את ההסכם במו ידיהן: הן מזרימות עוד אספקה הומניטרית לעזה, רומזות שלא ישמידו את ארגון הטרור באופן מוחלט ונותנות חסינות דה־פקטו לבכיריו בחו"ל.
ההתנהלות המסורבלת הזו מתסכלת למדי לאור ההצלחות המבצעיות של לוחמינו בשטח. יחידה אחרי יחידה, צה"ל מפרק לגורמים את הזרוע הצבאית של חמאס, מחסל אלפי מחבלים, מכניע מאות, משמיד עוד תשתיות ייצור רקטות והולך ומתקרב לבכירים במנהרות של חאן יונס. לו הדרגים המדיניים בירושלים ובוושינגטון היו לומדים רק מעט מאותה נחישות - מדינת ישראל היתה במקום אחר לגמרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו