רס"ן (במיל') רביד אלפסי משמש כמפקד החפ"ק של מפקד אוגדה 162 (עוצבת הפלדה) תא"ל איציק כהן. מאז פרצה המלחמה כמעט ולא יצא הביתה והוא חי על הקו של כניסה־יציאה אל הרצועה וממנה, לעתים לשעות בודדות ולעתים למספר ימים. בשיחה לפודקאסט "שמעו סיפור" מבית "ישראל היום" הוא מתאר אירוע חריג ויוצא דופן שקרה בימים האחרונים, ושטרם פורסם.
להאזנה בספוטיפיי - לחצו כאן >>
"סגן הרמטכ"ל, אלוף אמיר ברעם, נכנס לעזה להעביר שיחה ללוחמי גדוד גפן מבה"ד 1. זה היה אירוע מאוד מרשים, הוא הגיע עם שני מאבטחים והצטרף ככה לגדוד גפן. השיח איתם כסגן הרמטכ"ל בתוך חדר מואר בפנסים אדומים היה מאוד חשוב כדי להסביר להם לאן הם הולכים, אבל סגן הרמטכ"ל לא הסתפק בזה והמח"ט לא הסתפק בזה.
"כשסיימנו, הלכנו לקבוצת פקודות ויצאנו להתקפה עם צוערי גפן, סגן הרמטכ"ל ומח"ט 261 אל"מ יהודה ואך, יצאו להתקפה כתף אל כתף עם הצוערים, אנחנו היינו איתם שם. אני מוביל איתי חוד של חבר'ה אריות, יצאנו להתקפה בדרג' תופאח. בהתקפה הזאת הייתה היתקלות עם בין שלושה לשישה מחבלים בתוך מבנה. היו שם פצועים מהצוות חוד שהיה לידינו, ואנחנו ניהלנו אש לחילוץ הפצועים וטיפול בפצועים.
"אחד הרגעים שאני לא אשכח מהאירוע הזה", מתאר אלפסי בהתרגשות, "זה סגן הרמטכ"ל אמיר ברעם, שהוא אישיות מאובטחת בהגדרה, עם שני מאבטחים, אומר לצוות חוד שלי נאדר וברכה, 'זוזו הצידה', ונכנס עם הנשק שלו בתוך חרך בחומה, בדרג' תופאח, ומנהל קרב ומבצע ירי לתוך בית עם מחבלים. עכשיו, זו תמונה הזויה, כי אתה אומר על פניו, 'סגן הרמטכ"ל, בוא תנהל את המלחמה'. וגם יש מחשבה שכשנכנסים הבכירים ביותר, אז הם נכנסים לתת שיחת מוטיבציה, לא לקרב".
ללילה אחד, אחד המפקדים הבכירים ביותר בצבא ההגנה לישראל ניהל קרב עם מחבלים, ותדע שמהיום, כל החלטה שהוא ייקח בהקשר לכוחות שנלחמים הוא ייקח אותה מתוך היכרות עמוקה עם השטח, מתוך מפגש עין בעין עם הלוחמים ועם המחבלים
מבחינת רס"ן אלפסי, לצעד של האלוף ברעם יש משמעות רבה עבור החיילים, על אף הסיכון: "במלחמת חרבות הברזל, מה שהשתנה פה זו התפיסה שלנו, כצבא וכמדינה, להפסיק עם השטויות, להפסיק עם הפוזה, ולהפסיק עם 'הטכנולוגיה תנצח', ועם כל הבערך והנדמה לי. אני ראיתי את סגן הרמטכ"ל בהיתקלות יורה לבית עם מחבלים, שם את חייו על הסף. עכשיו יש שיגידו, 'כן, זה טיפשי, כי אם הוא ייפגע, המחיר שנשלם וכו'. אבל מי שראה אותו שם – המח"ט שראה אותו, והמג"דים והמ"פים, הם תמיד יספרו - סגן הרמטכ"ל סיכן את חייו כתף אל כתף איתנו, כדי להיות חלק בלתי נפרד, חלק פעיל ואינטגרלי בתוך המלחמה הזאת. אז נכון, הוא היה שם לשעה, ואחרי שעתיים כבר היינו בחוץ, ואחרי שלוש שעות הוא חזר לקריה, והמשיך לקבל החלטות מתוך הקריה.
"אבל ללילה אחד, אחד המפקדים הבכירים ביותר בצבא ההגנה לישראל ניהל קרב עם מחבלים, ותדע שמהיום, כל החלטה שהוא ייקח בהקשר לכוחות שנלחמים הוא ייקח אותה מתוך היכרות עמוקה עם השטח, מתוך מפגש עין בעין עם הלוחמים ועם המחבלים. הוא מבין את הריח, הוא מבין את הצבע של הבתים, הוא מבין את הבעיה של הגובה, הוא מבין איך הזיק שירה לידינו לחילוץ בפחות מ־200 מטר, יורה וזה לא פוגע בנו כי אנחנו נמצאים מאחורי מחסות, והוא יכול לתת אישורים לחיל האוויר לעבוד בטווחים יותר קרובים, הוא מבין איך הטנקים שאבטחו אותנו, המחבלים ניסו להתגנב ביניהם וכוחות אחרים חיפו עליהם.
היו שם אירועים מורכבים, פריצה של דלתות עם חומר נפץ וסריקה ברטוב, וגילינו זירת מטענים וכל מיני דברים אחרים שאני לא יכול לפרט. זה לא קרב הצגה, זה קרב שהייתי בו במתח על הקצה. זה אחד הדברים שאני לא אשכח מהמלחמה הזאת
"סגן הרמטכ"ל ללילה אחד הבין את תמונת הקרב בצורה הכי שקופה ונקייה שיכולה להיות ואני גאה שהייתי חלק מהדבר הזה", אומר אלפסי, "כי אם לא היינו כוח איכותי ומיוחד כל כך שמקיף אותו, הוא לא היה מרגיש בנוח, לא המח"ט להביא אותו קדימה ולא סגן הרמטכ"ל, להישאר שם במרחב הזה תוך כדי הלחימה. והיו שם אירועים מורכבים, פריצה של דלתות עם חומר נפץ וסריקה ברטוב, וגילינו זירת מטענים וכל מיני דברים אחרים שאני לא יכול לפרט. זה לא קרב הצגה, זה קרב שהייתי בו במתח על הקצה ומצד שני בכל שלב נתון הרגשתי שהבן אדם, המח"ט והסגן נמצאים במקום בטוח שמשקף את המציאות לגמרי עד כדי כך שהוא לוקח חלק פעיל בקרב ומבצע אש בעצמו. זה אחד הדברים שאני לא אשכח מהמלחמה הזאת.
"את אמיר ברעם למדתי להכיר בקורס מ"פים. הוא דיבר אז כאלוף פיקוד צפון ומאוד מאוד התרשמתי ממנו כאדם. שמחתי לגלות שתוכו כברו, שהוא אדם שהוא גם מה שנקרא פודה את הצ'ק שהוא מגיע לשטח, רואה בעיניים, לא מפחד וכשצריך הוא גם נכנס עד הסוף. אני גאה שיש לנו מפקדים כאלה. אם היו תהיות לפני המלחמה או תוך כדי המלחמה לגבי המפקדים שהביאו אותנו עד הלום אני חושב שבאותו לילה, לפחות לגבי אחד מהם, הבנתי שיש על מי לסמוך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו