הטייס שיירט טיל מתימן: "מנעתי פגיעה במאות מפונים באילת"

טייסת 116 של חיל האוויר, אשר ממוקמת בבסיס נבטים ומפעילה את מטוסי האדיר (F-35), מזקקת לתוכה מקצוענות, צניעות, דבקות במשימה - וגם לא מעט פרגון הדדי.

בסוף נובמבר יירט מטוס של הטייסת טיל שיוט שנורה מתימן לעבר ישראל. רס"ן א', האחראי ליירוט המוצלח, משחזר את הרגעים המבצעיים - אולי מהגדולים ביותר שחווה - ומכניס אותנו בדבריו לתא הטייס ברגעי האמת.

"באותו יום בשעות הצהריים אני נוחת אחרי שני מטסים של תקיפה בעזה, ומשם ממשיך למטס היותר 'משעמם'", הוא מספר. "אני והמוביל ממריאים, כשאני מספר 2 במבנה, ועושים פטרולים בשמיים במהירות חסכונית. לרוב לא קורה בטיסות אלה יותר מדי, זה כמו סיור גדר.

"אחרי שעה וחצי, לקראת סוף המשימה, פתאום אנחנו שומעים בקשר מהבקר שמטוס העיטם מזהה מטרה שטסה במהירות לכיוון אילת, ושמדובר במטרה ודאית. אנחנו משנים קסטה להפלת מטרה מהירה, מפנימים לרגע, והדופק עולה בחדות. למה אני אומר קסטה? אני בחיל האוויר 12 שנים, מתוכן שמונה שנים טייס קרב מבצעי, וכל משימה שנעשה התאמנו עליה עשרות פעמים".

יירוט מעיני הטייס

מ־0 ל־100 הדברים משתנים בתא הטייס, מקסטת אימון לקסטת אמת. "אומרים לנו 'כוח מלא לכיוון המטרה', אנחנו לוקחים לכיוון המטרה, אני מגיע מעל המטרה במקום קרוב, ובעזרת האמצעים שיש לנו במטוס אני מבין שמדובר בטיל שיוט. אחרי שמוודאים סופית אני מנמיך לכיוון הגובה של המטרה, מכין את הטיל ומפיל אותה.

"יירוט של טיל בעל יכולת הרס עצומה חיברה אותי לתחושות שלא חוויתי קודם, וזה בגלל הקשר הישיר בהגנה על אזרחים. ממש הרגשתי את זה אחרי - אני מונע מהטיל הזה לפגוע בעיר אילת ובמאות המפונים שנמצאים בה. לי זה נתן הבנה שהמערכת הזאת שיש לנו במטוס מטורפת. אני שמח שלי יצא ליירט את הטיל, אבל אני רואה את עצמי חלק ממערכת אחת שעובדת יחד".

בדבריו מתכוון רס"ן א', בין היתר, לאנשי הדת"ק (דיר תת־קרקעי שבו שוכן המטוס) שאחראים לתפעול המטוס ולהכנתו למשימות. על החיילים המסורים שם מפקד רס"ר איתי, המשמש גם מעין אבא של כולם. בסיור בדת"ק אני פונה אליו ואומר לו, "אתה האיש עם הידיים השחורות". הוא מציג לי אותן וצוחק, "על מה אתה מדבר?", ואז קורא לעבר אחד החיילים ומציג גם לו את כפות ידיו: "תראה את רמת הסדר והניקיון פה". המקום, שממוקם בלב המדבר, פשוט נקי כמו בית חולים ופחות מזכיר מוסך, ורמת הסדר והדיגום מדמה מוזיאון. כאן כנראה טמון סוד ההצלחה. "כשטיל של טונה פוגע במטרה בדיוק של סנטימטרים, אתה מבין שהכל צריך לעבוד באופן הזה", מבהיר מפקד הדת"ק.

איתי קיבל בשבת השחורה טלפון מאחד החיילים, דניאל, המתגורר באופקים, כשמחבלים היו בבניין מגוריו. סא"ל ד', מפקד הטייסת המלווה אותנו בסיור, מתערב: "עכשיו אתה מבין את החיבור האישי פה, זה מראה לך מי המפקדים שיש לנו בטייסת כשחייל בטלפון הראשון מתקשר למפקד". ואיתי משלים אותו: "חייל אחר, שומר שבת, שמתגורר ביהודה ושומרון, ענה לטלפון שלי בתוך מספר שניות. 'זה פיקוח נפש?' הוא שאל, ועניתי: 'זה וואחד פיקוח נפש'. כבר בערב הוא היה פה. ככה זה כשאתה עובר פה אחד־אחד. כל המילואימניקים שהתייצבו פה בסד"כ מלא, אנשים ששכחנו ששירתו פה, כולם התייצבו וכבר חודשיים עובדים בלי הפסקה, עם אפס בעיות משמעת ועם חיוך על הפנים".

"אירוע מיוחד"

לסא"ל ד' יש נקודת מבט אחרת, של מפקד הטייסת הרואה את המלחמה בעיניים של הטייסת כולה ושל מערך מטוסי האדיר - אלה שמשמשים כאמור את הטייסת.

"זה אירוע מאוד מיוחד - זאת המלחמה הראשונה של המטוס הזה", הוא אומר. "האדיר הגיע לפני שנים אחדות לישראל, הוא השתתף אמנם בכמה מבצעים אבל זאת המלחמה הראשונה שלו. יש תיאוריית הפעלה שבנינו עם השנים, שהשתמשנו בה בפעם הראשונה. זהו מטוס רב־משימתי - אתה לא ממריא רק למטרה אחת: המטוס הזה ממריא ותוקף בלבנון, אוסף מודיעין, בהמשך תוקף בעזה, ואז עובר למשימות הגנה על שמי המדינה. יש לו יכולת להיות כמה שעות באוויר, ואם צריך להישאר עוד זמן - הוא גם יתודלק באוויר וימשיך לשהות בין העננים.

"המטוסים לוקחים חלק במלחמה בצורה מלאה. מבוקר 7 באוקטובר ועד עכשיו הטייסת עובדת 24/7, לא מפסיקים בכל הזירות, וברצועת עזה האדיר נכנס בכל כובעיו השונים. העיסוק העיקרי מאז תחילת התמרון הוא בסיוע לכוחות המתמרנים - אנחנו עמוד האש לפני שמגיעים הכוחות. אתה מכין את הקרקע. לאחר מכן אתה תוקף אויב, וגם תוך כדי ההתקדמות יש להם ליווי צמוד של המטוסים. וזה מה שאני אומר לטייסים: 'החיילים על הקרקע צריכים לפגוש כמה שפחות אויב'. אם עכשיו יושב מג"ד 13 בנמ"ר שלו ויש לו זיהוי של אויב - המשימה שלי היא שהוא לא יפגוש אותו".

אנחנו תופסים את סא"ל ד' בדיוק אחרי טיסת תקיפה בעזה. בסיור בין המבנים החדשים של טייסת 116 הוא מסתובב עם חיוך שנובע מגאווה למקום, עוצר ליד כל חייל וחיילת ושואל לשלומם, זורק מילה טובה.

חשוב לו במיוחד לציין גם את החיילות: "שים לב, אנחנו פה ב־50 אחוז נשים טכנאיות, אנחנו פה מכל האוכלוסיות של המדינה, כולם יחד, ומה שמחזק אותנו ודוחף קדימה הוא הפעילות המשותפת שהיא הגנה על אזרחי המדינה ושמירה על חייהם של החיילים. כל אחד מרגיש חלק מהמשימה הזאת - זה הדלק שלנו".