חיזבאללה? עזה תחילה: בתום המערכה בדרום, לישראל יהיו שלוש דרכים לשנות את המציאות בצפון

מתקפת 7 באוקטובר שינתה את המציאות לא רק בדרום. ההסלמה בגבול הצפון, וההבנה שהמציאות הביטחונית שמתקיימת בו אינה סבירה, מחייבות את ישראל לבחון דרכים לפעול לשינוי המצב לא רק מול חמאס, אלא גם מול חיזבאללה.

הנחת העבודה בישראל היא שחיזבאללה לא מעוניין במלחמה. השבת השחורה לימדה את הצורך לקחת כל הנחת עבודה בעירבון מוגבל, ובכל זאת - לו חיזבאללה רצה, היו לו כבר כמה הזדמנויות להצטרף למערכה.

העובדה שהוא נמנע מלעשות זאת מלמדת כמה דברים: שחיזבאללה ופטרוניו האיראנים לא מעוניינים לבזבז את העוצמה הצבאית שבנו במשך כמה עשורים עבור חמאס; שחיזבאללה רואה את התמונות מעזה וחושש מהעתק־הדבק שיחריב את לבנון; ושהארגון מורתע מהנוכחות האמריקנית באזור, שעלולה להפוך למעורבות צבאית אקטיבית.

איום מסדר גודל אחר

לכאורה היתה לחיזבאללה הזדמנות לתקוף במקביל לחמאס. הוא לא עשה זאת כי הוא הופתע בדיוק כמו ישראל. נסראללה הודה בכך בעצמו, ולארגון שלו לקח זמן לדרוך את עצמו למוכנות מבצעית מלאה.

זה נתן לצה"ל זמן יקר להתכונן למערכה בצפון: היישובים פונו, המילואים גויסו, ולאורך הגבול הושלמה פריסה שלא מאפשרת לחיזבאללה לממש את אחד מהעקרונות המרכזיים בתוכנית הפעולה שלו: פשיטות לתוך ישראל באמצעות "כוח רדואן", שיחידותיו פרוסות בדרום לבנון.

אבל חיזבאללה גם לא יכול היה להישאר לגמרי מאחור. כארגון התנגדות שנמצא בלב ציר הטרור האיראני, היה עליו לגלות לכל הפחות הזדהות מינימלית עם חמאס. הוא בחר לעשות זאת בדרך של ניסיונות יומיומיים לאתגר את כוחות צה"ל לאורך הגבול, בעיקר בשיגור של טילי נ"ט ופצצות מרגמה, ובכמה מקרים גם של מל"טים ורחפנים שנושאים מטעני נפץ.

צה"ל שילם שכר לימוד יקר בימים הראשונים של הלחימה הזאת, אבל הפיק לקחים במהירות, צמצם חשיפה והוריד בחדות את מספר המטרות הזמינות לחיזבאללה. במקביל, הוא העלה בחדות את עוצמת התקיפות בשטח לבנון: לא רק השמדה של חוליות הירי, אלא תקיפות ממוקדות נגד נכסים מבצעיים ומודיעיניים של חיזבאללה בדרום לבנון. התוצאה היתה עשרות הרוגים לחיזבאללה, שנאלץ להסיג חלק מכוחותיו מאזור הגבול כדי להיפגע פחות.

חיזבאללה גם מתמודד עם לחץ מתוך שורותיו להגיב, וזאת סיבה אחת להסלמה של הימים האחרונים. סיבה שנייה היא לחץ מקביל שמפעילים עליו אנשי חמאס בלבנון, שמבקשים להזדהות עם אחיהם בעזה. חיזבאללה שחרר להם את הרסן לפעול, אבל עד גבול מסוים.

בגדול, אפשר לחלק את אירועי הימים האחרונים כך: חיזבאללה מתמקד בפעילות נגד מטרות צבאיות, בעוד חמאס יורה גם לעבר מטרות אזרחיות (ובכלל זה הרקטות ששוגרו לעבר יישובים בצפון).

לנצל את ההזדמנות

הפעילות הזאת נועדה גם לרתק את צה"ל בכוחות גדולים לצפון, במטרה להקשות את התמרון בדרום. בצה"ל מדברים על כך שאיראן מנסה "לפשק" את ישראל - בין השאר גם בירי מתימן ובסוריה - בניסיון לעכב ולשבש את פעילותה בעזה. לאיראנים ושלוחיהן ברור כי ישראל הגדירה את חמאס בעזה כיעד המרכזי של המלחמה, שממנו נגזר הכל, כולל הימנעות בעת הזאת מפתיחה חזית צפונית מקבילה.

כמה גורמים בכירים בצמרת המדינית־ביטחונית סברו שצריך לנצל את ההזדמנות שישראל הותקפה בשמחת תורה, שהמשק מושבת ושמאות אלפי חיילי מילואים גויסו, כדי להתנפל על האויב הגדול יותר ולסדר את העניינים גם בצפון.

נדמה שהנושא ירד מהפרק, בין השאר בלחץ אמריקני ובהיעדר לגיטימציה, וגם על רקע הגדרת מטרות המלחמה. צה"ל אמנם ערוך למלחמה בשתי חזיתות בו בזמן, אבל מערכה צפונית תקשה עליו להתמקד בהכרעת חמאס ובשחרור החטופים בעזה.

לכן ישראל מנהלת "מערכה באש" מול חיזבאללה, מתוך רצון לא להסלים למלחמה כוללת. זה משחק עדין ונפיץ, שעלול לגלוש בכל רגע.

אם זה יקרה, צה"ל יידרש להתמודד עם אתגר בסדר גודל אחר: מערך של כ־150 אלף רקטות, רובן קצרות טווח, שממוקמות מדרום לנהר הליטני, אבל גם כמות גדולה של רקטות ארוכות טווח שפרוסות בעומק לבנון, כולל רקטות מדויקות עם ראשי נפץ כבדים; עשרות סוללות נ"מ וטילי חוף־ים מתקדמים; כוחות ימיים ותת־ימיים; גדודי "כוח רדואן" שפרוסים ב־230 הכפרים השיעיים בדרום לבנון; יחידות של מל"טים ורחפנים, ועוד.

לשנות מהיסוד

האיום הזה מיועד לגבות מישראל מחיר חסר תקדים בחזית ובעורף. הוא ייצר את מאזן האימה שהרתיע את ישראל מלתקוף בלבנון מאז מלחמת לבנון השנייה. אבל מתקפת 7 באוקטובר שינתה את המשוואה, לא רק משום שישראל וחיזבאללה מתכתשים כבר כמה שבועות, אלא משום שתושבי קו העימות בצפון יסרבו לשוב הביתה כשמעבר לגבול נמצאים כוחות שעלולים לטבוח בהם כפי שעשה חמאס בעוטף עזה.

הצמרת המדינית־ביטחונית התחייבה לשנות גם את המצב בצפון כחלק ממהלכי המלחמה. יש לה שלוש דרכים לעשות זאת: הראשונה - במלחמה או במהלך צבאי מוגבל, שירחיק את "כוח רדואן" מהגדר (אם כי לא ברור איך עוקרים את המערך הצבאי האדיר שחיזבאללה בנה בכפרים השיעיים בדרום לבנון);

השנייה - במהלך מדיני (אם כי צריך להיות תמימים ממש כדי להאמין לחיזבאללה, שכבר הפר בגסות את החלטה 1701 של מועצת הביטחון שאסרה עליו להיפרס צבאית מדרום לליטני);

והשלישית - בהיערכות צבאית שונה לאורך הגבול, שתבטיח מידה משמעותית של הגנה ליישובים ותרתיע את חיזבאללה מלפעול נגדם.

אפשר שישראל תידרש לשלב בין כמה חלופות כדי להשיג את היעד של הרחקת חיזבאללה מהגדר, אבל אסור לה להיות תמימה. אם יש אשליה אחת שהתנפצה בשמחת תורה, היא שישראל יודעת ותדע מה הצד השני מתכנן לעשות, ותדע לסכל זאת ולהגיב בהתאם.

גם אם ההחלטה הנוכחית היא להתמקד בדרום, העיניים צריכות להיות מופנות כל העת גם לצפון - במטרה למנוע מלחמה מיידית, אבל גם כדי לחפש דרכים לשנות את המצב בו מהיסוד.