על חולות עזה: כתבת וצלם "ישראל היום" עם הלוחמים בעומק הרצועה

לקראת סוף השבוע השני של התמרון הקרקעי של צה"ל ברצועת עזה, הצטרפנו לכוחות הלוחמים בלב הרצועה באל־עטטרה, הצופה לבית להייא.

הכניסה פנימה היא דרך אזור זיקים, משם חדרו מחבלים לשטח ישראל בבוקר הנורא של ה־7 באוקטובר, ממש סמוך לחוף הים. עדויות לאותו בוקר נורא ניתן לראות בצידי הדרך, כאשר לצד הפתח הגדול הפעור בגדר שוכב אופנוע נטוש ששימש ככל הנראה את המחבלים, מכוסה כולו באבק.

חלק מהלוחמים יושבים במעין "זולה" בתוך מה שנראה כחווה חקלאית של אחד מעשירי האזור ברצועה, שמחים ואוכלים מנות קרב.

אנחנו נכנסים לרצועה ביום רביעי בצהריים בהאמר פתוח, לא ממוגן, שנראה שעבר הרבה בחייו. ההאמר הפתוח מעט מטריד, אך הכוחות מציינים כי אנחנו נכנסים למקום בטוח, יחסית, שהכוחות עובדים בו כבר כמה ימים, ולכן אין מניעה להיכנס לשטח. 

אוטוסטרדה לעומק הרצועה

"בפנים נלחמים, יש קרבות קשים", מציין סא"ל ערן, מפקד יחס"ם 646, שאחראי על ביטחוננו עם מעבר הגבול. "הלוחמים עושים עבודה מעולה, שומרים עליכם".

רגע לפני שעוברים את הגדר לתוך שטח הרצועה, דורכים הלוחמים את נשקם ונדרכים בעצמם. הכוח הוא כוח של בה"ד 1, שאחראי על האספקה והלוגיסטיקה לאוגדה 162, שהחלה בכניסה לרצועת עזה לפני קצת פחות משבועיים והשתלטה על רצועת החוף.

המשימה של גדוד "גפן" מבה"ד 1, גדוד שמורכב מצוערים לוחמים שהיו אמורים לעמוד על רחבת המסדרים של בה"ד 1 בשבוע הבא לרגל סיום קורס הקצינים הלוחמים, היא לאבטח את הציר הלוגיסטי של אוגדה 162, להתקדם אחרי הכוחות ולדאוג לאספקה. 

דרך העפר שבה אנו נוסעים נסללה על ידי צה"ל וכוללת כמה נתיבים - אוטוסטרדה של ממש, כדי לאפשר כניסה ויציאה מהירה של הכוחות. על פנינו חולפים טנקים, נגמ"שים וכלי רכב צה"ליים נוספים שעושים את דרכם במהירות פנימה והחוצה.

לאורך חופי הים של עזה מתנוססים בגאווה דגלי ישראל, וכל כמה מטרים אנחנו פוגשים כוחות או עמדות ירי שהקים צה"ל בשבועיים האחרונים.

לאחר כמה קילומטרים של נסיעה בחול, אנחנו מגיעים לאזור שטוח, חולי לחלוטין, שפעם, לפני העבודה המרוכזת של חיל האוויר וכוחות היבשה, היה הכפר החקלאי אל עטטרה, הממוקם צפונית לבית להייא. צה"ל הרס הרבה מהחממות במקום, כדי לאתר מחבלים מסתתרים ומערך תת־קרקעי מורכב, אך השאיר כמה בתים.

כניסה אגרסיבית

אנו פוגשים את סמ"ר (מיל') לירן מבאר שבע,  סטודנט לפיזיקה וביולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, כשהוא שוקד על לימודיו. "אני לא רוצה להפסיד חומר", הוא אומר. "אם יש משהו אחר שצריך לעשות אני עושה", הוא מקצר בדבריו וחוזר לספרים.

סא"ל אריאל, מפקד גדוד "גפן" בבה"ד 1, הוא מפקד הכוח שהושאר לאבטח את המקום, לאחר שכוחות אוגדה 162 התקדמו לתוככי הרצועה. הוא מתגורר בבסיס חיל האוויר "רמון", וביום שבת, 7 באוקטובר, התעורר גם הוא מהתרעות על אזעקות. "נסעתי לבה"ד 1 כדי להתארגן עם הציוד ולהקפיץ את האנשים", הוא משתף.

סא"ל אריאל ומפקדים נוספים החלו בנסיעה לעוטף עזה, ועברו בין כמה מוקדים שונים של אירועים, ובין היתר במגן, ניר עוז, נירים ובארי, שם חיסלו מחבלים וחילצו פצועים. "המראות שראינו שם הזכירו מראות שראינו לפני עשרות שנים. נעשו שם דברים כל כך חמורים, והעולם צריך להבין שאין על כך מחילה".

לאחר 7 באוקטובר נכנס בה"ד 1 לנהלי קרב ואימונים לקראת הכניסה הקרקעית. "הכניסה הייתה כמו שכניסה צריכה להיות – אגרסיבית, מדויקת, טובה. לכוחות היה הרבה מאוד ביטחון בכניסה. הכל עבד בצורה טובה".

במקביל לשיחה עם סא"ל אריאל בחווה החקלאית של מה שהיה פעם אל־עטטרה, אנו שומעים מידי פעם ירי פגזים. "זה שלנו", מרגיעים אותנו הנוכחים במקום. למרות שכוחות החוד של 162 כבר היו במקום, כוחות מגדוד "גפן" ממשיכים בפשיטות ובטיהור המרחבים שכבר טוהרו. "אנחנו מבינים שיכול לצאת מפה שוב אויב", מסביר סא"ל אריאל.

הכוחות בשטח שבו היינו יחסית נייחים, שמחים ואוכלים מנות קרב. חלק מהם ביקשו שנצלם אותם, ונשלח את הסרטונים להוריהם. קשה להפריז בהתרגשות האימהות של אותם לוחמים, שלא ישנות כבר לילות ארוכים בידיעה שילדיהם נמצאים בימים אלה בתוך קן הצרעות שנקרא רצועת עזה.

על הים של עזה

בשלב מסוים החליטו המפקדים בשטח להבריח אותנו מהמקום בשל חשש באשר לירי פצמ"רים לעבר המקום שבו שהינו. תוך כמה שניות כבר היינו בהאמרים, בנסיעה הלא ארוכה לאורך הים של עזה, בחזרה לשטח ישראל. ואכן, זמן קצר לאחר שעזבנו את המקום שמענו פיצוץ גדול, ועשן שחור מיתמר לא הרחק מהמקום שבו היינו. 

"אני מאוד מקווה שלא נפסיק עד שננצח. צריך הרבה אורך רוח", מציין המג"ד. "אי אפשר לחיות לצד האיום של חמאס. אנחנו רואים פה בתים שבקומה למעלה יש משפחה עם ילדים, ובקומה התחתונה טילים", הוא מציין.

"האכזריות שלהם הפתיעה אותי. גם אם אנחנו נפגוש פה משפחה של מחבלים, לא נעשה להם את מה שהם עשו. הם לא בני אדם. אי אפשר לתפוס את גודל האכזריות הזו בשבעה באוקטובר".

"הלחימה פה היא של טוב נגד רע, אור נגד חושך. אני מאמין שבסוף אור קטן מדליק אור גדול. אסור לנו להפסיק עד שחמאס לא יהיה פה, כמה זמן שזה ייקח"

"הלחימה פה היא של טוב נגד רע. אור נגד חושך. אני מאמין שבסוף אור קטן מדליק אור גדול", סיכם סא"ל אריאל. "אסור לנו להפסיק עד שחמאס לא יהיה פה. צריך להמשיך, כמה זמן שזה ייקח".

בצל המלחמה, הצוערים שלו ככל הנראה לא יעמדו בשבוע הבא על מגרש המסדרים בבה"ד 1 לטקס סיום קורס הקצינים. אך בבה"ד 1 עובדים על טקס אלטרנטיבי, אולי בבארי, באופן שיסמן את הניצחון ואת ההמשכיות.