רגיעה מתעתעת: למרות תחושת שקט אזורי הכל יכול להתפוצץ ברגע

שנת 2022 מסתיימת בעימות פנימי סוער על דמותה של ישראל כמדינה דמוקרטית, אבל גם בתחושה מטעה של התפוגגות הסכנות מבחוץ, מה שגרם לראש הממשלה הנכנס להדגיש דווקא את הסיכוי, שאינו גבוה, לכינון הסכם שלום רשמי עם סעודיה.

נראה שהסיבה לכך היא ששלושת השחקנים העיקריים בזירה הצפונית, שהיא זירת האיום העיקרית על ישראל - רוסיה, איראן וחיזבאללה - עסוקים כעת, למראית עין, בבעיות דחופות יותר מבחינתם.

רוסיה, שהפכה את סוריה למאחז העיקרי שלה במזרח התיכון, ולפיכך לגורם שישראל חייבת להתחשב בו, שקועה עד צוואר בחודשים האחרונים במלחמתה באוקראינה.

באיראן נאלץ המשטר להתמודד זה החודש הרביעי עם מחאות החיג'אב, שלא פוסקות למרות הדיכוי הברוטאלי. וגם אם אין בכוחן של ההפגנות לגרום להפלה מיידית של המשטר - הן שונות מקודמותיהן ומבטאות דרישה עיקשת לחופש, לשוויון ולסילוק שלטון האייתוללות.

וגם בלבנון, המצויה באחד המשברים הכלכליים הקשים בעולם - חיזבאללה, שמואשם על ידי גורמים רבים במדינה כאחראי להידרדרות, עדיין מתקשה לגייס רוב לבחירת נשיא חדש שישתף עימו פעולה.

ומה שעוד תורם לאשליית הפיחות באיומים על ישראל, זו העובדה שאפילו החזרה להסכם הגרעין בין איראן למעצמות, שהוגדרה בישראל כמסוכנת, נראית כעת רחוקה מתמיד.

אבל זו תמונה מתעתעת. למרות המלחמה באוקראינה, הרוסים לא נטשו לחלוטין את האזור, והם עסוקים גם בשעה זו בניסיון לתווך בין ארדואן לאסד. האיראנים, למרות ההפגנות בבית, ממשיכים לייצא טרור ולנסות להבריח נשק מתקדם לחיזבאללה בלבנון. וזה האחרון, למרות המשבר הפנימי בלבנון, ממשיך להיערך לעימות עם ישראל.

אך מדובר בהרבה מעבר לכך. הפיכתן של רוסיה ואיראן למדינות מצורעות בעיני הקהילה הבינלאומית, שנתונות לסנקציות מכבידות, הובילה בחודשים האחרונים לשיתוף פעולה צבאי וביטחוני חסר תקדים ביניהן. ישראל לא היתה צריכה להמתין לאזהרתו של שר החוץ האמריקני, כדי להבין שרוסיה עלולה לשלם לאיראן על הסיוע שהיא מושיטה לה - באספקת מלטי"ם מתאבדים וטילים בליסטיים - במטבע ישראלי. כמו, למשל, הגבלות נוספות על חופש הפעולה של חיל האוויר בשמי סוריה ולבנון.

והעניין הזה הפך דחוף עוד יותר, מרגע שהתפרסמו הדלפות על כוונת איראן להסיט את משלוחי הנשק לחיזבאללה מהנתיב היבשתי - דרך עיראק וסוריה - אל הנתיב האווירי, דרך נמל התעופה של ביירות. באופן חריג, איראן וחיזבאללה שותקים בינתיים על האזהרה שהעבירה ישראל ללבנון, שבמקרה כזה לא תהסס להפציץ את השדה. אבל כולם מבינים שהפצצה בביירות לא דומה להפצצה בדמשק. האם הרוסים יגבו את האיראנים? האם חיזבאללה יבליג? וכיצד יגיבו האמריקנים?

התחושה המכזבת שהמלחמה באוקראינה עצרה את המזרח התיכון מלכת, נכונה גם לגבי המרוץ הגרעיני של איראן. החזרה להסכם הגרעין אולי מתרחקת, אבל איראן מחליפה כל העת צנטריפוגות ישנות בחדשות ומהירות יותר, ממשיכה להעשיר אורניום לדרגה צבאית, ונמצאת מרחק שבועות בודדים מצבירת הכמות הדרושה לייצור פצצה אחת.