אם רוצים להציף - בפעם המי יודע כמה - את שאלת האמת בספרות, את הנאמנות למקור, למציאות, למה שאכן התרחש - דומה שיש לדמות את מעשה הכתיבה לציור. בעוד האמן הצייר מנסח את האמת המתרחשת מעברו השני של הקנבס, אף הכותב משקף את המתרחש מזוויות הראייה הייחודיות לעצמו. הוא משקף, אך לא מעתיק. הוא מתאר, אך לאו דווקא מדייק. "הדיוק והאמת לא חד הם", היטיבה להגדיר כותרת ההקדמה לקטלוג תערוכה של אנרי מאטיס משנת 1947.
"מבין ארבעים ושמונה הרישומים שבחרתי בקפדנות לתערוכה זו", כתב מאטיס בהקדמה, "יש ארבעה רישומים - דיוקנאות, אולי - שנעשו על פי הפנים שלי כפי שהן משתקפות במראה... רישומים אלה הם בעיניי תמצית ההערות שהערתי זה זמן רב בעניין אופיו של הרישום, אופי שאינו תלוי בצורות המועתקות במדויק על פי הטבע או בחיבור הפרטים המדויקים שנאספו בשקידה, אלא ברגש העמוק של האמן לנוכח העצמים שבחר, שאליהם נמשכה תשומת לבו, ושלמהותם שומה עליו לחדור" (מתוך "רשימות של צייר", אנרי מאטיס; הקיבוץ המאוחד (קו אדום), 2011).
ההתבוננות בבבואתו של אדם, כפי שזו משתקפת ממראה הניצבת מולו, היא האפשרות הזוהרת מכל להבין את המבט האמנותי בדברים. הרגש העמוק שאותו מזכיר מאטיס מתהווה כאשר פני הדברים שניצבים מולנו משנים את צורתם. אותו רגע שבו המבט הריק הופך את ההשתקפות למהות. שבו הבבואה היא לא רק העתק חיוור אלא אף ישות עצמאית, ניתנת לפירוש, שמזמנת לנו הרהור ארוך על טיבה ומשמעותה.
כמו ב"ראי בתוך ראי" של מיכאל אנדה (שהוא, למעשה, אם חושבים על כך, גם פירוש זהה לשם ספרו המפורסם של אנדה, "הסיפור שאינו נגמר") - ההתבוננות בריבוי השתקפויות עלולה להיות מסוכנת. כשנעמיק אל המראות הפנימיות (מי מאיתנו לא השתעשע בכך במעליות בבתי מלון, שכל קירותיהן מדופנים לעיתים במראות?) אנחנו עשויים לגלות צדדים נסתרים, שיערערו את התפיסה שלנו את עצמנו. כמה פעמים בחייו אדם מיישיר מבט על הגב של עצמו? והנה הוא נחשף אליו, במלוא הדרו, ולפתע אינו מכיר את האדם שאליו הוא נושא את מבטו.
הספרות, אם כך, היא אותו ראי בתוך ראי, שבו גם התנועה המהירה ביותר תיקלט ותתועד. לא ניתן להתל בה, היא כנה וישרה, ואף אם המוצג בה אינו אמת מובהקת עדיין יש בה חוכמה ו"רגש עמוק" שיש להתעכב עליהם. "כל סיאוב המוצג לפניו", כתב הנרי דיוויד תורו על הראי, "שוקע אל תוכו, מטואטא ונמחק במברשת הערפילית של השמש, במטלית האבק של האור". כמו הספרות, הדוחה את הזיוף והשקר, אף הראי "אינו משמר שום הבל פה שננשף עליו".
