הלך לעולמו המתרגם וחוקר הספרות פרופ' עמינדב דיקמן

איש הספרות והתרגום, פרופ' עמינדב דיקמן, הלך היום (חמישי) לעולמו בגיל 64, לאחר מאבק במחלת הסרטן. דיקמן, בנו של המתרגם וחוקר הספרות שלמה דיקמן, נולד בוורשה ועלה עם משפחתו לישראל בשנת 1960. הוא בוגר החוג ללימודים קלסיים באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 2001 הצטרף כמרצה בכיר באוניברסיטה העברית.

דיקמן תרגם רבות מרוסית, צרפתית, אנגלית, יוונית עתיקה ולטינית. בין תרגומיו: "בארוקו: אנתולוגיה משירת אירופה במאה ה-17" (הוצאת כרמל, 2012); "הצלב והוֶּרד: שירה לטינית מימי הביניים" (הוצאת קשב לשירה, 2017); "שלוש אהבותיו של דוסטויבסקי" מאת מארק סלונים (עם עובד, 1983); "החטא ועונשו ודוסטויבסקי - מבחר מאמרים" (כתר, 1983) יחד עם מ.שני; "דור שלי, חיה שלי - משירת רוסיה במאה העשרים" (שוקן, 2002); "67 שירים" מאת פול ורלן (הוצאת כרמל, 200) ועוד רבים.

ב-2002 נבחר להיות חבר יועץ באקדמיה ללשון עברית, ומשנת 2010 שימש חבר האקדמיה. בשנים 2004-2002 עמד בראש מערכת כתב העת "קשת החדשה". דיקמן הוא חתן הפרס ללשון העברית על שם אליעזר בן יהודה וחתן פרס טשרניחובסקי לתרגום, שניהם לשנת 2012. 

פרופ' דיקמן היה ידוע בגישתו השמרנית-קלאסית בבואו לתרגם. בראיון ב"מקור ראשון" משנת 2019 תיאר את מלאכת התרגום: "אם אני מתרגם פואמה של משורר רומי מהמאה הראשונה לספירה בלי לכתוב הערות שוליים ובלי דברי מבוא, רוב האנשים לא יבינו מה זה בכלל, משום שזה לא דומה לשום שירה שהם קוראים או מורגלים בה. תרגום הוא תיווך, ויש ממד של אחריות לתיווך הזה. אם אתה מביא גוף זר מבחוץ, עדיף שתדאג לכך שהוא יוכל להיקלט, ולא סתם להביא אותו".