"לא יודעת מה יש לנו לספר". זאת ההודעה שקרני זיו, ראשת מחלקת הדרמה של "קשת", שלחה לאילנה דיין לאחר שצפתה בסיפורה של אביגיל עידן, ששודר בתוכנית "עובדה".
"לא יכולתי", היא אומרת, "התייפחתי במשך שעה ורבע. ילדים בארון במשך 12 שעות, אבא שלהם בחוץ, נרצח, אמא שלהם נרצחה לידם, הם בטוחים שגם אחותם נרצחה. הם מדברים בטלפון עם פסיכולוגית שנמצאת איתם על הקו כל הזמן הזה. יש פה את הסיפור שלה, אישה זרה שהופכת פתאום להיות עוגן. הסיפור של הילדים הגיבורים האלה, ששומרים על קור רוח כשהם בארון ובחוץ יש מחבלים. הסיפור של אביגיל עצמה, הסיפור של השכנה ששמרה עליה בעזה - כל הסצנות האלה בסיפור אחד, שקרה באמת במרחק של שעה וחצי מהבית שלי. אנחנו לא יכולים לכתוב דרמות כאלה. אי אפשר להתעלות על זה".
"יש לנו סדרה על ילדי תימן החטופים וסדרה שנפתחת במסיבת טבע. היה ברור שאי אפשר לשדר אותן ככה, הסיפור טרי וכואב מדי. סדרות שכבר עמדו לפני שיבוץ נצטרך כנראה לצלם שוב, לשנות"
קרני זיו נמצאת באחד מתפקידי המפתח בתקשורת הישראלית. היא התחילה את הקריירה כתסריטאית, עבדה בערוץ הילדים והיתה סמנכ"לית התוכן של ערוץ 10 ושל HOT. בעשור האחרון היא עומדת בראש מחלקת הדרמה של קשת, גוף השידור החזק והבכיר בישראל, ואחראית ללא מעט מסדרות הטלוויזיה המצליחות בארץ: "בשבילה גיבורים עפים", "הנערים", "להיות איתה", "גוף שלישי" וכעת "חולי אהבה", כולן סדרות שזיו ליוותה כל הדרך, משלב הסינופסיס ועד למסך. לצד אבי ניר, מנכ"ל קבוצת קשת ואחד מהאנשים החזקים והמשפיעים ביותר בישראל, היא מייצרת הרבה יותר מאשר סדרות טלוויזיה: זיו מייצרת את שיחת המסדרון הבאה, את הדיון ברשתות החברתיות, את העלייה במודעות לנושאים כמו פוסט־טראומה, פונדקאות או סרטן השד.
"אנחנו בפירוש רוצים לעשות סדרות שמייצרות שיח. אני יכולה להרגיש שהוא מתקיים אחרי השידור, ברשתות, בתקשורת, במה שקוראים לו 'שיחות ברזייה'. זאת אחת מהמטרות שלנו", היא אומרת.
אזהרת טריגר
מאז 7 באוקטובר זיו, קשת וגופי השידור האחרים מתמודדים עם שאלה שאין עליה תשובה ברורה: איך כותבים ויוצרים דרמה כשהמציאות עולה על כל דמיון? איך אפשר לייצר דרמה כשהדרמה של חיינו כאן חזקה, קשה ומוחשית כל כך?
"אחרי הטבח היינו בסוג של שיתוק. הלם. לקח לנו זמן להבין שאפשר לעשות דרמה. צריך להבין את טווחי הזמן של טלוויזיה: לוקח שנתיים-שלוש לייצר דרמה. כשמתחילים לפתח סדרה, לא יודעים מה יהיה הסנטימנט כשהיא תהיה מוכנה. כאן אנחנו בעיצומו של האירוע - יש מלחמה, יש חטופים. אף אחד לא ציפה שכמעט חמישה חודשים אחרי הטבח עדיין נהיה בתוך זה. אנחנו מתמודדים עם השאלות בכל יום - מה הצופה יכול להכיל, מה לא, מה נחשב טריגר".
"יש סטיגמה כאילו קשת לא אמיצה. אני לא חושבת שאפשר להשוות. כל אחת ממנהלות הדרמה בערוצים האחרים, שלשמחתי כולן נשים וכולן חברות שלי שאני מעריכה, היא אמיצה. כל אחת לפי הטעם שלה"
השאלות הללו הביאו אותה לבחון מחדש את הסדרות שקשת התחילה לפתח לפני 7 באוקטובר, ואת הסדרות שכבר היו מוכנות ושובצו בלוח השידורים. "יש לנו סדרה על ילדי תימן החטופים. זה נושא שחשוב היה לנו להתעסק בו, סיפור חזק שרצינו לספר, והסדרה נפתחת בחטיפה של ילד - עם כל החשיבות של הסיפור, הבנו שזה לא מתאים כרגע. יש לנו סדרה שעוסקת ברומן בהסכמה בין מפקד בצבא לבין פקודה שלו - פתאום, בתוך האירוע העוצמתי הזה שאנחנו נמצאים בו, היתה לנו הרגשה שדבר כזה הוא פחות משמעותי כרגע. יש לנו סדרה שנפתחת במסיבת טבע - היה ברור שאי אפשר לשדר אותה ככה, הסיפור של 'נובה' הוא טרי וכואב מדי. כנראה נצטרך לצלם שוב ולשנות".
כשבקשת החליטו לחזור לאט־לאט למתכונת רגילה של שידורים, ולשבץ שוב סדרת דרמה בפריים־טיים - הפור נפל על "חולי אהבה", שעוסקת ברופאה בכירה, מתמחה בסרטן השד (איילת זורר), שמגלה יום אחד שהיא עצמה חולה בסרטן השד. במקביל, היא מטפלת בפוליטיקאי בכיר (עמוס תמם) שגם הוא חולה בסרטן השד. הבחירה דווקא בסדרה הזאת הוכיחה את עצמה, כששידור הפרק הראשון גרף יותר מ־16% רייטינג. כמי שחזרה במחי יד להיות "מדורת השבט" הטלוויזיונית, קשת הוכיחה שהיא מבינה היטב מה הצופה הישראלי רוצה לראות בכלל, ובעת משבר בפרט.
"כולם כבר הספידו את הביטוי 'מדורת השבט', אבל במלחמה התברר שהצופים כן רוצים אנשים אמינים על המסך, שימסרו להם מידע ויתווכו להם את המציאות. היה לנו מזל גדול עם 'חולי אהבה', כי היתה לנו סדרה מוכנה שהסנטימנט שלה מתקשר למה שקורה עכשיו: משפחה, יחסים, פוליטיקה ובעיקר פחד מהמוות". הסדרה התחילה מכתבה ב"עובדה" שתיארה את המסע הטיפולי של פרופ' רוני גמזו בעקבות גידול בעין, והמעבר מלהיות מנהל בית חולים ללהיות מטופל.
גרעין אנושי חזק
הקאסט של "חולי אהבה", כמו גם של רבות מהסדרות האחרות של קשת, מורכב משחקנים ידועים. נדמה שקשה למצוא סדרה בקשת שבה מככבים שחקנים פחות מוכרים, כאלה שזו הפעם הראשונה שבה הם נמצאים על המסך. "המבחן הראשון שלנו הוא לנצח ברייטינג", זיו מסבירה את חוקי המשחק. "אנחנו צריכים לעשות סדרות גדולות, 'סדרות קשת'. כלומר - סדרות רוחב. הסדרות שלנו עומדות במרכז הפריים ומתחרות בריאליטי. המודל העסקי שלנו הוא פרסומות, כלומר הצופה חייב להתיישב מול המסך ביום שני ב־21:15 ולצפות בפרק - ולא לחכות שכל הפרקים יעלו ולעשות בינג'. כדי להביא אנשים לראות פרק ראשון ולהמשיך לצפות השחקנים צריכים להיות מעולים, אבל גם מוכרים. זה עוזר. לפני שסדרה שלנו נמכרת לחו"ל היא חייבת קודם כל להצליח בארץ. אנחנו קודם כל עושים טלוויזיה לקהל הישראלי - ואחר כך מגיעה מכירה לחו"ל, של קלטת (הסדרה כפי שהיא, בעברית; מ"א) או של פורמט. 'גוף שלישי' נמכרה גם כקלטת וגם כפורמט להרבה מקומות בעולם, ולא אכחיש שהשם של ליאור רז ששיחק בה סייע לזה".
מכירת קלטות ופורמטים לחו"ל הפכה כבר מזמן לאחד מענפי היצוא הבולטים. ישראל נחשבת מעצמת תוכן בעולם, וקשת, באמצעות "קשת אינטרנשיונל", היא אחת מהשחקניות הבולטות בתחום.
"נשאנו את אלונקת ההסברה ללא שום השוואה לגורמים אחרים במדינת ישראל שאמורים היו לעשות את העבודה הזאת. גם 'ארץ נהדרת' תרמו את חלקם. האם בעולם נורמלי זה התפקיד שלנו? התשובה היא לא"
"אני קודם כל מחפשת סיפור שהוא נורא ישראלי, שבמרכז שלו יש גרעין אנושי חזק. הסדרות שלנו מאוד ישראליות, הדמויות מאוד ישראליות. 'פלפלים צהובים', שנעשתה לפני שהגעתי לקשת, היא סדרה כזאת. הגרעין האנושי בה היה חזק, וככה היא הצליחה להפוך לבריטית מאוד. 'חטופים' הפכה ל'הומלנד' מתוך אותו גרעין אנושי שאני מדברת עליו. 'בשבילה גיבורים עפים' זה סיפור מאוד ישראלי, אבל משהו בסנטימנט של ארבעה חברים שמחפשים אחות של אחד מהם שנעלמה נגע בהרבה אנשים וגורמים בעולם. זה מה שמכר אותה.
"'גוף שלישי' היא גם מאוד ישראלית - פער המעמדות בין הדמויות, העולם שבו היא מתרחשת. אבל שוב, משהו שם נוגע בכל כך הרבה נשים בעולם - הרצון להיות אמא, איך את מסתכלת על עצמך כאישה, ואיך מסתכלים עלייך כשאת לא יכולה ללדת. זה מה שהביא את הסדרה להימכר בהצלחה רבה. בכל העשור הזה שבו אני מתעסקת עם חו"ל אף פעם לא אמרתי על עצמי שאני בינלאומית. אני שמחה שיש לי הצלחה בחו"ל, אבל בסופו של דבר אני ישראלית, ואני מספרת סיפורים ישראליים".
"ישראלית" היא מילה שמוזכרת לא פעם במהלך השיחה עם זיו - ולא במקרה. קשת היא גוף השידור החזק והבולט ביותר בישראל, ולכן היא וראשיה נמצאים לא מעט תחת עיניהם הפקוחות של הצופים ושל הרגולטורים. לכולם יש תמיד מה לומר על קשת, בטח בעידן שבו התקשורת הפכה יעד ומטרה שאליה מכוונים חיצים. ב־2019 שודרה בקשת הסדרה "הנערים", שהפכה כמעט מייד למוקד חיכוך חסר תקדים ועמדה במרכז סערה פוליטית. הסדרה הביאה למסך את סיפור חטיפתו ושריפתו של מוחמד אבו ח'דיר, נער ממזרח ירושלים שנחטף בידי שלושה נערים יהודים ונשרף בעודו בחיים, כנקמה על חטיפתם ורציחתם של יעקב נפתלי פרנקל, גיל־עד שער ואייל יפרח הי"ד. בעקבות שידור הסדרה ראש הממשלה בנימין נתניהו קרא לצופים
"להחרים את קשת"
"כשעשינו את 'הנערים', גם אנשי שמאל כעסו עלינו. איך זה שיש איש שב"כ כזה? למה אנחנו מספרים רק את הסיפור הבודד שבו הרוצחים נמצאו והועמדו לדין, ולא המון סיפורים אחרים שבהם לא מעמידים לדין? אבל אנחנו באים לספר סיפור מאוד ספציפי, סיפור אחד. הסיפור של אביגיל משקף אלפי סיפורים אחרים של 7 באוקטובר? לא, הוא הסיפור של אביגיל - נקודה. גם ב'הנערים' התוכן משקף סיפור אחד. לא באנו לתת לכם תזה על שב"כ או על ההתרחשות הפוליטית במדינת ישראל".
עם זאת, ואף שבדרך כלל יוצרים וגופי שידור נרתעים מהכותרת "הסברה", ב־8 באוקטובר קשת מיהרה להיכנס מתחת לאלונקת הפצת המסרים הישראלית.
"אחרי 7 באוקטובר גם זה תפקיד שקשת לקחה על עצמה. 'מאקו' לקחו על עצמם משימה ועשו עבודה טובה וחשובה, תרגמו כתבות, יצרו סרטונים והפיצו חומרים. נשאנו את אלונקת ההסברה ללא שום השוואה לגורמים אחרים במדינת ישראל, שאמורים היו לבצע את העבודה הזאת. גם 'ארץ נהדרת' תרמו את חלקם. האם בעולם נורמלי זה התפקיד שלנו? התשובה היא לא. בעולם נורמלי התפקיד שלנו זה לעשות טלוויזיה מצוינת. אם בתוך זה אנחנו גם משפיעים וגורמים לאנשים לחשוב - זה נהדר, אבל זאת לא הכותרת של העשייה שלנו".
זרם חשמלי בגוף
אחת מהטענות הבולטות היא שקשת היא פלטפורמה שהולכת על בטוח, שלא לוקחת סיכונים. שקשת, כ"מדורת השבט" וכגוף שידור שחייב להושיב את כל המשפחה יחד כדי לצפות בסדרה או בתוכנית מייד לאחר החדשות, לא יכולה לתת מקום לתכנים מורכבים מדי.
"יש סטיגמה כזאת, הנחה רווחת שכולם מסביבנו נורא אמיצים ואנחנו לא. אני לא חושבת שאפשר לומר שפלטפורמה אחת היא אמיצה יותר מהאחרת. כל אחת ממנהלות הדרמה בערוצים האחרים, שלשמחתי כולן נשים וכולן חברות שלי שאני מאוד מעריכה, היא אמיצה. כל אחת מאיתנו עושה דברים לפי הטעם שלה ולפי הפלטפורמה שהיא מנהלת".
"מכרנו את הסדרות של 2023 לפני 7 באוקטובר. היה לנו מזל. עדיין לא ניסינו למכור משהו מאז. ברמה האישית, האנשים שאנחנו עובדים איתם בחו"ל כבר שנים התקשרו, התעניינו ודאגו לנו. השאלה בסוף היא אם הם ימשיכו לקנות מאיתנו"
במודל העסקי שבו פועלת קשת מכירת הקלטות והפורמטים משחקת תפקיד מרכזי, אבל המלחמה יצרה מצב שבו חומרים ישראליים ויוצרים ישראלים הפכו במקרים רבים מוקצים מחמת מיאוס. סדרות ישראליות שהופקו בתקציבי ענק בחו"ל נעצרו או נדחו. אף אחד לא רוצה להיות זה שישדר סדרה ישראלית בזמן שהסנטימנט הרווח בעולם כרגע הוא אנטי־ישראלי, ובחלקו אף אנטישמי.
"מכרנו את הסדרות של 2023 לפני 7 באוקטובר. היה לנו מזל. עדיין לא ניסינו למכור משהו מאז. ברמה האישית, האנשים שאנחנו עובדים איתם בחו"ל כבר שנים התקשרו לשאול אם הכל בסדר, התעניינו ודאגו לנו. השאלה בסוף היא אם הם ימשיכו לקנות מאיתנו או לא".
ואף שפעם אחר פעם סיפור מכירת הפורמטים והסדרות לחו"ל עולה בעיקר בהקשר לזכות הקיום הכלכלית של קשת בכלל ושל מחלקת הדרמה בפרט, ואף שברור שסדרה שיש לה פוטנציאל מכירה בחו"ל קורצת לזכייניות בכלל ולקשת הרבה יותר - זיו מתעקשת לחזור לסיפור הספציפי. לא רק זה שעל המסך, אלא זה הפרטי שלה.
"כשאני קוראת תסריטים בעברית, מהר מאוד אני מרגישה זיוף. אני פשוט יודעת. יש לי בגוף איזה זרם חשמלי, ואני יכולה להגיד אם הדמות הזאת תדבר ככה או לא תדבר ככה. כשאני קוראת תסריטים שהסטודיו שלנו מפתח בעולם - אין לי את הזרם הזה בגוף. וזה לא שאני לא מבינה אנגלית, אני מבינה אנגלית מצוין, אבל אני לא מבינה את האנשים שמדברים את האנגלית הזאת.
"אני יודעת להקשיב לסיפורים של יוצרים מכאן שמדברים את השפה של כאן. הדמויות שהם כותבים, אני יכולה לדמיין אותן מרגע שהתחלתי לקרוא את התסריט. המהות שלי, מי שאני, נמצאת פה. בכל פעם שמדברים על 'אולי נלך מפה למקום אחר', ומתחילה סביבי איזו שיחת הגירה, אומרים לי 'את יכולה לעשות את המקצוע שלך בכל מקום בעולם' - זה לא נכון, כאן זה הסיפור שלי. זה המקום שבו אני חיה ושאליו אני קשורה, בכל 360 המעלות שלי. כל המכלול שלי הוא ישראלי".
חמ"ל שניצלים
המכלול הזה הוא שגורם לזיו להיות חלק מחמ"ל שמתנדב למען חיילים מאז תחילת המלחמה. יום לאחר הראיון שלנו, שישי בבוקר, היא התייצבה ב־7:00 כדי לטגן שניצלים, לשים אותם בחלות ולשלוח לכ־1,700 החיילים שעדיין נמצאים בפעילות מבצעית בעזה.
"חמש שעות הכנתי שניצל בחלה. זה חמ"ל שדואג לחיילים, בעיקר לסיירת גבעתי, שבה משרת האחיין שלי. אז יש פה גם עניין אישי".
מה יותר מספק, סדרה טובה או 1,700 סנדוויצ'ים לחיילים שלנו?
"אני יודעת מה יותר מכאיב לרגליים".
אולי דווקא זה, הרגע הכל כך אנושי שבו ראשת מחלקת הדרמה של גוף השידור החזק בארץ עומדת ומכינה אוכל לחיילים, שאחד מהם הוא האחיין שלה, הוא הסיפור שלנו. תמונה שספק אם אפשר יהיה לשבץ בה ראש מחלקת דרמה של כל גוף שידור אחר בעולם. יום שישי, שניצל בחלה - פשוט, בסיסי, הכי ישראלי שיש. התמצית, החיבור, היופי והתקווה של המקום הזה.
"בכל זאת, עם הכל - יש לנו תפקיד. אנחנו צריכים לספר סיפורים של תקווה, של גאולה. אני מסתכלת על אביגיל, על האחים שלה ועל המשפחה שלה ויודעת שהם יהיו בסדר. זה הסיפור שאני מספרת לעצמי, וזה הסיפור שאני רוצה שנספר לעצמנו, כי אחרת אי אפשר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו