הכניסה לדירתם רחבת הידיים של ענבל ומשה חוגג בבניין יוקרה בלב תל אביב מבהירה: כאן גרים ילדים. צי של בימבות וצעצועים מפוזרים בסלון, תמונותיהם של בני המשפחה מונחות בגאווה על שידה יפהפייה, ופנסתר הכנף השחור כמעט מתחבא בפאתי הסלון, כדי לא להפריע לאידיליה.
ענבל (37) חולשת על הבית, מזדרזת לתקתק שני אספרסו, לחתוך ולהביא שפע של עוגות לשולחן, לפקח על המטפלת, שמשחקת עם טום בן השנה ושלושה חודשים, וגם לדבר איתנו, בו בזמן. רוי, שיהיה בן 9 ביולי, נמצא בבית הספר, וריין בת ה־4 בגן.
כבר שנים שהיא עומדת לצד בעלה, איש העסקים משה חוגג, שמאז 2018 גם מחזיק בקבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים. תמיד היתה בצל, "אני לא בן אדם של פרונט, מעולם לא התראיינתי. לא חשבתי שהציבור צריך לדעת על החיים שלי". אבל הפעם החליטה שהיא לא יכולה עוד לשתוק.
לפני שבועיים העלתה ענבל לאינסטגרם תמונות שלה ושל ילדיה. זו לא היתה הפעם הראשונה שהיא עושה את זה, אבל הפעם היא ספגה מבול של נאצות וקללות קשות, ובהן איומים מפורשים על חייה ועל חיי הילדים.
"כשקראתי את מה שכתבו עלי ועל הילדים, התכווצה לי הבטן. גם אם זה היה נכתב על מישהו אחר, היה לי רע מעצם העובדה שמישהו כותב דברים כאלה. אבל כשזה על הילדים שלך, זה עוד יותר צורב.
"עד היום לא נתתי לשום דבר לפגוע בי, וכבר כתבו עלי דברים נוראיים. כתבו שאני 'זונה של השייח'', היה גרפיטי כזה בירושלים, שלחו לי תמונה. זה לא פגע בי, סתם עצוב שאנשים יורדים לרמה הזאת.
"מתחילת הדרך שלנו בבית"ר הבנתי שאני חייבת לשים דברים בצד ולדעת להפריד מה חשוב ומה לא. הם צריכים להרגיש בושה, לא אני. אני לא עשיתי שום דבר, ואני בטח לא זונה של השייח'. בסופו של דבר, אנחנו ממשיכים לחיות ולתפקד, והעולם ממשיך.
"הגרפיטי עצבן את מושיקו מאוד, אבל גם הוא מבין שלא נצליח לספק את כולם, ותמיד יהיו תגובות כאלה ואחרות. אני החלטתי שאני לא נותנת לזה מקום כי אני לא אצא מזה, וזה יהיה קשה ויכביד עלי. אז לא נעלבתי. אני לא יודעת אם זה כי אני אדם חזק, או שבניתי לעצמי חומה. אבל כשזה הגיע לילדים שלי, התהפכה לי הבטן".
הילדים נחשפו לאיומים? הם יודעים מה קורה?
"הם לא יודעים. אני מנסה למזער נזקים ככל האפשר ולא לדבר על זה מולם. אני שואלת את הבן שלי שאלות כדי להבין אם זה הגיע אליו, מה הוא יודע, כי אין לו טלפון סלולרי, למרות שהוא תכף בן 9. הוא בין הבודדים בגילו בלי טלפון, בקרוב יקבל, אני מנסה למשוך את זה עוד קצת. אני רוצה שיהיו לו חיים פשוטים, רגילים ונורמליים. הבית מאוד פתוח, והשיח בבית מאוד פתוח. אני מאמינה שאם היה משהו שמפריע לו, הייתי יודעת. הוא ילד מאוד רגיש".
אם השיח בבית פתוח, למה לא סיפרתם לילדים?
"כרגע לא מרגיש לי שזה הגיע למקום שאני צריכה לדבר איתם על הנושא. אנחנו עוד לא שם".
את פוחדת?
"אני לא מרגישה פחד כרגע, אבל כל אדם חשוף שואל את עצמו בשלב כזה או אחר אם המחיר שווה. אני לא חשופה מאוד, אבל בעלי חשוף, ואנחנו משלמים את המחיר כמשפחה.
"אני לא חושבת שיפגעו בי או בילדים. אני רוצה להאמין שלא. הילדים בפיקוחי המלא כל הזמן, ולכן אני רגועה. רוי לא הולך לשום מקום לבד. אם הוא היה מסתובב לבד, אולי הייתי חוששת יותר ודואגת לאבטחה. כרגע אני לא חושבת על אבטחה. הם הולכים רק איתי לגן או לבית הספר ולחברים".
את לה פמיליה היא לא הכירה, עד שבעלה החל את המשא ומתן לרכישת בית"ר. "ידעתי שבית"ר זו הקבוצה של המדינה, קבוצה גדולה, הבנתי שזה מועדון עם שם חזק מאוד, וזהו. בזמן המשא ומתן שמעתי לראשונה את השם לה פמיליה.
"הפעם הראשונה שנחשפתי לצד הלא נעים היתה בסוף משחק בקריית שמונה לפני כשנתיים. בית"ר ניצחה, ואני ומושיקו רצינו ללכת לאכול במסעדה. הייתי אז בהיריון עם טום.
"כשהתיישבנו, נכנסו למסעדה המון אוהדים. הם התחילו לדבר, צעקו קללות מיניות ואמרו: 'אנחנו יודעים איפה הילד שלכם לומד'. קללות לא נוגעות לי, אבל האיום גרם לי להלם. אני לא יודעת להסביר על איזה רקע זה היה, אבל אחרי שזה פורסם, היו אוהדים שפנו אלי ואמרו לי: 'תתעלמי מהם, זה רק קומץ מסוים של אנשים'. זה לא רק לה פמיליה. זה קומץ של אנשים, שיש להם את הדעות שלהם".
וזה החריף מאז?
"לא, כי בשנה האחרונה לא היה קהל במגרשים. כשהקהל התחיל לחזור, גם ההתנהגויות האלה חזרו".
בעקבות האיומים החליטה ענבל להגיב באמצעות פוסט נוקב באינסטגרם. היא כתבה שם, בין השאר: "עברתם את הגבול בצורה הכי מבזה והכי קשה שיש. שלושה ילדים תמימים שלא עשו לכם כלום, ואתם מאחלים להם למות? לאן עוד תגיעו? כמה רוע יש בכם? תאחלו לי מה שתרצו, כבר התרגלתי. לא מאיים עלי ולא מטריד אותי, הכל בסדר, עם זה אני אדע להתמודד. אבל לערב את הילדים שלי? לקרוא לילדה בת 4 זונה? בושה וחרפה".
אילו תגובות קיבלת?
"המון חיזוקים, כמות מטורפת. כתבו לי שאוהבים אותנו, שמעריכים אותנו. 'אנחנו איתכם לאורך כל הדרך', 'מאמינים בכם', 'אל תתייחסי'. וזה באמת מחזק אותי.
"אני מקבלת תגובות אחרי כל משחק. יש כאלה שמגיעים גם לווטסאפ שלי ולפייסבוק. לחלקם אני עונה, מי שמכבד אותי אני מחזירה לו כבוד. מעבר לזה, אני יודעת שמושיקו בא לעשות משהו טוב. הוא בא בכוונות טובות, וזה משהו שאני לא יכולה להתעלם ממנו. הוא מנסה לעשות פה משהו טוב, אז יש לו את התמיכה שלי, ככל שזה קשה. ואנחנו משלמים מחיר.
"אם הייתי יודעת לפני שלוש שנים שזה המחיר שנשלם, אני לא בטוחה שהייתי אומרת לו 'בוא נלך על זה'. לפעמים המחשבה הזאת עוברת לי בראש, אבל אני מעבירה אותה מהר, כי כרגע זה מה יש, ולא יעזור לי לחיות ב'אם' ו'אם'. זה מצב נתון שאין לי דרך לשנות כרגע. לא ידעתי למה אנחנו נכנסים, לא תיארתי לעצמי שזה יוביל למצב הזה. לא דמיינתי לעצמי חשיפה כזאת".
הוא סובל מהחשיפה?
"הוא לא תמיד אוהב את זה. הוא לא קנה את בית"ר כי חיפש פרסום, ממש לא. הוא ידע שהוא קונה קבוצה גדולה, אבל אני לא חושבת שאפשר להבין את הגודל ואת העוצמות, עד שאתה עושה את זה.
"אני מורידה את הכובע בפני מושיקו, כי בתור אשתו אני רואה, יודעת ושומעת מה קורה. מעבר לפן הכספי, שזה מטורף, הוא משקיע בקבוצה את כל כולו. הוא באמת בעלים שאכפת לו. המועדון חשוב לו בצורה יוצאת דופן, ולדעתי זה ראוי להערצה. אני חושבת גם שרוב האוהדים רואים ומעריכים. התחושה מההודעות ומהפידבקים שאני מקבלת היא שמאוד מעריכים אותו".
גם מי שקדם לו, אלי טביב, סבל מהאוהדים הקיצוניים. דיברת עם אשתו?
"לא, אני לא מכירה אותה. שמעתי על מה שהיה שם ברגע שנכנסנו לבית"ר, אבל לא נכנסתי לעומק".
ביציעים של טדי תמיד היתה אווירה "חמה".
"נכון. אני שומעת שהם צועקים 'משה בן זונה', אי אפשר לא לשמוע, וזה מבאס אותי שאנשים מתנהגים ככה. הם יכולים לא להסכים איתו, להגיד שיש להם בעיה עם הדרך שלו. אבל יש גבול, תדעו מתי לעצור.
"אני לא רוצה לפגוע באף אחד ואני לא מתייפייפת, לכולנו יש דעות, אבל לא על כל דבר צריך להגיב, ובטח שלא לפגוע. אני רואה את זה לא רק עלינו, זה קורה כל הזמן. תפתחו את האינסטגרם ותראו, כמעט כל יום יש משהו חדש".
איך הם הגיעו ממנו אלייך? עשית או אמרת משהו שהרגיז מישהו?
"לא עשיתי כלום לאף אחד. אני רק מגיעה למשחקים, אלא אם כן אני חולה או שאין לי בייביסיטר. לפני הקורונה רוי היה בא איתנו, ומה שהתחיל את המהומה היה שלקחנו גם את ריין למשחק. מושיקו ביקש מהקהל לא לקלל, ואני לא יודעת אם זה הכעיס אותם או שהם החליטו לעשות דווקא, אבל מפה הדברים התגלגלו. מנסים להגיע למושיקו דרכי ודרך הילדים. לא יודעת מאיפה זה בא להם".
בעלך כינה את לה פמיליה סרטן.
"אני חושבת שלא הבינו למה הוא התכוון, לקחו את זה למקומות רחוקים מהמציאות. הוא התכוון שהם עושים בעיות מבפנים. הוא לא קרא לאף אחד סרטן ולא איחל לאף אחד סרטן. הוא ניסה להקביל את זה למשהו אחר, ופירשו את זה לא נכון".
הוא מתחרט על האמירה הזאת?
"לא שאלתי אותו. הוא יודע למה הוא התכוון".
מה המשטרה עושה בעניין האיומים עליכם?
"אני מאמינה שהמשטרה עשתה משהו, אבל מושיקו מטפל בזה. העניין מטופל".
ביום רביעי השבוע הגיש משה חוגג תלונה במשטרה נגד ארגון לה פמיליה. בבית"ר הוסיפו כי, "בית"ר מתכננת תביעת ענק נגד ארגון לה פמיליה וראשיה, על כל הנזקים שנגרמו למועדון מאז הקמת הארגון".
לא עדיף למכור את הקבוצה ולחיות חיים שקטים?
"אני מאמינה שאם תהיה הזדמנות, נשקול ונראה. אני לא יודעת מה יהיה. אנחנו חיים את הרגע".
מה התדמית של בית"ר, ככל שאת מתרשמת?
"אני לא יודעת, אבל אני חושבת שדווקא היום מושיקו מציג משהו חזק, ערכי, וגם המון אוהדים ככה. יש נטייה להתעסק בלה פמיליה, ואני לא יודעת להגיד מה האחוז שלהם מכלל האוהדים, אבל יש עוד אוהדים, אחרים, מפרגנים, שמאמינים בדרך שלו ומכבדים ומעריכים".
את חושבת שהיחסים עומדים להירגע?
"אם לא, אז נתמודד. נוכל להתמודד עם כל דבר. מושיקו הכי דואג לנו בעולם, ואנחנו ביחד בזה. אנחנו ביחד בהכל. אנחנו חברים מאוד טובים".
היא נולדה וגדלה ביישוב מיתר כענבל תעיזי. "זה היה מקום קטן שכיף לגדול בו. כולם הכירו את כולם. יש לי הורים חלום, אבא שלי דני היה נהג באגד, ואמא שלי פאני היא גננת, שעבדה עם ילדים עם מוגבלויות. אחי ראם, שגדול ממני בארבע שנים, גר היום בארה"ב. גדלתי בבית מלא באהבה ובחום".
את משה חוגג היא פגשה כשהיתה בת 14, והוא בן 16. הוא היה אח של חברתה הטובה ביותר, מעיין, שגרה גם היא בשכונה. הם הפכו לידידים טובים ובילו זמן רב ביחד.
אחרי שירות צבאי בחיל המודיעין, פתחה ענבל עסק לאיפור ולציפורניים עם מעיין ("ממש הצלחנו, עבדנו מהבוקר עד הלילה"). באותו שלב היא גם יצאה עם חוגג חודשיים, "אבל אחר כך המשכנו להיות רק ידידים טובים. החלטתי לטוס למיאמי ולניו יורק לעבוד ולטייל. למושיקו היתה חברה, אבל שמרנו על קשר כידידים.
"אחרי שלוש שנים וחצי חזרתי לארץ, ואז הבנתי שהוא האחד. דרך החברות התאהבתי בו, והבנתי שזה לחתונה, זה הרגיש לי לחתונה. זו לא זוגיות רגילה, יש לנו תשתית של חברוּת מאוד חזקה. כתבתי לו לאחרונה פוסט באינסטגרם: 'אתה הכוח שלי, ואני הכוח שלך'".
הם נישאו לפני עשר שנים ועברו לגור ביחד בדירה קטנה בשדרות התמרים ברמת גן. חוגג סיפר בעבר איך ישנו על מזרנים על הרצפה, תקופה שענבל נזכרת בה בחיוך, "כי באמת לא היה לנו כלום". משם המשיכו לניו יורק, שם עבד חוגג בעסקים שלו. "חיינו במנהטן שנה, שם היה לי קשה כי הייתי לבד ובהיריון הראשון, ולא הכרתי אנשים. אחר כך עברנו לאינגלווד קליפס בניו ג'רזי, מקום מדהים. רציתי להישאר שם כמה שנים, אבל אחרי שנתיים בארה"ב החלטנו לחזור לארץ".
הם התמקמו בתל אביב. ענבל חיפשה גן לרוי בן השנה, ואחרי שהפכה כל אבן ולא מצאה גן שהרשים אותה, רשמה אותו בלית ברירה לגן רחוק מהבית. שם היא פגשה את משה אוטמזגין, שהגיע מתחום החינוך לגיל הרך, ובסוף אותה שנה הם החליטו לפתוח ביחד בית חינוך איכותי בשם "גן חוגג".
שבע שנים חלפו מאז, והיום הגן שלה הוא אחד המבוקשים בעיר, עם שכר לימוד של כ־5,500 שקלים בחודש ורשימת המתנה מפוארת.
"רציתי מקום שיהיה גם בית חינוך טוב ואיכותי, גם בית חם ואוהב, וגם משהו שמצליח לתת לילד הכל מהכל. רציתי מקום שיהיה בשביל הילדים שלי, שאוכל לתת להם את הטוב ביותר בשנים הראשונות - אוכל בריא, חינוך, חום, תכנים טובים ופעילויות.
"חודשיים אחרי שמצאתי מקום, הגן כבר עמד. קרעתי את עצמי, עבדתי מאוד קשה, כי אף אחד לא הכיר אותנו ולא ידע מהו הגן הזה, לא היה לנו מוניטין. וגן זה בכלל עסק לא קל. יש לי שלוש חזיתות - הילדים, ההורים והצוות. אבל זה עסק מספק, עם המון אחריות, ואני לא רוצה להתפשר על כלום, אני רוצה את הטוב ביותר. הגן מחולק לשתי שכבות גיל: מגיל שנה ושלושה חודשים ועד גיל שנתיים; ומשנתיים עד 3. וזה כיף שהילדים שלי, האחיינים שלי והמון ילדים של חברות שלי זכו להיות בו".
כדי להביא צוות חזק ויציב, את צריכה לשלם הרבה.
"המשכורות אצלי לא נמוכות. אני משקיעה בצוות שלי, משכורות ומעבר לזה. יש הבדל בין המגזר הפרטי לציבורי. מה שאת מקבלת במשרד החינוך זה לא מה שתקבלי בפרטי. הרבה אנשים הולכים ללמוד את התחום כי זו משרה נוחה במגזר הציבורי, יש ימי חופשה ותנאים. אני משתדלת לקחת אנשים שמטורפים על הילדים, אני מנסה לזהות את התכונה הזאת. זה גן מלא בערכים, סובלנות, נתינה, אהבה. זה מה שמייחד אותנו".
עם כל מקרי ההתעללויות בגנים, את בטוחה שאצלך זה לא יקרה?
"בגן שלי יש מצלמות, ואני מאוד מקווה שלא יקרה דבר כזה לעולם, אלוהים ישמור. יש לי צוות כל כך מקצועי".
חלמת שתהיי בעלת גן?
"ממש לא. תמיד חשבתי שאעסוק בתחומי הרפואה, ועד היום זה חלום שלי, למרות שזה כנראה כבר לא יקרה. אני ריאלית. יהיה לי קשה ללמוד שש-שבע שנים, אלא אם כן אני מוכנה לשים את הילדים בצד ולהתרכז בקריירה. ואני לא מוכנה. אני רוצה לגדל אותם.
"כרגע אני בצומת דרכים מקצועי. אני חושבת מה בא לי לעשות ומה אני יכולה. אני חושבת ללמוד או לעשות משהו, ובודקת אופציות ואפשרויות. אני צריכה להבשיל עם עצמי".
מה החלק שלך בהצלחה של משה?
"תמיכה, הקשבה... אני שמה את בית"ר בצד, כי הוא הצליח גם לפני בית"ר. אנחנו מדברים המון והוא מתייעץ איתי, אני נותנת את העצות שלי, ובסוף מקבל את ההחלטות שלו. בעסקים הוא מבין יותר ממני, אבל אני יכולה לכוון אותו ולהגיד לו מה אני חושבת, ויש לי אינטואיציות. אני עוזרת לו, גם בבית"ר. כשיש לו התלבטויות הוא שואל אותי מה אני חושבת".
משה הולך ומתחזק מבחינה דתית. את בעקבותיו?
"אני באה מבית מסורתי, שבו היה קידוש כל שישי. אני מתפללת ומדליקה נרות ועושה ארוחת ערב והפרשת חלה. אני צמה בכיפור ואוכלת כשר בפסח, אבל אני לא שומרת שבת. מושיקו התחיל לשמור לפני חמש שנים. בית"ר לא משחקת בשבת, רק בצאת השבת או באמצע השבוע.
"אנחנו חיים בלי כפייה ומכבדים אחד את השני, ולכן זה עובד טוב. אני עושה מה שטוב לי, והוא עושה מה שטוב לו. אני לא באה אליו בדרישות, והוא לא בא אלי בדרישות. אם אדליק טלוויזיה בשבת, הוא לא יגיד לי לכבות, ואני לא אדרוש ממנו לנסוע בשבת. אנחנו מבינים אחד את השני וכיף לנו.
"שבת הפכה להיות יום משפחתי, אנחנו בבית, עם הילדים, משחקים איתם, אוכלים גלידה, רואים סרט ביחד, הולכים לבריכה".
מה עם חוף הים בשבת?
"אני לא הולכת בשבת לים, כי הוא מפוצץ. אני הולכת בימי חול, כשיש פחות צפיפות. לא אוהבת המוניות. הפרטיות שלי חשובה לי. את האינסטגרם פתחתי לפני פחות משנתיים, ואני לא חיה את זה. זה לא מנהל אותי. אני עסוקה בחיים שלי".
איך נראים החיים שלך?
"חיצונית, אלה לא חיים נורמליים ושגרתיים. אבל בתוך הבית, אלה החיים הכי נורמליים, פשוטים ורגילים. זה בית פתוח, כיפי, מזמין, וחברים ומשפחות יכולים לבוא תמיד. הם גם יודעים שהם יכולים לפתוח פה מקרר, לקחת מה שהם רוצים, מה ששלי, שלהם. זה הצד המרוקאי שלי. הילדים והחברים שלהם הופכים לי פה את הבית כל יום, ואני חולה על זה".
למה בחרתם לגור במרכז העיר?
"זה אזור של משפחות, יש בית ספר טוב, זה קרוב לנו לעסקים וליציאות מהעיר".
בעוד שבועיים יציין משה חוגג את יום הולדתו ה־40, ואשתו מתכננת לו מסיבת יום הולדת, וגם נסיעה זוגית לחו"ל (רמז: בלי הילדים). היעד עדיין לא נקבע, אבל תמונות יגיעו גם לסטורי הקרוב לביתכם.
יש היום עיסוק רב בזוגיות שלכם.
"נכון. כשמושיקו העלה לא מזמן פוסט ליום הנישואים העשירי שלנו, עם תמונות, מישהו כתב: 'רואים שהוא השקיע בפרצוף שלך'. זה הרוע של האנשים. מחקנו את ההודעה הזאת. אנחנו מוחקים תגובות לפעמים, זה קורה די הרבה.
"חברות שלי מספרות לי שיש הרבה התעסקות בפנים שלי, וכמה בוטוקס עשיתי, מאז שיש לי כסף. כלומר, יש שיח כזה, ואני מתעלמת ממנו. התחלנו את החיים המשותפים שלנו מאפס, ובנינו את עצמנו. לא הפריע לי שאין לנו כלום. כל מה שהשגנו זה שלנו והושג בעשר אצבעות".
את מרגישה שמקנאים בכם?
"אני חושבת שכל זוג או משפחה שיש להם כסף, יש עליהם עיניים. לאנשים יש נטייה להסתכל באיזה אוטו את נוסעת, באיזה בית את גרה, הנעליים, התיק. הם רואים את המעטפת ולא יודעים מה קורה בפנים. תודה לאל, אני לא מתלוננת, לא גנבתי ולא גנבנו. הכסף הזה לא נלקח מאף אחד, הרווחנו אותו ביושר, אז אני לא מתנצלת על מה שיש לי, ולעולם לא אתנצל על מה שיש לי. אבל באמת שאנחנו משלמים על זה מחיר, ואת זה אנשים צריכים להבין. לא כל הנוצץ זהב, ולא רק אצלי.
"אמרו לי הרבה פעמים לא להעלות תמונות של הילדים. אבל אם אני לא אעלה, אז מה הלאה? לא אצא איתם לרחוב, כי יראו אותם? לא, אני לא רוצה. שכל אחד יעשה מה שהוא מאמין ושעושה לו טוב.
"אני מבינה שברגע שאתה חשוף, אנשים שואלים שאלות ורוצים לדעת עליך דברים. אבל באיומים האחרונים נחצה גבול. לא הכל מותר לכתוב רק בגלל שאנחנו חשופים".
אז אפשר להבין שתעלי עוד תמונות של הילדים.
"בוודאי, כבר העליתי. מה שקרה לא עוצר בעדי, ואף אחד לא ינהל אותי. הילדים שלי הם הכי מתוקים שיש, אני לא מפרסמת דברים שנראים לי בעייתיים, ויכול להיות שבעתיד אחשוב פעמיים לפני שאפרסם פוסט. אבל כרגע אני לא מתייעצת עם אף אחד לפני שאני מעלה משהו. אם בא לי אני מעלה, ואם לא בא לי, אז לא. וזה תקף לכל דבר שאני עושה.
"אני רוצה להאמין שרוב האנשים טובים ולא רעים, אבל תמיד יהיו כאלה שיש להם מה להגיד. זה לא ייגמר".
מה הרגשת במשחק של בית"ר מול הפועל חיפה השבוע, כשאוהדים של בית"ר קיללו את השופטת הטרנסג'נדרית ספיר ברמן?
"זו בושה שלא מכבדים אותה. בושה שלא מכבדים כל אדם בהיותו אדם, בלי הבדל מין, גזע, דת. באופן אישי, אני מעריצה את הצעד שהיא עשתה, כל הכבוד לה".
יהיה שחקן ערבי בבית"ר?
"אני רוצה שיהיה שחקן טוב וראוי, בין שהוא ערבי ובין שלא. ערבי זה לא שיקול. אבל אני לא אחראית ולא מחליטה על הדברים האלה".
השנה הזאת של בית"ר נחשבת כישלון. הקבוצה לא הצליחה להגיע לפלייאוף העליון, שני המאמנים התפטרו.
"אז אתם יודעים מה אומרים. מפה אפשר רק לעלות. אני מאמינה שיהיו שינויים לקראת העונה הבאה, אבל אני לא חלק מזה. יש צוות מקצועי, ויש את מושיקו. הייתי רוצה לראות את הקבוצה מתרוממת והולכת לכיוון טוב בעונה הבאה, כיוון של ניצחונות".
מה ההתרשמות שלך מהשייח' בן חליפה, שהיה אמור להיכנס כשותף בבית"ר?
"הייתי פעם אחת בפגישה איתו. זה השייח' הראשון שאני פוגשת, והרגשתי וייב של אדם סבבה. לא הרגשתי בו משהו מוזר, להפך, הוא נראה לי אדם סופר רציני. כל מה שקרה שם היה מפתיע. עכשיו אני חושבת שהעסקה כבר לא תקרה, אבל כל דבר לטובה".
מה דעתך על ההשתלבות של נשים בבעלות על קבוצות כדורגל, לנוכח הדוגמה של אלונה ברקת?
"אני חושבת שמי שטוב במשהו צריך לעשות אותו, בין שזו אישה ובין שזה גבר. אלונה ברקת שיחקה אותה בבאר שבע, היא לקחה שלוש אליפויות, ואני אוהבת ומעריכה אותה. הכרנו כשמושיקו היה הספונסר של באר שבע, והיא מדהימה. היא השקיעה בזה את כל כולה. אני לא יודעת אם כל אחת בנויה להיכנס לעסקי הכדורגל".
מה הדעות הפוליטיות שלך?
"אל תיכנסו איתי לפוליטיקה"
ואם משה ירצה להיכנס לפוליטיקה? בראיון למוסף הזה לפני שלושה חודשים הוא לא פסל את הרעיון.
"באינסטינקט הראשוני אני אגיד לו 'לא'. אבל אני מניחה שאם הוא ירצה, זה בגלל שהוא רוצה לעשות טוב, לעשות שינוי ולהשפיע. זה מתבשל כבר, ממש בקטנה. הוא עוד לא קיבל הצעות קונקרטיות שאני יודעת עליהן, והייתי יודעת. נגיע לגשר ונחצה אותו".
בין ניהול הגן והמשפחה, היא מתאמנת עם מאמנת פרטית שלוש פעמים בשבוע, אימוני כוח ואירובי. "בקורונה גיליתי כמה אני חזקה. הייתי חודש וחצי אחרי לידה בקיסרי, עם כאבים, בבית גדול שאין לי בו עוזרת או בייביסיטר כי היה אסור, עם תינוק שאוכל כל שלוש שעות, ואז התברר לנו שמשה חלה בקורונה. זה היה ממש בתקופה שהחולים היו מצורעים, אנשים פחדו לעבור ליד הבניין.
"אני והילדים היינו לבד שלושה שבועות וחצי, מנותקים. היה לי מאוד קשה, בהתחלה לא הבנתי איך אני עוברת את זה בכלל. אף אחד לא רצה להתקרב אלינו. גיליתי חוזקות של לביאה, ותוך כדי, הרמתי את הניקיונות לפסח. נשארתי ערה עד 3 בבוקר, צחצחתי פאנלים והכנתי בית לפסח".
הקורונה כמעט מאחורינו, והעזרה חזרה. "יש בבית עוזרת קבועה כל יום, אבל אני פסיכית בענייני ניקיון. אני לא מסוגלת ללכת לישון כשהבית מבולגן, אז אני חייבת לסדר ולנקות אותו. זה שלי, הרגל שאני לא מצליחה להיפטר ממנו".
היא גם בשלנית מצטיינת, "זה אחד התחביבים שלי. אני מבשלת כל יום כמעט, הילדים ובעלי אוכלים טוב. אני מכינה הכל, כל מה שתגידו, ואם תיתנו לי מתכון - אני אכין אותו בכיף".
מה אתם אוהבים לאכול?
"מושיקו אוהב בשר, מטורף על הדג שלי לשבת, על לחם הבית ועל המטבוחה שלי. הוא גם אוהב סטייקים, פילה, דגים ופסטות. אני פריקית של דגים נאים. הילדים אוכלים רגיל לחלוטין, גם ממתקים וגלידות. בשישי בערב יש לחם, סלטים, מנה של דג ובשרים".
רגע לפני שאנחנו נפרדים, טום משתעשע בסלון עם המטפלת. השבוע החל לצעוד את צעדיו הראשונים, וכולו חיוכים ומרץ. "בוא, בוא אלי", אומרת לו ענבל בזרועות פתוחות. הפעוט מביט בכדורגל מפלסטיק שלמרגלותיו, ובלי להתבלבל משחרר בעיטה קטנה אך יציבה. לילד יש שמאלית חזקה, לתשומת ליבם של הבעלים.
shirshirziv@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו