לא רק החות'ים אשמים: אחוז הישראלים שסובל מהפרעות שינה

לא קשה לזהות אדם עייף. עיניו טרוטות וארובותיהן שחורות. דיבורו איטי ומסורבל. משפטיו מבולבלים ונקטעים בתדירות גבוהה, לצורך פיהוק. תנועותיו איטיות, גמלוניות, חצי־רצוניות. הוא לא ממש כאן. במקרה של לילך ברקן (44) מכפר יונה, מדובר במצב צבירה קבוע, שהחמיר מאז 7 באוקטובר.

"אני עייפה רצח עכשיו", היא מאשרת את החשד. "קמתי היום בארבע וחצי, הלכתי בחמש וחצי למכון כושר, בשש כבר התחלתי אימון כוח, ובשבע התקלחתי ולעבודה. ככה מתחיל עוד יום, עם כמה שיותר כוסות קפה".

ברקן, נשואה פלוס שניים, מורה לחינוך מיוחד ומטפלת בבני נוער, לא חוותה תחושת ערנות ורעננות כבר שנים. בכל בוקר היא קמה עייפה, ממשיכה את היום עייפה, הולכת למיטה גמורה מעייפות - ולא נרדמת. אלה הם חייה בערך מאז שהיא זוכרת את עצמה.

"מאז ומתמיד יש לי הפרעות שינה", היא מעידה, "לוקח לי המון זמן להירדם. אני מתכננת ללכת לישון מוקדם, תמיד, אבל מגיעה לשינה ממש בסביבות חצות וקמה בארבע וחצי, חמש, או חמש וחצי. אני על חסך שינה תמידי כבר שנים".

גם היום, למרות עייפות של 30 שנה, היא לא ממש ישנה. "זה ניכר בי חיצונית, כי זה פוגע לי בעור הפנים, וזה מבאס אותי ממש", היא אומרת. "זה גם פוגע לי בירידה במשקל, כי הגוף שלי לא ישן מספיק ולא שורף מספיק אנרגיות בשינה.

"אני גם לא מוצאת את כל המילים שאני זקוקה להן, כי מאגר היכולת הקוגניטיבית שלי נפגע. אני מרגישה עילגת וחסרת יכולת ורבלית. הנה, איכשהו הצלחתי לגרד את המשפט הזה למרות המחסור בשינה".

פרופ' דגן: "חשיפה למסכים בערב הרסנית לשינה. לא בגלל התוכן, אלא בגלל האור שמאיר למוח דרך העיניים כמו פרוז'קטור, מדכא את הפרשת המלטונין ומאותת למוח שעכשיו יום ולא לילה. זה מפריע מאוד גם להירדם, וגם לשמר את השינה"

מאז 7 באוקטובר ברקן ממש לא לבד. הרבה מאוד אנשים ערים כאן בלילות ביחד, כל אחד במיטתו, עם התקרה הלבנה שמעליו. ומאז שהחות'ים החליטו לשלוח לכאן טילים באמצע הלילה, גם מי שעד עכשיו בכל זאת הצליח להירדם, נופל בסטטיסטיקה.

סקר שערך מכון "רושינק" עבור "ישראל היום" בנושא איכות השינה של הישראלים, חושף זינוק במספר האנשים שמתקשים להירדם מאז פרוץ המלחמה, בעיקר בשל המצב הביטחוני. בסקר האינטרנטי השתתפו 638 נשאלים בני 18 עד 70, שהתבקשו לענות על השאלות הבאות:

1. איך היית מתאר/ת את איכות השינה שלך במהלך השנה האחרונה, מאז אירועי 7 באוקטובר, לעומת השנתיים-שלוש שקדמו לה?

2. באיזו תדירות את/ה חווה קשיי שינה?

3. מהו לדעתך הגורם המרכזי לכך שאתה חווה הפרעות שינה?

4. האם אדם נוסף במשפחה הגרעינית שלך או במעגל החברים הקרובים חווה תופעות דומות של הפרעות בשינה?

5. כשאתה מתקשה להירדם או מתקשה לחזור לישון, מה אתה בדרך כלל עושה כדי לנסות לחזור לישון?

6. כשאתה מרגיש עייפות במהלך היום כתוצאה מהפרעות בשינה, באיזה אופן זה משפיע עליך?

7. האם במהלך השנה האחרונה אתה לוקח כדורים או תכשירים טבעיים, שיקלו את ההפרעות בשינה?

8. האם במהלך השנה האחרונה פנית לגורם מקצועי כדי לטפל בהפרעות השינה?

בסקר נמצא כי לא פחות מ־59% מהנשאלים דיווחו על הידרדרות באיכות השינה שלהם במהלך השנה החולפת. כלומר, 6 מתוך 10 ישראלים סבלו השנה מהפרעות שינה - מתוכם שיעורם של אנשים שמכירים אדם שנפגע או נחטף, תושבי הדרום, המסורתיים, הנשים והאנשים בקבוצת הגיל 59-50, גבוה משמעותית משיעורם בכלל האוכלוסייה.

עוד נמצא כי 78% מהישראלים חווים הפרעות בשינה לפחות פעם בשבוע, כי הגורם המרכזי להפרעות בשינה - ובפער ניכר - הוא המצב הביטחוני (הרבה אחריו נמצא המצב הכלכלי), וכי 40% מהישראלים מכירים אדם שחווה בעיות שינה במהלך השנה האחרונה.

היעדר השינה מוביל, על פי הסקר, בעיקר למצב רוח ירוד (רוב הנשאלים העידו על כך), לעצבנות ולהפחתת היעילות בעבודה, בסדר הזה. מה עושים הישראלים העייפים כדי להירדם? על פי תוצאות הסקר, 27% מאיתנו מתעסקים לפני השינה בטלפון הנייד - רעיון גרוע במיוחד, לדברי כל המומחים לשינה, 20% נטלו השנה כדורי שינה, ו־10% סיפרו שפנו השנה לגורם מקצועי בניסיון לפתור את הבעיה.

אלונה (שם בדוי), בת 50, אמא לשניים, אמנית מהמרכז, היא עוד דוגמה יפה ועייפה למצב האומה. "אף פעם לא ישנתי היטב, אבל מאז 7 באוקטובר המצב החריף מאוד", היא אומרת, "בחודשים הראשונים היו לי סיוטים וחלומות על המלחמה, על החטופים ועל החיילים. לא רציתי להירדם כי דאגתי.

"גם היום אני דואגת וחוששת מפני העתיד, וזה בטח משפיע על השינה שלי. הטילים גם מלחיצים אותי, והעובדה שאנחנו נאלצים לקום וללכת לממ"ד בלילות היא משהו שאני לא מצליחה להתרגל אליו. אני נשארת דרוכה במיטה. הרבה פעמים הייתי ערה כשהאזעקות התחילו, בזמן שכולם בבית ישנו. אני מרגישה שככה, בערנות שלי, אני קצת שומרת עליהם".

גם ד"ר עדינה קמיאן, האוצרת של תערוכת "חלומות צלולים", המוצגת בימים אלה במוזיאון ישראל בירושלים, סובלת לאחרונה מהקושי הלאומי. "יש לי שני בנים חיילים, וגם בלי קשר זו שנה מכבידה עבור כולנו", היא מסבירה. "כשאני נרדמת, יש לי חלומות קשים על המלחמה, על 7 באוקטובר, על חיילים ובסיסים חשופים.

"ביום אנחנו רואים מול העיניים את תמונות החטופים וחיים את המלחמה, אבל אנחנו כל הזמן צריכים להיות בהדחקה אקטיבית. בלילה ההדחקה כבר לא פועלת וזה צף. אולי זה טוב כי אז אנחנו מעבדים את הדברים. ועדיין, אנחנו עדיין לא מבינים את השלכות הנפשיות של המלחמה, כי אנחנו עוד חיים את זה".

הפרעה קולקטיבית

מומחים בארץ ובעולם מעריכים שמדובר בתוצאה של שילוב בין הלחץ הנפשי והפיזי שיוצרת המציאות המורכבת בזמן מלחמה לגורמים אינדיבידואליים שונים - ומחפשים דרכים לאמוד את היקף התופעה באמצעות מחקרים אקדמיים.

באחד המרכזיים שבהם, שערך בית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית יחד עם המרכז הרפואי הדסה בספטמבר 2024, נמצאה ירידה משמעותית באיכות השינה ובמשכה בעקבות המלחמה, לצד עלייה בשיעור הסובלים מנדודי שינה ובצריכת כדורי שינה.

עוד מצאו שם החוקרים, בהובלת ד"ר אלכס גיללס־הלל, כי למרות שיפור מסוים שחל עם הזמן באיכות השינה ובדפוסי החלימה של הישראלים, השינה לא חזרה לאיכותה הקודמת - מה שעשוי להעיד על התפתחות של השפעה חברתית, בדמות הפרעת שינה כרונית קולקטיבית.

מחקר ספציפי יותר ערך המוסד לבטיחות ולגהות במשרד העבודה בפברואר 2024, שבו התגלה כי שיעור קשיי השינה בקרב האוכלוסייה העובדת בישראל הוכפל בעקבות המלחמה - דבר המעיד על השפעה משמעותית של המצב הביטחוני על בריאות העובדים.

במחקר נוסף, שערכו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם חברת Wizermed, נותחו ההשלכות הנפשיות של אירועי 7 באוקטובר על תושבי ישראל באמצעות נתונים משעונים חכמים, וגם בו נמצאה ירידה משמעותית במשך השינה ובאיכותה בשל האירועים הביטחוניים.

"יותר אנשים אכן מדווחים שהם מתקשים לישון מאז פרוץ המלחמה", מאשרת ד"ר מיכל קהן, פסיכולוגית קלינית וראש מעבדת השינה בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "יש יותר פניות על רקע אינסומניה, סיוטי לילה וחרדה בקרב ילדים, וגם בקרב מבוגרים. אנחנו רואים את זה גם בעלייה בפניות לבריאות הנפש, וגם בקופות החולים יש יותר בקשות למרשמים לכדורי שינה ולטיפול בבעיות שינה.

"זה מצטרף לעלייה הכללית בפניות על רקע דיכאון, חרדה ופוסט־טראומה. אמנם רוב המחקרים מבוססים על דיווח עצמי, וזו מגבלה, אבל יש גם כמה מחקרים שהשתמשו בנתונים שנאספו לפני המלחמה, והשוו אותם לשינה בעקבות המלחמה. כולם מצאו ירידה באיכות השינה ובמשכה בעקבות 7 באוקטובר".

לדבריה, ניתן לחלק את המדווחים על בעיות שינה לכמה קטגוריות: פניות של אנשים שהיו באזור עוטף עזה ב־7 באוקטובר, של משפחות נפגעות טראומה, ושל חיילי סדיר ומילואים שחזרו מעזה ומלבנון, לרבות בני משפחותיהם.

ד"ר קהן: "יש יותר פניות על רקע אינסומניה, סיוטי לילה וחרדה בקרב ילדים ומבוגרים, לצד עלייה בפניות לבריאות הנפש ובבקשות למרשמים לכדורי שינה ולטיפול בבעיות שינה. זה מצטרף לעלייה בפניות על רקע דיכאון, חרדה ופוסט־טראומה"

"כשהורה אחד משרת במילואים תקופה ארוכה, למשל, זה יכול לשנות את הדינמיקה בבית", מסבירה ד"ר קהן. "ההורה נעדר לתקופה ממושכת, ובגלל הפחדים והמתח והרצון לוויסות הדדי, הילד או הילדים הופכים להיות השותפים החדשים במיטה של האמא".

אבל גם בקרב שאר האוכלוסיה נצפית עלייה בדיווחים על קשיי שינה. "אנשים שהיו בסדר והצליחו להתמודד היטב עם כל מיני לחצים בחייהם, נדחקו מעבר לקצה מבחינת הבריאות הנפשית בגלל המלחמה", אומרת ד"ר קהן. "אחד המקומות שזה בא בהם לידי ביטוי הוא בלילה, בשינה.

"שגרת המלחמה הזו שוחקת ודורשת כוחות להתמודד עם החדשות הכואבות, עם המראות הקשים, עם הידיעה שממש קרוב לכאן קורים דברים איומים ומפחידים, ושבכל רגע אנחנו עשויים להיאלץ לרוץ למרחב מוגן. בני אדם הם יצורים סתגלניים, עם הרבה כוחות, אבל לפעמים אנחנו שומרים את הכוחות לתפקוד אופטימלי ביום - לעבודה ולהורות. בלילה משהו בהגנות שלנו נחלש, ואז קשה יותר להתמודד ולהישאר רגועים".

באילו בעיות שינה נתקלת הכי הרבה?
"הפרעת השינה השכיחה ביותר - גם לא בימי מלחמה - היא אינסומניה. זו בעיה פסיכולוגית־רפואית, שנקראת בעברית 'נדודי שינה'. התסמינים העיקריים שלה הם קושי להירדם ולשמור על שינה רצופה, מה שבא לידי ביטוי ביקיצות מרובות או ממושכות, או בהתעוררויות מוקדם בבוקר.

"אנשים שסובלים מאינסומניה יכולים להיכנס למיטה בעשר בלילה לא להירדם עד אחת, או להירדם ואז להתעורר בשתיים ולהיות ערים עד ארבע בבוקר, או להתעורר בארבע בבוקר ולא להצליח לחזור לישון. אצל ילדים יש שני תסמינים נוספים אופייניים של אינסומניה: צורך בנוכחות של מישהו אחר שירגיע ויווסת כדי שהילד יצליח להירדם, והתנגדות או הימנעות משינה.

"יש ילדים שמוכנים לעשות הכל כדי לא ללכת לישון, ולפעמים זה יכול להגיע לריבים ולטנטרומים סוערים סביב שעת השינה. הרבה פעמים נראה שינוי משינה עצמאית לכיוון של שינה משותפת - הילדים זקוקים להורים כדי להירדם, ואולי גם ההורים נצמדים לילדים, כי גם הם נמצאים במצב של חרדה מוגברת וערעור של חוויית הביטחון.

"נוסף על אינסומניה, אנחנו רואים גם עלייה בתדירות של סיוטי לילה מאז המלחמה - חלומות רעים, שלרוב מובילים ליקיצה ולקושי לחזור לישון. סיוטים הם אחד התסמינים השכיחים של הפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD), אבל הם מופיעים גם בפני עצמם אצל מי שלא סובל מכך, וכשהם מופיעים בתדירות גבוהה נאבחן את האדם עם 'הפרעת סיוטים'".

תודה, תומאס

הנושא הבוער היום בכל הנוגע לשינה שלנו הוא, כמובן, מתקפות הטילים הליליות של החות'ים, אבל לטענתו של פרופ' ירון דגן, ראש מערך השינה של אסותא ומכבי שירותי בריאות, "אין פה דרמה".
"המון הורים מתעוררים בלילות וחוזרים לישון, וגם אנשים מבוגרים קמים בלילה וחוזרים לישון", הוא מסביר, ומזכיר מחקר שנערך ב־1991, בזמן מלחמת המפרץ, על ידי פרופ' פרץ לביא, שהיה אז ראש מעבדת השינה בטכניון.

פרופ' לביא אסף כמה עשרות אנשים בחיפה, הצמיד לגופם מכשירי ניטור לאיכות השינה, בחן את התוצאות וגילה שבכל טיל ששלח לכאן סדאם חוסיין כולם התעוררו, אבל לאחר הירי כולם חזרו לישון אחרי 20 דקות או חצי שעה.

"יש למצב הנוכחי השפעה על השינה, בוודאי, אבל היא לא דרמטית", אומר פרופ' דגן. "אין עלייה משמעותית בצריכת תרופות שינה מאז 7 באוקטובר, למשל. אני בטוח שיש אנשים יותר דרוכים, אבל זה לא משהו גורף. אלינו אין יותר פניות מאז המלחמה. הרי תקופות של סטרס ולחץ יש בישראל בלי סוף".

הסיבות לעייפות, בדגש על עייפות כרונית, רבות ומגוונות. חלקן קשורות לגורמים חיצוניים (אזעקות, קולות נפץ, מסוקים, טיפול בתינוק, רעש מהרחוב, נחירות של בני הזוג וכו'), אבל רבות מהן נוגעות לעולם הפנימי של המתקשה להירדם, ובפרט לנוירולוגיה, לתזונה, לכאב פיזי או למצב נפשי.

אלונה (שם בדוי), לא נרדמת: "לקום וללכת לממ"ד בלילות זה משהו שאני לא מצליחה להתרגל אליו. הרבה פעמים הייתי ערה כשהאזעקות התחילו, בזמן שכולם ישנו. אני מרגישה שככה, בערנות שלי, אני שומרת עליהם"

אלונה, למשל, סובלת מכאב כרוני שמציק לה בעיקר בלילות. "הכאבים מעירים אותי לפעמים וקשה לי לחזור לישון", היא מספרת, "ניסיתי כל מיני שיטות - הרפיה, מדיטציה ויוגה - אבל לי אישית הן לא עזרו במיוחד. כשאני מתעוררת בלילה, אני מעדיפה כבר לעשות משהו נעים, אני מאזינה לפודקאסטים או למוזיקה, צופה בסדרות מוקלטות, גולשת הרבה ברשתות חברתיות, קוראת, מציירת, יוצרת".

הסהרוריים והסהרוריות הרבים יכולים בהחלט לבוא בטענות גם לממציא הנורה, תומאס אלבה אדיסון. המצאתה שינתה את דפוסי השינה של האדם מן היסוד ויצרה פער אבולוציוני, שמכרסם כעת בשינת הלילה של טובי בנינו ובנותינו. לפני המצאת הנורה, בני האדם היו תלויים באור טבעי ובמקורות אור מוגבלים כמו נרות או מדורות, מה שהגביל את שעות הפעילות שלהם לשעות האור.

עם המצאת הנורה, ניתן היה להאריך את שעות הפעילות גם לאחר רדת החשיכה, מה שהוביל להפחתת שעות השינה ולשיבוש הרגלי השינה הטבעיים שלנו. לכך נוסף השינוי החברתי העמוק שיצרה המהפכה התעשייתית בכל הנוגע ליחס שבין שעות האור לשעות החושך, ובין טבע האדם לטבע החברה שבה הוא חי. אור, אגב, הוא גם הסיבה שבגללה מאוד לא מומלץ לשחק בסמארטפון לפני השינה.

"בעשר השנים האחרונות גילנו שחשיפה למסכים בערב הרסנית לשינה", מספר פרופ' דגן. "לא בגלל התוכן, אלא בגלל האור שמאיר למוח דרך העיניים כמו פרוז'קטור, מדכא את הפרשת המלטונין ומאותת למוח שעכשיו יום ולא לילה. זה מפריע בצורה בלתי רגילה גם להירדם, וגם לשמר את השינה.

"אנשים מספרים לי שהם עושים כיבוי אורות אבל לא נרדמים, ואז אני מגלה שהם לא כיבו אורות, כי הם ממשיכים להיות בנייד - וכשיש להם אור בתוך העיניים זה משבש את השינה. פעם חשבנו שזה התוכן שמפריע, היום אנחנו יודעים שזה בעצם האור הכחול בתוך העיניים".

עדיין ערים?

האמת היא שגם בלי סמארטפון או מאור אחר בסביבה, ההצלחה לא מובטחת. בעיקר כשמתאמצים מדי להשיגה. פרופ' דגן פחות ממליץ "לנסות להירדם", באופן כללי. "לישון זה אחד הדברים שאי אפשר לעשות בכוח. אי אפשר להגיד 'עכשיו אני אעשה וזה יקרה'. זו ביולוגיה ויש לה תהליך - בשעות הערב אנחנו גולשים לשינה ובבוקר הגוף יודע לקום.

"מה יכול להפריע לתהליך? כל דבר שגורם לעוררות יתר, כמו מצבים רפואיים מסוימים, תרופות שיש בהן חומר מעורר, ובעיקר עוררות יתר נפשית, שלא מאפשרת לתהליך להתקיים. בייאושם ובטעותם, אנשים מנסים לעשות פעולות כמו ספירת כבשים או הרפיה, אבל הם בעצם סובלים. הם חווים ייאוש, וזה משהו שיוצא משליטה ומתסכל ויוצר מעגל קסמים".

"זה מעגל השפעה שלילי", מסכימה פרופ' קהן, "שינה סופר־קריטית לתפקוד שלנו, וככל שנישן פחות, כך לאורך זמן התפקוד שלנו ייפגע - אבל לא צריך לרוץ לטיפול בגלל מחסור בשינה של שני לילות. הרוב הגדול של האוכלוסייה יודע להסתגל לזה גם במצבים הזויים כמו שלנו.

פרופ' דגן: "המצב הביטחוני משפיע על השינה, אבל זה לא דרמטי. אין עלייה משמעותית בצריכת תרופות שינה מאז 7 באוקטובר, למשל. אני בטוח שיש אנשים יותר דרוכים, אבל זה לא גורף. הרי תקופות לחץ יש בישראל בלי סוף"

"המפתח להבנה של העניין הזה הוא הקשר ההפוך בין סטרס לשינה. מלחמה היא מצב סטרסוגני - מצב שמעורר חרדה ולחץ. כשהגוף דרוך לקראת אפשרות של אזעקה, לדוגמה, אנחנו נמצאים במצב של עוררות מוגברת, וזה בא לידי ביטוי ברמה הפיזיולוגית. למשל, בקצב לב מוגבר שמכין את הגוף ללחימה או לבריחה, במקרה שנצטרך לרוץ למרחב המוגן.

"אלה מנגנונים חכמים וטבעיים של הגוף, שמטרתם להגן עלינו. הבעיה מתחילה כשהמנגנונים האלה פועלים בעודפות ולאורך זמן. הרי מתישהו צריך גם לנוח ולשקם את מאגר הכוחות. אי אפשר להיות דרוכים כל הזמן.

"שינה דורשת בדיוק את ההפך מהדריכות הזו. היא דורשת מאיתנו להיות בהרפיה, ברגיעה ובתחושה של ביטחון. אם לא נרגיש בטוחים, לא נוכל להירדם. הערעור הממושך הזה של תפיסת הביטחון שלנו חלחל לתוך עולם השינה, ופוגע באיכות השינה של רבים מהאנשים שחיים כאן".

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? "יש טיפולים משלימים כמו הרפיה ודיקור, טיפול יקר בשם CBT, או תרופות שינה", אומר פרופ' דגן. "ארצה להזים אגדה שמתמכרים אליהן. אין מחקר מסודר שמראה זאת. אנשים משתמשים בכדורי שינה כמו בכדורים ללחץ דם או להורדת סוכר, וזה מה שמאפשר להם לישון".

"צריך להפריד בין מצב שבו אדם ישן טוב בדרך כלל ואז יש כמה לילות קשים, למצב של בעיה כרונית יותר", אומרת ד"ר קהן. "אם מדובר בכמה לילות, כדאי לחזור לשגרה ולזכור שאנחנו יודעים לתפקד בסדר, גם אם היו שניים-שלושה לילות לא טובים.

"אם מדובר בבעיה כרונית, מתחילים להיווצר צימודים לא אדפטיביים בין המיטה לסטייט אוף מיינד של סטרס, שמתחזקים בתהליך של התניה קלאסית אם אנחנו נמצאים הרבה זמן במיטה, ערים ועצבניים. לכן, מי שיש לו נדודי שינה, ולא מצליח להירדם, קרוב לוודאי שנמליץ לו לצאת מהמיטה ולעשות פעילויות רגועות עד שירגיש ישנוני.

"כדאי ללכת לעשות משהו אחר, מרגיע, כמו קיפול כביסה, בישול או כל פעולה מרגיעה אחרת, כדי לוודא שנכנסים למיטה רגועים. מה שלא כדאי לעשות זה להמשיך להתהפך במיטה, וכמובן לא לחשוף את עצמך ללחץ במיטה. למשל, לא לפתוח מחשב ולעשות מטלה מלחיצה לעבודה או לצרוך חדשות.

"מאוד מומלץ גם לשמור על שגרת שינה עקבית - ללכת לישון ולקום באותן השעות בכל לילה. מחזורי השינה והערות שלנו מווסתים על ידי שעון הגוף שפועל במחזוריות של כ־24 שעות, ולכן כדאי להשאיר את השעון הזה מכויל ועקבי.

גם בנוגע לסיוטים, מתברר, יש מה לעשות. "אנחנו עורכים היום מחקר על מקרים של ילדים בני 10-3 שסובלים מסיוטי לילה", מספרת ד"ר קהן. "אנחנו בוחנים התערבות שמבוססת על עקרונות קוגניטיביים־התנהגותיים ומועברת באמצעות ההורים.

"עד היום השתתפו במחקר יותר מ־60 משפחות, כולל משפחות מפונות ומשפחות מהעוטף, ואנחנו כבר רואים הפחתה משמעותית בתדירות הסיוטים של הילדים האלה. בכלל, למי שסובל מנדודי שינה חמורים לאורך זמן, כדאי מאוד לפנות לרופא או לפסיכולוג מומחה בשינה לצורך אבחון וטיפול".

בקיצור, לילה טוב.