הישראלים נעלמו, המרוקאים יצאו לרחובות: התאונה שחשפה את עומק המשבר

ב־6 בדצמבר קבוצת חסידי ברסלב עשתה את דרכה לסיור בקברי צדיקים במרוקו. אלה לא טיולי מלונות חמישה כוכבים ומשחקי כדור סביב הבריכה. אלה מסעות מפרכים, שמטרתם היא להספיק לפקוד כמה שיותר קברים מתוך 650 שפרושים ברחבי המדינה הצפון־אפריקנית.

"הם יכולים לנסוע גם 18 שעות ביממה, רוצים להספיק", מסביר אברהם אביזמר, מורה דרך, יליד קזבלנקה, שיצא עד כה ל־449 טיולים במרוקו ולא פעם ליווה קבוצות חסידים. מסעם של נתן שפירא, ישראל שאשא, משה גלנט והאחים שמעון ויוסף חיים תפילינסקי זכרם לברכה, חסידי ברסלב מצפת שנהרגו בתאונה נוראה, החל בקזבלנקה.

"משם הם נסעו לפאס, למידלט, לארפוד ולריסאני (שם קבורים בני משפחת אבוחצירא), והתכוונו להמשיך לעמק הדרעא, שבו קבור הצדיק רבי יוסף אבוחצירא", הוא מספר. "הדרך שם היא לא דרך. אני נהגתי בכביש הזה במהירות של 15 קמ"ש, כי הוא צר, ואם באה מכונית ממול אתה חייב לרדת לשוליים. שם האספלט משובש, ומספיק שאתה יורד עם גלגל אחד - אתה מתהפך. כשאני נוסע עם חסידים, אני דואג למתן אותם. אני אומר להם שלמען הביטחון של כולנו אי אפשר לנסוע כל כך הרבה, הנהג צריך לנוח'".

הרכב השכור התרסק בדרך מזגורה לוורזאזאת. חמשת חסידי ברסלב נהרגו במקום. "בניי קיבלו את ברכת הדרך לפני שיצאו למרוקו", מספר יעקב שלמה תפילינסקי, ששניים מעשרת ילדיו, הבן הבכור הרב שמעון בן ה־33, אב לשמונה, ויוסף חיים בן ה־20, היו בין הנספים. "הם היו מאוד קשורים לקברי צדיקים ונסעו לשם כל שנה. אנחנו חסידי ברסלב, ובדברי רבי נחמן הקברים האלה תופסים מקום נכבד".

לא חששת? לא רק מהדרך, אלא גם מנסיעה למדינה ערבית בתקופה כזו.
"תפתח חדשות ותשמע שדברים כאלה קורים גם כאן. כשנגזר על מישהו דבר, זה יכול לקרות לו בכל מקום. אנחנו לא מנהלים את העולם. אף אחד לא בא ושאל, כמו שכתוב 'השם נתן והשם לקח, יהי שם השם מבורך'. רבי נחמן אומר שמי שיש בו אמונה, חייו חיים, ומי שאין בו אמונה, חייו אינם חיים".

השטח שבו אירעה התאונה היה מאתגר עבור כוחות ההצלה המקומיים. ברכב המרוסק היו דרכונים שלא היו קשורים לחמישה שנהרגו, מה שהקשה לזהות את הגופות, אבל כוחות מהארץ מיהרו להרים טלפון לעמיתיהם במרוקו כדי לזרז את ההליך ולהביא את החמישה לקבורה מהירה בישראל.

"אנשי משרד החוץ ואנוכי, ביחד עם גורמי ממשל וגורמי חוץ וולונטריים, היינו בפעילות אינטנסיבית מיום שישי בבוקר ועד ראשון אחר הצהריים, כשהם הוצאו בשתי טיסות לצרפת ומשם בטיסה מרוכזת לישראל", מספר ח"כ אליהו רביבו מהליכוד, המשמש יו"ר קבוצת הידידות הבין־פרלמנטרית ישראל־מרוקו.

"השלטונות המרוקאיים הקדישו משאבים כדי לאפשר טיפול מכובד על פי דרכנו ואמונתנו, ולהקל את סבל המשפחות. הם ליוו את האירוע מרגע היוודע התאונה ועד לשני טקסי אשכבה שנערכו בשדה התעופה בקזבלנקה - אחד של הקהילה היהודית ואחד של מוסדות 'שובה ישראל', בנשיאות הרב פינטו, שהנספים היו אורחיו. המרוקאים היו קשובים, אנושיים, אבל ביקשו להצניע את מעורבותם".

בלי פומביות

מאז פרוץ המלחמה, מרוקו חווה פיצול אישיות ביחסיה עם ישראל מאז תחילת הליך הנורמליזציה, שנחתם עם המדינה במסגרת הסכמי אברהם בדצמבר 2020. התמיכה של הציבור המקומי בישראל ירדה מ־31 אחוזים בתחילת 2023, ל־13 אחוזים בלבד בחודשים האחרונים. והעם לא מסתפק רק בסקר - הוא גם יוצא להפגין נגד פעולות צה"ל ברצועת עזה.

ח"כ אליהו רביבו: "השלטונות הקדישו משאבים כדי לאפשר טיפול על פי דרכנו ואמונתנו. הם ליוו את האירוע מרגע התאונה ועד לטקסי האשכבה, והיו קשובים ואנושיים, אבל גם ביקשו להצניע את מעורבותם"

מצד שני, המלך ושריו הבכירים מסרבים לשתף פעולה עם המחאה הציבורית ולא יוצאים בהצהרות גלויות ובפעולות דרסטיות, כך שמתחת לפני השטח היחסים בין המדינות נמשכים והכלכלה פורחת. מרוקו יודעת שהיא חייבת את ישראל, גם כשהעולם הערבי מצפה ממנה לנהוג אחרת.

"קצת אחרי הכרזת העצמאות של מרוקו ב־1956, המלך מוחמד החמישי, סבו של המלך הנוכחי, הגיע לסיור באזור", מספר חבר הכנסת לשעבר יהודה לנקרי, יליד מרוקו, ראש לשכת המסחר ישראל־מרוקו. "המלך התפלל במסגד אל־אקצא ונשא בחברון נאום שבו התחייב, בשם עמו, שיתמוך בסוגיה הפלשתינית. מרוקו דוגלת בפתרון שתי מדינות, המבוסס על הסכם, ומאמצת את הגישה הכלל־ערבית של חזרת ישראל לקווי 1967, עם מזרח ירושלים כבירת פלשתין - אבל עושה זאת בדרך מתונה".

אז היום הם מעדיפים יחסים מאחורי הקלעים?
"הפעילות היא רשמית. יש לנו יחסים עם מרוקו. הם לא ניתקו אותם, בניגוד למה שקרה בזמן האינתיפאדה השנייה, בשנת 2000. הם טוענים שמדינות כמו ירדן או מצרים, שלהן הסכמי שלום עם ישראל, לא הפרו אותם - אז למה שהם, שמתחזקים הסכם נורמליזציה, יעשו זאת?

"אמנם פרופיל היחסים ירד מבחינת הנראות, אבל העסקים הביטחוניים, החקלאות, התפלת מי הים, האנרגיה הסולארית - כל אלה ממשיכים לעבוד. שנת 2023 היתה טובה מקודמתה והשנה הנוכחית אפילו עולה עליה. אין לזה פומביות כדי לא לקומם את המתנגדים".

מספרים שבמרוקו, בתחילת הלחימה, עוד היתה אמפתיה לישראל נוכח סיפורי הזוועה מיישובי העוטף, לצד ביקורת על פשעי חמאס. אבל ב־17 באוקטובר, עשרה ימים אחרי הטבח, התרחש פיצוץ גדול בבית החולים אל־אהלי בשכונת זיתון שבעזה, הפלשתינים דיווחו שקרוב ל־500 איש נהרגו בהפצצה ישראלית, ולמרוקאים לא עזרו ההוכחות שסיפק צה"ל כי מדובר בשיגור רקטה כושל של הג'יהאד האסלאמי. הם כבר גיבשו דעה מי אשם.

רחובות הערים המרכזיות במרוקו התמלאו לא פעם בהפגנות נגד ישראל. להפגנה הגדולה ביותר שנערכה בבירה, רבאט, הגיעו 300 אלף איש, וראש התנועה נגד הנורמליזציה עם ישראל, אחמד אום חמאן, הצהיר בפני ההמון: "אם המשטר לא יסיר את הנורמליזציה - הנורמליזציה תסיר את המשטר".

המלך מוחמד השישי גינה בחודש שעבר, בפסגת הליגה הערבית, את הכתישה הישראלית ואת המתקפות נגד "אזרחים שאינם חמושים". בהמשך, הוא דרש הפסקת אש מיידית, אבל במרוקו טוענים שהוא בעיקר יודע להיעלם כשצריך להשמיע קול נחרץ וברור.

מי שכן רוכב על הגל האנטי־ישראלי הוא ראש הממשלה לשעבר עבד אל־אילה בן כיראן, המשמש מזכ"ל "מפלגת הצדק והפיתוח" האסלאמיסטית, שירדה מהשלטון לפני כארבע שנים אחרי שהפסידה למפלגת "העצרת הלאומית של העצמאים" הליברלית, בראשות עזיז אחנוש.

בן כיראן כינה את ישראל "ישות ציונית נאצית". "להסכמים הקושרים את ארצנו למה שמכונה ישראל כבר אין הצדקה הגיונית, לוגית או מוסרית", אמר באספת המפלגה. "חייבת להיות בחינה מחדש של הסכמי הנורמליזציה, כי גם אם אזרחינו שותקים, הם מרגישים שהכדורים שנורו חדרו לגופם והרגו את אחיהם".

אם בעבר יהודי מרוקו היו מחוץ למשחק הפוליטי ובמדינה נזהרו לשמור על כבודם, הפעם בן כיראן החליט להסיר את הכפפות. "היו ליהודים בעבר מדענים כמו אלברט איינשטיין, אבל הם בעצמם לא רואים רחוק", אמר באחד מנאומיו. "לכן, אלוהים נתן להם חסד בהתחלה, ואז קילל אותם לפני 2,000 שנה. למעשה, הם טיפשים וטיפשותם גורמת להם להאמין שרק כוח פותר בעיות".

המלך מוחמד השישי ניצב כעת מול בעיה. מצד אחד, טובת המדינה עומדת לנגד עיניו. מצד שני, העולם הערבי מצפה ממנו למעשים, שכן הוא מחזיק בתפקיד הייצוגי של ראש "ועדת אל־קודס", שממוקמת ברבאט ותפקידה "לחזק את הזהות הערבית־מוסלמית של ירושלים, ובמיוחד של הר הבית".

"מאז נכנס לתפקיד, הוא פחות רצה לעסוק בענייני המזרח התיכון", אומרת ד"ר שרה פוייר, מרצה באוניברסיטת רייכמן, שעסקה לא מעט בהסכמי אברהם. "מבחינתו, המזרח התיכון, כולל הסכסוך הישראלי־פלשתיני, הוא כאב ראש, והתוכנית שלו פשוטה - 'בואו נחכה לראות מה יהיה'. היתרון של מרוקו הוא המרחק מישראל. הם לא קרובים כמו ירדן ואין להם אוכלוסייה פלשתינית שצריך לדאוג לה, אז הם מסתפקים בהפגנת סולידריות עם הפלשתינים. יש מפלגה אסלאמיסטית שקיבלה רוח גבית בזמן המלחמה, אבל מצבה עדיין בשפל".

100 יהודים

לפני פרוץ המלחמה, הצפי במרוקו היה ל־200 אלף מבקרים ישראלים בשנה, אבל אז הטיסות הישירות פסקו ומספר המבקרים כיום הוא כמעט אפסי. "פעם, בשבתות, היו מגיעים 400-300 מתפללים לבית הכנסת במרקש, והיום אנחנו מדברים על עשרות בודדות", מספר קובי יפרח, בן ליוצאי יהדות מרוקו שנולד בדימונה, החליט לחזור לשורשיו והיום הוא מנהל את מוזיאון הקהילה היהודית במרקש ועומד בראש ארגון "כולנא מרוקו", שמגייס מתנדבים ומסייע לקהילה בשימור ובתיעוד.

"לפני 7 באוקטובר היו במרקש 3,000 מטיילים יהודים בשבוע והיום אנחנו מדברים על כ־40. תמיד יש במרוקו את התיירים המשוגעים לדבר, ולא משנה מה קורה מסביב - הם יגיעו. תראה אותם בכל הילולה ואירוע שיש. הם מרגישים כאן בבית".

יפרח מנסה לחבר את בני הנוער להיסטוריה היהודית של העיר ושל המדינה, ואחראי על אבטחת הקהילה היהודית המקומית, שמונה כ־100 איש. כחודש לפני פרוץ המלחמה, רעידת אדמה קשה פקדה את מרקש והרסה חלק גדול מהשכונה בעיר העתיקה שבה מתגוררת משפחת יפרח.

אשתו ושתי בנותיו חזרו ארצה, אבל קובי חזר למרוקו יום לפני שמחת תורה, ומאז הוא על הקו. משפחתו העדיפה לעת עתה להישאר בישראל. "אני מקווה שבעקבות הרגיעה ברצועה והפסקת האש בלבנון, המשפחה שלי תחזור לכאן", הוא אומר.

קובי יפרח: "לפני 7 באוקטובר היו במרוקו 3,000 מטיילים יהודים בשבוע, והיום אנחנו מדברים על כ־40, אבל המשוגעים לדבר תמיד יבואו, ולא משנה מה קורה מסביב. תראה אותם בכל הילולה ואירוע שיש כאן"

אתה לא חושש לחיות במדינה ערבית בימים סוערים כאלה?
"רוב התושבים כאן לא נכנסים לוויכוח הפוליטי. כל אחד יאמר לך בשיחה 'כולנו אכלנו לחם', שזה ביטוי בערבית שאומר 'לכולם היה טוב, אז למה היה צריך את הבלגן הזה?'. המרוקאים מאחורי הפלשתינים, כי זה מחבר אותם למרכז העניינים, אבל זו יותר הבעת דעה ופחות אקטיביות. הם רוצים להזדהות עם העולם הערבי, אבל הם מערביים, דומים לצרפתים, בעלי תפיסות עולם שונות לגמרי ממדינות מוסלמיות אחרות".

אף פעם לא הרגשת שם עוינות?
"היתה פעם אחת. לפני שבועיים ישבנו במסעדה, מלא חבר'ה עם כיפות על הראש. מקום די מרכזי בעיר, קרוב למרכז הסנוקר ולבילויים. עברה שם קבוצת ילדים שצעקה לעברנו 'שחררו את פלשתין', אבל אין סיכוי שמרוקאי יביע את עמדתו בצורה יותר אלימה, בניגוד לאירופה. שם יכולים לתקוף יהודים ברחוב.

"במרוקו, אם דבר כזה יקרה, יורידו לתוקף את הראש ויעצרו את הדבר במהירות. יש הפגנות, זה מותר, אני בעד, אבל תוציאו את האוויר ותתפזרו לבתים. אם לא נרגיש בטוחים, אני יכול להגיד שזה ישנה מאוד את הסיטואציה ואת הזהות היהודית, שמאוד חשובה להנהגה המרוקאית".

יהודי מרוקו הם חלק מתולדות המדינה. מלך מרוקו הורה לאחרונה לשפץ את בתי הכנסת, להגביה את הגדרות בבתי הקברות ולהציב בהם שמירה רשמית מטעם המדינה. "צריך לזכור שהיהודים הגיעו למרוקו בערך 1,000 שנה לפני שהמוסלמים דרכו שם", מסביר המדריך אביזמר, שנולד במרוקו וכתב שבעה ספרים על המדינה.

אברהם אביזמר, מדריך טיולים: "אם באים במאסות גדולות, זה לא ממש בטוח. עלי, שאני מוכר שם, עשו כתבה רעה. לקחו מהפייסבוק תמונה שלי מתקופת הצבא וכתבו 'הוא לא מדריך - הוא מפקד בחיל הים הציוני"

"'ברבר' בעברית זה 'שלוח', והכוונה היא לאותם יהודים שבאו מאזור הסהרה והרי האטלס. זו לא מילת גנאי, כמו שחושבים, אלא תרגום חופשי. 44 אחוזים מיהודי מרוקו כיום, מוצאם מהשלוחים. אז לפעמים מרוקו מתנהלת באופן דיכוטומי, כי היא צריכה לשלם מס שפתיים לעולם הערבי, אבל באופן מעשי היא לא תנקוט צעדים נגד ישראל כל עוד השלטון הוא עלאווי - והוא כזה מאז המאה ה־17.

"זה לא קרה בזמן הסולטן הראשון וגם לא בזמן הסולטן ה־28, מוחמד השישי. לאורך ההיסטוריה הם טיפחו את היהודים, כי ידעו שהם יניעו את כלכלת המדינה. לא היתה פעם אחת שבה היהודים ניזוקו".

אוהבים את ריימונד

בחודש שעבר, כשלבנון עדיין בערה ובעזה המשיכו להילחם, יצאה הזמרת ריימונד אבקסיס להופעה בפסטיבל האנדלוסי של האטלנטי, בעיר אסואירה שבמרוקו. היא מופיעה שם כבר שנים, גם בגיל 82, ונחשבת לכוכבת ענקית שמכונה שם "הדיווה".

ריימונד אבקסיס: "אני יכולה להגיד בשם העם המרוקאי שאין אצלם אנטישמיות. הם יודעים שהבית שלי בישראל, וכשהם רואים אותי הם ישר אומרים 'ברוכה הבאה' בעברית. לא כל המוסלמים עושים יד אחת נגדנו"

בתוכנית של הפסטיבל היוקרתי נכתב: "אי אפשר לדמיין את הפסטיבל האנדלוסי של אסואירה בלי ריימונד, הקשר ביניהם הוא בלתי נפרד. נוכחותה על הבמה היא יקרת ערך, ההופעות שלה חורגות מתחומי המוזיקה ומציגות חגיגה ייחודית של מוזיקה מזרחית. קולה העוצמתי מעורר רגשות וזיכרונות עמוקים ויוצר רגעים של אושר טהור".

ריימונד סגרה את הפסטיבל בהופעה במוצאי שבת, 2 בנובמבר. באולם היו כ־4,000 איש, ועוד 2,000 נותרו ללא כרטיסים. "אני, בן זוגי משה ואנדרה אזולאי (יועץ בכיר למלך מרוקו, א"ל) היינו היהודים היחידים באולם", היא מספרת. "התזמורת שמלווה אותי במשך שנים ואלפי הצופים מסביב היו מוסלמים. עד עכשיו אני שומעת את התשואות באוזניים. עמדתי על הבמה עם דמעות בעיניים ובן זוגי אמר 'אף פעם לא ראיתי דבר כזה'".

שאלת את עצמך קודם אם זה הזמן המתאים להופיע במרוקו?
"אני יכולה להגיד בשם העם המרוקאי שאין אצלם אנטישמיות. הם יודעים שהבית שלי בישראל, וכשהם רואים אותי בשוק במרקש, הם ישר אומרים 'ברוכה הבאה' בעברית, כי הם רגילים אלינו. אני מרגישה שם בבית, והמזל שלנו, שעליו צריך לברך, הוא שלא כל המוסלמים עושים יד אחת נגדנו".

"מרוקו היא מהמדינות היחידות בעולם שבהן הכיפה משמשת ביטחון וגאווה, ואפילו נותנת פריבילגיות יותר ממקומות אחרים בעולם, כולל מישראל", אומר ח"כ אליהו רביבו, העומד בראש קבוצת הידידות הבין־פרלמנטרית ישראל־מרוקו. "ההתחייבות וההצהרה של המלך חסן השני, עליו השלום, שמרוקו תמיד תשמש בית לבניה, בכללם היהודים, ממשיכות להדהד. יש אנומליה גדולה בין הקצב והנכונות להתקדמות של השלטון המלוכני לבין ממשלה שמיוצגת, בין השאר, באמצעות נציגות פונדמנטליסטית".

המלך מוחמד השישי לא יקלקל כל כך מהר את יחסיו עם ישראל, בטח אחרי האיגרת ששלח אליו ראש הממשלה בנימין נתניהו בחודש יולי 2023, ובו נכתב שישראל מכירה בריבונותה של מרוקו על אזור הסהרה המערבית, המהווה סלע מחלוקת רציני עם שכנתה אלג'יריה.

נתניהו היה מי שדחף את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לצאת בהצהרה על הכרה באותו שטח ב־2020, עוד לפני שישראל הצטרפה. "טיב יחסינו עם מרוקו קשור קשר הדוק ליחסינו עם הפלשתינים", אומר לנקרי, ששימש בעבר גם שגריר ישראל באו"ם. "אם המצב בסביבה רגוע, גם אם אין התקדמות מרשימה במשא ומתן, זה מאפשר להם להתנהל עם הנורמליזציה כשהם יודעים ברקע שהם זכו לגיבוי אמריקני בעניין הסהרה, ושגם ישראל תומכת בהם. זה אחד העוגנים החזקים בקשר בינינו".

אלג'יריה, שנאבקת עם המרוקאים על חבל הארץ המדברי, היא בדיוק ההפך ביחסה לבעיה הפלשתינית. הנשיא עבד אל־מג'יד תבון אמר כבר במהלך הלחימה ברצועה: "אני נשבע שאם המצרים היו פותחים את הגבול עבורנו, היינו שולחים לשם צבא. היינו מכניסים לשם אוטובוסים ובונים שלושה בתי חולים ב־20 יום. היינו שולחים רופאים ובונים מחדש את מה שנהרס על ידי הציונים. עזה היא לא הבעיה של הפלשתינים, אלא הבעיה שלנו".

ח"כ לשעבר יהודה לנקרי: "המרוקאים לא ניתקו את הקשר איתנו בגלל המצב. הם אומרים שירדן ומצרים, שלהן הסכמי שלום איתנו, לא הפרו אותם, אז למה שהם, שמתחזקים הסכם נורמליזציה, יעשו זאת?"

חלק גדול משיתוף הפעולה עם מרוקו, גם בימים אלה, הוא צבאי, ועל כך הכעס של אנשי האופוזיציה ובכירים בעולם הערבי. ישראל משפצת עבור הצבא המרוקאי טנקים ומטוסי קרב, ושתי המדינות השתתפו בעבר בתרגיל הצבאי המשותף "אריה אפריקני", שכלל את חיילי סיירת גולני ויחידות עילית של הצבא המרוקאי, הצבא האמריקני והצבא הגנאי.

שר הביטחון לשעבר בני גנץ והרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי ביקרו במדינה, וזכו לביקור גומלין של הרמטכ"ל המרוקאי, דוכור דארמי אל־פארוק בלח'יר. בשל היחסים הקרובים והשקטים בין המדינות, לא הפריע לישראל כאשר שלושה מטוסי תובלה של חיל האוויר המרוקאי פרקו בחודש יוני האחרון 40 טונות של ציוד רפואי בנתב"ג, העלו אותו על משאיות והעבירו ישירות לתושבי עזה, באמצע המלחמה, במאמץ משותף של שתי המדינות, לבקשת המלך.

המרוקאים גם אפשרו לאחרונה לספינת חיל הים לעגון בנמל טנג'יר ולתדלק בדרכה לישראל. "אני מבקש משר החוץ, נאסר בוריטה, להכחיש את החדשות המדאיגות", ביקש ראש הממשלה לשעבר של מרוקו, בן כיראן, באספת מפלגתו, כשקרא בתקשורת על נוכחות חיל הים בארצו. "לא נוכל לעבור בשתיקה על הכל".

עבד אל־אילה בן כיראן, ראש הממשלה לשעבר: "להסכמים הקושרים אותנו למה שמכונה ישראל כבר אין הצדקה הגיונית, לוגית או מוסרית. גם אם אזרחינו שותקים, הם מרגישים שהכדורים בעזה חדרו לגופם"

כשתגובת שר החוץ לא הגיעה, הגיש חבר הפרלמנט עבדאללה בואנו שאילתא בנושא, אבל שוב, תגובה רשמית לא הגיעה. במרוקו מבקשים לעבוד מתחת לרדאר בסוגיות הרגישות, ומתחילת המלחמה בוריטה לא התייחס פומבית ליחסים עם ישראל.

"אסור לחשוב שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית בהסכמים שעליהם חתמנו", אומרת ד"ר פוייר. "אני לא לוקחת אף אחד מהם כבטון יצוק, ולכן אנחנו צריכים להיות בטוחים שמטפלים בהם היטב ומזינים אותם ככל האפשר".

זה לא רק סיוע ביטחוני שעומד על הפרק בימים מתוחים אלה. גם חלק גדול מהחקלאות המרוקאית מבוסס על ידע ישראלי. חברת "נטפים" בנתה מפעל ראשון בעיר קניטרה, ויש לא מעט חילופי מידע בין אנשי אקדמיה בכירים וגורמי רפואה. מרוקו, מצידה, שולחת לישראל אוכל משומר, תוצרת חקלאית, וכמובן שמן ארגן משובח.

"לאחרונה אנחנו מנסים להחיות את הקשר אצלנו ומקיימים מה שאנחנו מכנים 'ביזנס קלאב'", מספר לנקרי. "מזמינים אנשי עסקים ואקדמיה ישראלים שיש להם נגיעה למרוקו, והם מרצים בפנינו. בימים טובים אנחנו יכולים להזמין גם את ראש לשכת הקישור המרוקאי בישראל (מקביל לשגריר, א"ל), והוא יגיע, אבל הפעם חשבתי שקצת מוקדם מדי להזמין כדי לא להביך אותו ואותנו. צריך לנהוג בעדינות בעניינים האלה".

"כאן נולדתי"

274 אלף יהודים עלו ממרוקו לישראל מאז קום המדינה, ועבור רבים מהם המדינה היא ביתם השני, והנסיעות לקזבלנקה מחזירות אותם לזיכרונות ילדות מבית אבא ולריחות מהמטבח של סבתא.
"בשירות הצבאי הייתי קצין בחיל הים", מספר אביזמר. "הפלגתי לא פעם באזור מרוקו, בצד הצפוני של הים התיכון וגם בצד המערבי של האוקיינוס האטלנטי. במשך שנים אמרתי 'כאן נולדתי, אבל אני לא מרגיש צורך לחזור'. כשעמדתי להשתחרר מצה"ל, נדלק לי ניצוץ והחלטתי לטוס למרוקו.

"חזרתי מלא חוויות ופרסמתי ספר. מאז טסתי 20-15 פעם בשנה. עברנו אינתיפאדות, את מלחמת לבנון השנייה, מבצעים בעזה - ולא היו בעיות, אבל לאחרונה אמרתי שם בראיון טלוויזיה שלא יבואו ישראלים כל עוד המדינה לא תהיה בטוחה מספיק.

"היום, לצערי, אם באים במאסות גדולות, זה לא ממש בטוח. עלי, שאני מוכר וותיק שם, עשו כתבה רעה. לקחו מהפייסבוק תמונה שלי מתקופת הצבא וכתבו 'הוא לא מדריך טיולים - הוא מפקד בחיל הים הציוני'".

אביזמר היה כבר שלוש פעמים במרוקו מאז פרוץ המלחמה, אבל כעת, בגיל 73, הוא בבית, בקיסריה, מתאושש מניתוח לב פתוח. אחרת, הוא כנראה היה כבר בסוף החודש במרוקו, בהילולת רבי דוד בן ברוך הכהן אזוג, בנר שמיני של חנוכה, שאליה יגיעו המונים.

"ואחרי זה, בי"ד בשבט, אמצע פברואר, תתקיים הילולת רבי יצחק אבוחצירא, בתולאל, כפר קטן בסהרה", אביזמר מעדכן. "מאמינים יגיעו לשם בטיסות ישירות מצרפת ומהארץ דרך אירופה. באופן אישי, עד גיל 44 בכלל לא נחשפתי לדברים האלה. אפילו חשבתי שמדובר בפגאניות.

"אבל כשהייתי בהילולה של רבי דוד בן ברוך בנר שמיני של חנוכה ראיתי אנשים שפועלים מתמימות ומאמונה, ולא בשביל יחצנות, או במטרה להחצין. הם ממש מאמינים בדבר, וגם אני די התחברתי. אני מכיר אותם ויודע שחלק גדול מהם יגיע גם השנה, למרות המצב".