רבות דובר כאן בעבר על חיבתי למחסן שלי. לאחרונה הזכרתי אותו באחד הפוסטים שלי בפייסבוק וקיבלתי כל מיני תגובות מוזרות מאנשים שטוענים ש"מחסן הוא תירוץ לשמור דברים שאת צריכה לזרוק", "זה חתיכת תיק כשעוברים דירה", ו"זה תחביב של גברים בני 65".
אני יודעת (וזה טבעי) שיש אנשים שעדיין לא מכירים אותי לעומק, כמוכם, קוראים יקרים, ולכן עשויים לפקפק במידת המחויבות שלי למחסן שלי. על זה נאמר, לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוהי. ובאותו עניין בדיוק - ביום כיפור האחרון היו לי הרבה מאוד חטאים לכפר עליהם. כחילונית גמורה שגם אחראית לטקסים ולמסורת אצלנו בבית, החלטתי לכלות את אחר הצהריים במחשבה על כל מה שעשיתי לא בסדר השנה, תוך כדי שאני מזיעה וסוחבת קופסאות קרטון מסריחות מלחות.
בגדי החורף האלה לא יכבסו את עצמם, יתלו את עצמם, יקפלו את עצמם, יניחו את עצמם בערימה של התרומות ואז יחזירו את עצמם לארון, כי למרות שלא לבשתי את זה במהלך חמש השנים האחרונות, אולי השנה כן אלבש לאחת ההופעות מכנסיים צמודים דמויי עור שאני מרגישה בהם כמו שמרגיש, ככל הנראה, עוף בתוך שקית קוקי.
בתור אדם שמחויב למחסן שלו, מובן שהקרטונים שלי מסומנים, ועל כן העליתי הביתה את כל הקרטונים המכילים בגדי חורף של הילדים, בגדי חורף של בן הזוג ושלי, ועוד כמה קרטונים עם בגדים שהיו קטנים עלי בחורף שעבר וחיכיתי לרזות בשבילם.
לאחרונה באמת רזיתי אי־אילו קילוגרמים, בנסיבות מעציבות של אי־אכילת פחמימות, ובשלה העת להבין כמה רזה זה "רזה" ואם האישה שהחליטה לשמור את הבגדים ההם היתה אחראית והגיונית או חיה בסרט ו, אה, חיה בסרט.
ראשית, התבהר לי שלאישה הרזה שהייתי פעם היו המון ג'ינסים. אתם יודעים, ג'ינס, פריט הלבוש השימושי אם את בת 15 או קאובוי. מהסרטים למדנו שמבוגרים אמיתיים עם עבודות אמיתיות לובשים מכנסיים. מהחיים למדנו שנוטלה ומכנסי טרנינג הם התשובה לרוב הבעיות. כך שג'ינסים לא נופלים לאף אחת מהקטגוריות האלה. ג'ינס הם מכנסיים בדפיציט: העלות גדולה מהתועלת.
שלא לדבר על האנרגיה המושקעת ברכישה של ג'ינס! יכול להיות שכרגע קוראים אותי כאן גברים ששואלים את עצמם למה אישה צריכה כל כך הרבה ג'ינסים, ומתבלבלים לחשוב שמדובר בעניין אופנתי. טעות! על ג'ינס מוטלת המשימה הבלתי אפשרית להיות צמודים ורחבים בו בזמן בירכיים, מספיק גדולים בשביל התחת, מספיק קטנים בשביל המותניים, ארוכים בשביל שתיראי גבוהה, קצרים כדי שלא תדרכי עליהם, שתיראי בהם יותר רזה ממה שאת בפועל, ובו בזמן מאפשרים לך ללכת, לשבת, לאכול ולנשום. זאת כנראה רשימת דרישות יותר ארוכה משל אנשים שחוטפים מטוסים.
בעודי מוציאה עוד ועוד ועוד ג'ינסים מהארגזים, חשבתי על האישה שהייתי כשקניתי אותם, או ליתר דיוק האישה שרציתי להיות כשקניתי אותם. להלן סקירה חלקית של הג'ינסים ששמרתי ואם הם הולכים לשרוד את מועצת השבט הנוכחית או להיות מודחים לביגודית:
ג'ינס כחול משופשף של דיזל: ג'ינס נמוך, כמו שרק ג'ינסים מהעשור הראשון של שנות האלפיים יכולים להיות, בגזרת "קופיקו" (כיסים עם פתח צדדי), שמתרחב ברגליים. אמנם לא לבשתי אותו מאז גיל 24, אבל הוא הג'ינס ה"שווה" הראשון שרכשתי במיליון שקל, או לפחות ככה זה הרגיש בזמנו. אחד הג'ינסים הבודדים שחרשתי עליהם מספיק כדי שיהיו בו חורים, שלא היו שם כשקניתי אותו.
יתרונות: מאפשר לבצע ניתוח קיסרי מבלי להוריד את המכנסיים.
חסרונות: דורש אגן בקוטר של ילדה בת 14.
האם נשאר איתנו לסיבוב הבא: כן. אני מעוניינת להוריש אותו לבת שלי, וגם להיות שם כשהיא תגלה שאופנה היא דבר מחזורי, שהדור שלה לא המציא כלום ושאם היא מתיישבת, כל החריץ שלה בחוץ.
ג'ינס כחול כהה של זארה: נצמד מדי לירכיים, מתרחב מתחת לברך ואז נגמר מהר מדי מעל לקרסול עם מכפלת פרומה, מה שהופך אותו לג'ינס מאוד טרנדי לפני שלוש שנים ולג'ינס שמחמיא רק לנשים מעל מטר שבעים ומתחת ל־50 קילו, שני דברים שאני לעולם לא אהיה.
יתרונות: יש לו צבע כחול יפה...
חסרונות: יש לי עוד ארבעה ג'ינסים באותו הצבע.
האם נשאר איתנו לסיבוב הבא: בהחלט לא, ואפילו קצת לא נעים לי לתרום.
ג'ינס סקיני שחור של צ'יפ מאנדיי: הג'ינס הזה כל כך קטן, שלבשתי אותו לדעתי שלוש פעמים תמימות, שבהן הייתי עד כדי כך רזה שקוטר הירך שלי היה יותר קטן מהכיפה של נפתלי בנט. מאז שמרתי אותו בהתרפקות רומנטית על השבוע ההוא שהייתי אחרי קלקול קיבה.
יתרונות: באמת נראיתי בו פצצה, אין מה להגיד.
חסרונות: לא רק שאני אף פעם לא אהיה כל כך רזה, למעשה אף פעם לא הייתי.
האם נשאר איתנו לסיבוב הבא: לא. אני מאחלת לילדת סנטר חמודה למצוא אותו ולהרגיש שאולי לא כל המערכת רקובה מבפנים.
ג'ינס תכלת של צ'יפ מאנדיי: בגזרת "מאם ג'ינס" ובשטיפה סטייל דגראסי ג'וניור היי, הג'ינס הזה נועד להיות רטרו, בניחוח וינטג'י, כאילו מצאת אותו בחנות יד שנייה בברלין, אבל מה לעשות שאת באמת אמא של מישהו עכשיו ובאמת היית קצת מאוהבת בג'ואי ג'רמיה ומזועזעת מההיא עם הקוצים שנכנסה להיריון. אולי בגדים שהם מחוות נוסטלגיות עובדים טוב יותר על נשים שהן לא מחוות נוסטלגיות בעצמן.
יתרונות: הוא אשכרה מחמיא.
חסרונות: אני איני בת 25 עוד.
האם נשאר איתנו לסיבוב הבא: חד־משמעית. יש מצב שאם אני אחכה מספיק הוא יחזור להיות מגניב עלי, ובבית האבות כולם יסתכלו עלי ויגידו "מי זאת הקשישה המדליקה הזאת עם הג'ינס הגזעי".
ג'ינס שחור של נודי ג'ינס: הג'ינס הזה רגיל לגמרי, הוא לא יפה עלי או נוח במיוחד, ולמעשה אין בו שום דבר ראוי לציון, למעט העובדה שהוא עולה 750 שקל. ובמילים: שבע מאות וחמישים שקלים חדשים. ב־750 שקל אני מאכילה משפחה לשבוע וחצי או מתדלקת שלוש פעמים. ב־750 שקל אני קונה לילה בצימר ברדיוס הטיווח של חיזבאללה. הו וואו, יקר במדינה הזאת.
יתרונות: הוא עולה 750 שקל.
חסרונות: אני כנראה לא אלבש אותו לעולם.
האם נשאר איתנו לסיבוב הבא: 750 שקל אומרים לכם! אני שומרת אותו לאפוקליפסה. אולי אני אצליח לקבל תמורתו כבשה ושק אורז.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו