התנ"ך והאקדמיה הולכים ומתרחקים

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם", מצטט פרופ' נועם מזרחי (49), ראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, את המילים הבראשיתיות, בנות האלמוות שפותחות את ספר הספרים. "אלה מילים שדוברי העברית המודרנית מסוגלים להבין, כמו חלקים רחבים מהטקסט המקראי. מתעוררות שאלות פילוסופיות: מה זה אלוהים? מה זה תהום? אבל יש הבנה פשוטה של הטקסט. אם תבקשי מדוברי האנגלית, הצרפתית או האיטלקית לקרוא את היצירות הקדומות של שפתם, הם לא יצליחו לקרוא ולהבין אותן. לכן אנחנו נמצאים בפוזיציה ייחודית בעולם התרבותי שמקנה לחוקרי המקרא דוברי העברית יתרון פילולוגי עצום".

אבל לא צריך להיות חוקר מקרא מדופלם כדי לקרוא ולאהוב תנ"ך. מזרחי טוען שלציבור הישראלי יש עניין גדול במקרא. "אני מתבקש כל הזמן, ונאלץ גם לסרב לרוב ההצעות, להרצאות מחוץ לאוניברסיטה. בסופו של דבר הטקסטים התנ"כיים הם יפים, פשוט יפים. יש לנו אוצרות ספרות מהגדולים בעולם. אלה הן גם יצירות שעוסקות בבעיות הכי עמוקות של הזהות שלנו, כעם, כארץ, כקבוצות אתניות, תרבותיות ולשוניות, ואני חושב שזה מקור כוחן. למרות זאת, זה לא מיתרגם למיליוני סטודנטים שמתדפקים על דלתותינו".

לא מיליוני סטודנטים, גם לא אלפים. בקושי מאות. לרגל חג מתן תורה, פנינו למועצה להשכלה גבוהה וביקשנו נתונים על מספר הסטודנטים למקרא בחמש אוניברסיטאות: באר שבע, חיפה, בר־אילן, תל אביב וירושלים. בשנת תשע"א למדו בכולן יחד 844 סטודנטים למקרא לתארים ראשון, שני ושלישי. בשנת תשפ"ג ירד המספר לשפל חסר תקדים - 440 סטודנטים למקרא בכלל התארים. מדובר בירידה נומינלית של 47 אחוזים, שלמעשה גדולה יותר אם נביא בחשבון את הגידול בכמות הסטודנטים בעשור האחרון. בשתי מילים - מילותיו של ישעיהו הנביא - "שֹׁד וָשֶׁבֶר".

זה מתחיל בבית הספר

הירידה הדרסטית במספר התלמידים היתה באוניברסיטאות חיפה ובאר שבע. בחיפה היו בשנת תשע"א 369 סטודנטים ובשנת תשפ"ג רק 29. בבאר שבע היו בשנת תשע"א 103 סטודנטים ובשנת תשפ"ג 15 בלבד. בשלוש האוניברסיטאות האחרות, שבאופן מעניין כולן ממוקמות במרכז הארץ, נשמרה יציבות ואפילו עלייה קלה בכמות הכוללת של הסטודנטים למקרא.

אין זה סוד שבעולם בכלל ובישראל בפרט, מדעי הרוח נמצאים בגסיסה מתמדת, שלמרבה הצער איננה פוסחת על לימודי המקרא. השורות הבאות יוקדשו לדיון בשאלה - מה גורם לעם הספר לזנוח את ספר הספרים? מה הוביל לריקון ספסלי האוניברסיטה מתלמידי מקרא? כיצד מתמודדים עם המשבר, וכיצד כל זה משפיע על ההישגים של האקדמיה הישראלית בחקר המקרא?

"בשנים האחרונות צומצמו המחלקות לתנ"ך באוניברסיטאות בישראל", מסביר פרופ' יהונתן יעקבס (58), העומד בראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר־אילן. "בשנים האחרונות המחלקות בחיפה ובבאר שבע שולבו בתוך מחלקות אחרות ואינן עצמאיות יותר. זה אומר שמחלקות עצמאיות נותרו רק בבר־אילן, בירושלים ובתל אביב. הסיבה המיידית לכך היא מיעוט מתעניינים. לו היו תלמידים נוהרים למחלקות, לא היה צורך בצמצומים מעין אלו. מובן מאליו שמיעוט תלמידים גורר אחריו צמצום גם באנשי סגל, וממילא עולם המחקר נפגע בגלל שאין די חוקרים שיפתחו את התחום.

"בעבר הרחוק, בשנותיה הראשונות של המדינה, לימודי התנ"ך בבתי ספר כלליים היו מרכזיים, וכך תלמידים שנחשפו לתנ"ך בבית הספר עשו דרכם ללימודים הגבוהים בתחום. כיום צומצמו לימודי התנ"ך במרבית בתי הספר הכלליים למינימום, ובהתאם מעטים מגיעים ללימודים גבוהים. המחלקה לתנ"ך בבר־אילן היא מובילה בתחום, הן מבחינת מספר תלמידים הן מבחינת מספר אנשי סגל, אבל גם אנחנו סובלים בשנים האחרונות מהקושי לגייס סטודנטים בעיקר לתואר ראשון ובעיקר בוגרי החינוך הממלכתי. במחלקה לתנ"ך יש גם תלמידים שאינם חובשי כיפה, המגיעים מתוך רצון ועניין כן בתחום. ביום הפתוח האחרון, למשל, הגיעה לדוכן שלנו תלמידת תיכון כללי שעשתה מרצונה חמש יחידות בתנ"ך, וגילתה רצון רב והתלהבות להשתלב במחלקתנו בלימודים לתואר ראשון".

אלא שכמו ביצה ותרנגולת קשה להבין מה גרם למה. מצד אחד, צמצום לימודי התנ"ך בבתי הספר גורם לירידה במספר המתעניינים בתחום. מנגד, לימודי התנ"ך בבתי הספר נפגעו בשל המחסור במורים לתנ"ך והעברת מרכז הכובד של הכשרת המורים למכללות.

"הירידה הגדולה במספר הלומדים לתואר הראשון נבעה מהחלטה ממשלתית בימי שרת החינוך לימור לבנת, להעביר את כל מה שקשור להכשרת מורים למכללות", טוענת דלית רום שילוני (63), פרופסור בחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב. "זה נבע מתוך רצון לחזק את המכללות, אבל זה הביא לריקון החוגים באוניברסיטאות. המחלקות להכשרת מורים באוניברסיטה נסגרו בזו אחר זו. לאורך כמה שנים היתה פריחה גדולה של המכללות בתחום התנ"ך, אבל הן לא נתנו הכשרה מספיק טובה מבחינה מקצועית. ביוזמת מערכת החינוך יצרו במכללות את האשכולות של תרבות יהודית, שבתוכם מקומו של התנ"ך הלך והצטמצם. בפועל קיבלנו מורים שמידת ההכשרה שלהם בתחום המקצועי של תנ"ך היא נמוכה ומטה. זהו תהליך מצער מאוד. סטודנט שרוצה להיות מורה לא יבחר באוניברסיטה, אם הוא לא יכול להוציא בה גם תעודת הוראה".

האוניברסיטה היחידה שהצליחה לשמר ואף להגדיל את מספר הסטודנטים שלה לתואר ראשון בלימודי מקרא היא האוניברסיטה העברית, בין השאר הודות ל"רביבים", תוכנית ותיקה ויוקרתית למצטיינים שכוללת לימודי תואר ראשון, שני ותעודת הוראה בתוך ארבע שנים, תוך קבלת מלגות שכר לימוד ומחיה. בוגרי התוכנית מתחייבים ללמד לפחות חמש שנים וזוכים לליווי במהלך שנת ההוראה הראשונה. תוכנית דומה, "נחשונים", פועלת בעשור האחרון גם באוניברסיטת בר־אילן וגם תלמידיה זוכים למלגות נדיבות ומשתלבים בתפקידי הנהגה בבתי הספר. לצד זו קיימת בבר־אילן גם תוכנית "אמיתים" בשיתוף עם רשת אמי"ת, לתואר ראשון, המעניקה מימון מלא לתעודת הוראה ללומדים במחלקה לתנ"ך. למרות התוכנית, חלה ירידה דרסטית בכמות הסטודנטים לתואר ראשון בתנ"ך בבר־אילן - מ־97 (תשע"א) ל־37 (תשפ"ג). לעומת זאת חלה נסיקה מרשימה בכמות הסטודנטים לתואר שני בתנ"ך בבר־אילן - מ־51 (תש"ע) ל־152 (תשפ"ג).

"אוניברסיטת תל אביב עוד לא נמצאת במקום הזה", אומרת בצער רום שילוני. "לאורך כמעט עשור לא היה חוג עצמאי למקרא בתל אביב. בית הספר למדעי היהדות הקים את החוג ללימודי התרבות העברית, שכלל שלוש מחלקות: מקרא, לשון עברית ופילוסופיה יהודית. זה היה ניסיון לא טוב, ולכן פירקנו את זה. לפני שנים אחדות הצלחנו לזכות מחדש בעצמאותנו, וחזרנו להיות חוג למקרא.

"בשנה האחרונה הצלחנו לפתוח מחדש את תוכנית 'אופקים חדשים', ואפיינו אותה מחדש כתוכנית למצוינות לתואר ראשון ולתעודת הוראה בתנ"ך ופילוסופיה יהודית. המטרה היא לייצר סיירת מורים של המעולים שבמעולים שיהפכו להיות רכזי מקצוע ומובילי שכבות. מניסיוננו, בגלל המחסור במורים, מורה צעיר לתנ"ך יתבקש תוך שנה ללמד גם מחשבת ישראל, ולהפך. המטרה היא להצמיח מורים שבאמתחתם השכלה בשני התחומים. חשוב לנו לתת למורה את הכלים להתמודד עם השאלות שעולות בבתי ספר ממלכתיים: מה בכלל התנ"ך אומר לי? למה אני צריך ללמוד את זה? ואיך אני יכול להבין את היצירה המסובכת הזו? כדי לענות על השאלות האלה המורה צריך להיחשף אליהן ולעבור תהליך של למידה מעמיקה והתבגרות. בסופו של דבר המשבר הגדול בתחום לימודי התנ"ך הוא משבר של זהות שכולנו נתונים בו, וביתר שאת הציבור החופשי, כשהשאלה אם התנ"ך הוא עדיין נכס צאן ברזל נשאלת באופן גלוי ומתמיד".

פני הרישום כפני הדור

מעבר לקושי למשוך סטודנטים מתואר מזרחי, עם אילו עוד אתגרים מחקריים מתמודדים בחוגים למקרא בישראל?

"האתגר הגדול והקשה למשוך תלמידים ולהעמיד את הדורות הבאים, מאפיין את כל מדעי הרוח. מצב הרישום הוא נייר הלקמוס למצב החברה והתרבות בכלל, והוא בעייתי לא רק בישראל אלא בכל העולם המערבי. בתחום המחקר יש שאלות ספציפיות יותר שמיוחדות לדיסציפלינה. תחום חקר המקרא הוא מאוד ותיק והקורפוס של המקרא הוא לכאורה סופי. לכן בכל דור עולה השאלה: מה אנחנו יכול יכולים לחדש על מה שעשו קודמינו. התשובה היא בדרך כלל שאנחנו משתמשים בתובנות ובטקסטים שלקוחים מעבר למקרא. גילוי מגילות מדבר יהודה למשל, הרחיב מאוד את גבולות הקורפוס. במקביל אנחנו מנסים להשתמש בשיטות מחקר מפרספקטיבות תאורטיות חדשות ומתחדשות בתחומי דעת אחרים, מלשון וארכיאולוגיה ועד חברה ופסיכולוגיה. בכל דור המקצוע צריך להמציא את עצמו מחדש".

אילו אתגרים מאפיינים דווקא את הדור הזה?

"מצד אחד הטקסטים המקראיים היו בין הראשונים לעבור התמרה לעולם הדיגיטלי, ויש מנעד עצום של כלים דיגיטליים שמאפשרים לחוקרים מעל ומעבר. מצד שני המיומנות האוריינית של דורות התלמידים שאנחנו קולטים, השתנתה. זהו אתגר גדול מאוד. האתגר הוא לא בעצם הנגישות, אלא ביכולת להתמודד עם גושים גדולים של טקסט. המפכה של הכתיבה בעת העתיקה וגם בעידן הדפוס במאה ה־14 וה־15 בעצם יצרה אפשרות להתמודד עם טקסטים מאוד מאוד ארוכים. היום אנחנו סומכים על האינטרנט שהוא יזכור את הכל, אבל אנחנו כבר לא מחפשים בו, אנחנו כבר לא שואלים את השאלה. יש לנו תלמידים מצוינים, אינטלגנטים ורגישים, אבל חלקם מגיעים אלינו אחרי 12 שנות לימוד וקשה להם מאוד לכתוב פסקה רצופה עם התחלה אמצע וסוף. אנחנו מוגבלים ביכולת שלנו לתקן את הנזקים, כי אני לא יכול לעשות מעשה שישנה את האפקט המצטבר של מה שקרה לאנשים שהיו אמורים ללמוד לקרוא בגיל 6 ומשם להמשיך לקרוא קריאה מגוונת עד ליכולת לקרוא ספרי עיון. מערכת ההשכלה הגבוהה, היא גבוהה. אם אין קומות מתחת אז מאוד קשה להתקדם".

האם העידן הדיגיטלי השפיע גם עליך כחוקר?

"הנגישות המאוד גבוהה שלנו להרבה ערוצי תקשורת בו־בזמן, שמה את כולנו במצב של קשיי קשב וריכוז מתמשכים. כרגע אני גם ממלא תפקיד כראש חוג כך שחלק מהג'וב שלי זה להיות קשוב לאנשים, יותר מאיש סגל מהשורה. אבל אני עדיין חושב ורוצה לקוות שאני מצליח לשפר ולפתח את מיומניות הקריאה והכתיבה שלי. אני כן אגיד שהיום קשה לי מאוד לדמיין את עצמי כותב מאמר בכתב יד. במובן הזה השתנה בי משהו. אם אני מסתכל על סיכומי השיעור שלי מלפני 30 שנה זה כאילו נכתב בידי חייזר".

בשנת תשע"א היו באוניברסיטה העברית 21 דוקטורנטים למקרא, לעומת זאת בתשפ"ג רק עשרה. בלימודי תואר ראשון ושני הצלחתם, לעומת זאת, להגדיל מעט את כמות הסטודנטים. מה קרה ללימודי התואר השלישי? יש בעיה בתקנים?

"תמיד יש בעיה בתקנים, גם לפני 30 שנה. כל ראש חוג היה רוצה כפול תקנים ממה שיש לו. אני דווקא לא נבהל מצמצום מספר הדוקטורנטים, ואסביר למה. כשסיימתי דוקטורט ב־2008, היינו 350 אנשים שסיימנו דוקטורט באוניברסיטה העברית. אני מעריך שבכלל האוניברסיטאות היו באותה שנה כ־1,000 מסיימי דוקטורט בכל התחומים. זה היה מצב לא הגיוני בעליל, כי אין ולא יהיו משרות באקדמיה ומחוצה לה ל־1,000 דוקטורים חדשים בשנה. ההתכנסות למספרים קטנים יותר, נותנת אופק מקצועי לאלה שמצליחים לצלוח את המרתון הקשה והמעייף של כתיבת דוקטורט. אני חושב על כל האנשים, ויש לא מעט כאלה, שלא מצאו משרה בארץ ונאלצו או בחרו לעבור לחו"ל, או נאלצו לעשות הסבה מקצועית. אנחנו כחברה הפסדנו אותם. לכן עשרה דוקטורנטים למקרא זה מספר יפה שיאפשר להם אופק תעסוקתי. בסופו של דבר אנחנו עדיין מצליחים לשמור על ויטליות מחקרית בארץ. ישראל היא מעצמה עולמית בעולם של חקר המקרא, ואני אומר את זה לא כי אני ישראלי. זו עובדה. קהילת המחקר הישראלית נוכחת הרבה מעבר לגודל הפרופורציונלי שלה בכינוסים בינלאומיים, באגדות למיניהם, ובכתבי העת. לכם אנחנו אבן שואבת לתלמידים מחו"ל. לא כל תחום מדעי במדעי הרוח זוכה לסטטוס הזה. יש לנו עוד מה לתרום ואני רוצה לקוות שזה ימשוך את התלמידים לעתיד לבוא".

מה משך אותך לתחום?

"התנ"ך הוא טקסט עם איכויות שמשכו את ליבי כבר תיכון, אבל האמת לאמיתה שהגעתי לאוניברסיטה כדי ללמוד ספרות אנגלית, ולמדתי גם מקרא. זכיתי והיו לי מורים ומורות נפלאים בחוג למקרא, כך שמצאתי את עצמי ממשיך בתחום".

להראות את הרלוונטיות

מזרחי עוסק בביקורת נוסח המקרא ובלשנות היסטורית של לשונות המקרא, וכן במגילות מדבר יהודה. לפני כשנה הוציא לאור את הספר "פשר חבקוק" בהוצאת מוזיאון ישראל. "הספר הזה הוא פירוש, שאני מקווה שהוא שווה לכל נפש מתעניינת, על פירוש עתיק שנמצא בין מגילות מדבר יהודה לספר חבקוק המקראי. ספר חבקוק הוא לא מהספרים הפופולריים. אנשים לא קוראים לבניהם חבקוק. אבל הוא ספר קצר ומעניין שבעצם עוסק בשני סיפורים מקבילים: המתחים החברתיים הפנימיים על רקע שחיתות שלטונית ואי־שיווין כלכלי והאיומים החיצונים מצד האימפריות הגדולות של העולם העתיק. בעיני מחבר הפירוש שחי בימי הבית השני, הנושאים הללו היו מאוד אקטואליים, ועל כן הוא הסביר לקוראים שלו למה כל מה שחבקוק אמר רלוונטי לדור שלו. מה שאני ניסיתי לעשות הוא להראות שהספר הזה רלוונטי גם לדור שלנו. אני חושב שזה חלק מהתפקיד המקצועי שלי כחוקר שעובד באוניברסיטה ישראלית ציבורית, להראות לציבור המתעניין שהטקסטים הללו ממשיכים לדבר אלינו עד עצם היום הזה".

רום שילוני הגיעה לתחום המקרא בעקבות שירות צבאי בירושלים כמדריכת ידיעת הארץ. "כך הגעתי לעיר העתיקה בירושלים ומאז אני גרה בה. אני באה מהקשר מאוד חילוני מ'הצופים' של חיפה. אחרי הצבא עבדתי בהדרכה בנאות קדומים ושם כבר החלטתי ללמוד באוניברסיטה העברית מקרא ושפות שמיות עתיקות. בדוקטורט התמקדתי במקרא ועסקתי בשיח עם ועל אלוהים בתקופת חורבן הבית הראשון. עניין אותי מה אומרים על אלוהים בתקופות של משבר לאומי. זה לחם חוקנו כל יום ובטח בשנה הזו".

את עבודת הדוקטור עיבדה ב־2009 לספר "אלוהים בעידן של חורבן וגלויות - תיאולוגיה תנ"כית" בהוצאת מאגנס. בהמשך הוציאה עוד שישה ספרים באנגלית.

האם אפשר לאפיין את הסטודנטים שמגיעים ללמוד מקרא?

"בתל אביב הסטודנטים מאוד מגוונים ומגיעים מכל הקשת", מספרת רום שילוני. "לתואר ראשון מגיעים אנשים שמתעניינים בתנ"ך ורוצים לדעת יותר. חלקם נמצאים באיזה חיפוש של זהותם האישית, אבל הם לא מחפשים הקשר ישיבתי של חזרה בתשובה. ויש גם אנשים שמגיעים אחרי שיש להם כבר מקצוע, בשנות ה־30 וה־40, ורוצים להקדיש זמן למשהו שמעניין אותם באמת. חלקם חוזרים על תואר ראשון, וחלקם עושים שנת השלמה ונכנסים לתוך לימודי התואר שני. לתואר שני מגיעים גם בוגרי מכללות שרוצים להעמיק את הידע. ויש סטודנטים שבאים במטרה להפוך למורים והם משתלבים כאמור בתוכנית 'אופקים חדשים' המכשירה מורים לתנ"ך ולמחשבת ישראל. נוסף על כך, יש לנו את תוכנית 'תופסי האורית', של לימודי מקרא לתואר שני לבני ולבנות הקהילה האתיופית שלומדים ומשמרים את כתבי הקודש של הקהילה".

מה מקומה ותרומתה של האקדמיה הישראלית לחקר המקרא בעולם?

"אנחנו צריכים להיות צנועים, אבל המחקר הישראלי נמצא בהחלט במקום טוב. יש לנו יתרון חשוב בעצם העובדה שאנחנו דוברי עברית. יש לנו יתרון נוסף בזה שאנחנו מציגים עמדה מחקרית יהודית בתוך המחקר הביקורתי שהתפתח בקהילות מחקריות אירופאיות ונוצריות. התפתחה בארץ גישה מחקרית מאוד מיוחדת שנמצאת בתוך המחקר המדעי הביקורתי, אבל מוצאת את הנתיבים המתאימים לחוקרים יהודים, לא בהכרח דתיים, מכל הקשת. ישנו ארגון בן 150 שנה בשם 'החברה של ספרות המקרא' (SBL, Society of Biblical Literature), שהמוקד שלו בארה"ב, אבל חברים בו חוקרים ישראלים רבים. בשנים האחרונות אני חברה בהנהלתו. היו בעבר וישנם גם כיום חוקרים ישראלים מכל החוגים שנחשבים מובילים בתחומם בעולם. מובן שהשנה בצורה מודגשת ישנה התמודדות עם עצם העובדה שאנחנו חוקרים ישראלים. היו הרבה מאוד ריקושטים בגלל המלחמה. היו גלים חשובים של חוקרים בעולם שהיו מאוד איתנו, כמו שהיו אחרים שהיו מאוד נגדנו. יש לנו בקרוב שני כנסים בינלאומיים באמסטרדם ובארצות הברית, וחוקרים מכל האוניברסיטאות בישראל נוסעים אליהם. אחד הדברים שהתחדשו בעקבות המלחמה הוא כנס בינלאומי המשותף לכל החוגים למקרא בארץ. פרופ' נועם מזרחי הוא אחד ממארגניו המרכזיים. בכל שנה כל אוניברסיטה עשתה כנס בנפרד, השנה הרגשנו צורך להתאחד ולהזמין לכנס את החברים והקולגות מחו"ל. בלי להיכנס לעמדות הפוליטיות השונות, חשוב לנו, דווקא בעת הזו, להדגיש שיש מחקר מקרא טוב ואפילו מצוין בארץ והקולות שלנו ממשיכים להישמע".

מה את הכי אוהבת בתנ"ך?

"טקסטים שיש בהם דיבור אמיץ אל אלוהים. יש הרבה אומץ בתנ"ך להתריס כלפי אלוהים, לדבר אליו בגוף שני יחיד: 'אתה עשית'. יש משפט באיכה: 'הרגת ביום אפך, טבחת לא חמלת' (איכה ב 21). המחבר לא אומר 'הבבלים עשו'. זה לא 'אלוהים באו גויים בנחלתך' (תהלים עט 1), אלא זה 'אתה טבחת לא חמלת'. האחריות היא עליך, אלוהים. מי שאומר את זה הוא לא אדם שאיבד את אמונתו, אלא נאבק עליה. למרות הכל הוא עדיין פונה לאלוהים. אני מתרגשת מהטקסטים האלה שיש בהם אמירה דתית זכה וכואבת. מי שמביע את הקולות המתריסים בתנ"ך לא עבר שום גדר. הוא לא עזב את האמונה הדתית, הוא רק נמצא בתוך סערת נפש מאוד גדולה, מפני שהוא לא יודע איך ליישב את המציאות עם אמונתו. זה הדיון שאנחנו נמצאים בו כל הזמן, לא?"

בארץ התנ"ך

יעקבס, תושב אלון שבות, נחשף ללמודי התנ"ך בישיבת ההסדר בהר עציון. שם התאהב בפרשני המקרא מימי הביניים, אהבה שאותה הביא לידי ביטוי גם במחקר אקדמי בבר־אילן ובשלושה ספרים שחיבר. "המחלקה לתנ"ך בבר־אילן מציעה ללומדים במסגרתה מגוון גדול של נושאים", אומר יעקבס. "תיאולוגיה מקראית, חקר הסיפור המקראי, חקר הנבואה, שירה, חוכמה, ביקורת הנוסח, תרגומי המקרא ופרשנות המקרא לדורותיה. בתחומים אחדים המחלקה היא החשובה ביותר בתחום. לדוגמה בתחום פרשנות המקרא, תחום שאותו אני חוקר. זהו תחום שיש בו מספר די מצומצם של חוקרים. חוקרים בודדים בגרמניה, ספרד ואנגליה, ועוד כעשרה חוקרים בחוף המזרחי בארה"ב, בעיקר בישיבה־אוניברסיטה, ועוד בודדים במרכז ובחוף המערבי. המחלקה בבר־אילן היא מהמרכזים החשובים בעולם גם בתחום הקריאה הספרותית של המקרא, וחלק ניכר מחוקרי המחלקה מציעים מחקרים חשובים בתחום זה".

הקשר עם האקדמיה בחו"ל בא לידי ביטוי גם בתוכניות לסטודנטים מחו"ל באוניברסיטאות הישראליות. "אצלנו פועלת בשנים האחרונות תוכנית בינלאומית המתמקדת בלימודי תואר שני, ובה משתתפים כשישים תלמידים מארה"ב, אנגליה, גרמניה, הולנד, קוריאה, סין, פיליפינים, ועוד. רובם המוחלט אינם שייכים לדת היהודית. זוהי תופעה מעניינת. נראה שלימוד תנ"ך במקום שבו התרחש התנ"ך הוא אטרקציה שיש לה ביקוש עצום, ונראה שהפוטנציאל בעניין זה גדול מאוד. בהקשר הזה אספר סיפור חביב. סטודנטית נוצריה מאירופה סיפרה לי שמשפחתה לוחצת עליה מאוד לחזור לארץ מוצאה בגלל המצב, והיא נטתה לעשות זאת. והנה בלילה האחרון נגלה אליה האל בחלום וציווה עליה להישאר בארץ הקודש כדי לתמוך בעם היהודי. דבר ראשון נתתי לה פטור מקורס בנבואה", צוחק יעקבס. "אבל מעבר לזה הבנתי שהתנ"ך עשוי להיות גשר מקשר בין עם ישראל לבין המתעניינים בתנ"ך מאומות העולם".

מה האתגר המרכזי של המחלקה לתנ"ך בבר־אילן?

"האתגר המרכזי, בצד הפעילות המחקרית הענפה המתקיימת ללא הפסקה, הוא הגדלת המעגלים הנחשפים לפעילות ההוראתית והמחקרית המתבצעת במחלקה, במטרה להביא עוד ועוד תלמידים. אנו עושים זאת בין השאר בעזרת הרצאות פומביות של מרצי המחלקה: פעם בחודש מתקיים ערב 'תנ"כי פתוח' שבו משתתפים עשרות עד מאות שומעים. מידי שנה המחלקה לתנ"ך מקיימת כנס מסורתי בינלאומי ובו משתתפים חוקרים מהארץ ומהעולם. ככל שיהיו יותר תלמידים, כך יהיו יותר תקנים למרצים צעירים ורעננים, וכך אפשר יהיה להרחיב את תחומי המחקר".

איזה טקסט פרשני הכי מרגש אותך?

"זו שאלה קלה עבורי. בעזרת השם כשאגיע לשכונה שם למעלה, נקווה שלשכונה הנכונה, יהיו שם דלתות של רש"י, רמב"ן, רשב"ם, ויש לי מגילות על מגילות של נושאים שאני צריך לדבר איתם. הפייבוריט שלי הוא הרשב"ם, שכתב משפט יוצא מן הכלל בבראשית פרק ל"ז פסוק ב. הוא צריך להצדיק את קיומו, איך הוא בכלל כותב פירוש לתורה אחרי שרש"י סבו כבר כתב פירוש. 'גם רבנו שלמה אבי אמי, מאיר עיני גולה, שפירש תורה נביאים וכתובים, נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני, שמואל בן רבי מאיר חתנו זצ"ל, נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי, שאילו היה לו פנאי, היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום' - זה משפט יסוד גם לאקדמיה. אנחנו אלפי שנים עוסקים באותו ספר עתיק, ועדיין הפשטות מתחדשות בכל יום"