"מאז 7 באוקטובר נתניהו מסתובב עם תחושת החמצה", אומר גורם ששוחח לאחרונה עם ראש הממשלה. "הכעס הגדול שלו, והוא כל הזמן אומר את זה בשיחות סגורות, הוא שלא עדכנו אותו באותו לילה. ביבי אומר שאיך שהוא מכיר את עצמו, אם רק היו מתקשרים אליו ומשתפים אותו במידע המודיעיני (על הפעלת עשרות כרטיסי הסים ברצועה בידי חמאס, א"א), הוא מייד היה מורה להקפיץ כוחות".
"נתניהו תמיד היה מאוד זהיר מבחינה ביטחונית", מצטרף בכיר לשעבר במערכת הביטחון, שבילה שעות רבות לצד נתניהו וגם שוחח איתו מעת לעת במהלך המלחמה. "הוא זוכר היטב את פרשת חאלד משעל (מנהיג חמאס שניסיון ההתנקשות בו בירדן כשל, וקלע את ישראל לתסבוכת מדינית וביטחונית, א"א), ומאז לא ממהר לקנות מסרים מרגיעים מצד המוסד או גופי הביטחון. הרי זו הגישה הטבעית שלו מבחינה ביטחונית - זהירות עדיפה על שאננות".
לא בטוח שבנימין נתניהו היה יכול למנוע את 7 באוקטובר, אבל כמה אנשים בסביבתו משוכנעים שתחושת ההחמצה שלו מאותו לילה גורלי אותנטית לחלוטין. הטעם החמוץ, לדבריהם, הוא רק מרכיב אחד במשבר אמון חריף ועמוק שחווה ראש הממשלה מול מערכת הביטחון מאז 7 באוקטובר, משבר שמשליך על ניהולה של המלחמה כולה.
"בסוגיות ביטחוניות נתניהו תמיד הלך כעיוור אחרי המלצות המערכת הצבאית", מסביר אחד מהם. "וזה עבד לו במשך יותר מ־20 שנה, עד שזה התנקם בו בבת אחת. דווקא הוא, שמיתג עצמו כ'מר ביטחון', חטף על הראש את 7 באוקטובר. אז מה הפלא שהוא לא סומך על הצבא במאה אחוזים עכשיו?"
"אם יש קונספציה שבה נתניהו היה שבוי, היא לא בנוגע לחמאס, אלא דווקא בנוגע לצה"ל: קשה להאמין שהוא חשב שיכול להתרחש כישלון כזה בצה"ל", אומר גורם ביטחוני שמכיר את נתניהו היטב. "אין מנהיג בינלאומי שהוא לא היה פוגש ומתפאר בפניו בעוצמתו של הצבא הישראלי. מן הסתם הוא חש נבוך להופיע בפני אותם מנהיגים היום. מבחינתו, 7 באוקטובר פגע גם בכבוד הלאומי, וגם בכבודו שלו כראש ממשלת ישראל".
חשוב להדגיש: נתניהו לא תמיד הלך כעיוור אחרי המערכת הצבאית. כך, למשל, בניגוד לאזהרות הצבא על השחיקה בהרתעה הישראלית, התקדם ראש הממשלה עם הרפורמה המשפטית ואף העביר בכנסת את פסקת ההתגברות, למורת רוחו של הרמטכ"ל ועל אף כל פעמוני האזהרה שבהם צלצל. נתניהו, כראש ממשלה ב־15 השנים האחרונות, גם היה נדבך מרכזי בקונספציה בה"א הידיעה, זו שאפשרה לארגון הטרור חמאס להתעצם במשך שנים ולהתבסס במרחק יריקה מגבול ישראל.
ובכל זאת, כדאי להקשיב לאופן שבו אנשים שמכירים היטב את נתניהו מתארים את רגשותיו כלפי צה"ל היום, כערבוב של החמצה ואכזבה. שכן גם אם נתניהו מפרש את המציאות באופן שמיטיב עם עצמו, אי אפשר להתכחש לעובדה שלתחושות הקשות שלו כלפי צה"ל וקהילת הביטחון יש, כפי שנראה מייד, השפעה מכרעת על האופן שבו מנהל ראש הממשלה את המלחמה המורכבת בתולדות המדינה.
"שהכתם לא יהיה עליו"
לתחושות הסובייקטיביות של נתניהו יש להוסיף את הנתון האובייקטיבי הבא: בסביבתו הקרובה של ראש הממשלה כמעט אין גורם ביטחוני אחד בעל שיעור קומה שמשמש איש אמונו, ושיכול להוות משקל נגד לעמדות הצבא והמערכת הביטחונית.
פרט לשר החקלאות אבי דיכטר, האדם היחיד בעל רקע ביטחוני בממשלתו המקורית של נתניהו הוא שר הביטחון יואב גלנט. אלא שיחסי נתניהו־גלנט מתוחים, בלשון המעטה, כבר מיום השבעת הממשלה, וממילא מאמץ גלנט באופן קבוע את עמדות הצבא. והוא והרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, מגיעים לדיוני המלחמה כשהם מתואמים לחלוטין. "אי אפשר להכניס סיכה בין העמדות של גלנט והרצי", כפי שמנסח זאת גורם צבאי.
אפילו היועץ לביטחון לאומי שמינה נתניהו, ראש המל"ל צחי הנגבי, הוא אמנם פוליטיקאי ותיק ומקורב, אבל גם ראש המל"ל הראשון בהיסטוריה שאינו מגיע מקהילת הביטחון. "גם רון דרמר, שנתניהו מאוד מעריך ושיש לו הבנה מצוינת ביחסים בינלאומיים וקשרים בממשל האמריקני, הוא אדם שאין לו רקע ביטחוני. לכן מערכת הביטחון לא רואה בו פקטור", מוסיף גורם שישב בעבר בדיונים הרגישים ביותר.
יכול להיות שעד 7 באוקטובר נתניהו - ראש הממשלה המנוסה בתולדות ישראל, אשף בפוליטיקה ובמדינאות, ומי שלדברי מקורביו סמך בעיניים עצומות על צה"ל - האמין שיצליח לנווט את הספינה גם בלי יותר מדי גנרלים בדימוס לצידו על גשר הפיקוד. אלא שכעת יש לנתניהו על הראש מלחמה - ועוד איזו מלחמה - והוא מוצא את עצמו בודד בצמרת, משולל מומחי צבא וביטחון שרואים איתו עין בעין, ומול צבא ושר ביטחון לעומתיים. כשזו נקודת הפתיחה של המלחמה, מה הפלא ששמונה חודשים מתחילתה, סיומה עוד לא נראה באופק.
שיחות שניהלנו עם שורה של גורמים בעבר ובהווה במערכת המדינית, הצבאית והביטחונית - מטבע הדברים, רובם העדיפו להישאר בעילום שם - משרטטות את מערכת היחסים העכורה בין ראש הממשלה לבין מערכת הביטחון, את האתגר שלו בהצבת אלטרנטיבה לעמדות הצבא, ואת האופן שבו בוחר נתניהו לפנות לעזרתם של יועצים צבאיים חיצוניים כדי שיספקו לו חלופות להמלצות של מערכת הביטחון.
היועצים הללו, רובם בעלי נטייה פוליטית ימנית, מציעים לנתניהו גישה התקפית וניצית יותר מהמקובל בצה"ל בכל הנוגע לרצועת עזה, ובתוך כך כלפי סוגיית "היום שאחרי" וההסכם להשבת החטופים.
גורם ביטחוני שמכיר את נתניהו היטב: "אם יש קונספציה שבה ביבי היה שבוי, היא דווקא בנוגע לצה"ל. קשה להאמין שהוא חשב שיכול להתרחש כישלון כזה בצבא. מבחינתו, 7 באוקטובר פגע גם בכבוד הלאומי, וגם בכבודו שלו כראש ממשלת ישראל"
השיחות שניהלנו מציעות גם קריאה מחודשת באשר לאופן קבלת ההחלטות - או אי־קבלת ההחלטות - של נתניהו בסוגיות הללו ואחרות, וממחישות כיצד אל תוך ניהול המלחמה השתרבב מאבק בעל ממדים אֶפִּיים, שבמסגרתו מבקש נתניהו להרחיק עצמו ממחדל 7 באוקטובר ולהסיט את האש לעבר מערכת הביטחון, ולהפך: בסביבת נתניהו יש מי שמשוכנע שגם צה"ל עצמו עוסק בהדלפות שנועדו להטיל את האחריות למחדל על הדרג המדיני. "אם נתניהו יגיד שהוא אשם במשהו, זה שהוא סמך על מערכת הביטחון מבלי לפקפק בעמדות שלה", אומר שר מהליכוד. "בגלל זה, מאז 7 באוקטובר הוא מנסה לעשות הכל כדי שבהיסטוריה שתיכתב, הכתם הזה לא יהיה עליו".
מתקפת המנע ירדה מהפרק
את העדכון הראשון על מתקפת חמאס קיבל נתניהו מייד עם פתיחתה, בשעה 6:30. "אם בצה"ל או בשב"כ היו חושבים שעומדת להיות מתקפת פתע, ברור שהיו עושים שיחת ועידה מוקדמת עם ראש הממשלה", אומר אדם שמכיר את ליל 7 באוקטובר לפרטי פרטיו. בכל מקרה, להערכתו, אין סיכוי שתמונת המודיעין (השגויה) שהתגבשה היתה גורמת לנתניהו לפעול אחרת מהמלצות צה"ל והשב"כ באותו לילה.
רק סביב השעה 9:00 הגיע ראש הממשלה לקריה בתל אביב. ב־9:50 קיבל עדכון ראשוני מגורמי ביטחון. כעבור שעה יצא אל המדשאה שמחוץ לבניין משרד הביטחון וצילם הודעה לתקשורת. "אזרחי ישראל, אנחנו במלחמה", הכריז שם נתניהו, שנראה מפוקס וקר רוח, והודיע כי הורה לגייס את כוחות המילואים. "האויב ישלם מחיר שהוא לא ידע כמותו", הבטיח, "אנחנו במלחמה ואנחנו ננצח". במבט לאחור, היה זה נתניהו שטבע כבר שם את הביטוי "אנחנו ננצח".
"לזכותו של נתניהו יש לומר שהוא הבין מהר מאוד את גודל האירוע", אומר גורם פוליטי, שממש לא נמנה עם מעריציו. "כל בן אדם נורמלי אחר היה מסתגר רגע בחדר ואומר 'אוי ואבוי, מה קרה לי'. נתניהו לא כזה. הוא תפקד באותו יום".
גורם צבאי: "נתניהו למעשה אומר לרמטכ"ל 'אתם תתעסקו בהשמדת חמאס כרגע, לא בדברים כמו היום שאחרי'. להערכתי, נתניהו גם מאוכזב מכך שהצבא דוחף לעסקת חטופים ולהפסקת המלחמה, כי הוא מצפה מהם להיות סוסים דוהרים"
גם בשיחות עם גורמים נוספים, ובהם כאלה שאינם מאוהדיו של נתניהו, מקבל ראש הממשלה ציון גבוה על תפקודו בימים הראשונים למלחמה. אדם ששוחח עימו ב־8 באוקטובר מספר שבשלב ההוא ראש הממשלה היה חד ובהיר וטרוד בעיקר בחלוקת הכוחות בין החזית הצפונית לדרומית. "הוא נקט קו זהיר, כהרגלו", אומר אותו אדם.
לאחר ארבעה ימי לחימה, שבמהלכם השיב צה"ל לידיו במאמץ רב את השליטה בדרום ותגבר כוחות מול גבול לבנון, הגיעה השעה לקבל את ההחלטה המשמעותית הראשונה של המלחמה: ב־11 באוקטובר הניח הרמטכ"ל על שולחן הקבינט, בגיבוי שר הביטחון, תוכנית לתקיפת מנע מאסיבית בלבנון. נתניהו לא התלהב מההמלצה הזו, אך מצא עצמו בנחיתות מול הדומיננטיות של גלנט והלוי.
הפתרון הגיע בדמותו של ח"כ בני גנץ. כבר ב־7 באוקטובר, אחר הצהריים, התייצב גנץ מיוזמתו בקריה, נפגש עם נתניהו והודיע לו שהוא מוכן להיכנס לממשלת חירום. "זה לא היה פשוט לבני ברמה האישית, אבל הכל התגמד באותו יום", אומר גורם ששוחח עימו על כך.
נתניהו לא מיהר לקבל את הצעתו של גנץ והמתין עד 11 באוקטובר, ערב ההחלטה הגורלית על המהלומה בצפון. באותו לילה הגיע גנץ שוב לקריה, הפעם יחד עם חבר מפלגתו גדי איזנקוט. סביר להניח שנתניהו, שהכיר היטב את שני הרמטכ"לים לשעבר ועבד מולם כראש ממשלה, העריך שהם יוכלו להוות משקל נגד לעמדות של גלנט והלוי, שהיו ששים אלי קרב בלבנון.
ואכן, לאחר שגנץ ואיזנקוט צורפו לממשלת החירום והורשו להיכנס לחדר הקבינט, הם נחשפו לתוכניות של הצבא - והצביעו נגדן. מתקפת המנע בצפון ירדה מסדר היום, אך בהמשך גם גנץ ואיזנקוט יחלו לנדוד בעמדותיהם לכיוונם של גלנט והלוי, בייחוד בכל מה שקשור לסוגיית "היום שאחרי". נתניהו מצא עצמו שוב מבודד.
גם במורד הדרך ימשיך נתניהו להדוף או למסמס הצעות אופרטיביות של צה"ל בכל הנוגע לזירה הצפונית. כך, למשל, בצה"ל ביקשו לאורך המלחמה, בכמה וכמה נקודות, להגדיר גם את חזית הצפון כאחת ממטרות המלחמה, עניין שנתניהו דחה. הצעות בנושא זה עלו בין היתר בקבינט, וכללו החרפה של הפעלת הכוח מול חיזבאללה - אך נתניהו מעדיף לסיים קודם כל את המלחמה בדרום, ורק אז להתפנות ללבנון.
"זה לא שהצבא דוחף למלחמה כוללת בצפון", אומר גורם שמעורה בנושא. "אבל עצם העובדה שמטרות המלחמה לא כוללות את החזית הצפונית, זה בעייתי מאוד מבחינת צה"ל".
לעומת זאת, בחזית הדרום כן הצליח הרמטכ"ל לשכנע את נתניהו, ואת יתר שרי הקבינט, לצאת לתמרון קרקעי. "בימים שלפני תחילת התמרון נתניהו ויתר השרים חששו מאוד. הם ראו בעיניהם מאות ואלפי הרוגים לכוחותינו", אומר אותו גורם. "מי ששכנע אותם שצה"ל מסוגל לעשות זאת, זה הרצי".
"אין את האינטימיות בין ראש הממשלה לרמטכ"ל שראיתי בסבבים קודמים", מסביר גורם ותיק בצה"ל. "פעם נתניהו היה מגיע להערכות מצב בבור ויושב עם אנשים בארבע עיניים, היתה תחושה שאפשר לגעת בו. היום הכל רשמי, מאוד קר"
אדם חיצוני למערכת הביטחון שיעץ לאחרונה לנתניהו, טוען שאחת הסיבות לכך שנתניהו לא מאמץ חלק מהמלצות הצבא, היא אותה החשדנות שלו כלפי צה"ל מאז 7 באוקטובר. "נתניהו כבר לא מוכן לקבל תוכניות שמגיעות מהצבא, ושהוא עצמו לא שלם איתן", הוא אומר.
יש במערכת הביטחון אנשים שסבורים אחרת. "נתניהו תמיד לא חיבב אנשי צבא, וגם לא העריך את עמדותיהם האסטרטגיות", אומר גורם צבאי. "הגישה שלו היא גישה אמריקנית, שאומרת שהצבא הוא קבלן ביצוע של מדיניות, לא מתווה מדיניות". לדברי גורם צבאי אחר, "יש נקודה אחת בזמן שמאוד השפיעה על נתניהו בהיבט הזה: הסיפור של ראשי מערכת הביטחון מאיר דגן, יובל דיסקין וגבי אשכנזי, שהתנגדו לתקיפה שנתניהו רצה להוציא על מתקני הגרעין באיראן ב־2011. נתניהו הרגיש אז שהמערכת כפתה עליו החלטה".
"גלנט התחרפן מהציוץ הזה"
גם ברמה האישית מערכת היחסים הנוכחית בין נתניהו לבכירי הצבא היא לא מהמשובחות. "המצב בקאנטים", מתמצת זאת גורם בצבא. "יש פה שילוב של עוינות וריחוק בין כל האנשים שמנהלים את המלחמה".
הריחוק הזה קיים גם בין נתניהו לשר הביטחון שלו, גלנט, שזה חודשים נפגשים בארבע עיניים רק לעיתים נדירות. בתקופה הזו היה זה הרמטכ"ל הלוי שראה עצמו כדמות שיכולה לתווך בין נתניהו לגלנט, אך בדרך כלל מאמציו הסתיימו ללא הצלחה יתרה.
"זה לא התחיל ככה", אומר גורם במשרד הביטחון. "בתחילת המלחמה גלנט, הרצי ונתניהו ישבו ביחד ואמרו שהיחסים ביניהם הם מה שיקבע את הצלחת המלחמה. גלנט ראה בזה שיחה מאוד חיובית ומאוד האמין שזה הזמן שלהם לשלב ידיים, אבל האמירה של נתניהו באותה שיחה לא פגשה את המציאות".
כבר שלושה שבועות אחרי תחילת המלחמה, ב־28 באוקטובר, הבין גלנט שנתניהו לא מתכוון "לשלב ידיים" עם הצבא, כאשר באישון ליל צייץ נתניהו ש"בניגוד לטענות השקריות: בשום מצב ובשום שלב לא ניתנה התרעה לראש הממשלה נתניהו על כוונות מלחמה מצד חמאס". "גלנט התחרפן מהציוץ הזה", אומר גורם בסביבתו.
המאבק הזה, סביב מידת האחריות למחדל ולאופן ניהול המלחמה, זלג מזמן מחוץ לחדרים הסגורים של הקבינט והגיע לא רק לטוויטר: במהלך המלחמה התפרסם כי ראש חטיבת המחקר באמ"ן שלח ארבעה מכתבים לנתניהו לפני 7 באוקטובר, שבהם התריע שוב ושוב על השחיקה בהרתעה הישראלית כתוצאה מהרפורמה המשפטית. נתניהו, מצידו, טען שבמכתבים הללו לא נכתבה ולו מילה אחת בדבר כוונותיו ההתקפיות של חמאס. במקרה הזה נדמה ששני הצדדים צודקים.
נדמה גם שהטחות האשמה ההדדיות הללו חלחלו לשטח והגיעו לאחרונה לשיא, כשחייל המילואים ופעיל הליכוד אופיר לוזון פרסם סרטון שבו הוא מאיים במרד בצה"ל ובשר הביטחון גלנט, ומבטיח להקשיב "רק לראש הממשלה".
בכיר לשעבר בקהילת המודיעין: "נתניהו נשאר בלי יועצים צבאיים חזקים לידו, בעיקר באשמתו, כי הוא סוליסט. אבל במלחמה הזו, בשונה מבעבר, אין לו גם ראשי ארגונים שיכולים לתת לו פתרונות אחרים לשאלות שעולות במהלך הלחימה"
"עניין של מטות, לא כוחות"
כבר מהרגע הראשון למלחמה נועץ נתניהו בגורמים חיצוניים כדי לגבש את עמדתו הביטחונית. האדם הראשון מחוץ למערכת שזכה לפגישה אישית עם ראש הממשלה לאחר פרוץ המלחמה הוא האלוף (מיל') יעקב עמידרור, מקורבו ומי ששימש בעבר ראש המל"ל של נתניהו, שנפגש עימו ביחידות כבר ב־10 באוקטובר. גם מאיר בן שבת, בעצמו ראש המל"ל לשעבר של נתניהו, יעץ לראש הממשלה מהימים הראשונים למלחמה. ב־15 באוקטובר פגש נתניהו גם את תא"ל (מיל') אפי איתם, ובנפרד את האלוף (מיל') יפתח רון־טל. כל הגורמים הללו מזוהים כמשויכים לצד הימני של המפה הפוליטית, אך חשוב מכך - גישתם לגבי סוגיית "היום שאחרי" וההסכם לשחרור החטופים הפוכה במידה רבה מזו של צה"ל.
גורם ביטחוני נוסף שעימו נפגש נתניהו כמה וכמה פעמים במהלך המלחמה הוא פורום "הביטחוניסטים", שמאגד בכירים לשעבר במערכת הביטחון, שרובם מזוהים עם הצד הימני של המפה הפוליטית. "נפגשנו עם נתניהו לבקשתו, בכל הצמתים הכי משמעותיים של קבלת החלטות", אומר יו"ר ומייסד הפורום, תא"ל (מיל') אמיר אביבי.
לדברי אביבי, נתניהו ביקש להיפגש עם הפורום מפני ש"מערכת הביטחון מאוד מונוליתית בתשובות שלה. הצבא מגבש עמדה, שר הביטחון בדרך כלל מאמץ אותה, ובסוף נתניהו מחפש לשמוע אנשי מקצוע אחרים. זה קורה בייחוד במצבים שבהם הוא לא סגור על זה שמה שהצבא אומר הוא הדרך הנכונה. הוא לא חייב להסכים איתנו, אבל הוא כן מקבל זווית אחרת שהוא לא מקבל מהמערכת".
אחד הנושאים שבהם שמע נתניהו את עמדתם של אביבי ואנשי "הביטחוניסטים" הוא סוגיית "היום שאחרי". לדברי אביבי, "אנחנו אמרנו לו שביום שאחרי הפלת חמאס, ישראל צריכה לקחת אחריות גם על הצד האזרחי ברצועה ולקיים ממשל צבאי זמני, מתוך הבנה שהכנסת גורם שלטוני חדש היא לא משהו שייעשה בבת אחת.
"הבעיה היא שהצבא, מסיבותיו, לא מעוניין בשלטון צבאי, ואז מתחילות אמירות בצה"ל כמו 'בשביל ממשל צבאי צריך חמש אוגדות'. אז נתניהו בא אלינו ושואל אותנו איך נראה באמת ממשל צבאי, ואנחנו מסבירים לו שבניגוד למה שאומרים לו בצבא, ממשל צבאי זה גוף שלא דורש הרבה חיילים, אלא בעיקר מפקדה. שזה עניין של מטות, לא של כוחות".
תא"ל (מיל') אמיר אביבי, פורום "הביטחוניסטים": "נתניהו ביקש להיפגש איתנו מפני שמערכת הביטחון מאוד מונוליתית בתשובות שלה. בסוף הוא מחפש לשמוע אנשי מקצוע אחרים, בייחוד במצבים שבהם הוא לא סגור שמה שהצבא אומר הוא הדרך הנכונה"
גורמים חיצוניים אחרים, שנתניהו מעריך מאוד את דעתם בסוגיות ביטחון, המליצו לנתניהו להמתין עם הדיון בסוגיית "היום שאחרי", והבהירו לו שכדי להחליף את שלטון חמאס לא יהיה מנוס מתקופה של "כאוס זמני" ברצועה, שרק לאחריה חמאס ימוטט סופית ויוחלף בידי מנגנון אחר.
העמדות הללו, כאמור, שונות מאלו של צה"ל ושר הביטחון. גלנט בעצמו דרש לאחרונה בפומבי מנתניהו לדון ב"יום שאחרי" ולפעול כבר עכשיו להכנסת גורם פלשתיני שישלוט ברצועה, אחרי שעשה זאת במשך חודשים בחדרים סגורים, ללא הצלחה.
חבר בצוות האסטרטגי של גלנט, המורכב גם הוא מיועצים חיצוניים למערכת הביטחון, אומר בהקשר הזה כי "אנחנו יושבים על הידיים שלנו וממתינים שמשהו יקרה, במקום לפעול. אנחנו יכולים מחר לבקש מאיחוד האמירויות לסייע בשיקום עזה. סביר להניח שהם יהיו מוכנים. האמריקנים מוכנים, הסעודים ממתינים - ואנחנו אומרים 'לא'. זו שערורייה. העובדה שלא מתעסקים ב'יום שאחרי' היא סיבה לוועדת חקירה עמוקה הרבה יותר מאשר ועדת החקירה של 7 באוקטובר".
גם בני גנץ הציב לנתניהו דדליין פומבי לפתרון סוגיית "היום שאחרי", אחרי שבמשך שבועות התעלם ראש הממשלה מדרישותיו לקיים דיון בנושא. כעת מתברר שגם הרמטכ"ל הלוי ביקש משר הביטחון אישור מיוחד לשוחח אישית עם נתניהו ולהסביר לו את חשיבות העניין. "גלנט הסביר להרצי שנתניהו מבין היטב את חשיבות הדיון ב'יום שאחרי', הוא פשוט לא מעוניין לקיים אותו", אומר גורם שבקיא בפרטים.
לדברי גורם צבאי, "נתניהו למעשה אומר לרמטכ"ל, 'אתם תתעסקו בהשמדת החמאס כרגע, לא בדברים כמו היום שאחרי'. להערכתי, נתניהו גם מאוכזב מכך שהצבא דוחף לעסקת חטופים ולהפסקת המלחמה, כי הוא מצפה מהם להיות סוסים דוהרים".
עד שנכנס בית הדין בהאג
הפער בין עמדות גלנט, גנץ ומערכת הביטחון לבין העמדות שהציגו בפני נתניהו יועציו החיצונים, יכול להסביר מדוע ראש הממשלה לא ממהר לקבל החלטות גורליות באשר ל"יום שאחרי", או בכלל. לדברי אדם שעבד לצידו, ראש הממשלה מתעכב בסוגיות הללו כי "נתניהו מעדיף לקבל החלטות ביטחוניות בקונצנזוס. אם הוא בדעת מיעוט, הוא ינסה לשכנע את האחרים בדעתו, ואם הוא לא מצליח, לפעמים הוא בוחר למשוך עוד יום או יומיים, כדי שאולי הצד השני בכל זאת ישתכנע".
כך, למשל, במשך תקופה ארוכה נתניהו גרר רגליים בכל הנוגע להכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועה. "הנושא ההומניטרי עניין את נתניהו רק ברגעים מסוימים, כשבית הדין בהאג התחיל להתערב וכדומה", אומר גורם צבאי. לדברי גורם שנכח בדיוני הקבינט, "היה ברור שהסיוע ההומניטרי הוא שמעניק לך לגיטימציה להמשך המלחמה, אבל נתניהו לא התקדם עם זה. בסוף מה שקרה זה שהאמריקנים הצניחו לנו מעל הראש, תרתי משמע, סיוע הומניטרי לתוך הרצועה. כשאתה לא מקבל החלטות, מישהו אחר מקבל אותן במקומך".
נושא נוסף שנראה כאילו נתניהו לא ממהר להתקדם בו, הוא ההסכם להחזרת החטופים. גם כאן יש פערי עמדות בין מערכת הביטחון לעמדות היועצים החיצוניים שבהם נעזר נתניהו. אלו ממליצים לנתניהו שלא להסכים להסכם מול חמאס, כל עוד הוא כולל דרישה להפסקת המלחמה. "הלחץ הציבורי הפך את סוגיית החטופים לבעלת עדיפות ראשונה בציבור, אבל אצל נתניהו זו לאו דווקא העדיפות הראשונה", אומר אחד מהם. "מבחינתו, אין אפשרות אחרת פרט לניצחון מובהק על חמאס".
בכיר ביטחוני לשעבר: "הבעיה של נתניהו היא שחסרה לו כעת הצלע הביטחונית בכוורת שלו. זה בניגוד למערכת הצבאית, שמגיעה לדיונים מלוכדת ומתואמת עם גלנט. היא גם זו שעדיין יש לה היוקרה, עם המודיעין והידע המקצועי"
באילו תחומים נתניהו דווקא כן מקבל החלטות? גורם שהיה מעורב בדיונים סביב הטקסים הממלכתיים לציון ימי השואה, הזיכרון ועצמאות, מספר על ישיבה ארוכה שהתקיימה בנוכחות נתניהו והשרה מירי רגב, האחראית על הטקסים הממלכתיים מטעם הממשלה. "בדיונים האלה נתניהו היה מוטרד מאוד מירי טילים בידי חמאס במהלך הטקסים, ושם התקבלה החלטה שלא יהיה קהל בטקס הדלקת המשואות, כדי למנוע מבוכה ופגיעה בתדמית הישראלית", הוא אומר.
מי יושב בדיון על חיסול?
בדידותו של נתניהו בצמרת אינה רק רעיונית. משיחות עם מספר רב של אנשים במערכת הביטחונית והמדינית עולה שהוא מוקף בחבורה הדוקה ומצומצמת של אנשים, שמונעת גישה אליו גם מצד הבכירים ביותר. "אין אינטימיות בין ראש הממשלה לרמטכ"ל, כמו שאני עצמי ראיתי בסבבים קודמים", אומר גורם ותיק בצה"ל. "בצוק איתן, למשל, נתניהו היה מגיע להערכות מצב בבור, ואחרי זה יושב עם אנשים בארבע עיניים, היתה תחושה שאפשר לגעת בו. גם עכשיו ביבי מגיע לבור, אבל הכל רשמי, מאוד קר".
מי שאחראי על לוח הזמנים של נתניהו הוא ראש הסגל צחי ברוורמן, שאמון גם על הקשר של ראש הממשלה למשפחתו, למפלגה ולכנסת. מזכירו הצבאי, אלוף אבי גיל (שמוחלף בימים אלה על ידי אלוף רומן גופמן), הוא שאחראי על הקשר עם גורמי הביטחון, ואילו ראש המל"ל צחי הנגבי אמון על התחום המדיני ועל תיאום השיחות מול מנהיגים ברחבי העולם. את הפן האזרחי מתכלל מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי. זו הכוורת המצומצמת של נתניהו. "אתה לא תאמין כמה מעט אנשים מנהלים את מדינת ישראל", אומר בכיר לשעבר במשרד ראש הממשלה.
לדברי גורמים בצה"ל, נתניהו מגיע גם לדיונים הביטחוניים הרגישים ביותר כשהוא מלווה באנשי הכוורת שלו. אותם גורמים מתלוננים על כך שנתניהו מכניס לתוך הדיונים הללו את יוסי שלי, שלכאורה לא אמור להיות חשוף למידע רגיש מבחינה ביטחונית. "למה מנכ"ל משרד ראש הממשלה צריך לשבת בדיון מו"ג (מבצעים וגיחות) על חיסול?" תוהה גורם בצה"ל. "יש אנשים בצבא שמפחדים לדבר בישיבות האלה, כי הם לא סומכים על האנשים שבחדר. הדיון הופך לפעמים לעקר".
הדברים מתיישבים היטב עם חשיפתו של יואב לימור ב"ישראל היום" בשבוע שעבר, שלפיה שרי הקבינט המורחב לא מקבלים לידיהם את כל החומר המודיעיני מהצבא, מחשש שיודלף.
"הבעיה הנוכחית של נתניהו היא שאין לו יועץ שיכול לתת לו את התמונה המלאה, ובאופן כללי, חסרה לו הצלע הביטחונית בכוורת שלו", אומר בהקשר זה בכיר ביטחוני לשעבר שמכיר את נתניהו מקרוב. "זה בניגוד למערכת הצבאית, שמגיעה לדיונים מלוכדת ומתואמת עם גלנט. היא גם זו שעדיין יש לה יוקרה ומחזיקה בידיה את המודיעין והידע המקצועי".
המערכת הצבאית היא גם זו שבמידה רבה שולטת בסדר היום של הקבינט: מי שמנהל את הדיון הוא אמנם ראש המל"ל הנגבי, אך מי שמתדרכים את השרים ומספקים להם את תמונת המודיעין ואת החלופות השונות לפעולה, הם בעיקר קציני המטה הכללי.
"לכן נתניהו זקוק לאותם יועצים צבאיים חיצוניים, מישהו שמנותק מהממסד אבל בקיא בתחום הביטחון", ממשיך אותו בכיר לשעבר. "בכל מה שנוגע ליחסים בינלאומיים, למשל, נתניהו לא צריך יועצים. אבל בתחום הצבאי, למרות הבנתו בנושאי ביטחון, הוא כן זקוק לגורמי מקצוע שיסייעו לו לקבל החלטות".
"הגנרל היחיד שנתניהו באמת מתייעץ איתו הוא המזכיר הצבאי, שהיה עובר מבחני נאמנות כאלה ואחרים לפני שמונה לתפקיד", אומר גורם בצה"ל. "במקרה של המזכיר הנוכחי, אבי גיל, זה קצת בעייתי, כי נתניהו קיבל אותו בירושה מממשלת בנט־לפיד".
לדברי בכיר לשעבר בקהילת המודיעין, "נתניהו נשאר בלי יועצים צבאיים חזקים לידו, בעיקר באשמתו. ראשית כל, מכיוון שהוא מעדיף להיות סוליסט, ושנית, משום שהרבה מהיועצים שהיו לו לאורך הדרך התקשו להישאר. אבל במלחמה הזו, בשונה מבעבר, לנתניהו גם אין ראשי ארגונים שיכולים להרחיב את מגוון האפשרויות שעומדות לפניו, או לתת לו פתרונות אחרים לשאלות שעולות במהלך הלחימה.
"כשתמיר פרדו או מאיר דגן, למשל, היה ראשי המוסד, או כשיובל דיסקין היה ראש השב"כ, היו אנשים חזקים במערכת הביטחון שיכלו להשפיע על נתניהו בתוך החדר ולאזן את עמדות הצבא. נתניהו היה אז פלורליסט גדול וידע להקשיב, וברוב המקרים גם בחר בדרך הפעולה הזהירה יותר מבחינה ביטחונית. אבל במדינה שבה הצבא ושב"כ חבוטים בעקבות 7 באוקטובר, יש לנתניהו בעיה. יש פה חולשה של המערכות, ולכן הוא נשען על אנשים מבחוץ, כמו יעקב עמידרור ומאיר בן שבת".
מתחיל את היום מאוחר
כפי שעולה מיומנו, שפורסם לציבור בעקבות עתירה לבג"ץ, בימים הראשונים של המלחמה קיפץ נתניהו בין הביטחוני למדיני, בין הפוליטי לאמצעי התקשורת. זמן רב במיוחד הוקדש לשיחות עם מנהיגים בינלאומיים, מהנשיא ג'ו ביידן ועד לנשיאי אזרבייג'ן וצ'אד.
אחד האנשים שנתניהו דווקא נמנע מלשוחח עימם הוא מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש: בימים שלפני הכניסה הקרקעית לעזה ניסה גוטרש להשיג את נתניהו, כששמע שישראל מפנה אוכלוסייה אזרחית מצפון הרצועה - וביקש למנוע זאת. נתניהו סירב לקבל את השיחה.
עניין נוסף שעולה מהיומן הוא נטייתו של נתניהו להתחיל את היום באיחור, ולסיים אותו בשעות הקטנות של הלילה. "לנתניהו לוקח קצת זמן להתניע את היום", אומר אדם שעובד לצידו. "אבל בלילה הוא יותר ערני משאר האנשים, אלו השעות היותר טובות שלו". נראה שלא במקרה דיוני הקבינט נקבעים בדרך כלל לשעות הערב ונמתחים עמוק לתוך הלילה, שעות שבהן נתניהו נמצא בשיאו, בניגוד ליתר המשתתפים.
"לפוליטיקאים זה פחות בעייתי להישאר בדיונים עד השעות הקטנות", אומר גורם במערכת. "אבל לקציני הצבא יש בדרך כלל לו"ז שמתחיל למחרת בשמונה בבוקר, והם לא כל כך אוהבים להיתקע בקבינט עד שתיים בלילה".
את הדיונים המהותיים מנהל נתניהו ב"קבינט המלחמה", אותו גוף מצומצם שהוקם אד־הוק לצורך המלחמה וכולל את השרים גלנט, גנץ, איזנקוט, דרמר ואריה דרעי. לרוב, מייד לאחר מכן מתכנס גם "הקבינט המורחב", שהוא הגוף שהחוק הסמיך בפועל כדי לקבל החלטות בנושאים מדיניים וביטחוניים.
"בעצם, עושים את הכל פעמיים", אומר גורם צה"לי שתדרך את הנוכחים בשני הקבינטים. כמה גורמים אחרים שנכחו בדיונים הללו מספרים שנתניהו ממעט לדבר בהם, ובעיקר מקשיב. בכל אופן, לא נראה שהוא ממהר. "הוא ייתן לכולם לדבר כמה שצריך, שעות על גבי שעות", אומר אחד מהם. "אם יש משהו שיש לנתניהו, זה סבלנות. סבלנות אדירה", מצטרף גורם אחר. "בגלל שהדיונים בקבינט המלחמה מתארכים, הרבה פעמים הקבינט המורחב שנקבע מייד אחר כך נדחה, לפעמים במשך שעות ארוכות".
גורמים שנכחו בקבינט המורחב מספרים שבראשית המלחמה הדיונים בו נוהלו ברצינות רבה. "בשלב הזה הכל התנהל 'ביי דה בוק', בשיקול דעת ובצורה מאוד עניינית", אומר אחד מהם. "שמעו את הצבא, נתנו לקצינים לדבר. התחושה היתה באמת של שותפות גורל, של 'אנחנו עכשיו נלחמים על המדינה'".
אלא שלדברי אותם גורמים, בחודשים האחרונים נראה שנתניהו איבד עניין בדיוני הקבינט, מה שלא גורם לו לוותר עליהם. "מאז ומתמיד נתניהו מאוד שקט בדיונים האלה, ובעיקר מקשיב", אומר אחד מהם. "אבל משהו שם בזמן האחרון החריף, מבחינת השתיקות של נתניהו. כשעולות כל מיני הצעות הזויות הוא לא אומר 'תפסיקו עם השטויות האלה', או כשתוקפים את הרמטכ"ל הוא לא עוצר את זה. לפעמים זה נראה שנוח לו פשוט לשבת שם ולא לקבל החלטות מהותיות. זה לא שהוא פעיל, דופק על השולחן, שם רעיונות, אומר 'זה מה שצריך עכשיו' וכו'".
"שר הביטחון נמצא במידת מעורבות יותר גבוהה, בטח גנץ ואיזנקוט, ואפילו דרעי", מצטרף גורם צבאי שנכח בישיבות הקבינט. "אני הייתי מצפה שראש ממשלה יהיה יותר מעורב בפרטים. בסוף יש פה מלחמה, אוגדות מתמרנות, מהלך צבאי מאוד גדול - ואני לא מזהה שהוא מאוד בקיא, גם במודיעין וגם בפעולות האופרטיביות של צה"ל.
"שרים אחרים גם נוקטים עמדות, בעוד נתניהו לא באמת נוקט עמדה. יש, למשל, מושג כזה שנקרא 'הנחיית רה"מ', שזו הדירקטיבה הכי גבוהה שיכולה להיות. זו הנחיה אסטרטגית שמסדרת את כל המערכת סביבה. במלחמה הזו כמעט לא שמענו את המושג הזה".
בלילה ביבי ערני יותר מאחרים, ולא במקרה דיוני הקבינט נקבעים לערב ונמתחים עמוק לשעות שבהן הוא בשיאו, אומר אדם שעובד לצידו. "לקציני הצבא יש לו"ז שמתחיל למחרת מוקדם, והם לא אוהבים להיתקע בקבינט עד שתיים בלילה"
לדברי אחד מיועציו הקרובים של נתניהו לשעבר, השתיקה היא פשוט שיטת העבודה של נתניהו. "בנושאים הביטחוניים נתניהו רוצה לשמוע הרבה דעות, ולכן הם מתארכים. זה נכון שנתניהו ממעט לדבר בדיונים הללו. יש לו תהליך של עיכול ועיבוד, והוא לא ממהר לקבל החלטה. הוא שומע, יוצא מהחדר, ואז לעיתים קרובות מכנס צוות חשיבה קטן ומגבש עמדה מוצקה שאיתה הוא מתקדם.
"הרבה פעמים הוא מסיים דיון במילים 'נדבר על זה מחר', כי הוא רוצה את הזמן הזה לעכל. למי שגדל במערכת היררכית כמו הצבא, הגישה הזו מוזרה - בצבא יש דיון, ובסוף המפקד 'מסכם' וחותך. אצל נתניהו הרבה פעמים אין 'סיכום', ולכן יש מי שרואה בזה דחיינות".
לא כולם משתכנעים מההסבר הזה. "כשאתה מבקש לעשות במשך תקופה ארוכה דיון בקביעת היעדים האסטרטגיים של המלחמה, ודוחים אותך, ולא עושים דיון, ואז קובעים דיון לשבוע הבא ומבטלים ברגע האחרון - זה לא רציני", אומר גורם שישב בדיוני הקבינט. "וכשכבר קורה דיון כזה, מנהלים אותו בצורה לא רצינית ולא רלוונטית, ואז הדיון נגמר בלי שום החלטה, ואומרים נקבע דיון המשך, וכו' וכו'. זו סחבת, שהיא טובה כשאתה לא רוצה לקבל החלטה".
לא משחק בלהיות נחמד
כל המרואיינים לכתבה, ובהם גם כאלה הקרובים לנתניהו, מספרים שבמהלך המלחמה הוא מיעט לחשוף רגשות או להצהיר מהי האג'נדה שלו במגוון רחב של תחומים. "נתניהו תמיד שומר את הקלפים קרוב לחזה", אומר אחד מהם.
אחד המקרים הבודדים שבו נתניהו נחשף ללא פילטרים היה בראשית אפריל, כשסרטון מחזרה גנרלית שערך לפני מסיבת עיתונאים דלף לתקשורת. נתניהו נראה שם מרושל, שלא כהרגלו. הוא גם היה קצר רוח ותקיף מאוד כלפי עובדיו. זה אולי הסרטון האנושי ביותר של נתניהו אי־פעם, בוודאי מאז תחילת המלחמה. "זה נתניהו הטבעי", אומר אדם שעבד לצידו בעבר. "זה הבן אדם - ככה הוא עובד, וזה בסדר גמור. נכון שהוא תקיף, אבל הוא לא בא לחזרה הגנרלית הזאת כדי לשחק בלהיות נחמד אלא כדי להעביר מסר מאוד חשוב לאזרחים, לאויבים ולבעלי בריתנו בעולם.
"הוא מבין את גודל האירוע ויודע מה זו מצלמה יותר טוב מכל נבחר ציבור אחר בישראל, ולכן הוא נערך למסיבת העיתונאים, כל מסיבת עיתונאים, ברצינות. לפעמים אפילו במשך ארבע שעות". גם לפי יומנו של נתניהו, הוא משקיע זמן לא מבוטל בהכנות ובהתארגנויות לקראת הופעותיו בציבור ובתקשורת.
אדם אחר שנחשף לפן האנושי של נתניהו הוא אמיר אביבי מ"הביטחוניסטים". "לפני הכניסה הראשונה לעזה, כשכל הכוחות כבר היו מרוכזים בשטח ומוכנים לפקודה, יצא לנו להיפגש", מספר אביבי. "הרגשתי שבשלב הזה נתניהו זקוק לחיזוק, וניסינו להפיח בו רוח.
"במהלך הפגישה אמרתי לו: 'אני בטוח שאתה מרגיש תחושה נוראית, אבל אל תסתכל על זה ככה. אמנם יש פה משבר, אבל גם קיבלת זכות להוביל את עם ישראל במלחמת קוממיות שתעצב את הדורות הבאים. אתה יכול לקחת את המשבר הזה ולהוביל אותנו לניצחון היסטורי'.
"בסוף הפגישה כולנו קמים, ואני קולט את צחי הנגבי בצד. הלכתי אליו כי רציתי להחליף איתו כמה מילים. פתאום אני מרגיש מישהו דופק לי עם האצבע על הגב. אני מסתובב ורואה את נתניהו. הוא חיבק אותי חזק־חזק ואמר לי 'תודה'".
itayilnai@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו