גם במבט של שנה וחמישה חודשים לטבח הנורא, אין ספק כי בסיס נחל עוז הוא אחת מנקודות הכשל הגדולות ביותר של צה"ל. תוצאות הקרב על המחנה מחרידות: 53 חיילים וחיילות, קצינים וקצינות, נפלו בקרב. 10 חיילות וחיילים נוספים נחטפו לשטח הרצועה, מהם שבע תצפיתניות. וזאת מתוך סדר כוחות של 162 חיילות וחיילים שהיו במחנה באותו הבוקר, מהם 90 אוחזי נשק, אך רק 81 מהם לוחמים.
בשל העובדה שמדובר במחנה צבאי, מדובר בתחקיר המצולם ביותר – הן על-ידי מצלמות בתוך הבסיס ועל כלי הרק"ם, והן על-ידי מצלמות שהביאו עימם המחבלים. ואם ברחבי העוטף תמונת המצב לא הייתה ברורה לאוגדה, לפיקוד ולמטה הכללי, הרי שהמצב החמור בנחל עוז היה ידוע לכולם, כבר מראשית האירוע, נוכח הדיווחים הסדורים שהגיעו ממנו. זו גם אחת הסיבות לכך שזהו גם המקום עם הכי הרבה תקיפות מהאוויר באותו בוקר קשה.
כשל מערכתי במוכנות צה"ל כולו
תוצאות הקרב הקשה במחנה נחל עוז מבטאות את הכשל המערכתי במוכנות צה"ל כולו והמחנה בפרט להתקפה קרקעית רחבה תחת ירי רקטי. זו לא הקונספציה, אומרים מתחקרי הקרב, אלא העקרונות הבסיסיים ביותר של צה"ל, שלא באו לידי ביטוי באותו הבוקר, ובמשך תקופה ארוכה קודם לכן.
בניתוח בדיעבד של תכניות חמאס לפשיטה לישראל, ניתן לומר בבירור כי חמאס סימן לעצמו את בסיס נחל עוז כאחד המוצבים המשמעותיים במסגרת תכניתו האופרטיבית. במשך שנים אסף חמאס מודיעין על הבסיס, בעיקר באמצעות תצפיות לעבר הבסיס (סג'עייה שולטת בתצפית על המחנה), רחפנים ובאמצעות איסוף מתוך המחנה שהיה נגיש לו דרך הרשתות החברתיות ופרסומים של צה"ל בתקשורת.
במסמכים שנתפסו על מחבלים נמצאו שרטוטים מדויקים של הבסיס, לרבות מיקומי המיגוניות, הגנרטורים והמצלמות. הם ידעו בדיוק מי נמצא באיזה חדר, מי ישן היכן, איפה החמ"ל, באיזה כלי נשק מצויידים הלוחמים, ועוד. בהכנות המדוקדקות, ניתח חמאס את צירי ההגעה למחנה, את עבירותם, הגידולים החקלאיים שבהם, הפרצות בגדר הבסיס ועוד.
בצבא מציינים כי חמאס נערך לפשיטה, שינה את התכניות בהתאם למודיעין שאסף, ונערך בצורה מדוייקת, לא רחוק מהאופן שבו יחידה מיוחדת נערכת לפשיטה. בין היתר, נתפסו אצל המחבלים מפות מפורטות עם תכנית השתלטות על כל אחד מחלקי הבסיס, והוראות לכל מחבל היכן הוא צריך להיות, על איזה כלי רכב, ובאיזה אמל"ח הוא צריך להיות מצויד. התכנון היה להתקיף באופן רחב, בעיתוי בו הסד"כ נמוך (שבת וחג), תוך מאמץ הונאה, פריצה מהירה והפעלת אש מאסיבית. למעשה, ארגון הטרור אומר לעצמו – אם תוך רבע שעה יגיע למחנה, יכריע.
כבר ביום שישי, ה-6 באוקטובר בסביבות השעה 18:00, תודרכו מפקדי המחלקות הפושטות בחמאס. בין השעה 21:00 ל-00:00 תודרכו הפעילים הזוטרים, ובין 20:00 ל-22:00 תודרכו מפקדי החוליות.
צה"ל, מבחינתו, היה שרוי בקונספציה עמוקה וארוכת שנים. במשך תקופה ארוכה, הכוחות שהוצבו במחנה לא תרגלו התקפה על המחנה, ולא היה גם תיק הגנה על המחנה מפני פשיטה בפקודות, למרות שהמחנה נמצא 850 מטרים בלבד מהגדר. בתחקיר נמצא כי עם כניסת גדוד 13 לתעסוקה מבצעית בגזרה, נעשה תהליך רציני ואיכותי, בהתאם למה שהוגדר לו.
אחת מהדפ"אות הסבירות שאליהן היו צריכים הכוחות להיערך היא שתי פשיטות המבוצעות על-ידי שתי פלוגות נוחבה שונות, למרחב גדודים שונה של כוחותינו בריכוז מאמץ חטיבתי, לעבר מוצב או יישוב. המטרה, כך על פי הדפ"א, לחטוף ולעשות מסע הרג. כן היו הכוחות צריכים להיערך לשתי פשיטות למרחב המכשול, או פשיטה חוצת גדר לעבר מוצב או יישוב. הדפ"א המסוכנת (הפחות סבירה) הייתה ריכוז מאמץ של שתי חטיבות ברצועה, עם ביצוע פשיטה של שלוש פלוגות נוחבה מגדודים שונים בדירוג אך בזמנים צמודים.
בבוקר ה-7 באוקטובר נמצא את מחנה נחל עוז בשגרה מלאה, ללא שום התרעה או דיווחים חריגים, עם סדר כוחות מרודד בהתאם לפקודות ולהנחיות לשבת ולחג. על השמירה הופקד שומר בש"ג, חייל מנהלה ששמר על הנשקייה, בלונאי, וחייל נוסף שהאזין ברק"ם. בתוך הבסיס שהו כוחות מגדוד 13 של חטיבת גולני, שהוגדר צוות קרב גדודי נחל עוז, שני צוותי טנקים מחטיבה 7, מחלקת איסוף מגדוד 414, וכוחות נוספים.
לאחר השעה 04:00 התקבלה בגדר המערכת אינדיקציה בגדר המערכת ובעקבותיה ניתנה הנחייה האוסרת על ירידה לציר הסמוך. לאחר מספר דקות האירוע הסתיים, ובדיעבד ההערכה היא שאין לו קשר למתקפה.
בשעה 5:30 בבוקר התבצעה הערכת מצב בוקר בראשות סמג"ד 13, שהיה מפקד הגזרה באותה בוקר, ובמקביל, התבצעה "כוננות עם שחר" מסוימת (לא כל החיילים ערים בכל העמדות), בהתאם לפקודות. באותו שלב יצא חפ"ק מ"פ ממחנה נחל עוז עם שני רכבי סיור, במקביל לכוח כוננות של טנק ונגמ"ש ששהה במרחב "חץ שחור" הסמוך.
צה"ל חילק את מתקפת חמאס על מחנה נחל עוז לארבעה שלבים עיקריים בהתאם לציר הזמן, כאשר רבע השעה הראשונה הייתה המכרעת.
השלב הראשון: חדירת האויב והלחימה במחנה
השלב הראשון, בין השעות 6:29 ל-8:20, מוגדר כשלב "חדירת האויב והלחימה במחנה". בשעה 6:29 החל מטח גדול מאוד לעבר המחנה, התצפיתניות במחנה דיווחו על התקרבות אויב לגדר. החיילים פעלו בהתאם למה שהכירו, כלומר, ריצה למיגוניות, שכן לא היה להם נוהל אחר במקרה של ירי לעבר הבסיס.
התצפיתניות, מצידן, פעלו בהתאם לנהלים ורצו לעמדות כדי לזהות אם יש פשיטה. שתיים מהן מזהות מחבלים מתקרבים לגדר, ובשעה 6:31 דיווח מפקד הגזרה ברשת הקשר על זיהוי חדירות מחבלים לישראל בנקודות שונות בגבול, והכריז על "אירוע מורכב" של 'גשם סגול' (ירי תמ"ס) ופרשים טורקיים בכל הגזרה. בשעה 6:33 מזהה תצפיתנית פיצוץ ראשון בגדר הראשונה, המ"פ, רס"ן שילה הר אבן ז"ל, מכריז גם הוא על אירוע מורכב ודאי.
בתום שיחה בין סמג"ד 13 לבין מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה, יוצא הסמג"ד מהמחנה לעבר הציר כדי למנוע חדירה ליישובים. במקביל, המפקדים במיגונית חילקו את הכוחות הלוחמים לקראת יציאה לעיבוי עמדות. רס"ן הר אבן, שהיה בסיור שולח את הטנק במקום לעמדה, עם נמ"ר מאחוריו, כדי לזהות אויב חודר ולהשמידו. במקביל, שני לוחמי גולני רצים לתגבר את חברם במחנה, ושלושת הלוחמים הללו לחמו בעוז והיו העמדה האחרונה שהוכרעה במחנה.
בשעה 6:37 יצאו שניים מהגששים מהמחנה (במילים אחרות, בורחים ממנו), ואילו הגשש השלישי, גיבור נוסף בסיפור, רס"ב איברהים חרובה, החליט להישאר. באותה העת, מזהות התצפיתניות את הפיצוץ בגדר השנייה, שהייתה המכשול האחרון בין עזה לבין המחנה. שתי דקות לאחר מכן, מגיעים כבר עשרות מחבלים לפרצה המרוחקת כ-850 מטרים בלבד ממחנה נחל עוז.
בשעה 6:45 רוב הלוחמים שנכחו במחנה כבר רצו לעמדות במטרה להיערך להתקפה, פרט לכוח התגבור שהגיע אל הש"ג כמה דקות קודם לכן. בשעה זו, רבע שעה לאחר תחילת המתקפה, החלו הטנקים בתנועה (בהתאם לכוננות שהוגדרה להם). אלא שבאותו שלב, כרבע שעה לאחר תחילת המתקפה, עיקר המחבלים של הגל הראשון, כ-65 במספר, כבר הגיעו למחנה.
בתחקיר מציינים כי נוכח התרחיש הכל-כך קשה, היה פער תודעתי בין מה שהכינו אליו את החיילים, לבין מה שפגשו במציאות. ולכן, גם תחת מתקפה כבדה, בשלב זה אחד החיילים שאל אם יש לו אישור להפעיל נפיץ.
בשעה 6:55, במהלך הקרב מול הכוח העיקרי של המחבלים, נפצע סמג"ד 13, מפקד הגזרה. לוחמיו מנסים לטפל בו ולזמן מה מפסיקים את הלחימה. בשעה 7:04 כל הלוחמים שתגברו בעמדות עשו את דרכם לכיוון המיגוניות, עקב ירי מסיבי של המחבלים לעבר העמדות. דקה לאחר מכן, ב-7:05, חדרו המחבלים הראשונים אל המחנה, ובמקביל, אחד ממפקדי המחלקות הגיע לחמ"ל ועדכן שמחבלים רבים חדרו למחנה, תוך שהוא פוקד על כל מי שנושא נשק לצאת ולהילחם מולם.
בשעה 07:00, חמש דקות לאחר הפגיעה בסמג"ד, מח"ט צפונית עולה בקשר מול המ"פ הר-אבן, ואומר לו לתפוס פיקוד, ותפקידו למנוע חטיפה. המשמעות היא שהמח"ט ידע בתוך זמן קצר על מצבו של הסמג"ד, ובעצם, היה בתמונת המצב של הקרב. בדקות שלאחר מכן, מנסה המ"פ לבנות תמונת מצב על המתרחש בגזרה עם מ"מ התצפיות, שיר אילת.
במקביל, המחבלים ממשיכים לחדור למחנה, ובין היתר משתמשים בחורים שבתחתית הבטונדות המקיפות את גדר המחנה כחרכי ירי, שבאמצעותם מנסים לצלוף בכל החיילים שהם מזהים בתוך המחנה. ב-7:09 הבנות שבחמ"ל עושות נוהל נטישת עמדה, כיוון שהן מבינות שמחבלים כבר בכניסה לחמ"ל.
בסביבות 7:15 נכנס לתמונה מג"ד 13, סא"ל תומר גרינברג, המגיע מהבית, ולאחר שלא מצליח ליצור קשר עם רס"ן הר אבן, נותן את הפיקוד למ"פ המסייעת.
לפי ממצאי התחקיר, הלוחמים בש"ג של המחנה נלחמו זמן רב מול כוח מחבלים גדול מהם, ואף הרגו מספר מחבלים. הקרב הסתיים בשעה 7:30 בערך, כאשר המחבלים הכריעו את הש"ג, והרגו את שלושתם. מרגע זה, חדרו למחנה מחבלים נוספים דרך עמדה זו.
שני המ"פים משוחחים ביניהם, ומתאמים חבירה בשער הכניסה במטרה להשיג שליטה מחודשת במחנה נחל עוז: "אני ואתה מול כל העולם עכשיו"
במקביל להתרחשויות במחנה, רס"ן הר אבן מנסה לייצב את המצב בחץ שחור, פוקד על הטנק שאיתו לעלות לחץ שחור ולפגוע במחבלים המנסים לחדור. בשעה 7:40 הכוח בפיקוד רס"ן הר אבן מגיע מהלחימה בחץ שחור לתוך המחנה ונכנס ללחימה. הר-אבן נפצע ומאבד את ידו, אך ממשיך להילחם, וקולו ברשת הקשר נשמע בקור רוח.
בשעה 7:43 מגיע כטמ"מ תקיפה ראשון של חיל האוויר, וכיוון שלא מצליח ליצור קשר עם אף אחד שיכווין אותו, יורה לעבר מגרש גדור הרגל.
בשעה 7:46 הצליחו המחבלים להכריע את מיגונית הבנות. עשר דקות לאחר מכן, שני המ"פים משוחחים ביניהם, מתאמים חבירה בשער הכניסה במטרה להשיג שליטה מחודשת במחנה נחל עוז. "אני ואתה מול כל העולם עכשיו", אומר בשיחה מ"פ המסייעת לרס"ן הר אבן. למרות שהוא פצוע ולמעשה בלי יד, מכריז רס"ן הר אבן כי הוא מפקד הגזרה, ויוצא להתקפה על המחנה. במקביל, מפקד פלוגת המסייעת יצא לכיוון כפר עזה עקב דיווח על חדירת מחבלים לקיבוץ, ורס"ן הר אבן יוצא להתקפה על המחנה עם שני צוותי טנקים, נמ"ר וכוח לוחמים מהפלוגה. כל הכוח של רס"ן הר אבן, פרט לקשר, נפגעו ונהרגו במארב קטלני של כוח מחבלים בכניסה למחנה.
בינתיים, במיגונית הבנות היו 31 חיילות, 6 מהן חמושות, אחת מהן לא הייתה בקיאה בשימוש בנשק. כשהמחבל הראשון נכנס, הן פגעו במחבל, ואז המחבלים זרקו שלושה רימונים פנימה. הבנות מצליחות להדוף שניים מהרימונים. 14 מהחיילות מצליחות להימלט מהפתח הצפוני של המיגונית. כשהמחבלים מצליחים להכנס, יש במקום קצינה אחת חמושה. היא נאבקת במחבל שמנסה לקחת לה את הנשק, והוא יורה בה למוות. בשלב זה כפתו המחבלים את הבנות, ויצאו לחפש את שאר הבנות שנמלטו.
בשעה 8:40 בוצעו שתי תקיפות כלי טיס ליד מגורי התצפיתניות. מהתחקיר עולה כי תקיפות אלה הבריחו את המחבלים, ובכך ניצלו חייהן של 11 חיילות.
השלב השני: המשך הקרבות במחנה, 8:20-12:00
בשלב זה, המשיכו הכוחות להילחם במחבלים, חלקם נפצעו ונהרגו. בשעה 8:53 טנק של כוח שריון שהמשיך להילחם במחנה נפגע משני טילי נ"ט והושבת. במקביל, בוצע סיוע אש במחנה ובסביבתו. הטנק השני, חבר לנמ"ר ולקח אותו לחלק המערבי של המחנה, כדי למנוע חטיפה.
המחבלים צעקו לכוח שבחמ"ל להיכנע, וחרובה מצידו מודיע להם שלא ייכנעו. הוא מתקשר למשפחתו ונעמד מול התצפיתניות: "הכבוד הכי גדול שלי זה למות למענכן ולמען המדינה"
בסביבות השעה 09:00 זיהה הטנק את הגל השני של המחבלים שניסה להגיע. לאחר הכוונת מסק"ר לעבר המחבלים, הצוות הסתער על המחבלים בשטח פתוח. בשעה 9:02 הטנק הגיע לפינה הצפון מערבית מחוץ למחנה, נפגע מטיל נ"ט והושבת. מאוחר יותר, נפגע הטנק מטיל נוסף שהוביל לפציעת צוות הטנק. בסביבות השעה 10:00 הגיע הגל השלישי של המחבלים, וחטף את צוות הטנק. הנמ"ר, שבו יש רק 3 לוחמים (לאחר שהלוחמים שהיו בו נפגעו קודם לכן לאחר שיצאו ממנו להילחם) ניתק מגע, ובהמשך הגיע לכפר עזה ונלחם שם.
בשלב זה של הלחימה לא היו כוחות שניהלו לחימה מחוץ למיגונית בתוך המחנה. הכוחות התבצרו במיגוניות וניהלו את הלחימה מתוכן. על פי החומרים והעדויות שנאספו על ידי צוות התחקור, החטיפות ממחנה נחל עוז החלו להתבצע סמוך לשעה 10:00. בשעה 10:20 לערך נחטפו שבע התצפיתניות מהמיגונית לרצועת עזה.
בכל אותה העת ניסו המחבלים לפרוץ לחמ"ל ונתקלו בהתנגדות עיקשת של כוח לוחם המונה שני מפקדי מחלקות, לוחם בחטיבת גולני, והגשש חרובה. בשלב זה, כל קציני המטה והתצפיתניות שהו בחדר האחורי. מי שלקח פיקוד על החמ"ל הוא חרובה. המחבלים צעקו לכוח שבחמ"ל להיכנע, וחרובה מצידו מודיע להם שלא ייכנעו. הוא מתקשר למשפחתו, נעמד מול התצפיתניות ואומר להן שיהיה זה הכבוד הכי גדול שלו למות למענן ולמען המדינה.
כלי טיס מהאוויר ניסו לרכז מאמץ כדי למנוע שריפה בחמ"ל, אך ללא הועיל. בשיחה שמקיים עם מח"ט צפונית, הוא נשמע נחנק, ואומר למח"ט שהמחבלים זרקו משהו פנימה. בשלב זה מתלקחת שריפה בחמ"ל. המקום הופך אפוף עשן, חלק מהשוהים בו, חמישה קצינים, חייל ותצפיתנית אחת, מצליחים לגשש את דרכם החוצה. שישה מהם דרך חלון שירותים ואחד דרך חלון אחר. כל שאר השוהים נספו. בדיעבד, אומרים המתחקרים, קשה לשפוט את התנהלות האנשים שניסו להציל עצמם והלכו לעבר האור, אך בצה"ל, מפקד צריך לצאת אחרי חייל, לוחמת אחרי חיילת, וכל אלה, אחרי אזרחים. בסך הכל, נספו בחמ"ל 15 חיילים, חיילות, מפקדים ומפקדות.
למרות האיום הברור - לא בוצעו התאמות נגד פשיטה
המסקנות העיקריות מהתחקיר עוסקות בהפתעה, ובכך שהמחנה לא תפקד כמוצב ולא הוכשר להתגוננות, כושר לחימה ושהייה במחנה. המחנה לא תוכנן נגד התקפה קרקעית והמרחבים המוגנים בו נתנו מענה עבור ירי תלול מסלול בלבד (תמ"ס), ולא חדירת מחבלים.
למרות שהחמ"ל היה מוגדר יעד הגנה, והוא הקרוב והמאוים ביותר בגבול, המיגון שלו הוגדר עבור ירי תמ"ס בלבד, ולא בוצעו התאמות נגד פשיטה. כמו כן, הגדרת מצב הכוננות לא תאם, בזמן ובמרחב, לאיום שיכול להגיע למחנה בפשיטה קרקעית רכובה, כפי שנותחה על ידי החטיבה. כמו כן, לא הייתה קיימת תכנית הגנה על הכוחות שאינם לוחמים, כמו התצפיתניות, ולא תורגלה אפשרות של התקפה על המחנה כפי שנותחה בתרחיש הייחוס החטיבתי. הפערים הללו, קבע התחקיר, הביאו לפגיעה קשה בכוחות שאינם לוחמים וביכולת של הכוחות הלוחמים להגן על המחנה.
עוד עלה כי מתקפת הפתע הובילה לכך שתוך זמן קצר חלק מהמפקדים בשטח נהרגו, והכוחות התנהלו באופן לא מאורגן ללא פקודות סדורות. צוות התחקור ציין לחיוב את החלטות המפקדים לשלוח את כוחותיהם להילחם בקיבוצים הסמוכים ולהגן על התושבים על פני הלחימה במחנה. כן צוין לחיוב תפקודן של התצפיתניות ומפקדת מחלקת האיסוף שהמשיכו להעביר דיווחים מבצעיים לכוחות בקור רוח על עף האויב הרב במחנה. הצוות המליץ על הענקת צל"שים לשורה של חיילים, חיילות, קצינים וקצינות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו