רפי סיטון הוא מגנט אנושי. משהו בטון הדיבור הסמכותי והאדיב שלו, בחיוך הקורן שעל פניו, באנרגיות שהוא משחרר סביבו, שואב אליו בני אדם. לא פלא שעם כריזמה אישית שכזאת, הוא היה בעברו רב־מרגלים ומפעיל סוכנים באמ"ן, בשב"כ ובמוסד.
תכף בן 90, ועדיין מתייצב בכל בוקר בחדר הכושר. מאיה המטפלת מסייעת לו לעבור בין המכשירים, ופטריק המאמן מתאים את המשקולות לכוחותיו של ותיק המתעמלים. למרות שהוא מזיע ממאמץ, רפי לא מוותר ועובד במרץ. קשה להאמין שרק לפני שנה מעד ועבר ניתוח מורכב להחלפת מפרק הירך.
מחדר הכושר הוא עובר לרבע שעה של רגיעה בג'קוזי, ומשם במונית לביתו שבמודיעין. הבית, המשקיף על נוף יפהפה, מרוהט בטוב טעם שמשלב חדש וישן בניחוח ים־תיכוני. אחרי ארוחת בריאות של שלושה בורקס גבינה, הוא משרטט בשפתו הציורית את נקודת ההתחלה.
הוא נולד בעיר חלב שבסוריה, למד בתלמוד התורה המקומי ובהמשך בבית הספר אליאנס, שבו רכש את הצרפתית המשובחת שבפיו. ב־1949, בגיל 17 וחצי, נדרש ביחד עם עוד קבוצת נערים יהודים לבדיקה רפואית לקראת גיוס לצבא הסורי. "מנהיגות העדה החליטה שלא יקום ולא יהיה, והבריחה את כולנו ללבנון", הוא מספר.
הוא שהה כמה חודשים בבית דודיו בביירות, תוך שהוא מחפש דרכים יצירתיות לעלות ארצה. כך בעצם, בטרם מלאו לו ח"י שנים, גייס את הסוכן הראשון שלו. היה זה דייג נוצרי בעל סירה שהסכים להבריחו ארצה תמורת תשלום. רפי דיווח לנציגי הקהילה היהודית בביירות על נתיב ההברחה שמצא, ובעל הסירה שוכנע לגייס סירות ושייטים נוספים.
מגישה: יפעת ארליך // צילום: משה בן שמחון
בספטמבר 1949, ערב ראש השנה, יצאה קבוצה של 168 יהודים בסירות מחוף ביירות לישראל. "אחרי הפלגת מלאת סכנות, שבה עברנו דברים איומים, הגענו סוף־סוף לחוף סמוך לנחל אכזיב, ומשם לקחו אותנו באוטובוסים לשער העלייה בחיפה".
קו ההברחה הימי, שנפרץ ביוזמת רפי, המשיך להתקיים עוד כמה חודשים ובאמצעותו עברו מאות יהודים מחופי לבנון לחופי ישראל.
אחרי כמה חודשים בשער העלייה הגיע צו הגיוס המיוחל לצה"ל, ורפי הצעיר, שקלט בזריזות את העברית, שובץ לנח"ל. בתום שנה שבה בלט במסירותו הועבר לירושלים, ליחידה 10 של חיל המודיעין - לימים יחידת 504. הוא עבר קורס קציני חי"ר ומודיעין, הפך לקצין המבצעים ובהמשך לסגן מפקד היחידה, ושימש אחראי על הפעלתם של סוכני השטח במרחב ובמדינות ערב.
הוא נישא לרינה ז"ל, מרפאה בעיסוק במקצועה, ונולדו להם שלושה בנים: אבי, עופר ואהוד.
במהלך השנים הושאל רפי כמה פעמים מצה"ל לתפקידים שונים בשב"כ ובמוסד. הפנייה הראשונה של המוסד היתה ב־1961. "אמרו לי שזקוקים למישהו עם תכונות כמו שלי. דיברתי ערבית טובה מאוד, צרפתית ועברית. הגעתי לפגישה והסבירו לי מה התפקיד ומהי ארץ היעד".
את שם ארץ היעד הצנזורה אוסרת לפרסם גם היום, למרות שחלפו כבר 60 שנה. באותה שנה בדיוק נשלח המרגל אלי כהן לארגנטינה, ומשם לדמשק. רפי נשלח לארץ אויב אחרת, והצליח להיחלץ משם יממה אחרי שהבין שזהותו הישראלית נחשפה.
"כשיצאתי לארץ היעד, בננו הבכור היה בן חצי שנה. רינה, עליה השלום, לא ידעה לאן אני הולך. אמרתי לה שאני יוצא לצפון אירופה, שצריכים אותי שם למבצע מאוד־מאוד חשאי. הסברתי שהקשר היחיד בינינו יוכל להיות רק באמצעות מכתבים. הכנתי כמה מכתבים מראש, והיו שולחים אותם מקופנהגן, דנמרק, לאשתי בירושלים, בכל פעם בתאריך אחר".
כשאני שואלת איך נפרדים מילד ומרעיה, רפי לא חושף רגשות, רק אומר שמי שעובד בתחום הזה צריך שיהיו לו כוחות נפשיים מיוחדים.
אל ארץ היעד הוא נשלח במטרה להחליף בתפקיד שני שליחי מוסד ישראלים שבנו בה תשתית של סוכנים ומקורות בכירים. השניים עזבו את ארץ היעד בטרם הגיע אליה רפי, והשאירו סימנים מוסכמים מראש ליצירת הקשר הראשוני בין רפי למקורות שכבר גייסו.
רפי, שנכנס לאותה ארץ עם דרכון מזויף והציג עצמו כעיתונאי, מצא את עצמו לבד לגמרי בארץ אויב. רק אחת לשבועיים היה מגיע האחראי עליו במוסד מארץ שכנה. הוא קיבל פקודה להתרחק מהשכונות היהודיות - וכך עשה. אבל באחד מלילות שבת, באמצע סיור ברובע מוסלמי, נרעד למשמע קולות תפילה מוכרים.
"לא ידעתי שבלב הרובע המוסלמי שוכן בית כנסת. ליבי משך אותי להצטרף לתפילה, אך התפקיד חייב אותי להסתלק משם מהר ככל האפשר, כשבראשי ממשיך להתנגן המזמור של ליל שבת ודמעות געגועים צורבות את עיניי", מתאר רפי את הרגע המרגש בספר החדש שכתב, השישי במספר - "לוחם הסוד והסתר" (הוצאת ספרי ניב).
• • •
בתוך זמן קצר הצליח ליצור קשר עם כל המקורות והסוכנים, ושגרת חייו נמלאה בנסיעות ארוכות ובמפגשי איסוף מידע. "אחד המקורות שהצלחתי ליצור איתו קשר היה בכיר מאוד. שיחקתי איתו את המשחק, דיברתי איתו רק ערבית, והוא דיבר ערבית אחרת, וכך נמשך ה'רומן' בינינו כמעט חצי שנה. פתאום, באחד הלילות שאין בהם ירח, כמו שאומרים בערבית, הוא יצא מהרכב ופתאום הסתובב ואמר לי: 'אלה שהיו כאן לפניך נהגו לכתוב בעברית'".
רפי ההמום שאל את המקור היכן ראה עברית, וזה סיפר לו ששני השליחים הקודמים היו מתחקרים אותו כך שאחד מהם ישב לצידו מלפנים, ואילו האחר כתב מאחור. פעם הוא הציץ אחורה וזיהה אותיות עבריות. "אמרתי לו שהוא טועה טעות חמורה, כי הערבית והעברית נכתבות באותו כיוון, והמשכתי בכיסוי של הערבית שלי. נפרדתי ממנו כרגיל, וקבענו מועד לפגישה הבאה".
כשנותר לבד בשעת לילה מאוחרת ניסה לעכל את ששמע. "לא היה פשוט לנהוג משם 300 קילומטרים בחשכה בדרכים לא דרכים. חשבתי שהשמיים ייפלו עלי. הבנתי שהזהות שלי נחשפה, וכבר חצי שנה שהאיש הזה משחק את המשחק מולי. למה הוא שתק חצי שנה?"
ביום למחרת היתה מתוכננת פגישה שגרתית בין רפי לאחראי עליו. "סיפרתי לו שזהותי נחשפה שלא באשמתי. האחראי לא דיבר מילה במשך חצי שעה, ורק שקל ושקל מה נכון לעשות. בסוף הוא אמר לי, 'אתה עוזב הכל ויוצא מפה מחר בבוקר'. כך עשיתי, ובזה סיימתי את שליחותי שם, אחרי חצי שנה. ממש ניצלתי מציפורני הגורל.
"כשחזרתי הביתה, דבר ראשון הלכתי לבית הכנסת ובירכתי הגומל. רק אחר כך סיפרתי לאשתי איפה הייתי. רינה היתה אישה מיוחדת. קרת רוח וסבלנית. מאז היא התרגלה שאני עושה עבודה מסוכנת, שאני כל הזמן בגבולות".
לכידתו של אלי כהן בסוריה ב־1965 החזירה את רפי אל המתח שחווה כמרגל בארץ אויב. "למרות שלא הכרתי את אלי באופן אישי, הרגשתי חנק נורא בגרון. הלכתי לכותל והתפללתי שייצא משם בחיים. לרוע המזל, זה לא קרה. עד היום לא הצלחתי להשתחרר מהתחושות הפנימיות הקשות שמלוות אותי מאז הוצאתו להורג".
ה"קשר" של רפי לכהן ז"ל נמשך גם שנים מאוחר יותר, ב־1982. רפי התנדב למילואים במלחמת לבנון הראשונה, ותוך כדי הלחימה התבקש לסייע בחקירת שני טייסים סורים שבויים. כיליד סוריה הוא הצליח ליצור איתם קשר מיוחד, והשניים סיפרו לו מידע חשוב על האופן שבו נחשף ונתפס האיש שלנו בדמשק. את המידע מסר רפי בהמשך לנדיה, אלמנתו של כהן.
• • •
כששב ארצה משליחותו בארץ היעד, חזר רפי לשירות צבאי ביחידת 504, הפעם כמפקד מרחב ירושלים שלה וכאחראי על האזור. הוא הפעיל עשרות סוכנים והצליח לגייס מידע מודיעיני בעל ערך רב בעיקר לקראת מלחמת ששת הימים. "ב־1966 היה חורף קשה במיוחד. באחד הלילות המושלגים היה אמור להגיע לנקודת הגבול במעלה החמישה סוכן שכונה 'הפוזל'. היינו בטוחים שבגלל השלג הכבד הוא לא יגיע, אבל להפתעתנו הוא עשה את כל הדרך הקשה במזג האוויר הסוער.
"דאגנו לו לבגדים חמים ויבשים, ובשלוש לפנות בוקר, אחרי שסיימנו את התחקור שלו, נתתי לו בונוס, בנוסף לשכר הקבוע. כשנפרדתי ממנו בנקודת הגבול הבאתי לו גרביים חמים שלי, נתתי לו עוד כסף וביקשתי שיקנה גרביים חמים גם לילדיו. 'הפוזל' מאוד התרגש מהמחווה, ונפרדנו בחיבוק אמיץ.
"הקשר הטוב שנוצר בינינו הניב פירות בהמשך. בראשית יוני 1967 הוא הופיע פתאום, למרות שלא נקבעה איתו פגישה, והביא איתו מידע קריטי. המודיעין כולו חיפש אז היכן הוצב גדוד התותחנים של המדינה הערבית. 'הפוזל' הגיע עם מידע מדויק, שהצליח להשיג מאחיין שלו ששירת במקרה באותו הגדוד. זאת היתה יוזמה אישית שלו, שמקורה בחוכמת הפעלה שנבנתה על יחסי כבוד ואכפתיות לסוכן כאדם - ולא רק כמקור".
במלחמת ששת הימים עצמה הוטלה על רפי משימה חריגה ומיוחדת: ללוות את הצנחנים בסמטאות העיר העתיקה, שאותה הכיר ככף ידו. אולם אז הוא קיבל במפתיע פקודה אחרת: מברק מראש ממשלת ישראל לוי אשכול, ומיועצו יגאל ידין, הורה לו להקים צוות מיוחד לאיתור המגילות הגנוזות.
אחרי מסע ארוך, תוך כדי הקרבות בעיר העתיקה ובבית לחם, הצליח הצוות לאתר שלוש מהמגילות, שהן למעשה חלקים ממגילת המקדש. המגילות נלקחו מסוחר העתיקות בבית לחם שהחזיק בהן, והן מוצגות כיום בהיכל הספר בירושלים.
"הרגע הזה, שבו אחרי חקירה ארוכה וסבוכה נשבר הסוחר והוציא מהמחבוא בביתו שלוש מגילות קשורות בסרט אדום, היה מצמרר. הרגשנו את משק כנפי ההיסטוריה. התחייבנו לסוחר בכתב שמדינת ישראל תשלם לו תמורת המגילות. אחר כך נודע לי שהיה ניסיון להתחמק מההתחייבות, אבל אני עמדתי על כך ודרשתי שהכסף שהובטח ישולם".
ב־1969 הושאל רפי שוב למוסד, ונשלח לשלוחה בפריז. כעבור שנה מונה לאחראי על שלוחת המוסד במדינה אירופית. "חשבתי שאהיה קרוב יותר למשפחתי שעברה לגור באירופה, אבל מטעמי זהירות, רינה ושלושת הבנים שלנו מוקמו בבריסל, בירת בלגיה, ואני עבדתי בין היתר בז'נבה. נפגשנו רק בסופי שבוע".
רפי עסק בגיוס ובהפעלה שוטפת של סוכנים ומקורות שהיו קשורים לארגוני הטרור הפלשתיניים בתקופת שיא פעילותם באירופה, או למקורבים לגורמי שלטון בארצות ערב. "באחת הטיסות מבריסל לז'נבה ישבתי ליד אישה שביקשה שנחליף בינינו עיתונים. התחלנו לשוחח, ובספונטניות המצאתי שאני סוחר מקררים עשיר מבלגיה.
"בסוף השיחה היא מסרה לי כרטיס ביקור. הצצתי בכרטיס רק בשעת ערב מאוחרת, אחרי יום עמוס בפגישות, ואז ראיתי שהיא מנהלת הקבלה באחד מבתי המלון המרכזיים בז'נבה. הבנתי שהתפקיד שלה הוא נכס עבורנו, ושכדאי לתהות על קנקנה.
"הגעתי לביקור בביתה, ושם ראיתי מנורות וצילום מהכותל. היא סיפרה שהיא יהודייה ושיש לה בת דיילת שעובדת על קווי טיסה חשובים בין ז'נבה לארצות ערב. ידעתי שבמוסד מחפשים לגייס דיילת כזאת, אז הכנתי דו"ח ארוך מייד למחרת. קיבלתי פקודה לחשוף בפני האישה את זהותי האמיתית ולנסות לגייס אותה ואת בתה.
"כשנפגשנו הנחתי על השולחן תמונה שלי בכותל, לצד רעייתי וילדיי. האישה היתה בהלם כשסיפרתי לה מי אני, והסכימה מייד לסייע. היא ובתה הדיילת עזרו למוסד רבות. ולחשוב שכל זה התחיל מפגישה מקרית במטוס".
ב־1975 שב רפי ארצה, חזר לצה"ל והתמנה ליועץ לענייני ערבים ביהודה ושומרון.
• • •
רפי שומר עד היום על קשרי חברות עם רבים מידידיו בחברה הערבית. גם אחרי עשרת הימים הקשים שעברנו לאחרונה, עם המהומות בערים המעורבות, הוא עדיין מאמין בדו־קיום. "אין לנו ברירה אחרת. מבחינתי, ערביי ישראל הם אחינו. לצערי, המהומות האחרונות נבעו גם מטעות של המשטרה, שהעמידה את המחסומים המיותרים בשער שכם, במקום לתת לערביי ירושלים תחושה שמכבדים אותם בחודש הרמדאן.
"מצד שני, יש הסתה פנימית בתוך החברה הערבית שנובעת ממתחים פוליטיים בתוכה. בשנים האחרונות ערבים ישראלים רבים הצליחו להשתלב בחברה הישראלית, באקדמיה ובתעסוקה. זאת הדרך הנכונה ביותר להעמקת הדו־קיום".
למרות האימון המעייף בחדר הכושר, רפי לא נוהג לנוח בצהריים. הוא שומר על חיוניות גם בערבים, ולעיתים אף יוצא להעביר הרצאות, כי ההוראה, לדבריו, היא חלק מרכזי בחייו.
עם פרישתו מהשירות ב־1977 הפך למורה מיתולוגי לערבית ולתורת ההסתערבות בשב"כ, במשטרה ובמשרד החוץ, ובמקביל החל להעביר הרצאות על הספרים שכתב, העוסקים בזיכרונותיו ובתובנותיו.
הקורונה שיבשה את סדרת הרצאותיו, אבל לאחרונה חזר הכוכב בן ה־90 לבמה, וריתק כ־50 איש שהתכנסו בשמונה בערב במועדון הגמלאים "מפגש" במודיעין. הוא תיאר באוזניהם את סיפוריו העסיסיים, זוכר כל פרט וכל חוויה מעבר לקווי האויב, כאילו התרחשו אתמול - ולא לפני עשורים שלמים.
yifater1@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו