ב־17 בינואר יסיים אביב כוכבי את ארבע שנות כהונתו כרמטכ"ל ויפרוש מצה"ל. ראש הממשלה ושר הביטחון יענדו דרגות רב־אלוף למחליפו, הרצי (הרצל) הלוי, שיקבל עליו את אחד התפקידים הסבוכים ביותר בישראל: הפיקוד על צבא ההגנה לישראל.
המסלול שעשה הלוי מימיו בצנחנים, דרך סיירת מטכ"ל (ושוב בצנחנים), אמ"ן ושירות בשלושת הפיקודים הכין אותו לתפקיד. הוא מגיע אליו בשל ובקי מאוד באיומים ובאתגרים שעומדים מול צה"ל ומול מדינת ישראל. אף שהיו מי שניסו לחבל בהליך מינויו ולהטיל בו דופי, הלוי נמצא בלב הקונצנזוס: אדם ומפקד נקי, שלא דבק בו רבב, ומחזיק בכל הכישורים להצליח.
את החודשיים שנותרו לו עד שייכנס ללשכת הרמטכ"ל, בקומה ה־14 של מגדל הקריה בתל אביב, ימלא הלוי בפגישות הכנה. אף שהוא מכיר את הצבא ואת הזירה היטב, הוא מבקש ללמוד, לשמוע, לפגוש גם אנשים שחושבים אחרת ממנו. יש לו גם לא מעט התלבטויות: בנוגע לסוגיות מבצעיות ומבניות, וגם בנוגע לתהליכים ולאנשים. אדם שמכיר אותו היטב אמר השבוע שלא כדאי לצפות מהלוי למהפכות ביומו הראשון בתפקיד. "בשונה מאחרים, הוא לא איש של הצהרות אלא של מעשים. הוא לא ייכנס למשרד וידבר על מה שהוא מתכוון לעשות, אלא ייכנס למשרד ופשוט יעשה את זה. ייקח כמה חודשים, אבל השינויים ייראו".
הלוי יידרש להרבה מאוד תכונות בתפקידו הבא: אסרטיביות ואגרסיביות, שכל ישר, יכולת דיפלומטית ופוליטית, תחבולנות ויכולת מו"מ, וגם לרכות ולקשיחות במקביל, כדי שיוכל לנהל בהצלחה ארגון מורכב כמו צה"ל ולהתנהל בהצלחה לא פחותה בכאוס הפוליטי הישראלי. רוב התכונות האלה קיימות אצלו, ואת האחרות הוא יידרש להצמיח או לשייף. "יש לו כל הכישורים להצליח", אומר אחד מקודמיו בתפקיד. "הוא צריך רק לא לפחד מכלום ומאף אחד, להאמין בדרכו - וללכת עם המצפן האישי שלו".
ילדות בירושלים בבית מסורתי
הרצי הלוי יחגוג בחודש הבא יומולדת 55 (הוא נולד ב־17 בדצמבר 1967, ויהיה הרמטכ"ל הראשון שנולד אחרי מלחמת ששת הימים). הוא נקרא על שם דודו הרצל שנפל במלחמת ששת הימים, וגדל בבית דתי־מסורתי. אביו, שלמה, היה בעל משרד לייעוץ ויזמות בירושלים, איש ימין, שכיהן במשך 10 שנים במועצת העיר בתקופת טדי קולק. הוא נפטר מסרטן לפני 22 שנה, בגיל 59, ומונצח ברחוב שנקרא על שמו בשכונת הר חוצבים בבירה. אמו, צילה, היא דור 15 בירושלים, נצר למשפחות פרנס ומזרחי. היא עבדה כמורה לחינוך גופני בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה וחינכה דורות של ספורטאיות מצטיינות. כיום היא מתגוררת בתל אביב, בסמיכות לבנה הבכור, אמיר, שכיהן עד לשנה שעברה כמנכ"ל משרד התיירות (הוא מונה לתפקיד בידי יריב לוין). הלוי מקפיד לבקר אותה בתדירות גבוהה, לרוב בסיום יום העבודה שלו במטכ"ל.
הלוי התגורר בשנותיו הראשונות בשיכונים של שכונת המושבה הגרמנית. כשהיה בן 4 עברה המשפחה לרחוב רמת הגולן בשכונת רמת אשכול בירושלים, שנבנתה לאחר מלחמת ששת הימים. הוא למד בבית הספר הממלכתי־דתי פרדס, ובהמשך בתיכון הימלפרב. מרכז החיים שלו ושל אחיו אמיר, שגדול ממנו בשנתיים, היה בשבט משואות של הצופים הדתיים, שבו היו גם הוריו.
הלוי נשוי לשרון. חבריהם מתארים אותם כזוג חם ומחבק, שמארח ומתארח לא מעט. יש להם ארבעה ילדים: הבכור, כליל, הוא שחיין מצטיין במשחים ארוכים ובמשחים במים פתוחים; ליה, שסיימה מכינה קדם־צבאית בעין פרת ומשרתת כיום כמש"קית באמ"ן; ושני בנים צעירים, איתי ויואב, הלומדים עדיין בבית הספר. הלוי מתואר בידי מכריו כאב מאוד מעורב, שמקפיד להגיע לפעילויות של ילדיו. כך, מצא את עצמו לא פעם "נשאר שבת" במכון וינגייט כדי להיות לצידו של בנו כליל במשחה חשוב, מבלי שייאלץ לחלל את השבת. למעשה, הוא יהיה הרמטכ"ל הדתי הראשון: הוא אמנם לא חובש כיפה (הוא מגדיר את עצמו כבעל "כיפה שקופה"), אך שומר שבת וצם בכיפור.
גם הלוי עצמו עוסק באינטנסיביות בספורט. הוא שוחה, רוכב על אופניים, ובעיקר רץ: שולח את הנהג שלו לנקודה בהמשך הדרך וחובר אליו בריצה. כל בוקר אצלו מתחיל בספורט, ולא משנה היכן בעולם הוא נמצא. גם כשביקר לפני כמה שנים בקטאר, כאלוף פיקוד הדרום (נסיעה שבה הצטרף אל ראש המוסד דאז, יוסי כהן), היה מי שראה אותו רץ לאורך החוף של דוחא, בירת הנסיכות, כשהמאבטחים מתאמצים להדביק אותו.
הוא מתגורר ביישוב כפר האורנים, הסמוך למודיעין. ביישוב הזה מתגוררים אנשי ביטחון רבים נוספים, שחלקם נמנים עם מעגל חבריו של הרמטכ"ל הבא. להלוי יש אמנם מעגל חברתי רחב - מרביתו מקרב עמיתיו לשעבר לסיירת מטכ"ל - אבל רק מעטים זוכים לאמונו המוחלט. אחד מהם הוא גבי פורטנוי, ידידו מימי היחידה ולימים ראש חטיבת ההפעלה באמ"ן, וכיום ראש מטה הסייבר הלאומי.
פורטנוי התלבט מאוד בזמנו אם לקבל עליו את תפקיד רח"ט ההפעלה. מדובר בצומת מרכזי באמ"ן, שהוקם כלקח ממלחמת לבנון השנייה במטרה לייעל את הכוונת איסוף המודיעין ואת הסינרגיה בין סוכנויות המודיעין של ישראל (אמ"ן, שב"כ ומוסד) ובעיקר את העבודה בתוך אמ"ן. ניצן אלון היה רח"ט ההפעלה הראשון, והלוי השני. כאשר הרמטכ"ל איזנקוט הציע לפורטנוי את התפקיד, הוא הגיע להתייעץ עם הלוי, שהיה אז ראש אמ"ן. לימים סיפר פורטנוי שהתרשם כיצד הלוי - חברו הקרוב ומפקדו המיועד, שרצה בו מאוד - ישב איתו במשך שעות, ופירט באוזניו באריכות לא רק את יתרונותיו של התפקיד אלא גם את חסרונותיו.
"הרצי תמיד יגיד את האמת, גם אם היא לא משרתת את האינטרס שלו", אומר חבר קרוב שלו. "הוא יפרק את התמונה לפרטי־פרטים, ואז יחבר אותה שוב לתמונה הכוללת. יש מעט מאוד אנשים שיודעים לעשות זאת כמוהו". גם איזנקוט, שהלוי כיהן כראש אמ"ן ואחר כך כאלוף פיקוד הדרום בתקופת רמטכ"לותו, אומר כי הלוי הוא אחד ממעבירי הסקירות הטובים שפגש. "האמריקנים תמיד התרשמו ממנו מאוד. מהענייניות, מהמיקוד, מהעובדה שאין אצלו בולשיט".
קצין שעבר את כל המסלול
הלוי התגייס ב־1985 לגרעין נח"ל והתנדב לצנחנים. הוא שירת בנח"ל המוצנח ועבר את המסלול הקבוע: לוחם, קורס מ"כים וקורס קצינים. הוא היה מ"מ, קמב"צ גדודי ומפקד פלוגה בגדוד 101, לפני שמונה למפקד פלוגת הנ"ט (עורב) החטיבתית. זאת היתה תקופת לבנון, והפלוגה של הלוי החזיקה קו קדמי במוצב ריחן שבגזרה המזרחית בדרום לבנון.
ב־1993, כשסיים את תפקידו כמ"פ עורב, הוא עבר לסיירת מטכ"ל, ומונה למפקד פלגת האימונים ביחידה. "מקובל ביחידה שמפל"ג אימונים מגיע מבחוץ", אומר ניצן אלון, שפיקד על היחידה לפני הלוי. "לא טוב ליחידה לגדול רק בתוך עצמה, וככה היא מקבלת עירוי דם של קצינים טובים מבחוץ, שיכולים גם לשמש לה בהמשך עתודה פיקודית". מסלול דומה עשו לפני הלוי לא מעט קצינים, ובהם בוגי יעלון וליאור כרמלי.
יובל רחמילביץ' היה סגן מפקד סיירת מטכ"ל (של דורון אביטל) כאשר הלוי הגיע ליחידה. "לא אני בחרתי בו, אבל מייד ניכר שהוא קצין איכותי", הוא מספר. "מפל"ג האימונים עובד בצמידות לסגן, כך שיצא לנו לעבוד לא מעט ביחד. בהמשך גם צירפתי אותו לפעילות מבצעית, שהיתה הראשונה שלו במסגרת היחידה".
כאשר רחמילביץ' קיבל את הפיקוד על היחידה ב־1996 מונה אלון לסגנו. הלוי יצא ללימודים. "אחרי שנה באוניברסיטה קראתי לו, וביקשתי שיפסיק את הלימודים ויבוא להיות הסגן השני שלי. עמלתי קשה כדי לשכנע אותו, אבל בסוף הוא הסכים והגיע".
בתקופה הזאת הלוי כבר הוביל מבצעים בעצמו, ובהם אחד מורכב במיוחד בגזרה הצפונית. "אלה היו שלוש שנים של פעילות מאוד אינטנסיבית, שבהן למדתי להכיר אותו מקרוב. הוא מהקצינים היותר מוכשרים שפגשתי, מהבולטים ביותר בצד המקצועי, ביכולת ההובלה שלו ובהבנה מה ואיך צריך לעשות, ומתי. אנחנו בוחנים מפקדים בדרך כלל בצד של פיקוד ומנהיגות, אבל להרצי יש גם אינטליגנציה גבוהה מאוד שמאפשרת לו לקבל את ההחלטות הנכונות בסיטואציות מורכבות ומאתגרות, שבהן אתה נדרש לרתום את כל הניסיון והאינטלקט שלך. זה מאוד בלט אצלו, בעיקר כשניתנו לו אתגרים שאיש לא עסק בהם לפניו - שזה ליבת העיסוק המבצעי של היחידה".
ב־1994 כשלה סיירת מטכ"ל במבצע לחילוצו של נחשון וקסמן. הפריצה נתקלה בקשיים לא מתוכננים ובמהלכה הרגו המחבלים את וקסמן ואת ניר פורז, מפקד צוות ביחידה. הלוי תיאר לימים את המבצע ככישלון. עם זאת, אמר שאף שבמבצעים מסוג זה סיכויי ההצלחה הם קלושים, צריך לבצעם בהינתן התנאים המתאימים כחלק מהמלחמה בטרור.
ביחידה הלוי החל לבלוט בתוך זמן קצר. "הוא התפתח באופן מאוד מרשים ומהיר בהיבט המבצעי־פיקודי", אומר אלון. "הוא היה ראש גדול, שהיה מעורב תמיד בהכל. אפשר היה להתלבט איתו על כל נושא - מוכנות הכוחות, סיכונים מבצעיים, רעיונות חדשים. המפקד תמיד מאוד בודד, בטח ביחידות כאלה, וחשוב שיהיה לו עם מי לדבר. לא פעם צירפתי את הרצי למבצעים, כדי שהוא ישמש מפקד בכיר לצד המפקד הצעיר יותר בשטח".
החלטות במצב מורט עצבים
באחד המבצעים האלה התפתחה דילמה לא צפויה סביב אחת המשימות במבצע, שהיה צורך להשלימה בסד זמנים של ביצוע. לפתע נקלע לאזור חייל זר, באופן לא מתוכנן, ונדרשה קבלת החלטות. "זאת היתה סיטואציה מורטת עצבים", מתאר אחד הגורמים שהיו שם, "מסוג המצבים שבהם החלטה לא נכונה יכולה לדפוק את כל המבצע, וגם להחלטה שלא לבצע יש השלכות. הרצי ניהל תהליך מהיר ומאוד לוגי של חשיבה, וקיבל את ההחלטה הנכונה. היה מדהים לראות את היכולת שלו להתנתק רגע מהסיטואציה ולפעול בקור רוח ובשקט, למרות המצוקה בשטח".
לאחר שאלון השלים את הפיקוד על סיירת מטכ"ל, הלוי התמודד על התפקיד. מולו התמודדו שניים שגדלו ביחידה: עודד ראור (שפיקד עליה אחריו וב־2014 נפטר במפתיע מדום לב) ויורם יפה. הלוי, האאוטסיידר, ניצח את שניהם. הוא קיבל את הפיקוד על היחידה ב־2001, ומילא את התפקיד במשך שלוש שנים. בתקופתו פתחה היחידה כמה "מעטפות פעולה" חדשות, אך גם זכתה לביקורת על כך שבניגוד ליחידות מיוחדות אחרות (ובראשן שייטת 13) לא נרתמה מספיק ללחימה בטרור במסגרת האינתיפאדה השנייה ומבצע "חומת מגן".
בסיום תפקידו ביחידה קיבל הלוי דרגת אלוף־משנה ויצא לשנת לימודים בארה"ב, שם השלים תואר שני בניהול משאבים לאומיים באוניברסיטה לביטחון לאומי בוושינגטון (את התואר הראשון שלו השלים בפילוסופיה ובמנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים). כשחזר לארץ מונה למפקד חטיבת מנשה (ג'נין), וכעבור שנתיים למפקד חטיבת הצנחנים. הוא הוביל את החטיבה במבצע עופרת יצוקה, בפעילות בצפון רצועת עזה.
מי שהחליף אותו בחטיבת הצנחנים הוא אהרון חליוה, ראש אמ"ן הנוכחי. בין השניים היה במשך שנים ארוכות דם רע, בשל העובדה שהלוי לא נמנה עם הקליקה של חובשי הכומתות האדומות. זה לא היה הסכסוך האישי היחידי במהלך הקריירה הצבאית שלו: גם עם האלוף אמיר ברעם, שהחליף אותו לפני כשבועיים כסגן רמטכ"ל ויהיה סגנו הראשון, שררו בשנים האחרונות יחסים שההגדרה "מתוחים" תיטיב עימם. ככל הידוע, ברעם גם לא היה האופציה המועדפת על הלוי לתפקיד - הוא העדיף את תמיר ידעי, שביקש להישאר בתפקידו כמפקד זרוע היבשה. כעת יהיה על הלוי ועל ברעם לעבוד במשותף, בתקופה סבוכה מבחינה ביטחונית ופוליטית.
מחלוקת אישית משמעותית נוספת היתה להלוי כשכיהן כראש אמ"ן עם מי שהיה ראש חטיבת המחקר, אלי בן־מאיר. "זה התחיל מוויכוחים מקצועיים ביניהם, מהסוג שקיים כמעט בין כל ראש אמ"ן לרח"ט מחקר, אבל גלש מהר מאוד לפסים אישיים", אומר גורם בכיר שהיה אז בסוד העניינים. "אף אחד מהם לא היה צדיק בסיפור הזה. הלוי לא ראה דרך אחרת פרט לשלו, ובן־מאיר סירב לקבל את מרות המפקד שלו". בסופו של דבר, נדרש הרמטכ"ל איזנקוט להכריע במחלוקת המקצועית ביניהם, והחליט לצדד בהלוי. בן־מאיר נקט צעד חסר תקדים - והתפטר. לימים סיפר איזנקוט שקיבל את ההחלטה הנכונה. לדבריו, הלוי התחיל את התפקיד עם לא מעט גיצים, אבל התבגר בתוכו והפך לראש אמ"ן מעולה.
"הרצי לא נהנה לריב, אבל גם לא מפחד לריב", אומר ידיד קרוב שלו, ששירת לצידו בעבר בתפקידים בכירים. "כשהוא מאמין במשהו, הוא הולך איתו עד הסוף. אין ספק שהוא אמיץ מאוד בשדה הקרב, אבל מי שעבד איתו יודע שהוא גם אמיץ מאוד בלומר את דעתו ביושר לממונים עליו, גם אם היא מנוגדת לדעתם. הוא אדם נוקשה בתפיסות שלו, שבטוח מאוד בצדקת דרכו. זה יצר לא מעט מחלוקות בעבר, ואני חושש שזה ייצר לו לא מעט מחלוקות גם בעתיד, בטח בממשלה שחלקים בה צפויים להיות מאוד לעומתיים לצה"ל וגם לו אישית".
היכרות ארוכה עם בני גנץ
עוד לפני שהגיע לאמ"ן כיהן הלוי כרח"ט ההפעלה, ואחר כך כמפקד אוגדה 91 שאחראית לגבול עם לבנון. לקראת סיום תפקידו באוגדה, בנובמבר 2013, פרסם ה"ניו יורק טיימס" כתבת פרופיל מקיפה, שבה הכתיר את הלוי כרמטכ"ל העתיד של צה"ל. זה היה הימור לא בלתי מושכל: הלוי בלט אז מאוד בהשוואה למפקדים סביבו, ולכן גם הוחלט להזניקו - לאחר תקופה קצרה כמפקד המכללה לפיקוד ומטה - לתפקיד הרגיש של ראש אמ"ן, שלרוב ניתן לאלופים מנוסים ולא כתפקיד ראשון.
כאשר בני גנץ, אז הרמטכ"ל, החליט למנותו לראש אמ"ן, הוא זימן אותו לריצת בוקר במבואות הירקון. תוך כדי ריצה הם שוחחו, וגנץ בישר לו על החלטתו. לשניים היכרות ארוכת שנים: הם נפגשו עוד בימיו של הלוי בצנחנים, ושוב כשהוא פיקד על סיירת מטכ"ל. גנץ סיפר כי הלוי הוביל אז פעולה שדרשה הגעה מהירה אל היעד, בסביבה טופוגרפית מאתגרת. אף שהיה מבוגר ב־20 שנה מהלוחמים, הגיע הלוי ראשון אל היעד.
כראש אמ"ן הוא הקפיד ללמוד. בנסיעותיו לארה"ב דחס לתוך הלו"ז העמוס פגישות עם אנשי אקדמיה, כדי להעמיק בסוגיות שונות - מאנרגיה ודמוגרפיה ועד תהליכים כלכליים וגלובליים שונים. בישראל הקפיד לדחוס לתוך הלו"ז שלו פגישות עם תלמידי תיכון, במטרה לשכנע אותם להתגייס לשירות קרבי.
בתקופתו באגף המודיעין התמודד הלוי עם ארבעה אתגרים מרכזיים. הראשון, הגרעין האיראני, והמהלכים שהובילו לחתימת הסכם הגרעין. השני, מלחמת האזרחים בסוריה, הלחימה בדאעש, והפעילות האינטנסיבית שביצעה ישראל במסגרת המב"מ. השלישי, המאבק בטרור הפלשתיני, הן בטרור הבודדים ביו"ש והן בחמאס בעזה. האתגר הרביעי היה דווקא פנים־צבאי. בתקופתו באמ"ן נבחנה האפשרות להקים בצה"ל אגף סייבר, ולהוציא את הטיפול בתחום מיחידה 8200. הלוי יצא למאבק - וניצח.
הלוי הוביל את אמ"ן לשיתופי פעולה עם המוסד והשב"כ, כולל לחתימת מזכר הבנות בין אמ"ן לשב"כ שסיים מחלוקת ארוכת שנים בין הארגונים על חלוקת מודיעין והקצאת משאבים. הוא עשה זאת תוך התעקשות על מה שהאמין בו. "היו לו לא מעט מחלוקות עם יורם כהן, שהיה אז ראש השב"כ", מספר אלון. "אמרתי לו שיעצור, שהוא גורם נזק, אבל הוא המשיך בדרכו ובסוף יצא מזה טוב. אני מאמין שעם רונן בר כראש השב"כ יהיה לו יותר נוח: הם מכירים הרבה שנים, בני אותו הדור".
יוסי כהן, שהיה ראש המוסד בתקופה שבה הלוי היה ראש אמ"ן - כולל במבצע שבו הביא המוסד את ארכיון הגרעין האיראני - אומר שהיה מאתגר לעבוד מולו. "הרצי שונה מרוב הגנרלים באופן החשיבה והפיקוד. הוא אדם טוב מאוד, עם החוסן המתאים, חכם מאוד, שיודע לקרוא ולנתח נכון את האתגרים. אני מברך מאוד על המינוי שלו לרמטכ"ל. עבדנו שנים רבות ביחד, כולל בנסיעות משותפות, ותמיד מצאתי אצלו אוזן קשבת ונכונות לשיתופי פעולה. גם כשהיו חילוקי דעות איתו, אפשר היה לשים אותם על השולחן ולדון בהם".
הלוי היה ראש אמ"ן שלוש שנים וחצי. אחר כך מונה לפקד על פיקוד הדרום, תפקיד שבו כיהן שנתיים וחצי, עד מארס 2021. זאת היתה תקופה שקטה יחסית בגבול עזה, והאירוע הבולט היה חיסולו של בכיר הג'יהאד האסלאמי בהאא אבו אלעטא, במבצע "חגורה שחורה", שהוביל לכמה ימי לחימה מול הארגון. הלוי הוביל אז את מדיניות הבידול, במטרה להותיר את חמאס מחוץ למערכה. בקיץ האחרון הצליחה ישראל לשחזר את המדיניות הזאת, כשחמאס נותר מחוץ ללחימה במבצע "עלות השחר", שבו חוסלה (שוב) צמרת הג'יהאד האסלאמי ברצועה.
על הגדר, לצד הלוחמים
בתקופתו בדרום התפתחו בעזה הפגנות יום השישי, בהובלת חמאס. הלוי נהג להגיע לגדר ולהיות לצד המפקדים והלוחמים. "הוא הקפיד לנהוג בכבוד באוגדה ובמפקד האוגדה. לא להתיישב בכיסא שלהם, ולא לקחת מהם את הסמכות", אומר גורם שעבד אז לצידו. "מנגד, הוא ירד לפרטים הקטנים. הוא היה בודק כמה כדורים בדיוק ירה כל צלף וכמה פגיעות הוא פגע, ומסנכרן את זה עם מידע שהגיע מהתקשורת העזתית ומתחקר כדי להיות ברמת ודאות הכי גבוהה שאפשר. זה אמנם היה מכביד על דרגי השטח, אבל הוא היה מאוד עיקש בזה".
הלוי חיפש פתרונות לעזה שלא יובילו בהכרח ללחימה. לכן הוא נלווה אל כהן לדוחא, כדי לדבר עם נציגי ממשלת קטאר שיגדילו את הסיוע שהם מעניקים לרצועה, ומאותה הסיבה קידם את הקשרים הביטחוניים עם מצרים. הוא גם מיקד את התוכניות האופרטיביות של הפיקוד למערכה בעזה, תוך ששם דגש לא רק על הצד הצבאי אלא גם על הצד המדיני־כלכלי־בינלאומי, מתוך הבנת חשיבותם למערכה. בתקופה הזאת הוא גם השקיע יותר בתקשורת; אמנם גם קודם לכן נהג לתדרך עיתונאים (הוא פחות משתף פעולה עם הדלפות ועם שיחות לא מורשות), אבל בפיקוד הדרום הוא האמין שהסברת הזירה העזתית לציבור הישראלי והבינלאומי היא קריטית לקידום פתרונות ולמניעת חיכוכים. את המדיניות הזאת הוא לקח איתו גם לתפקידו הבא כסגן הרמטכ"ל, והשקיע לא מעט שעות בניסיונות לשכנע את הכתבים הכלכליים שמדיניות האוצר בנוגע לתקציב הביטחון - והיחס למשרתי הקבע - היא מוטעית ובעייתית מיסודה.
שני אירועים תפסו את הכותרות בתקופתו של הלוי בפיקוד הדרום. הראשון אירע לאחר התקרית שבה נהרג הצעיר סלומון טקה, בן העדה האתיופית, מנתז של קליע שירה קצין משטרה. בעקבות התקרית התעוררו הפגנות של בני העדה, בטענה על שיטור־יתר כנגדם. הנושא העסיק גם את צה"ל, מחשש שהוא ישפיע על חיילים בני העדה. אל"מ אבי יצחק, בכיר הקצינים מהעדה האתיופית בצה"ל ומי ששימש אז כקצין הרפואה של פיקוד הדרום, פנה אל הלוי ושוחח עימו על הנושא. בעקבות זאת שיגר הלוי מכתב לכל המפקדים בפיקוד. "אני כותב לכם בנושא שאינו מבצעי ואינו מקצועי, אך הוא בנפשנו. כמה ימים שאנחנו עדים למחאת בני העדה האתיופית, בעקבות מותו הטרגי של סלומון טקה. אין כאן צודקים וטועים - יש כאן תסכול מוצדק ומקרה שהיה עדיף שלא יקרה.
"יש בכוחנו לשנות. צה"ל הוא הזדמנות לעשייה למען לכידות החברה הישראלית, למרות שגם אנו איננו חפים מטעויות בנושאי שוויון ויחס לבני העדה האתיופית. אני רוצה שכל אחד מאיתנו יאסוף לשיחה את בני העדה האתיופית שבגדודו וביחידתו. אלה ימים רגישים, עשו זאת ברגישות הראויה.
אמרו להם שאנו חושבים שאסור היה להגיע לתוצאה כזאת. הצביעו להם על כך שאנו מאמינים שנהיה טובים יותר בקבלתם אלינו בעתיד. מאמינים, ונפעל שכך יהיה. יחד אנו נושאים במשימות החשובות, ללא הבדל בצבע או בכל סממן אחר. יחד אנו מסכנים את חיינו במחיר הדמים האדום והשווה בצבעו לכולנו, וביחד ננסה לעזור לצאת טוב יותר מימים קשים. אתם המפקדים, עיני החיילים נשואות אליכם. דברו איתם, הקשיבו להם וחבקו אותם".
הגורם מספר שברקע המכתב עמד אז גם החשש שיהיו חיילים מבני העדה שיסרבו פקודה. "הרצי היה מוטרד מאוד מהאפשרות שזה יקרה, וגם ניכר היה שהוא לקח ללב את האירוע של טקה וראה בו הזדמנות לשפר את היחס לבני העדה".
האירוע השני היה מוצלח פחות. הלוי הגיע לבסיס חיל האוויר בחצרים כדי לטוס לתרגיל גדודי של גבעתי ברמת הגולן. נלוותה אליו מזכירתו, שהשאירה את תעודת החוגר שלה בפיקוד. הש"ג בבסיס סירבה להכניס אותה, ולאחר שמאמציו של קצין האג"מ הפיקודי, מני ליבראטי, לפתור את הבעיה כשלו, יצא הלוי ממכוניתו ופקד על הש"ג להכניס אותו ואת עוזריו. הש"ג אמרה שההוראות אוסרות עליה לעשות זאת, ובמקום התפתח דין ודברים נוקב, שבשיאו הוזעק גם המפקד התורן. הפרשה הגיעה במהירות אל מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין, וגם לתקשורת, וגרמה להלוי נזק תדמיתי. כמה ימים אחר כך הוא הגיע לבסיס ביוזמתו על מנת לשוחח עם החיילים על הפרשה, אבל גם השיחה הזאת הודלפה.
"זה היה סיפור לא טוב", אומר גורם שליווה את הפרשה מקרוב, "הרצי נהג בו בתמימות הבוקית שלו. עניינית הוא צדק: כאלוף מותר לו להכניס איתו לבסיסי צה"ל את מי שהוא מחליט. לש"ג אמנם יש הוראות, אבל האלוף בכיר ממנה. היא והמפקד שלה סתם התחכמו, וחבל. מנגד, הלוי לא היה צריך להתעמת איתם כך. זה לא היה לרמתו. אפשר היה לפתור את כל העניין בטלפון אחד קצר ללשכת מפקד חיל האוויר ולוותר על כל הבלאגן שנגרם".
על השולחן: משברים בצה"ל
כסגן רמטכ"ל עסק הלוי בעיקר בסוגיות של תקציב, בניין כוח וכוח אדם. יחסיו עם כוכבי היו סבירים, ויש הטוענים שהרמטכ"ל היוצא לא המליץ על הלוי כמחליפו. כוכבי דחה את הטענות, ואמר לכמה גורמים שהלוי היה מועמדו המועדף לתפקיד. כך או אחרת, אף שהמרוץ בינו לבין האלוף אייל זמיר הוצג כשקול, הבחירה בו היתה טבעית וכמעט מובנת מאליה. אגב, גם זמיר העריך שכך יהיה - שהוא יוגדר כמועמד שווה, אבל בסוף סיכוייו להיבחר קטנים מאוד.
"הרצי הלוי ניחן במנהיגות שקטה, הבנה אסטרטגית רחבה, ניסיון צבאי מגוון ויכולת להוביל תהליכי עומק", נימק השבוע גנץ את הבחירה בו. "אני בטוח שהוא יידע לשמור על צה"ל כצבא העם, צבא שיש לו שליחות מבצעית וגם חשיבות לחברה הישראלית כולה ולערכיה. הרצי גם יידע לבנות את דור המפקדים הבא, שימשיך לפתח את צה"ל ולחדש את יכולותיו, אבל גם לזכור את הבסיס שעליו הוא חי - האנשים, מורשת הקרב, והיכולות שנבנו במהלך יותר מ־70 שנות קיומו".
כל אלה אמורים לסייע להלוי מול צבר אתגרים סבוך במיוחד. הפשוטים שביניהם הם דווקא אלה שלציבור נראים כמטרידים ביותר: הזירות המבצעיות. הלוי מכיר היטב את כלל הזירות, ושירת בכולן. הוא היה מח"ט ביו"ש, מפקד אוגדה בצפון, אלוף פיקוד בדרום, וראש אמ"ן שרואה את התמונה הרחבה. תהיה לו כמובן השפעה על המהלכים השונים, אבל גם הוא יודע שההשפעה תהיה מוגבלת בלבד ותלויה בשלל משתנים - מדיניים, בינלאומיים, אזוריים, כלכליים וכמובן פוליטיים, על רקע הממשלה החדשה שעתידה לקום והאפשרות שהמדיניות שתוביל תקרין גם על המצב הביטחוני. בעיקר אמורים הדברים ביחס לזירה הפלשתינית, שמגלה חוסר שקט זה כמה חודשים ועלולה להתפרץ, כפי שאמ"ן והשב"כ מזהירים מזה זמן.
האתגרים הסבוכים יותר צפויים להלוי דווקא בזירה הפנימית. צה"ל מתמודד עם שורת משברים, שכל אחד מהם סבוך ומטריד מהשני. החל בירידה באמון הציבור ובמוטיבציה לשרת בכלל ולשרת בקרבי בפרט, דרך הקושי להשאיר כוח אדם איכותי בקבע - בעיקר בדרגי הביניים - על רקע משבר שכר ותגמול, וכלה בהתמודדות הנמשכת על ערכים ואופי הצבא: מהמבנה שלו כצבא העם, דרך שילוב נשים בצה"ל (בדגש על תפקידי לחימה), ועד לניסיונות של גורמים חיצוניים - פוליטיים, אידיאולוגיים, דתיים - להשפיע על הנעשה בצבא.
אם לשפוט על פי עברו, הלוי יגלה מעט מאוד סובלנות להתנהלות הזאת. אף שהוא דתי (לייט), הוא רואה חשיבות רבה בשילוב נשים ותומך בהכנסתן לכל מסגרת שבה זה אפשרי מבחינת הצרכים והיכולת. ואף שהוא נחשב לימני (לפחות על פי הבית שבו גדל), הוא לא יאפשר לגורמים פוליטיים לממש את האג'נדות שלהם על גבי הממלכתיות והערכים של צה"ל.
"הרצי בא מרקע דתי, אבל ידע לשלב את זה היטב. בעיניי, הוא המודל של השילוב", אומר רחמילביץ'. "מעולם לא הרגשתי אצלו במפריד, רק במחבר. אני בטוח שזה יבוא לידי ביטוי גם בתפקידו כרמטכ"ל. הוא אדם ומפקד מעולה. אם הוא לא היה מתמנה כעת לרמטכ"ל, זה היה פספוס היסטורי".
"הרצי הוא אדם עקשן שעומד על דעתו. הוא לא יעשה לדרג המדיני חיים קלים", צופה אלון. "הוא יצטרך להתמודד עם סביבה פוליטית שלא בדיוק תסייע לו, אבל הוא לא אחד שמתקפל. הוא עמיד לביקורת. הוא רגיש ולוקח ללב, אבל זה רק יגרום לו להשתריין. מה שכן, הוא יצטרך לבחור את ההתמודדויות שלו, כדי שלא למצוא את עצמו כל הזמן במלחמות".
איזנקוט מסכים שהאתגר הסבוך ביותר שמצפה להלוי נמצא במשולש צבא־חברה־אנשים. "הוא יצטרך לשאול את עצמו איזה צבא אנחנו רוצים. במציאות שבה רק 48 אחוזים מתגייסים, והצבא נחבט כל הזמן, הוא עלול להתמודד עם בעיה גדולה גם בתוך הצבא. למזלו ולמזלנו, יש לו עמוד שדרה מפלדה שלא יודע להתכופף ולא יודע לעגל פינות".
לצד האתגרים הקבועים מול איראן שמתקדמת אל הגרעין ותומכת בטרור באזור, מול הזירה הפלשתינית והזירה הצפונית, יידרש הלוי להחלטות מרחיקות לכת בנוגע לצבא היבשה. יש אפילו שסבורים שעל רקע הפערים הגדולים ביבשה - ובהיעדר מלחמה גדולה באופק - הגיעה העת להוביל מהלך אמיץ של פירוק והרכבה מחדש. לשם כך הוא יידרש לתמיכת הממשלה, ובעיקר של שלושת הגורמים הדומיננטיים בה מבחינת צה"ל: ראש הממשלה ושרי הביטחון והאוצר.
מינוי שלא עבר חלק
אף שמינויו של הלוי לרמטכ"ל נחשב טבעי, ההליך לא עבר חלק. שר הביטחון גנץ בחר בו אחרי שהממשלה נפלה והוכרזו בחירות, וכלל לא היה ברור אם המינוי יתאפשר. הוא אושר רק לאחר שהיועצת המשפטית לממשלה שוכנעה שמדובר במינוי חיוני, שהימנעות ממנו בעת הזאת תפגע בביטחון המדינה. בהמשך כונסה הוועדה המייעצת למינוי בכירים - לא לפני סאגה נוספת שבמהלכה מונה מני מזוז לעמוד בראש הוועדה בידי הממשלה היוצאת, אך מינויו (ל־8 שנים) נפסל בבג"ץ.
בעקבות זאת הסכים השופט בדימוס אליקים רובינשטיין לעמוד בראש הוועדה לצורך אישור מינויו של הלוי, והמינוי אכן אושר, לאחר שבפני הוועדה לא הובאו הסתייגויות כלשהן. עם זאת, אחת מחברות הוועדה, הפרופ' טליה איינהורן, התנגדה בטענה שאין לבצע מינויים בתקופת בחירות.
להלוי היו בעבר יחסי עבודה טובים מאוד עם בנימין נתניהו. נתניהו אף רצה בו כמזכירו הצבאי, אבל הוא העדיף להישאר במסלול הפיקוד המרכזי. הלוי לא נבחר על ידי משפחת נתניהו לתפקיד, וכאשר מונה טענו רבים מאנשי נתניהו שהמינוי בוצע בחטף, והיו כאלה שאף קראו לבטלו. קולו של נתניהו עצמו אמנם לא נשמע - אבל צריך לקוות שהוא ימצא את הדרך לתת גיבוי מלא לרמטכ"ל, משום שגיבוי כזה הוא תנאי הכרחי ליכולתו להוביל בהצלחה את צה"ל מול שלל המשימות שצפויות לו.
הדברים נכונים כמובן גם לשר הביטחון. בעת כתיבת שורות אלה טרם הוברר מי ימונה לתפקיד, אולם נראה שבכל מקרה צפויה להלוי ולמטכ"ל שיוביל התמודדות לא פשוטה, אפשר שגם מול דרישות שונות כמו הוספה של קצינים חובשי כיפות למטכ"ל או עצירת תהליכים שונים בצה"ל. "פעם שר ביטחון לא העז להתעסק בדברים כאלה. לרמטכ"ל היתה יד חופשית. זה לא יהיה המצב עכשיו", מזהיר גורם בכיר. "אם הלוי ימצמץ מול שר הביטחון בתחילת התפקיד, הוא יהיה ברווז צולע במהלך כל הקדנציה שלו. הוא צריך לעמוד על שלו, ולזכור שהרמטכ"ל הוא האיש הכי פופולרי בישראל".
זה משפט מסוכן. הרמטכ"ל הוא לא פוליטיקאי ולא רץ לבחירות.
"זה נכון, אבל הפופולריות שלו ושל צה"ל חשובה, משום שתמיכת העם היא הרכיב הקריטי ביותר ביכולתו למלא את תפקידו בהצלחה".
יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר: "הלוי שונה מרוב הגנרלים באופן החשיבה והפיקוד. הוא אדם טוב מאוד, עם החוסן המתאים, חכם מאוד, שיודע לקרוא ולנתח נכון את האתגרים"
המטרה: דם חדש למטכ"ל
הלוי יידרש להוביל לא מעט שינויים, ולא רק בזרוע היבשה. יש הסבורים שהוא צריך לבנות את המטכ"ל מחדש: לשלוח אלופים רבים הביתה ולקדם תא"לים צעירים ומוכשרים כדי להזרים דם חדש למערכת. "המטכ"ל היום חלש, דוגמטי, חושב ומדבר בקול אחד", אומר גורם אחר. "זה לכאורה טוב לרמטכ"ל, אבל זאת טעות גדולה כי זה מתכון לאסון. הלוי חייב לדאוג שיהיה לו מטכ"ל פלורליסטי, כולל קצינים לעומתיים. כדאי לו להקיף את עצמו באנשים שבכל בוקר יסבירו לו שהוא טועה. זה יעבוד לטובתו".
מהלך ראשון כזה עשה הלוי כאשר מינה לעוזרו המיועד את אל"מ ח', קצין איכותי מאמ"ן שלא עבד עימו בעבר. "בדרך כלל רמטכ"לים ממנים לתפקיד הזה את אנשי אמונם הקרובים ביותר. הלוי עשה ההפך: הוא מינה את האיש המתאים ביותר. זה אומר שהוא לא מפחד".
ועדיין, הלוי יידרש להיפתח יותר מכפי שהוא רגיל. הוא אמנם נוהג לשתף כמפקד, אבל כאדם הוא מופנם מאוד. יהיה עליו גם ללמוד לעבוד מול התקשורת. הוא נוהג כאמור לתדרך, אבל בתפקידו הבא הוא יידרש גם ללמוד להתראיין, ולעשות זאת בשפת גוף קפוצה פחות. במקביל הוא גם יידרש להיות קצת יותר רע מכפי שהיה עד היום. רמטכ"ל הוא הקצה העליון בשרשרת: כל הדרגים עד אליו יכולים לדחוף את ההחלטה למעלה, אבל בסוף היא נעצרת אצלו. בהרבה מאוד עניינים - מהדחות ועד צל"שים, מהתבטאויות ערכיות ועד עימותים פוליטיים - הוא ייאלץ לחתוך, ולספוג אש.
"להרצי יש את כל הכישורים להצליח בתפקיד", אומר איזנקוט. "הוא נבון מאוד, דעתן, יצירתי, קר רוח. הוא יודע לקחת סיכונים ולקבל החלטות, כולל החלטות לא פופולריות. הוא אדם שעובד קשה, ודורש מעצמו הרבה לפני שהוא דורש מאחרים. אין לי ספק שהוא יאתגר את סביבתו, כולל את הממונים עליו".
אתגר משמעותי נוסף שמונח לפתחו של הלוי הוא שיקום מערך המבצעים המיוחדים. הוא מכיר את העולם הזה מקרוב מימיו בסיירת מטכ"ל, בחטיבת ההפעלה וכראש אמ"ן, וער לקיפאון שאחז בו מאז המבצע הכושל בחאן יונס שבו נהרג סא"ל מחמוד חיר אל־דין, וכתוצאה משינויים שונים. "להרצי יש כל הכישורים לעשות את השינויים המתבקשים, ולהוביל את העולם הזה לשלב הבא", אומר גורם בכיר שעבד איתו בעבר. "אסור לו לחשוש מלקחת סיכונים. הוא חייב לחשוב התקפי ומבצעי, ולחתור לשם. הכומתה האדומה שלו היא לא לקישוט: היא מחייבת אותו".
אהוד שניאורסון, שכמפקד 8200 כיהן תחת הלוי כראש אמ"ן, אומר שמנהיגותו תיבחן בנקודות הקצה, ובעיקר בסוגיות ערכיות. "הוא אדם מורכב, אבל יש לו עמוד שדרה ערכי מהטובים שפגשתי. הוא אחד מאלה שהיית רוצה שיהיו שם, בקבלת החלטות בשדה הקרב או בחפ"ק. ההבנה שלו במצבי קיצון, היכולת שלו להיכנס לקרב ולנצח בו, היא יתרון עצום בעיניי, והיא תעמוד לו גם בקרבות הפוליטיים הלא פשוטים שצפויים לו כרמטכ"ל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו