הביתה, הביתה

וכך נולד הצבע הירוק

הם שינו את הלוגו. זה הדבר הראשון שאמ"ן עשה לקראת השנה ה-50 למלחמת יום הכיפורים. בהודעה מיוחדת שפרסם הצבא בפברואר 2023 היה הסבר מפורט למבנה העיצובי של הסמליל החדש: "נראות 'שבורה' המסמלת את השבר שנגרם באמ"ן, בצה"ל ובישראל בעקבות המלחמה".

היתה גם פלטת צבעים בהודעה: "פס אדום רחב - זכר לחללים, ומשני צדדיו תכלת ולבן המזכירים את פסי הטלית, ומרמזים ליום הכיפורים שבו המלחמה פרצה". בנוסף היו ירוק ולבן בסמל החדש, ואני מצטט: "צורת הופעתם כחבצלת ממחישה את ההיגד 'החבוי שבגלוי והגלוי שבנסתר'.

בא לבכות, בטח מישהו כבר מכין עכשיו לוגו עם בצל.

כל העולם במה

תחקירים? בבקשה: זה התרחש 25 ימים לפני הטבח. עצרת ענק לרגל 50 שנה למלחמת יום הכיפורים בבאר שבע. "כשאני צועד במסדרונות אמ"ן איני יכול שלא לחשוב שבאותו מקום בדיוק ישבו האנשים המעולים שהובילו לכישלון המודיעיני של יום הכיפורים", דפק ראש אמ"ן חליווה על החזה של קודמיו מהבמה, "האם הפתעה בסדר גודל של מלחמת יום הכיפורים עלולה לחזור על עצמה?" אל תישארו במתח, היתה לו תשובה: "כן!".

הרמטכ"ל דאז הלוי סיפר בעצרת על אירוע מטלטל ממלחמת יום הכיפורים, שבו סגן יוסי בראל אמר למפקדו בתעלה: "אני רואה הרבה פיצוצים, אני חושב שגדוד ההנדסה המצרי מתכונן לצליחה".

המפקד השיב לו: "בצבא הזה לא משלמים לך בשביל לחשוב, אתה תגיד מה אתה רואה ואנחנו נחשוב". הרצי המשיך בנוסטלגיה: "הייתי אז ילד ולא ידעתי מהי המילה קונספציה, ועדת אגרנט לימדה אותי כי יש להיזהר ממנה". ואז סיים את נאומו בצניעות מרשימה: "אלה שיבואו אחרינו בוודאי ילמדו מטעויותינו אנו". טוב, בזה הוא צדק. 

גם שר הביטחון גלנט היה שם, ותיאר את מצבנו בחדות ראייה של סטיבי וונדר: "אני מתרשם מאוד מהאופן שבו מאפשרים לדיעה אחרת להיות נוכחת, ואף להשתכנע גם מדברים של מישהו בדרג זוטר. ראיתי את זה יותר מפעם אחת וזה מאוד מצא חן בעיניי. התהליך של ריבוי דעות ושל ביקורת מתמדת מבורך ואני שמח שהוא נכנס לתוך הדנ"א של אגף המודיעין".

בינתיים, ביקום המקביל המכונה מציאות, רוני אשל ז"ל התארגנה לצאת לבסיס ואמרה לאבא: "רותח שם. הם אוספים עלינו מודיעין ויודעים עלינו כל מה שקורה בגזרת עזה, הם אפילו יודעים איך נראה הבסיס". לחברותיה התצפיתניות אמר מפקד שפחות התחבר לנאומים בעצרת: "אני לא רוצה לשמוע עוד פעם על השטויות האלה. אם תציקו שוב אתן תעמדו למשפט".

הנה עוד ערב אבוד

חמאס בהכנות אחרונות לשחיטה, והטקס נמשך. חליווה עכשיו עובר ל"עשרת הדיברות" שלמד מהמלחמה ב־73'. הדיבר הראשון: "לעודד הטלת ספק תמיד ובכל עניין". השני: "גמישות מחשבתית ולא להתבצר בקונספציה". השלישי: "חופש הבעת הדיעה העצמאית מול כל דרג ובכל דרגה". הרביעי: "עידוד תרבות ארגונית של פתיחות וויכוח". והחמישי: "חיפוש תמידי והצפת הדעה האחרת". 

קחו אוויר, הנה הדיבר השישי, מילה במילה: "קברניטי אמ"ן באוקטובר 73' לא נפלו באיכותם מאנשי אמ"ן של היום. הם היו מטובי הבנים, אבל לקו בחטא היוהרה ובביטחון מופרז - לכן הדיבר השישי גוזר עלינו: צניעות!". יש גמלים שרואים את הדבשת של עצמם בבהירות רבה יותר.

נמשיך, דיבר חליווה השביעי: "אף אדם או ארגון אינו חף מטעויות", השמיני: "מקצועיות וזהירות - רק אם נבין שלעולם לא נראה את התמונה כולה נוכל ללמוד ולדעת יותר". התשיעי: "מנהיגות ואחריות", שאותו הסביר: "מכל אנשי אמ"ן, ואני בראשם, מצופה מנהיגות מודיעינית, הכרוכה באחריות שאיננה רק סיסמה". חליווה סיים בדיבר העשירי ה"חשוב מכולם": "לא המכונות ולא הטכנולוגיה - עוצמת האנשים מנצחת מלחמות".

כדי להפר את עשרת הדיברות שהביא משה רבנו מהדיוטי פרי בהר סיני צריך לחיות חמישה גלגוליי חיים. הדרגים המדיני והביטחוני הצליחו להפר את כל עשרת הדיברות של חליווה, בלי לפספס אפילו מחדל אחד.

לפני שירד מהבמה, ראש אמ"ן הבטיח: "אנו מקיימים באדיקות את עשרת הדיברות שגזרה לנו המלחמה כדי שהפתעה כזו לעולם לא תישנה שוב". שלושה שבועות לאחר מכן, ב־3:15 בבוקר, ענה חליווה לטלפון במלון באילת, וחזר לישון.

תנו לגדול בשקט

הם חושבים שאנחנו מטומטמים. מנסים שנחשוב שזה חוק כלים שלובים: אם ראש השב"כ צודק, ראש הממשלה אשם. אם ראש השב"כ כשל, ראש הממשלה נקי.

ההודעות המביכות ששיגרו לתקשורת ביום שלישי השבוע, רק העצימו את התחושה. ראש השב"כ שוב שוגה בקונספציה, אולי זה ההרגל. נאמר את זה פשוט, מר בר: בשורה שתהיה לך בתנ"ך שנכתב כיום תיזכר כראש השב"כ של הטבח הגדול בהיסטוריה. כמו כרמי גילון ברצח רבין. כמו דדו בכיפור.

כל הודעה לתקשורת שתוציא, כל תדרוך לעיתונאים, כל התבצרות בכיסא עד ל"הקמת ועדה ממלכתית" או עד שישראל תעלה למונדיאל, תיעלם בתהום הנשייה של סייקל חדשותי שמחזיק 24 שעות במקרה הטוב. חבל על המאמץ. ההיאחזות בתפקיד מייצרת תוצאה הפוכה: יותר יריבים, יותר מתקפות. הן מקבעות את השורות נגדך בדברי הימים, הן לא מרככות אותן. זכויותיך לתקומת ישראל רבות, אבל בור התדמית הוא חסר תחתית, תפסיק להשתלשל למטה.

ואחרון חביב, ראש הממשלה נתניהו: לא העירו אותך. נכון. ואם היו מעירים אותך, הטבח היה מתרחש ב־7 בדצמבר במקום ב־7 באוקטובר. זה הכל. חמאס היה דוחה את הפעולה, ולא בפעם הראשונה. זוהי טיבה של קונספציה: הרכבת משקפיים ורודים, טענת שחמאס מורתע (במאי 2023 לדוגמה), היית ראש ממשלה עם הפסקה מתודית משנת 2009, כשתושבי הדרום גדלו בתופת חסר מחילה של טילים שמומנו במזוודות קונספציה.

אמון הציבור במי שתחת ידיו התרחש הכישלון הגדול בהיסטוריה שלנו פשוט לא מתיר לך להישאר. אלה לא תיקי האלפים ולא שמפניות, אלה חיי ילדינו שהיה אפשר להציל. גם אם אלוהים היה ראש ממשלה ב־7.10 הוא היה צריך לפרוש, סטנדרט טבח שכזה.

אנחנו עצובים, אנחנו כואבים, טראומת 7 באוקטובר היא צלקת שעוד לא התחילה להגליד. כמו אמילי דמארי, הנפש שלנו איבדה כמה אצבעות, אבל אנחנו מלאי אופטימיות וגם רואים מצוין: תפסיקו לריב, כולכם צודקים, כולכם צריכים ללכת. דור ניצחון חדש וערכי, ספוג בגבורה וראיית מציאות בהירה, יצמח פה. זוזו ותנו אוויר, נחנקנו.