מכונת הלהיטים: המפיק שתפר לרן דנקר את השמלה החדשה

אם כולנו מסכימים שבדברי הימים של המוזיקה השנים האחרונות ייחשבו שנות מלכותם של המפיקים, וששמות כמו ג'ורדי, סתיו בגר ודולי ופן הפכו שגורים בכל בית - אתם מוזמנים להוסיף לרשימה גם את השם אורן עמנואל. או DEGO, כפי שהוא קורא לעצמו, וכמו הקרדיט שהוא מקבל בשירים שכולם מכירים במעורבותו.

ואם עדיין לא הכרתם שירים שלו, כנראה תכירו כשייצאו. כי ברפרטואר של עמנואל (42) רשומות עבודות הפקה, כתיבה או ייעוץ עם שמות בולטים בתעשיית המוזיקה דוגמת רן דנקר ("השמלה החדשה שלי"), נועה קירל (שיר בעבודה שייצא בקרוב), עומר אדם (כנ"ל), אניה בוקשטיין ("אתה יודע מי אתה", שייצא אחרי החגים), נטע ברזילי ("בלב אחד" עם שרית חדד), ג'ירפות, עילי בוטנר ("עוד אחד ששר לך" עם גיא מזיג), תמיר גרינברג (ייעוץ מוזיקלי ל"Changes"), רביב כנר והתקווה 6.

"השמלה החדשה שלי", שיתוף הפעולה המוכר ביותר שלו עד כה, עם רן דנקר, יצא לפני כשנה, והפך באופן מיידי ללהיט ענק, עם בייס ליין ממכר ודרופ נדיר. בהתחשב בעובדה שמדובר בסינגל הראשון שהוציא דנקר אחרי "בית משוגעים", השיר שלקח את הקריירה שלו למקום חדש ושונה לגמרי מזה שבו היתה עד אז, יש מי שהיה קורס תחת הלחץ והציפייה לספק עוד מהחומר הטוב הזה.

"רן ואני עבדנו יחד שנה וחצי לפני הקורונה, גם שחררנו שיר או שניים קודם לכן, אבל חיפשנו את החיבור המשותף הזה לפופ", מספר עמנואל. "יצאנו למסע מדהים, שהסתיים בזה שרן כותב את 'בית משוגעים' עם רון ביטון וג'ורדי, ואז חוזר אלי - עוד לפני ש'בית משוגעים' הפך בכלל להיט ענק, כדי שאפיק את 'השמלה'. זאת היתה סגירת מעגל מקסימה בינינו, ותוך כדי שאני עובד על 'השמלה' - 'בית משוגעים' הפך פתאום לשיר השנה".

קצת מלחיץ, לא? פתאום יש ממך ציפיות להביא עוד שיחוק.

"אתה מדבר פה על נושא מאוד מעניין. 'הצמדה', אני קורא לו בתעשייה שלנו. יש הרבה זמרים שמצליחים להביא את הלהיט, אבל לא מצליחים להתמיד. לא חשוב שמות. אז ניתן להניח שגם בחור כמו רן, שמנוהל על ידי מיטב אנשי התעשייה כאן, מבין מה החיבור הזה שווה. הדבר שהיה יפה בתהליך של 'השמלה', מבחינתי, זה החיבור ל'סאטיה' (שיטה להתפתחות אישית, בדרך הוליסטית ואינטגרטיבית; ע"פ) שאני לומד. בוא נגיד שלפני כמה שנים, לפני הידע שרכשתי, אני לא יודע לאיפה השיר הזה היה הולך.

"מנקודת המבט שלי, השיר הזה מלחיץ מאוד, אבל בזכות זה יכולתי לקחת נשימה וליצור מוזיקה אמינה, מתוך רצון לעשות אותה, ולא מתוך מחשבה של 'מה זה מביא לי'. במקום להפוך את זה לדבר מלחיץ, שמנהל אותי וגורם לי לאבד את העוגן, שמתי לב לאיכות שבה אני עושה את הדברים.
"עד הסאטיה הייתי מתמקד בעיקר ב'למה אני עושה את הדברים'. בא אליך מישהו עם להיט כזה גדול ברדיו, ועכשיו כל העיניים עליך, וזה יכול לבלבל. זה יכול להתחיל לתת לסביבה לנהל אותך. מאז שאני שם לב לאיכות שבה אני עושה את הדברים, אני יכול לעצור ולנשום, כי אנחנו בני אדם.
"במצב הקודם היה בא לי להשוויץ, לעשות מניפולציה. הייתי מתעל את הכישרון שלי בתדר הלא נכון. דרך אגב, גם בן הזוג של רן הוא מאמן סאטיה, וזאת שפה שהיה לי מאוד קל לתקשר בה מול רן, כי הוא עצמו מפותח מאוד באזורים אלה".

מה חשבת על המילים כששמעת אותן? הן לא הרגישו לך גימיק?

"לא. מאוד אהבתי את המילים, אני חושב שהן מדהימות. השיר הזה יש לו קונספציה, הוא קליל. התהייה היחידה שלי היתה על המעבר באמצע למשפטים כמו 'לא עניין של כבוד הרב, לא עניין של השופט, וגם לאללה לא אכפת'. זה משפט שיכול לעורר אנטגוניזם בקטע אחר. החשש היה שהסי פארט, החלק הזה של השיר, ישרוף בעצם את כל הרעיון הקליל שלו וייקח אותו ישר למקום של החרמה ושל תרבות ביטול. רק על הקטע הזה ישבנו כמה חודשים, עד שהגענו למסקנה שחייבים להקליל אותו, כי הוא היה מאוד... נוקב, נקרא לזה, בגרסה הראשונה.

"משפט כמו 'זה לא עניין של כבוד הרב' אפשר לומר בצורה מאוד אפלה. רן גר אז ביפו, ובאופן כללי זו היתה תקופה לא פשוטה בין האזרחים בארץ. אז החלטנו לקחת את זה לכיוון של קהל וחבר'ה שצועקים את זה, וזה בהחלט הנגיש את המשפט הזה. לא היתה כוונה לאתגר או להתריס. זה פשוט אומר - 'לך עם האמונות שלך, זה מה שרוצים כולם. גם אלוהים'. ועובדה, זה להיט מטורף".

"הפך מהר מאוד לפרנסה"

וואלה - להיט. מהסוג שסימן את עמנואל באופן רשמי כשחקן חשוב בתעשייה, שבשנים האחרונות יש בה למפיקים, למעבדים ולכותבי השירים, כאמור, יותר משקל מאי פעם. באופן אירוני, דווקא מי שניסה להימנע בכל מחיר מתעשיית המוזיקה בישראל מצא את עצמו פתאום באמצע הקריירה, ואחרי שנים של הצלחה בחו"ל עובד עם מיטב בניה ובנותיה.

"הילדות שלי מלאה בתמונות שלי עם גיטרת צעצוע, תקופה חזקה של פוליקר ובנזין", הוא משחזר את שנות ההתעצבות שלו בקריות - מקריית חיים, דרך קריית ים ומוצקין ועד קריית ביאליק, שם גם זכה לכינוי "דגו" כבר בנעוריו, בשל רזון שהזכיר לחבריו את שחקן הכדורגל לשעבר ברוך דגו.
"בגיל 16 התחלתי לנגן בגיטרה שירים של משינה, 'נגעה בשמיים'. אחר כך הקמנו להקה בשם 'הקומה הרביעית', ואפילו הוצאנו סינגל, שהפיק לנו מני בגר, בשם 'בסתיו'. זה קטע מצחיק, מה שקרה עם סתיו בגר אחר כך, כי הוא עוד לא היה אז. אמרתי לו פעם, 'מני הפיק לי את השיר הראשון שלי, וקראו לו בסתיו'.

"שלחנו את הסינגל לשוש עטרי ברשת ג', דברים כאלה. אחר כך הקלטתי אלבום קצר עם להקה בשם Hish, שלחנו אותו בזמנו לחיים שמש מחברת הד ארצי, שהתלהב, וגם הבאתי אותו אישית לירמי קפלן בהופעה שלו בכרמל בחיפה. זה היה רוק ישראלי, וגם ירמי וגם חיים רצו להפיק אותו, להקליט אלבום שלם. אני סירבתי".

השאלה המתבקשת היא למה? וגם מאיפה הביצים?

"קרה משהו באותה תקופה, וגיליתי את האלקטרוני והטראנס. ראיתי את המסיבות הראשונות, את אינפקטד מאשרום - שחצי מהם זה ארז אייזן, שהוא גם מהקריות. כשהשתחררתי מהצבא העניינים התחילו לקבל כיוון אחר, ובתוך חודשיים חתמנו תמיר רגב ואני, תחת השם Void, על חוזה מול סקאזי בלייבל שלו, 'שאפל רקורדס', לימים 'Chemical Crew'.

"גם זה סיפור מצחיק. גרתי אז עם בת זוג שהיתה מקושרת לאנשים בתעשייה. היא חגגה יום הולדת, הזמינה את כל הדי.ג'ייז הגדולים הביתה, ואני, בגלל שאני מתפדח, לא יוצא החוצה, יושב בחדר שלי ועובד על מוזיקה. ואז סקאזי נכנס לחדר והתעניין לגבי מה שהוא שומע.

"הוא התיישב איתי לבד מחוץ למסיבה, לימד אותי דברים במשך שעתיים, ומהר מאוד נהיינו הרכב חתום. זאת היתה התקופה שבה לחתום עם לייבל היה דבר נוצץ מאוד. כל זה קרה בסוף שנת 2000, וב־2002 כבר עשינו את הגיג הראשון שלנו בהר פוג'י (הר הגעש המפורסם ביפן; ע"פ) מול 10,000 איש. זאת היתה תקופה מדהימה, בדיוק כשהטראנס התחיל להתפוצץ וקמו להקות שמשלבות עם זה נגינה בלייב. אז התחילה לי קריירה של עשור, עם 100-80 הופעות בשנה".

זה גם בא עם כסף לא רע, אפשר להניח.

"בשלב ההוא כבר התפרנסתי מזה לגמרי. זה הפך להיות פרנסה מהר מאוד, ואז הפסקתי לעבוד בכל עבודה אחרת בארץ. עוד עבדתי לפני כן בחברת סלולר ודברים כאלה, אבל בתקופה ההיא בהחלט היה אפשר להפסיק לעבוד ולהתעסק רק במוזיקה. הייתי מלך העולם".

לא קצת מתסכל שלא דיברו עליכם בארץ כהצלחה בינלאומית? על הצלחות הרבה יותר מינוריות של ישראלים בחו"ל שופכים כאן טונות של מלל.

"בהתחלה פחות דיברו על זה, אין ספק, אבל עם הזמן סקאזי גדל ונהיה כוכב עולמי ברמה מטורפת. אל תשכח שזה גם היה לפני יוטיוב ואינסטגרם. לא היתה אפשרות גם להראות את ההצלחה של זה.
"אחרי שש-שבע שנים Chemical Crew נהיו הדבר הכי חזק בארץ, בגלל החיבור עם משפחת תאקט. סאבלימינל והצל היו הסטטיק ובן־אל של אותה תקופה. קובי (שמעוני, סאבלימינל; ע"פ) החתים אז מלא אמנים, כמו שי 360 ודן פרבר. בכל חג היינו מנגנים שמונה הופעות, תמיד באותו ליין־אפ: שניים או שלושה אמנים של משפחת תאקט, אחרי זה עופר ניסים, ואז עופר מחבק אותי כולו מזיע ואנחנו עולים לתת בראש - או סקאזי או Void.

"זאת בעצם היתה תקופת השיא. אשר (סוויסה, סקאזי; ע"פ) גם נהיה חזק מאוד ביפן. היו תקופות שהוא ואני לא יכולנו ללכת בטוקיו, כי בשנייה היו מתאספים סביבנו 200 איש. זאת לא בעיה לזהות שם שני רוקרים, שני ג'ינג'ים עם שיער עד לתחת ומעילי עור. לא קשורים לנוף, אפילו לא בצחוק. זאת היתה תקופה מדהימה, ובשלב ההוא סכומי הכסף שהרווחנו עלו, ההופעות נהיו גדולות יותר וניגנו המון בפסטיבלים".

"להגיע לבאר ולא לשתות"

עד כה מדובר באגדת טראנסינדרלה. הנפילה, תחנת חובה בכל סיפור הצלחה טוב, עוד תגיע, אבל לפניה יבוא שיא נוסף. הוא מתחיל בחיבור לבחור אנגלי מברייטון בשם ג'ון פורד, די.ג'יי מצליח בעצמו, בן לג'ון פורד האב, מבעליו של לייבל טראנס. בשנים ההן הרבה פורד לבקר בתל אביב (עמנואל: "תחשוב שאת רוב הטראנס היו עושים ישראלים"), שם הוא ודגו התחברו, "התאהבו" והקימו הרכב משותף.

אבל פרסומת אחת למוטורולה, המכשיר הנייד הפופולרי שסימל את עלייתו של עידן הסלולר בעשור הראשון של שנות האלפיים, הפכה את פורד ואותו לכוכבי־על בדרום אמריקה - רגע לפני ההתרסקות הגדולה.

"בברזיל באותה תקופה לכולם היו טלפונים של מוטורולה, עם הצלצול הזה של 'טרר טרר, הלו מוטו'. עלה לי רעיון להקליט את הצלצול שלי ולהשתמש בו בטראק שלנו. זה היה רגע מכונן, כי אותו טראק, שקיבל את השם 'הלו מוטו', היה ממש מהפכני בסצנה, ואפשר לומר שהוא 'הרג' את ברזיל.
"יוטיוב התחיל באותן שנים, וקטע האודיו הזה הגיע למיליוני צפיות. היה לזה אימפקט בלתי ייאמן על הקהל, ובאופן מיידי זה הפך אותנו לכוכבים הכי גדולים בברזיל. הוחתמנו על ידי רון ריבלין, המנהל של אינפקטד מאשרום. שלוש הופעות בסוף שבוע אחד, 100 אלף דולר. הפכנו לכוכבים גדולים".

אחרי שהחליטו ליישר קו עם סצנת ה־EDM ששטפה אז את העולם, ב־2016 הגיעה הצעה נוספת, הפעם מ־SFX אנטרטיינמנט, תאגיד ענק מניו יורק. באותם ימים עמנואל ושותפו כבר חלמו על אמריקה וחתמו על חוזה - אבל אז התאגיד פשט את הרגל ועצר את כל התהליכים.

"זה היה כמו להגיע לבאר ולא לשתות ממנה", מתאר עמנואל את הרגע שבו פריצת הענק בארה"ב הפכה בתוך זמן קצר לפירוק העסק המשותף. אחרי תקופה של חיפוש עצמי הוא מצא את עצמו, לאט־לאט ובהדרגתיות, עובד בתעשייה המקומית בישראל. אותה תעשייה שממנה נמנע רק עשור לפני כן. פה תכנות באלבום "לב חופשי" של מוקי, ושם הפקה ועיבוד של "יסמין" של הפיל הכחול - עוד להיט ענק שהוא לא לגמרי היה מודע לכוחו.

"אפילו לא ידעתי שהשיר הצליח, גיליתי את זה באיחור מדהים", הוא מספר, גורם שוב להצלחה להישמע כמו דבר אקראי כמעט. "לא דיברתי עם הפיל הכחול עד היום על הדבר הזה, זה עניין שאני צריך לדבר איתם עליו. רק לפני כמה שנים ישב אצלי בועז רוטנברג, הבמאי של 'האח הגדול VIP' (שבו הושמע השיר בשיא שעות צפיית השיא; ע"פ). הוא סיפר לי על מה שקרה, ואז חטפתי את השוק של החיים שלי. אלה היו הנגיעות הראשונות שלי בפופ הישראלי".

חיבור מקצועי עם אבי גואטה הפגיש את עמנואל עם שרית חדד, שלה הפיק את "Mi Amor" שכתבה הזמרת דיקלה. השם "אורן עמנואל" החל לעבור מפה לאוזן, עד שגדי גידור, שם מוכר בתעשייה, שניהל אמנים בחברת NMC ומתמחה בגילוי כישרונות (עידן רייכל, למשל), הפגיש בינו לבין רן דנקר. ומשם הכל היסטוריה.

אחרי החגים ייצא שיתוף הפעולה של עמנואל עם רביב כנר, וגם עם התקווה 6. בקנה, מוכן כמעט לגמרי, גם שיר עם עומר אדם.

"לכתוב שיר לעומר אדם זה ליצור פופ של פאנץ' בכל משפט", הוא מסביר. "הכל חד ומתחבר לסיטואציה הנוכחית בחברה הישראלית. ככה יוצא שיר שרק עומר אדם יכול לשיר אותו. כמעט כל שיר שתכתוב היום, אם נועה קירל או אגם בוחבוט לא ירצו אותו - הוא יכול ללכת לזמרת אחרת. דברים כאלה קורים הרבה בתעשייה, ושירים שנכתבו עבור זמר אחד יושרו בסוף על ידי זמר אחר.
"אבל עומר אדם זה הימור על כל הקופה. יש לו סטייל, ז'רגון, שפה משלו. זאת היתה חוויה באולפן. לפני שעבדתי איתו שמעתי אגדות שמדובר באדם פרפקציוניסט, עובד קשה - וקיבלתי את זה לתוך הפרצוף, מוכח במיליון אחוז. זה מדהים, הוא באמת מגיע ומשיל מעליו את הגלימה, נקרא לזה, ועובד איתך בגובה העיניים. אחלה בחור".

שגם ידע לא מעט בלאגנים יחצניים לאחרונה. איך נמנעים מלהוציא עוד שיר פוגעני כמו "קאקדילה"?

"כשאני אומר 'שיר פאנצ'ים' אני לא מתכוון למשהו פוגעני, אלא לשיר שהוא מאוד פאן, יותר הומור נקי, נקרא לזה. בעיניי, מי שכותב שיר כמו 'קאקדילה' ער לשערורייה שהוא יכול לגרום, וגם מי שמוציא שיר כזה. אבל אין לי מושג, לא אני כתבתי את זה".

מה אתה חושב על תופעת נונו?

"זה מעניין. השאלה הגדולה היא - ולפי דעתי, זה אפילו הפיל שבחדר - ההשוואה של נונו לדודו פארוק. נונו פה כבר יותר זמן ממנו, דודו היה פה לתקופה קצרה יותר. זאת באמת שאלה כמה זמן זה ישרוד".

דודו פארוק לא יצא אז מהדמות, שמיצתה את עצמה מהר מאוד. נעמי אהרוני־גל, נונו, מתראיינת מחוץ לדמות שלה.

"אפשר לראות את זה בשינוי שנצ'י נצ' עשה במעבר שלו לרביד פלוטניק. זה לא שהוא עשה שינוי של שמיים וארץ והחליף את הסגנון המוזיקלי שלו. הוא עדיין עושה היפ־הופ, אבל עכשיו הוא רביד. הוא בעצם אמר 'היה כיף עם הדמות עד עכשיו, אבל אני רביד, והנה אני עכשיו פנים אל פנים'. אז זה מאוד מעניין לראות מה יקרה עם נונו. אני חושב שהיא מוכשרת בצורה משוגעת".

אין מנוס מלשאול אותך על הפצצה הכי גדולה שנחתה על התעשייה לאחרונה - הפירוק של סטטיק ובן־אל.

"אני זוכר את 'ויקיפדיה' של חנן בן ארי, שנמחק כש'טודו בום' שלהם הגיע, זה היה מדהים. החבר'ה האלה ביססו פה פופ ותעשייה יחד. כי ברגע שהשמות שלהם עולים, חייבים להתייחס גם לצוות הניהול שלהם, אורון כלפון ויואב גרוס, וכמובן - לג'ורדי.

"זה מדהים מה שהם עשו. אני בעצמי יישרתי קו עם התעשייה החדשה, עם ה'Prod. By' (הופק על ידי) שהם הביאו. אשכרה ג'ורדי הביא את זה. זה היה קיים בהיפ־הופ לפני כן, אבל בפופ זה עדיין לא היה מקובל. היום המפיקים הגדולים לא רק מפיקים, הם כבר עושים שירים עם האמנים וחתומים עליהם".

בסוף יצא לך להפוך לשחקן במגרש המקומי. למעשה סיימת עם הטראנס?

"אין דבר כזה לסיים. אלה פאזות, הכל עניין של תדירות. כל זמן שזה לא מת זה פשוט יושב חלש בצד, ברגוע. כל הקטע הזה של דגו בטראנס עוד קורה. טראקים ששחררתי עם ויני ויצ'י וריאהב, או עם ווייט נויז, ממש מתפוצצים. בחודש וחצי האחרונים יש קטע שלי שהגיע לסטרימינג של שני מיליון בספוטיפיי. בתוך כל הפופ אני מוצא את הכיף שלי, נוסע לערד או לבאר שבע, מקליט טראק בשביל הכיף. אולי תהיה איזו הופעה מתישהו".

אפשר להגיד שהסיפור שלך נשמע כמעט פנטזיונרי. לצד העבודה היה בו גם הרבה מזל.

"עברתי המון עם האלבום של ג'ירפות 'מי שלא חולם כועס'. יש סינגל שעבדתי עליו איתם ועם נטע ברזילי, והתפתח ביני לבין גלעד כהנא קשר מדהים. גילי הוא הטופ שבכותבים בארץ בעיניי, התאהבתי בו ממש, ומרגיש לי שהוא התאהב גם בי.

"באחד השירים הוא אומר 'האור הזה לא קטן, הוא פשוט רחוק'. זה משפט מאוד חזק. הנה אני קולט עכשיו שיש לי בספוטיפיי 148 אלף מאזינים חודשיים. לג'ירפות יש 139! סתם, אבל שלא ייצא שאני מתלהב. זה רק כי הם בישראל ואני בכל העולם".