היום הזה שבו חוזרים חטופים מתים בארונות היה ידוע מראש. פחדנו מהרגע הזה מאז 7 באוקטובר, אבל השבוע כולנו כבר הבנו שאין ממנו מנוס. לפני יומיים, אי הנוחות שחשנו כולנו בבטן התגלגלה גם אל עולם התרבות. הראשונים להכריז שלא יופיעו ביום החזרת החללים היו עברי לידר, שאמור היה להופיע במועדון הבארבי ועומר אדם, שאמור היה להופיע בהיכל מנורה.
שני הביטולים גררו גל של ביטולי הופעות מכל הסוגים - מוזיקה, תיאטרון ועוד. לעיתים זה נראה כאילו עולם התרבות הוא מקשה אחת, אבל בשיחות עם מוזיקאים, סטנדאפיסטים ואנשי במה מתגלה אמת קצת יותר מורכבת.
פוסט בנושא עלה היום בקבוצת "סיקרט תל אביב", ובו גולשת התלוננה על כך שהופעתו של תמיר גרינברג מתקיימת הערב כרגיל ולא בוטלה. "אבל כבד, רגשות קשים, כאב וזעזוע שמשפיעים על עם שלם. מהסיבות האלה כל כך קשה להבין איך יש עדיין מי שמסרב להקשיב, שביום כזה מתאחדים בכאב ולא בחגיגות" כתבה, והעלתה בנוסף לפוסט גם צילומי מסך של התכתבות עם משרד הכרטיסים "קופת תל אביב" בהם היא מבקשת להבין מדוע ההופעה מתקיימת. יש לציין שנציגת השירות העניקה מענה רגיש לשאלה, וגם סביר להניח שאין ביכולתה באמת להכריע בסוגיית קיום ההופעה.
משיחות שערכנו היום עם אמנים ואנשי במה עלה שהסוגיה מורכבת, ולא מדובר בהחלטה שכולה שחור או לבן: "הייתי מאד על הגדר לגבי נושא הביטול. ידענו על החזרת החללים כבר לפני כמה ימים וההופעה של אתמול לא בוטלה. זאת של מחר גם לא בוטלה וגם לא זאת של מוצ"ש, כולם ביטלו רק את ההופעה של חמישי, כאילו, היום זה עצוב, אבל אתמול או מחר זה בסדר? זה צבוע, זה מוזר ומגוחך" אמר היום אמן מוכר ל"ישראל היום".
"אני ביטלתי כי קיבלתי הרבה הודעות מאנשים ששאלו אותי אם אני מבטל או דוחה. אנשים כתבו שלא בא להם לבוא, שיש להם כרטיסים, והם רצו להזיז לתאריך אחר. יש פה עניין של לחץ חברתי. עומר אדם ועברי לידר היו הראשונים שביטלו ואז עוד המון אמנים ביטלו, וזה הפעיל לחץ על אחרים, ביניהם גם שמות גדולים בתחום. כולם ביטלו אז גם אני ביטלתי. אני לא יודע מה אני מרגיש לגבי זה. אני מבין את הסולידריות, אבל אין ספק שזה צבוע. באותה מידה למה לא מבטלים את מחר?".
אמן נוסף סיפר לנו שממש נלחם על קיום ההופעה שלו הערב, אך הופעלו עליו לחצים גדולים לבטלה והוא עשה זאת בניגוד לעמדתו האישית. גם הוא הרגיש שביטול ההופעות דווקא הערב הוא בסך הכל מס שפתיים, אבל בפועל אנשים ימשיכו לצאת ולבלות.
לא בכדי כל האנשים שדיברנו איתם ביקשו להישאר בעילום שם, גם כאלה שביטלו וגם כאלה שמופיעים היום על אף התחושות הקשות. אלו שמתפרנסים מאהבת הקהל לא רוצים להגיד משהו שיכאיב לכאן או לכאן: "יש ימים שבהם לעלות על במה מרגיש כמו דבר שלא מתיישב עם המציאות. היום הוא אחד מהם", אומר לנו מוזיקאי שדווקא כן מופיע הערב. "המדינה עוצרת, הלב כבד, והראש מלא במחשבות. ברגעים כאלה, אתה שואל את עצמך אם נכון בכלל לעמוד מול אנשים, להחזיק מיקרופון, להוציא מילה. אבל ההופעה לא נועדה להעמיד פנים שהכול בסדר – היא מתקיימת דווקא בגלל שלא. אנשים מגיעים כי הם צריכים מקום לנשום בו. לא לברוח, לא לשכוח, פשוט לנשום".
נראה שאין אמת אחת, וההחלטה לפקוד אירועי תרבות היא אינדיבידואלית. בזמן שאדם אחד ימצא בכך מזור לנפש, אדם אחר ירגיש שזה לא מתאים לצחוק, לשיר או לרקוד ביום כזה. ובכל זאת לפעמים ביטול הוא דבר סימלי בלבד. "בטח שאפשר לעצור, ולקחת יום אבל, אבל יש משהו נורא צבוע בזה, פוריטני ומזוייף, ממש העמדת פנים כזאת מצד כל הציבור הישראלי. היא חורה לי", אמר אמן שביטל את ההופעה שלו למורת רוחו.
"עם זאת, אי אפשר להפסיק לחשוב על העצב, על הטרגדיה הזאת. ומצד שלישי, מי יודע? למה מסעדות לא נסגרות היום? למה טלוויזיה משדרת כרגיל? למה אפשר לעשות הכל אבל לא ללכת לראות הופעה? אני חושב שבעיקר זה עניין של אנשים שלא רוצים שיראו אותם בערב הזה בחוץ. אני חושב שאנשים פשוט יהיו מאד מפודחים להיראות בהופעה של עומר אדם, כשהם יודעים שכל החברים שלהם בבית רואים את הארונות".
המוזיקאי י' אמנם מרגיש שקשה לו לעלות על הבמה ולהופיע, ובכל זאת הוא רואה בכך חשיבות: "אני לא מתעלם מהכאב, הוא הולך איתי גם הערב. לעלות על במה ביום כזה זו לא פעולה של ניתוק – זה עמידה בתוך המציאות, עם כל הכובד שלה. חלק מהאנשים בקהל אולי יבכו, אחרים פשוט ישבו בשקט. זה לא ערב רגיל, ואין צורך שהוא יהיה כזה. אבל אם השעה הזאת תיתן למישהו מקום לעכל, לשחרר, להיות קצת פחות לבד – בשביל זה אנחנו שם. יש מי שיחליט אחרת – וזה מובן. כל אחד מתמודד בדרכו. אני בוחר לעלות על הבמה לא כי זה קל, אלא כי לפעמים שתיקה לא מספיקה. לפעמים מה שצריך הוא מבט בעיניים, מילה שנאמרת יחד, נשימה משותפת בחלל אחד. הערב הזה הוא לא חגיגה. הוא תזכורת שאנחנו עדיין פה."
ואילו האמן שביטל אמר "ביטלנו את ההופעה, אבל ההופעה של אתמול קרתה וההופעה של מחר תתקיים. ההופעה שביטלנו עברה לשבוע הבא, אנשים יבואו בשבוע הבא וזהו. לא קרה כלום. אני פשוט קיבלתי יום לחבק את הילדים שלי, חוץ מזה לא באמת קרה פה משהו".
ואולי כל מה שאנחנו צריכים ביום כזה הוא עוד הזדמנות לחיבוק, בין אם זה חיבוק לילה טוב לילדים שלנו, חיבוק של אהוב או אהובה מול ביצוע מרגש בהופעה או סתם חיבוק וירטואלי שרק מזכיר לנו שאנחנו לא לבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו