גידי מרק
מנכ"ל תגלית
שירת כדיפלומט בשירות החוץ בטורקיה, בגרמניה ובניו יורק. ביום האחרון לכהונתו פגש ביוסי ביילין, הוגה הרעיון, שהציע לו להיות העובד הראשון בתגלית
גידי מרק, קבוצת תגלית הראשונה שהגיעה לישראל זה כשנה, עלתה על מטוס בניו יורק יומיים לאחר תום מבצע "שומר החומות". זה היה כרוך מצידכם במסע שכנועים גדול יותר מהרגיל?
"התחלנו את ההרשמה בצורה מאוד אופטימית לפני כחודש. יש לנו היום במערכת 80 אלף איש שהתחילו להירשם בשנה האחרונה, ורוצים לבוא לישראל. אבל בתקופה הזאת, כידוע, היו גם הרבה התפתחויות, ולצד ההתלהבות בהרשמה ראינו שעם תחילת הלחימה במבצע האחרון - אצל אלפים נסגר השאלטר, ועכשיו צריך להתחיל מההתחלה".
נסגר השאלטר - כלומר הם לא רצו להגיע?
"לא בהכרח. זה אומר שצריך לחזור אליהם ולבדוק מה קורה. להסביר להם למה כדאי לבוא עכשיו ולא לדחות לעונה הבאה. מבצע 'שומר החומות' קיבל המון תשומת לב בתקשורת וברשתות החברתיות, אז הם שמעו שיש לחימה וחלקם שאלו - 'למה לי לנסוע לתוך הפיצוצים?' ואל תשכח שיש גם אזהרת מסע בארה"ב, והקורונה כמובן לא תורמת למצב".
יותר קל להסביר את ישראל אחרי מבצעים בעזה?
"בעיניי קשה יותר. כשאתה פותח טלוויזיה ורואה שישראל מפציצה בעזה - אתה לא שומע על הסיבות שהביאו לכך, משום שהכיסוי התקשורתי המאסיבי מתחיל לאחר תגובת ישראל. לפני זה אין שיח על כך שפצצות מרגמה נורו מעזה, שתושבים נכנסו למקלטים. זה הפך לשגרה לא מדווחת. לצד זה, חשיבות החזית של דעת הקהל חוזרת, ובגדול. בלי גיבוי של דעת הקהל העולמית ישראל תתקשה לשמר את העוצמה שממנה היא נהנית היום. יש לנו ידידים פוטנציאליים רבים בכל העולם וצריך לעבוד קשה כדי לקרב אותם. התרומה הפוטנציאלית שלהם לעוצמתנו גדולה עשרות מונים מאשר המאמץ לקירובם. אם ישראל היתה משקיעה בקרב על התודעה, ברשתות החברתיות למשל, אפילו חצי ממה שאויבותיה משקיעות, היינו חוסכים מיליארדים בהוצאות הביטחון".
האיום הביטחוני על מדינת ישראל מחזק את הקשר של יהודים למדינה?
"בלי להיות כאן ולחוות את מה שקורה, אי אפשר להבין את המציאות. כך שלא בטוח שהאיום הביטחוני משפיע עמוקות על מי שנמצא בגולה. מנגד, כשהמשתתפים שלנו בתגלית מגיעים לישראל, ומבקרים בגבול עם עזה ומצרים, ורואים שישראל קטנה יותר בשטחה מניו ג'רזי - רק אז מתבהרות הפרופורציות. זה גם מנער מאנשים את הדימוי של ישראל כגוליית שמתעמר בחלשים".
במהלך הלחימה בצוק איתן, בשנת 2014, הגיעו ארצה 8,000 משתתפי תגלית. לפי דבריך, זו ההסברה הטובה ביותר.
"הם הרגישו שהם חיילי קומנדו, שהם חווים חוויה של פעם בחיים. וכן, אני חושב שהמשתתפים האלו התחברו לישראל יותר מאחרים. הם פגשו חיילים שנלחמו, הם ראו מה קורה בישראל בזמן אמת, והיו גם כאלו שבילו במרחב מוגן בזמן הפצצה וזו חוויה חזקה. זה גם מתחבר לנתונים שלנו: 85 אחוזים ממשתתפי תגלית אומרים שהביקור בישראל שינה את חייהם. אין עוד הרבה דברים שבתוך 10 ימים משנים את חייו של אדם. הם מבינים את חשיבות היהדות, חשיבות הקשר עם ישראל, ו־40 אחוזים מתוכם חוזרים לארץ לביקור שני בתוך חמש שנים, ולעיתים גם מביאים את משפחותיהם. בהשפעת תגלית, בין היתר, יותר ויותר אנשים בארה"ב מתגאים להצהיר על עצמם כיהודים. סקר של מכון PEW הראה שמדובר בעלייה של כ־40 אחוזים ב־30 שנים".
איפה נופל להם האסימון בביקור בישראל?
"בישראל אתה לא צריך להיות דתי כדי להרגיש יהודי. כשהם מגיעים לארץ, האוטובוס שלנו הוא עבורם הקהילה היהודית הראשונה בחייהם, והם נאחזים בה. הם מגלים שזה לגיטימי להיות יהודי טוב במאת האחוזים, גם אם אתה לא דתי. פעם היינו שואלים משתתפים אם הם אורתודוקסים, רפורמים או קונסרבטיבים. היום ההגדרה הרווחת היא 'רק יהודי'".
היכן ניצב היום הדור הצעיר היהודי באמריקה מבחינת העמדות הפוליטיות והקרבה שלו לישראל?
"בשנים האחרונות, בעיקר בשנה האחרונה, יש יותר הזדהות עם המחנה הפרוגרסיבי. קיימת יותר הבנה לגורמים רדיקליים במפלגה הדמוקרטית. גורמים אנטי־ישראליים, ממומנים היטב ברובם, הצליחו לייצר אג'נדה אנטי־ישראלית בקרב חוגים פרוגרסיביים. צריך לזכור ש־70 אחוזים מהיהודים בארה"ב מגדירים את עצמם כדמוקרטים פרוגרסיביים. הרוב השקט הוא אי שם באמצע. קשה לספר להם את האמת ממרחק של אלפי ק"מ ובמקביל ל־3,000 מסרים שהם מקבלים ביום. גם כשהם כאן, אנחנו מראים להם את ישראל ומדגישים: 'השיפוט הוא שלכם, לא שלנו'. תבואו עם סימני שאלה, תתעניינו ותגבשו את דעתכם. זה צעד בונה אמון מבחינתם".
האנטישמיות מרימה ראש
איך מסבירים להם את הסכסוך הישראלי־פלשתיני?
"כל קבוצה שמגיעה עוברת כשעתיים של התייחסות למצב הגיאופוליטי במזרח התיכון, בדגש על כך שיחסינו עם הפלשתינים הם חלק מהיחסים שלנו במזה"ת. היחסים הם לא בין ישראל הגדולה לפלשתינים, אלא בין ישראל הקטנה לעולם הערבי הגדול, שעד היום לא קיבל ברובו המכריע את ישראל כגורם לגיטימי במזרח התיכון, למרות ההתחממות של השנים האחרונות.
"אנשים שמגיעים לארץ מבינים שהציונות לא התחילה עם הרצל, אלא לפני 3,000 שנה, אולי מיהושע בן נון, מדוד המלך. הם רואים את הדברים בעיניים, פחות יושבים בכיתה. כששואלים אותם בסוף המסע מה הם היו משפרים - הם עונים: 'היינו רוצים לישון יותר'.
"הם פוגשים ערבים ישראלים בצפון, בדרום ובנגב, כדי שיבינו את המציאות המורכבת, שהיא אגב הרבה יותר טובה ממה שמספרים להם במקרים רבים. בנסיעה צפונה דרך כביש 6 הם רואים שאין כאן גדר שעושה אפרטהייד אלא גדר ביטחון חיונית לקיומנו. ברמת הגולן הם צופים במתרחש. ליד הגדר של קיבוץ בארי, למשל, הם רואים מדוע בעת אזעקה אנשים לא תמיד מספיקים לתפוס מחסה בתוך כמה שניות. בסיום המסע, חלק נכבד מהמשתתפים הופכים למנהיגים בקמפוס. כ־75 אחוזים מהמנהיגים הסטודנטים של ארגון הלל, ארגון הקמפוס הגדול בעולם לסטודנטים יהודים, הם בוגרי תגלית. וכמובן שיש גם בוגרי תגלית בצבא ובעסקים, כאלה שעושים עסקים עם ישראל".
חשוב לכם לעמוד איתם על הפער בין "מדינת תל אביב" ליתר ישראל?
"חשוב מאוד. אין כמו ת"א בעולם, אין כמו ירושלים בעולם, אבל אנשים צריכים להבין שיש יותר מזה במדינת ישראל. חלק גדול מההוויה הישראלית מתרחש מדרום לב"ש ומצפון לחיפה".
המתווה שלכם, המסלולים שלכם, השתנו בעקבות הקורונה?
"אנחנו משתדלים להיות יותר באוויר הפתוח, להקפיד על הנהלים. אנחנו גאים בכך שבסיורים האחרונים איש לא נדבק".
אילו שינויים אתם עושים בתוכנית המפגשים בארץ ככל שחולף הזמן, ומהם הפרמטרים הפוליטיים־חברתיים שמזרזים שינויים כאלה?
"אנחנו לקראת מיזוג עם ארגון ONWARD ISRAEL, כדי להביא לארץ אנשים לתקופות ארוכות יותר, כדי שיתמחו בתעשייה ויהיו שגרירים לכלכלה הישראלית. בתגלית אקסל אנחנו מנסים לאתר אנשים מוכשרים מבחינה עסקית ועם מוטיבציה גבוהה, ולגדל אותם כמנהיגים ברחבי העולם. עד היום הצמחנו 405 מנהיגים כאלה בתחום העסקי. המטרה שלנו היא שעבורם - ישראל תהיה אופציה ראשונה לעסקים. אנחנו בוחנים גם כיצד אנשי עסקים יוכלו לחזק את הצד הדיגיטלי של תגלית, כדי שתהיה לנו נוכחות דיגיטלית משמעותית - גם במקרים נוספים דוגמת הקורונה, ובכלל".
אילו עוד השפעות יש לסיור של תגלית?
"יש לנו משתתפים מ־70 מדינות, 50 אלף איש בשנה ועוד 8,000 ישראלים. אנחנו רואים שההשפעה על הבוגרים שבאים מהרקע הכי פחות מחובר ליהדות, היא החזקה ביותר: הביטחון שלהם בהבנה של המצב בישראל עולה מ־27 אחוזים לפני הסיור ל־69 אחוזים אחריו. מעקב אחרי חדשות על ישראל עולה מ־18 אחוזים ל־35 אחוזים. רמת החיבור לישראל עולה מ־65 אחוזים ל־89 אחוזים".
לצד זאת, חלק מבוגרי תגלית חוזרים לארה״ב מאוכזבים ממה שגילו. חלקם מנתקים קשר עם ישראל ועם היהדות - מיעוטם הופכים לפעילים נגדה, עד כדי הצטרפות ל־BDS. אתם מייחסים זאת למשהו שקורה בזמן השהות בארץ?
"יש אחדים שחוזרים מישראל ולא השתכנעו. זה מיעוט זניח, אבל מאוד קולני. כואב לי עליהם, כי אני רוצה שכל יהודי ירגיש חלק מהעם היהודי. חלק מהמסיתים שאנחנו רואים גדלו למשפחות יהודיות שמחויבות לישראל, אבל מרגישים שסיפרו להם מעשיות. בקמפוסים הם שומעים קולות אנטי־ישראליים ובטוחים שהטעו אותם.
"רק לפני שנתיים־שלוש היו ניסיונות לפרובוקציות נגד תגלית, משום שאנשים הבינו את הכוח האדיר שיש לנו לייצר סימפטיה כלפי ישראל. הזמנו את אותם מתנגדים לארץ, וחלק גדול מהם באמת שינה את תפיסתו. אגב, לא בהכרח בזכותנו, כי הם נורא חשדנים כלפי הממסד. הם הבינו את הדברים דרך החיילים. הם הפכו לחברים וראו שלכל מטבע יש שני צדדים".
מה באשר לאנטישמיות? הנתונים מראים על עלייה של מאות אחוזים בה בארה"ב ובבריטניה, למשל.
"האנטישמיות מקבלת יותר ויותר לגיטימציה, וחלק ממנה נעשה גם במסווה של ביקורת על ישראל. מבצע 'שומר החומות' הביא לעלייה חדה נוספת בלגיטימציה לקולות אנטי־ישראליים אלה, גם בקרב היהודים. במקרים רבים ביקורת זאת מלווה בקולות אנטישמיים. חשוב להבחין בין ביקורת ממניעים אנטישמיים לבין ביקורת שמקורה בחילוקי דעות לגיטימיים. כשביקורת מבוססת על ידע ולא על שנאה היא לגיטימית. כאשר היא נובעת מעוינות יחד עם חוסר הבנה, זה כבר רשעות וטמטום.
"כך או כך, אנחנו מבינים שקשה היום להיות יהודי בגולה. בימים אלה אנחנו עורכים מחקר שבודק את רמת החדירה של גילויי האנטישמיות בקרב צעירים יהודים. אם בעבר הם לא חוו אותה, אני מניח שבתוצאות המחקר הקרוב נגלה שהאנטישמיות הפכה רווחת מבעבר.
"האנטישמיות יצאה מתחת לשמיכה, מרימה ראש בגאון. יהודים רבים נתפסו לאורך השנים כבעלי זכויות יתר, ולפיכך הם הגנו על קבוצות מיעוטים. אלא שעתה, הם רואים שהגל הזה מגיע גם לכיוונם".
התרומות נמשכות
ממשל ביידן צפוי לעשות טוב לתגלית? וכמה מתחבר הדור היהודי הצעיר לרוחות פרוגרסיביות ודמויות כמו הפוליטיקאיות האמריקניות אילהאן עומאר, אלכסנדריה אוקסיו קורטז ורשידה טליב? לא מזמן הן ניסו לעצור עסקת נשק של ארה"ב עם ישראל.
"אנחנו ארגון א־פוליטי וא־מפלגתי. מה שאני כן יכול לומר זה שביידן הוא חבר. שלוש הנשים שהזכרת - ממש לא. כל אמירה פוליטית רק תפגע בנו כאוהל היהודי הגדול והמגוון ביותר שקיים היום".
אתם מתגאים בגיוון ובמקביל מדווחים על ירידה בממדי ההתבוללות בקרב משתתפי תגלית. האם מניעת התבוללות היא עדיין ערך עליון, או שמא יש לפתוח את היהדות בפני כל מי שרואה בעצמו יהודי?
"הכל תלוי כיצד אתה מגדיר התבוללות. אנחנו מביאים לארץ את מי שיש להם לפחות הורה יהודי אחד. לפי הגדרת תגלית, והיא לא תמיד מקובלת על כולם, התבוללות היא לאו דווקא בתחום הדתי, אלא רצון לחיות מחוץ לחיים היהודיים. מי שצועד לעבר היהדות - הרי שהוא יוצא מכיוון ההתבוללות. השאלה היא איפה אדם מגדיר את מרכז החיים שלו. יש אלפי דרכים להביע יהדות, ואנחנו בתקופה כזאת שכל אדם צובע את ההשתייכות שלו בצורה אחרת. היצמדות להגדרות מקובעות פחות רלוונטית כאן".
מה לגבי תרומות בתקופה האחרונה, נוכח האנטישמיות, הקורונה ואחרי המבצע האחרון?
"בשנת 2020 מספר המשתתפים שלנו ירד ב־80 אחוזים, אבל התרומות ירדו ב־30 אחוזים בלבד. זה שיעור קטן יחסית לגופים אחרים, שבהם התרומות ירדו בעשרות רבות של אחוזים והיו על סף קריסה. אנחנו גאים בעובדה שהתורמים הכי גדולים שלנו הם משפחת אדלסון, והפרידה משלדון אדלסון עדיין קשה מאוד עבורי (גילוי נאות: ד"ר מרים אדלסון היא הבעלים של החברה המחזיקה במניות 'ישראל היום'; ר"פ). היתה לו אמונה יוקדת בדברים שעשה, אבל הוא תמיד ידע לתבל זאת בחוש הומור בריא. הוא היה האדם הכי חד שפגשתי, עם לב יהודי חם. הוא ידע להמיס את הלב של התורמים, והיה מתרגש כששמע על ישראל ועל צה"ל. לצידם יש את צ'ארלס ברונפמן. יש לנו תורמים רבים מימין ומשמאל. מיצבנו את עצמנו באמצע".
למרות כל השוני?
"בסוף אנחנו עם אחד, יהודים וישראלים. למרות השוני שיש בינינו, הגורמים המאחדים גדולים יותר, ואסור לשכוח את זה. אם לא נלמד להכיר, המרחק בינינו יגדל. אני שמח שממשלות ישראל לדורותיהן מבינות את חשיבות יהדות התפוצות כאחד המרכיבים הבסיסיים בעוצמת ישראל. בלי יהדות העולם, ישראל תהיה הרבה יותר חלשה. חשוב שכל ישראלי יבין את זה".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו