איטליה חזרה לקונספציה של "שתי מדינות"

1. נתקעו בעבר. התפיסה המדינית ביחס למזרח התיכון ולבעיה הפלשתינית נשענת על מודל מיושן, המסכן לא רק את ישראל אלא את אירופה והמערב כולו.

הסכמי אוסלו נשענו על הנחת יסוד מרכזית: משני צדדי הסכסוך נמצאות שתי תנועות לאומיות הזכאיות להגדרה עצמית. אבל זאת היתה הנחה ישראלית (ומערבית) בלבד. הפלשתינים מעולם לא הכירו בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. סעיף 20 באמנה הלאומית הפלשתינית טוען שאין קשר היסטורי או רוחני של היהודים לארץ הזאת. הנקודה הזאת עוברת כחוט השני אצל ארגונים ערביים רבים. המסקנה המתבקשת היא שהתנועה הציונית היתה תנועה קולוניאליסטית שהגיעה לארץ זרה והשתלטה עליה. אגב, אם אין ליהודים קשר לארץ הקודש, כי אז גם לנוצרים אין שורשים פה...

סעיף 20 מסתיים בקביעה שהיהדות אינה לאום והיהודים אינם עם בעל אישיות עצמית, אלא דת בלבד. דת אינה זכאית לארץ או למדינה. למעשה, מדובר בסעיף ג'נוסיידי המוחק את העם היהודי ממשפחת העמים והמופיע כיום במסמך רשמי של הרשות הפלשתינית.

בקיץ 2005 הגשימה ישראל את מה שאירופה הטיפה לה מאז 1967, ועזבה לחלוטין את רצועת עזה. זמן קצר לאחר מכן השתלט חמאס על המקום, הרג את שוטרי הרשות והחל להפוך את הרצועה למבצר טרור ענקי. מאז שוגרו משם עשרות אלפי טילים, ישראל יצאה למבצעים צבאיים, עד לטבח 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו.

הסיבה שטבח כזה לא אירע במרכז הארץ נובעת, בין השאר, מכך שב־2002 יצאה ישראל למלחמה כדי להשיב לה את השליטה בשומרון וביהודה. עד אז הניבו הסכמי אוסלו פיגועי התאבדות, שהפכו את הנסיעה בתחבורה הציבורית או בילוי תמים בעיר לרולטה רוסית. למזלנו, לא החרבנו את היישובים היהודיים בגב ההר והם מוסיפים לביטחון. לפנינו שני ניסויים: רצועת עזה מול שומרון ויהודה. האם המסקנות אינן ברורות דיין?

לפני כ־15 שנים הודלפו מסמכים מלשכתו של סאיב עריקאת, הממונה על המשא ומתן מטעם הרש"פ. חברי הצוות המליצו לא להשתמש בביטוי "שתי מדינות לשני עמים", אלא "שתי מדינות החיות זו לצד זו בשלום". ההיגיון הוסבר לעריקאת: "לאזכור זכותם של שני העמים להגדרה עצמית עלולה להיות השפעה שלילית על זכויות הפליטים. כלומר, על זכות השיבה". הדבר עשוי להתפרש כאילו "אש"ף אינו מבקש עוד הגדרה עצמית פלשתינית בשטחה של מדינת ישראל". וכך, באופן עקבי, "פתרון שתי המדינות" פירושו מדינת לאום פלשתינית נקייה מיהודים לצד מדינה שבינתיים מותר לכנותה "ישראל", אבל אליה אמורים לחזור מיליוני "פליטים". זאת כנראה הסיבה שאין בנמצא מסמך רשמי המציג את דרישותיהם הסופיות של הפלשתינים, שלאחר הגשמתן יסכימו להכריז על סוף הסכסוך וקץ התביעות.

לאחרונה התבטאה ראשת ממשלת איטליה, ג'ורג'ה מלוני, בזכות "העמדה המסורתית של איטליה" בדבר "שתי מדינות", ואני חשבתי שמלוני ביקשה לחדש משהו במסורת האיטלקית עם כניסתה לתפקיד. נוח לקבל את עמדת הממסד הפוליטי האיטלקי; הוא מתעקש לא להכיר בשינויים הגיאופוליטיים המשמעותיים שעברו המזרח התיכון ואירופה, ודבק בתפיסות עבשות.

ובכן, 32 ק"מ ממזרח לארמון קיג'י, משכנה של רה"מ מלוני ברומא, נמצא מונטה ג'נארו, בגובה של כ־1,200 מטר. באותו המרחק לערך מעירי, רחובות, נמצאת רמאללה על הרי בנימין בגובה של כ־900 מטר. רומא ורחובות נמצאות בגובה של עשרות מטרים בודדים מעל פני הים. נסו להגן על ביתכם מול מבצר הגבוה כקילומטר מעליכם... גבירתי רה"מ, האם היית מסכימה להקים על מונטה ג'נארו ישות התואמת לגרמניה הנאצית, שתכליתה היא השמדתך? הגיע הזמן לשנות את המבט.

אני מאמין להם

2. האדם כיצור סמלי. בחדר ההמתנה ניבט מהמסך אחד הלשעברים היותר בכירים, שעמד בתוקף על כך שאי אפשר לנצח בעזה ואמירות דומות. יום קודם נפגשתי עם שני לוחמים שחזרו משירות ארוך. הם אמרו דברים הפוכים: אנחנו מנצחים ומפרקים אותם, רק שדרוש לנו עוד זמן. אני מאמין להם. מחשבת הניצחון, כמו כל מחשבה, תלויה במטען הרוחני והתרבותי - למעשה, המטען הסמלי - שבאמצעותו המציאות מתווכת לנו.

הפילוסוף היהודי ארנסט קסירר (1945-1874) כתב שהתגובה של האדם לגירויים שהוא קולט מן החוץ מושהית, בשל תהליך מחשבה הקשור לחוליה מתווכת שאין לשום אורגניזם אחר: מערכת הסמלים. "האדם חי בממד חדש של הממשות", לא בעולם הטבע בלבד, אלא בעולם המורכב משפה, מיתוסים, אמנות, דת ועוד. "אלו החוטים השונים הטווים את רשת הסמלים, את הקורים הסבוכים של הניסיון האנושי". התיווך המרכזי בתקופתנו הוא אמצעי התקשורת לסוגיהם. איננו רואים מעבר לקיומנו המעשי, ולכן תלויים בדיווחים של אלה שראו ועיבדו את המידע למעננו.

אבל גם המתווכים, היועצים והפרשנים תלויים במערכת הסמלים. לרוב, האדם לא חי בעולם של עובדות מוצקות. קסירר אמר שהאדם חי בתוך ריגושיו הדמיוניים, בתקוותיו ובחששותיו. חיוני להביא בחשבון את המוגבלות הזאת לנוכח כל ניתוח והשערה שנשמע.

איננו יכולים להימלט מהתיווך, אבל אפשר לבחור אילו סמלים יתווכו עבורנו את המציאות, וכיצד נצרוך את המידע. אנחנו עם עתיק ומנוסה. באלפי שנותינו בנינו מערכת סמלים אדירה שאוצרת בתוכה חוכמה עמוקה, היכולה לעזור בתיווך המציאות. מי שחי את הכאן ועכשיו, רואה מהרהורי ליבו, ובמקרה שהוא מיואש, עשוי לדבר על הפסד ועל אי־יכולת לנצח. מי שמחובר למעיינות הנצח שלנו, מבין שהחוכמה העתיקה מעשית וקשורה לשדה הקרב ולמדיניות הפנים והחוץ של עמנו, ואז מדבר על ניצחון.

חיינו קודמים 

3. "לא תרצח". טבח 7 באוקטובר אירע בשמחת תורה, שבה סיימנו את התורה והתחלנו מבראשית. "מלחמת בראשית" קוראת לנו לבחון מחדש את תפיסות היסוד שלנו ("הקונספציות"). פרשיות השבוע מדברות אלינו ממעמקי התודעה הקולקטיבית של העם ומדריכות אותנו.

השבת נקרא על מעמד הר סיני ועשרת הדיברות. הדיבר השביעי קובע: "לא תרצח!". נשמע פשוט, אך כמעט בכל התרגומים מופיע "לא תהרוג!". התרגום משקף תפיסה מוסרית שהושפעה מרעיונות נוצריים מסוימים. דומה שזו גם תביעת העולם מאיתנו: אסור לכם להרוג, בכל מקרה, ומשמעותה היא - קריאה לקבל עלינו את התפקיד הנצחי של הקורבן, להישאר על הצלב.

אבל אנחנו תלמידי משה, שחוקק גם דיני מלחמה מפורטים. הפרשה הקודמת הסתיימה במלחמת יהושע וחייליו בעמלק. העברים הקדמונים, עבדים שאך יצאו ממצרים, הותקפו בידי כנופיות רצח ושוד חסרות רחמים. התוצאה: "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב". כשצריך להילחם באויב, מצווה להורגו, כי חיינו קודמים. לנו, דוברי העברית, ברור ההבדל בין "לא תרצח" ל"לא תהרוג". הסתכלו על עזה. האוכלוסייה שם מפנה את המקום, וצה"ל נלחם רק במחבלים. והם נהרגים. לפי חרב.