שנתיים אחרי פרעות שומר החומות: רוב הנאשמים חמקו מעונשים כבדים

"תקופת 'שומר החומות' היא תקופה חריגה וקיצונית שלא היתה כמוה בתולדות המדינה. בעוד נורו על ידי חמאס אלפי רקטות על תושבי המדינה, נפתחה חזית נוספת בתוככי מדינת ישראל, אזרחי המדינה שהפכו לאויב מבית". כך, בפברואר 2022, נשא בכיר הפרקליטות עו"ד שלומי אברמזון נאום שבו קרא לשופטי העליון להחמיר את הענישה המקילה של בתי המשפט בכתבי האישום נגד הפורעים. העליון אמנם החמיר, אך מחקר אמפירי חדש של "ישראל השבוע" מגלה כי בתי המשפט עדיין נוקטים מדיניות מקילה.

בחודש האחרון ערך "ישראל השבוע" מחקר מקיף יחד עם חוקרי פורום קהלת בהובלת עו"ד אהרן גרבר, שבמסגרתו נחקרו כל כתבי האישום שהוגשו נגד משתתפי המרי האזרחי בזמן "שומר החומות" ואשר התקבלו בעקבות בקשת חופש מידע מפרקליטות המדינה. המחקר מגלה לא רק שבתי המשפט נוקטים ענישה מקילה ללא הפנמת המשמעות של האירוע הלאומי, אלא גם שהסחבת הביאה לכך ששנתיים לאחר האירוע, מחצית מהתיקים עדיין מתנהלים. הפרקליטות הגישה מעט תיקים באישום לאומני, ותביעות אזרחיות להחזיר לקופה הציבורית את עלויות נזקי הפורעים אינן מוגשות, חרף נזיפת מבקר המדינה.

במהלך חודש הרמדאן של 2021, עת ניהלה ישראל מערכה צבאית בעזה ולעורף נורו אלפי רקטות על ידי ארגון הטרור חמאס, החל גל אלימות לאומני של אזרחים ערבים שהצטרפו למאבקו של חמאס, תקפו אזרחים יהודים, ופגעו ברכוש יהודי ובתשתיות מדינה. בתגובה נרשמו אירועי תקיפה גם מצד יהודים.

בעוד כוחות הביטחון ונבחרי הציבור לא נתנו מענה ליהודים הנפגעים בערים המעורבות, בפרקליטות התעשתו במהירות, והבינו את ייחודיות האירועים ואת תפקידם הקריטי לייצר הרתעה. יומיים לאחר פרוץ האירועים, הוציא המשנה לפרקליט המדינה עו"ד מומי למברגר הנחיה תקיפה, שהתניעה מבצע הגשת כתבי אישום בסד זמנים מהיר, ובהוראה להדגיש כי "המעשים נעשו כחלק מגל התפרעויות ותקיפות אלימות כנגד שוטרים ואזרחים, וכן לממד האידיאולוגי שנלווה למעשים, אשר יכול לעלות לכדי עבירות ממניע גזעני או לכדי מעשה טרור". למברגר הוסיף: "העבירות מהוות לעת הזו 'מכת מדינה'".

סחבת בהרתעה

על פי נתונים שהתקבלו בבקשת חופש מידע, פרקליטות המדינה הגישה כתבי אישום נגד מאות נאשמים, מתוכם 327 נאשמים בגירים שההליך בעניינם אינו חסוי – ושבהם עסק המחקר. יש להדגיש, על פי הערכות רשמיות של המדינה, כי במהומות השתתפו אלפי מתפרעים, כלומר, אף שהפרקליטות פעלה במהירות וביעילות, מספר תיקי החקירה שהגישה לה המשטרה והבשילו לכדי כתב אישום הוא בשיעור נמוך מהיקף המתפרעים. כאמור, "ישראל היום" יחד עם חוקרי פורום קהלת ניתחו את מאות כתבי האישום, אחד אחד, לכדי מחקר אמפירי ראשון מסוגו המעניק ניתוח נתונים להתנהלות הפרקליטות ובתי המשפט.

תיקי "שומר החומות" הם דוגמה נוספת לסחבת בבתי המשפט שפוגעת בהרתעה. עד היום, שנתיים לאחר האירועים, התקבלו 162 גזרי דין, כך שלמעשה מרבית התיקים - 51% - עדיין מתנהלים. זאת, אף שעם 68% מהנאשמים (222) חתמה הפרקליטות על הסדר טיעון והושגו בהם הרשעות שייתרו את דיוני ההוכחות - במחיר הקלה בכתבי האישום. נוסף על כך, ב־24% מתיקי ההסדר עדיין לא התקבל גזר דין והעבריינים עדיין לא באו על עונשם. מסך התיקים שהגיעו לשלב הכרעת הדין עולה כי הפרקליטות השיגה הרשעות של 74% מהנאשמים. התקבלו עד כה שישה זיכויים בלבד, והפרקליטות חזרה בה מכתב אישום אחד. האם השופטים ראו את אירועי שומר החומות במידת החומרה שבה הפרקליטות ראתה אותם? מייד נגיע לכך.

אף שגם בפרקליטות אומרים שברור כי התפרעויות שומר החומות יסודן במניעים לאומניים, רק 120 נאשמים הואשמו ברכיב לאומני, עבירה לפי חוק הטרור או מניע גזעני, שהם 37% בלבד מסך התיקים. בדו"ח הפרקליטות לגבי תפקודה בשומר החומות צוין כי 239 נאשמים הואשמו בסעיף כזה. הפער נובע ככל הנראה מקבוצת המיקוד של המחקר, שהיא רק לגבי נאשמים בגירים ובתיקים שאינם חסויים. עם זאת, גם לפי דו"ח הפרקליטות שמתייחס גם לתיקי קטינים וחסויים, הרי שמספר הנאשמים הלאומניים עומד גם הוא על 38%.

מתוך הנאשמים עם סעיף לאומני, יש 23 יהודים המהווים 19% מסך הנאשמים הלאומניים. ייחוס של מניע גזעני אינו סמלי. על פי החוק, "דינו כפל העונש הקבוע לאותה עבירה", כלומר המניע מכפיל את העונש, כך גם עבירות לפי חוק הטרור. במחוז צפון בפרקליטות, שאחראי בין השאר לערים המעורבות עכו ונצרת, שבהן נרשמו התפרעויות בהיקפים נרחבים ביותר, רק תשעה נאשמים הואשמו בסעיף לאומני. במחוז מרכז, שאחראי לעיר לוד, הוגשו רק 14 כתבי אישום עם סעיף לאומני. במחוז תל אביב שאחראי ליפו ולבת ים הוגשו 22 כתבי אישום עם סעיף לאומני, 81% מהם נגד יהודים.

הסיבה למיעוט התיקים הלאומניים היא כי יש קושי משפטי לייחס מניע גזעני או טרור לעבירות כלפי כוחות הביטחון, וכי ייחוס כזה מצריך ראיות ישירות ולא רק נסיבתיות. לא תמיד עוצמת העבירה היא שתקבע. ישנם אירועים קלים שבהם ייחסה הפרקליטות מניע גזעני, כמו ערבי שסטר לחרדי ברכבת הקלה ופרסם את הסרטון בטיקטוק, והואשם בתקיפה ממניע גזעני.

בקת"ב? לא בטוח לאומני

הקושי המשפטי אל מול הידיעה כי הפורעים פעלו ממניעים לאומניים, הביא את הפרקליטות לנקוט פרקטיקה חריגה. מצד אחד לכתוב בהקדמה לכתב האישום שהתפרעויות "שומר החומות" היו על רקע גזעני אידיאולוגי נגד יהודים, לעיתים אף כתבו זאת לא רק בהקדמה אלא בכתב האישום עצמו כלפי הנאשם, ומצד שני - מבלי לנקוב במניע הגזעני בסעיפי האישום עצמם. כלומר, לא דרשו מבית המשפט את כפל העונש.

הנה דוגמה: ביולי 2021 התארגנה קבוצה של חמישה ערבים תושבי מזרח ירושלים לירות זיקוקים לעבר בתי החושן שבשכונת א־טור במזרח ירושלים, שבהם מתגוררים יהודים. לפי התוכנית שנקבעה מראש, חלקם ירו את הזיקוקים וחלקם יידו אבנים על המשטרה כאשר הגיעה למקום. בהמשך נפגשה שוב החבורה, והפעם הם יידו בקבוקי תבערה שהכינו מראש על בית החושן, בעוד חלקם השקיפו כדי להזהיר מפני הגעת כוחות הביטחון, על פי התוכנית שנקבעה.

אחד מבקבוקי התבערה פגע בחלון של משפחה יהודית שבו ישן באותה העת בנם התינוק בן השנה וחצי, שמיטתו סמוכה לחלון. החלון החל לבעור, התריסים נדלקו והחדר שבו ישן התינוק התמלא עשן. אביו חילץ את התינוק מן החדר והצליח לכבות את האש. בבקשות המעצר ייחסה המשטרה לחמישה עבירות לפי חוק הטרור, ואולם בכתב האישום שהוגש לבסוף, סעיף זה הוסר. רק בכתב אישום אחד מבין החמישה נכתב כי המעשים בוצעו ממניע גזעני, אולם זה לא הופיע בסעיפי האישום, ואף שהפרקליטות הזכירה בטיעונים לעונש כי המניע גזעני, הרי שלא טענה לכפל עונש.

"מהרגע הראשון נאבקנו על תיקים וקבענו מדיניות מחמירה", מסביר עו"ד שלומי אברמזון, ראש תחום ביטחון ותפקידים מיוחדים בפרקליטות, ומי שהיה אחראי על מבצע כתבי האישום בשומר החומות, "בפסקת הפתיחה של כתבי האישום החלטנו לצבוע אותם בצבע המתאים של מה שקרה במדינה, גם אם לפי חוק העונשין זה לא יכול היה להיות מגולם בעבירה ספציפית. אף שהותקפנו על כך על ידי סנגורים, העליון גיבה אותנו. במחקר יש אחוז של רכיב לאומני, אלא שצריך להסביר שלכל עבירה קבעה הפסיקה יסודות עבירה שאותם אנחנו נדרשים להוכיח. למשל, סיטואציה של תקיפת שוטרים היא לאו דווקא 'מניע גזעני', כי את כוחות הביטחון לא מרכיבים רק יהודים, המניע הוא נגד המדינה אז אי אפשר להאשים במניע גזעני. הפסקה קבעה שהרף הגזעני חייב להיות גבוה ושהמניע הגזעני חייב להיות המניע הדומיננטי שהוביל לעבירה. אלו תיקים לא קלים. אותו הדבר באישומים של מעשה טרור. מה שהפיל לנו לצערי הרב הרבה מאוד תיקים כאלה הוא הצורך להוכיח סיכון ממשי בפגיעה חמורה לגופו של אדם. אם אין סיכון ממשי כזה, אז אי אפשר. כמו למשל זריקת אבנים ממרחק על שוטרים".

מצד אחד אתם מכירים שכל ההתפרעויות היו ממניע לאומני, ומצד שני רק 37% מהאישומים מגלמים זאת. גם נוכח הקשיים המשפטיים, הפער גבוה מדי.

"נכון, אנחנו פעלנו במקסימום החומרה האפשרית, אך בסוף יש למשפט הפלילי כללים ואנחנו פועלים לפיהם".

המשנה לפרקליט המדינה הורה לפרקליטים כי בתיקים לאומניים אין להסיר את הסעיפים הללו במסגרת הסדרי הטיעון, למעט מקרים חריגים. עו"ד למברגר כתב כי "בתיקים שבהם מיוחס לנאשם מעשה טרור או מניע גזעני, בהיעדר קושי ראייתי אין להסכים למחוק רכיבים אלה במסגרת הסדר טיעון. רק במקרים חריגים ביותר ניתן לשקול הורדת רכיבים אלה". במחקר נמצא כי הפרקליטות חרגה מן ההנחיה לגבי 15 נאשמים שלהם יוחסה עבירה לאומנית, אך זו הוסרה במסגרת הסדר טיעון.

בחלק מהתיקים עולה תהייה באשר למחיקת הסעיף. כך, למשל, במקרה של תושב חורה שיידה אבנים על רכבים של יהודים בצומת שוקת. יחד עם אחרים חסם את דרכו של רכב, משתתף אחר שאל את הנהג אם הוא יהודי ומשהנהג השיב שכן - ביצעו בו לינץ' עם מוטות ברזל עד שלחץ על דוושת הגז וחילץ עצמו משם. "הנאשם ניסה לגרום למתלונן חבלה חמורה באמצעות מוטות ברזל", אך כאמור הסעיף הלאומני ירד.

כך גם במקרה של שלושה תושבי יפו שעברו בין בתי יהודים בעיר ויידו עליהם בקבוקי תבערה במטרה לפגוע ביהודים, נמחק הרכיב הלאומני. כך בשלושה תיקים נוספים שבהם תושבי לוד הכינו בקבוקי תבערה ליידוי על יהודים והחביאו אותם במסגד בעיר, הוסר רכיב לאומני והם הואשמו ב"קשר לביצוע פשע" ו"ייצור נשק". כך גם במקרה של תושבי לוד שיידו בקבוקי תבערה על גן שעשועים הסמוך לבית כנסת. ובמקרה של ערבי תושב עכו שמסר ליטר בנזין לאחרים שסיפרו לו שבכוונתם להצית רכוש יהודים, ואכן הציתו עימו יאכטה של יהודי שעגנה בנמל, והוא עצמו שבר חלונות ראווה של חנות תכשיטים שחשב שהיא בבעלות יהודים. הנחיית הפרקליטות אוסרת להסיר רכיב לאומני במקרה של מעשי לינץ', אך לאחד הנאשמים בלינץ' כלפי יחיא ג'רדי מבית שמש, שערבים ביצעו בו לינץ' כשהיה ברכבו בוואדי ג'וז בירושלים בדרכו להתפלל בכותל, הוסר הרכיב הלאומני.

"מדובר במיעוט התיקים, ולכן זה עומד בכלל שהמחיקה תהיה שמורה למקרים חריגים וכשאין ברירה", מגיב אברמזון, "עברתי על התיקים שהפניתם אותנו אליהם, רובם עם קשיים ראייתיים וחלקם אפילו אחרי שמיעת עדויות כשביהמ"ש אמר שנתקשה להוכיח את הרכיב הלאומני. לכן חשבנו שבשקלול כולל עדיף הסדר טיעון. יש שם גם תיקים ששב"כ הזהיר אותנו שאנחנו עלולים לחשוף שיטות ואמצעים שלו, וגם בהם הסכמנו למחיקת הרכיב הלאומני. בכל אלה לא ויתרנו בקלות, אך ורק כשעמדנו במקרים של אין ברירה. אלו סוג התיקים שכפרקליטות רצינו לנהל עד הסוף". אברמזון מציין בהגינות כי ישנם תיקים נוספים כאלה שפוספסו במחקר, כך שהמספר גבוה מ־15 נאשמים.

העליון החמיר, במחוזיים הקלו

האם שופטי בתי המשפט ראו בחומרה את אירועי שומר החומות? ובכן, המחקר מגלה כי השופטים דחו את טיעוני הפרקליטות באשר לעונשם של המורשעים וגזרו עונשים מקילים בפער משמעותי משדרשה הפרקליטות. השופטים דחו את טיעוני הפרקליטות לעונש ל־57% מהנאשמים שהתקבלו בעניינם גזרי דין. כמעט בכל התיקים השופטים גזרו עונשים נמוכים בכ־50% מדרישת הפרקליטות, כלומר מחצית העונש הנטען. עבור 20% מהנאשמים שהתקבלו לגביהם גזרי דין, השופטים הסתפקו בעבודות שירות בלבד בעוד הפרקליטות דרשה בתקיפות עונשי מאסר בפועל. בכל תיקי "שומר החומות" יש רק תיק אחד שבו החמיר בית המשפט מעמדת הפרקליטות. זה היה במקרה של יהודי שיידה אבנים על רכבים של ערבים בקריית אתא.

ב־14 תיקים לא אמרה הפרקליטות נואש והגישה ערעורים - למעט אחד, עשרה התקבלו בביהמ"ש העליון שקבע כי יש להחמיר עם נאשמי שומר החומות. העליון דחה את כל הערעורים שהגישו הנאשמים. חרף זאת, השופטים בערכאות הנמוכות המשיכו לגזור עונשים מקילים מאלו שדרשה הפרקליטות".

בסך הכל, לא מעט נאשמים נשלחו לעונשים של מאסר בפועל. על פי המחקר, 101 מהנאשמים קיבלו עונש של מאסר בפועל, שהם 62% מהתיקים שהתקבלו בעניינם גזרי דין. אלא שמרביתם קיבלו חודשי מאסר ספורים. רק ל־24 נאשמים, שהם 15% מסך גזרי הדין שהתקבלו, ניתן מאסר של בין שנה לשנתיים. מאסר של בין שנתיים לשלוש קיבלו רק 10 נאשמים, שהם 6% מסך גזרי הדין. מאסר של בין שלוש לחמש שנים קיבלו שישה נאשמים, שהם 4% מגזרי הדין, ומאסר של חמש שנים ומעלה קיבלו 6 נאשמים נוספים, 4% גם כן.

מי ישלם?

מלבד ההיבט הפלילי, הרי שבפרעות שומר החומות פגעו הפורעים בגוף וברכוש בשיעורים גבוהים. לפי דיווח מד"א, טופלו בעת הזו כ־200 נפגעים אזרחיים ו־322 שוטרים. לפי נתוני רשות הכבאות וההצלה שפורסמו באתר וואלה: הוצתו 112 בתי יהודים, עשרה בתי כנסת ו־849 רכבים של יהודים. לפי נתוני המשטרה, 297 ניידות ניזוקו, 11 מהן נשרפו לגמרי, 23 תחנות משטרה ניזוקו, לפחות אחת בעכו נשרפה לגמרי. ניידות כיבוי אש שנכנסו אל הערים המעורבות לכבות הצתות הותקפו בידי תושבים ערבים. לפי דיווח של מכבי האש, נרשמו 204 תקיפות צוותי כיבוי, ו־14 רכבי כיבוי הושבתו כתוצאה מכך.

מהו הנזק הכלכלי למדינה בעקבות נזקי הגוף והרכוש הללו? ובכן, גם המדינה בעצמה לא יודעת. כך לדוגמה, על נזקי הרכוש שנגרמו לאזרחים מפצה המדינה באמצעות קרן מס רכוש ברשות המסים. נציג רשות המסים שהגיע לוועדת החוקה של הכנסת אמר שאין בידיו נתונים בנוגע לשיעור הפיצויים. רק לאחר שננזף ע"י יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן, נשלח אליו הנתון והוא הציג אותו בפילוח לפי ערים, ובסך הכל 62.5 מיליון שקלים שילמה המדינה כפיצוי לאזרחים שרכושם ניזוק. הפיצוי הוא מקופת המדינה, כלומר על חשבון האזרחים. אלא שאז נציג ארגון קהלת שישב בדיון שלף נתונים שקיבל מאותה רשות המסים במסגרת בקשת חופש מידע. שם נכתב כי שיעור הפיצויים עומד על 315 מיליון שקלים. מניין הפער המשמעותי? נציג רשות המסים לא ידע לומר.

אירוע דומה התרחש לפני כשנה וחצי כאשר נציג המשרד לביטחון הפנים הציג בכנסת מצגת, שבה נכתב כי שיעור הנזק שהסבו הפורעים למשטרת ישראל עומד על שלושה מיליון שקלים. חברי הכנסת גיחכו, "אתם קונים, מתברר, ניידות מאוד זולות", העיר ח"כ רוטמן בציניות, וח"כ מרב בן־ארי הזכירה כי המשטרה נאלצה לבנות מחדש את תחנת המשטרה בעכו. רק לאחר מכן הודה כי "בגדול זה יותר מרבע מיליארד", ולא כפי שכתוב במצגת, אולם לא ידע להסביר מניין הפער או לפרט על אודות הסכום המחודש. מהביטוח הלאומי, אשר אחראי לפצות אזרחים על נזקי גוף, נמסר בבקשת חופש מידע כי הכיר ב־70 אזרחים כנפגעי פעולות איבה, אולם סירב למסור את גובה הפיצויים.

דו"ח מבקר המדינה שפורסם לפני כשנתיים תקף את רשויות המדינה השונות על כי אינן פועלות מספיק להשיב כספים אל הקופה הציבורית, בין השאר באמצעות תביעות שיפוי אזרחיות. כלומר, אם המדינה פיצתה אזרח בשל נזק שהסב לו פורע, מצופה כי המדינה תתבע את הפורע כדי שישיב לה את הסכום. וכן, אם המדינה עצמה ניזוקה, מצופה כי תתבע פיצויים מהאזרח שהזיק ולא תסתפק בהליך הפלילי. מבקר המדינה אף הטיח ביקורת נוקבת בחטיבה האזרחית בפרקליטות המדינה שאינה מגישה תביעות כאלה, לא בכלל ולא בנוגע לנזקי הפורעים במהלך מבצע שומר החומות.

רק לפני חודשיים הגישה הפרקליטות שלוש תביעות נזיקין, שנוספו לתביעה רביעית נגד 13 נתבעים, אשר הועמדו לדין פלילי בגין פשעים שביצעו בעיר לוד במהלך שומר החומות. התביעות נסבות על הנזקים שנגרמו מהמעשים שיוחסו להם, בסך של 4.8 מיליון שקלים. הפרקליטות לוקחת תיקים פליליים שבהם הורשעו פורעים בנזקים לרכוש ומגישה נגדם תביעות אזרחיות. עד היום, כאמור, הוגשו רק שלוש תביעות כאלה. בדיון שנערך לפני כשלושה שבועות בכנסת אמר נציג הפרקליטות כי אותרו עוד 55 תיקים בעלי פוטנציאל להגשת תביעה אזרחית בהם. אלא נראה שגם זה נעשה באיטיות.

חאלד אנסארי מעכו הודה במסגרת הסדר טיעון כי יידה אבנים ושבר את חלונות הזכוכית של אכסניית האבירים בעכו, שבר דלת זכוכית של נקודת המשטרה בעיר העתיקה, שבר את חלונות ודלת מסעדת "אורי בורי", נכנס אליה וזרע בה הרס רב, שבר את מצלמות האבטחה וגנב כספת, שבר שלושה מכשירי טאבלט וריהוט וציוד נוסף - בסה"כ נזקי המסעדה נאמדו בכשני מיליון שקלים. משם המשיך אל מלון "האפנדי" בעכו וזרע בו הרס יחד עם אחרים, שגם הוא נאמד ביותר ממיליון שקלים - פסק הדין קבע את סכום הנזק. את הערב סיים ביידוי אבנים על חלונות האודיטוריום. את מיליוני השקלים שהסבו נזקיו של אנסארי שילמה מדינת ישראל מקופת הציבור. אלא שהודאתו של אנסארי בגרימת כל הנזקים הללו וגזר דינו ניתנו עוד באוקטובר 2022. בקרוב תחלוף שנה, ותביעת נזיקין עם מאה אחוז סיכויי הצלחה עדיין לא הוגשה.

בדומה לכך, שלושה ערבים ממזרח ירושלים הורשעו בלינץ' שביצעו בזוג יהודים בשכונת א־טור בירושלים. הם פגעו ברכבם ופגעו בגופו של אחד מבני הזוג, שאושפז למשך חמישה ימים. עד היום סובלים בני הזוג מנזקים נפשיים משמעותיים. שלושת הנאשמים הודו במיוחס להם במסגרת הסדר טיעון. הודאתם ניתנה עוד ביולי 2022, תביעה אזרחית עם הצלחה בטוחה עדיין לא הוגשה. דוגמאות נוספות כאלה יש למכביר.

"תחום האכיפה האזרחית צובר תאוצה ונמצא בתהליכי התפתחות בפרקליטות, ישנם הרבה מאוד אירועים בקנה מידה גדול כמו של שומר החומות שדורשים טיפול, אלא שהצורך עולה על המשאבים, ואין מספיק פרקליטים", מודה מנהלת היחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות, עו"ד אסנת דפנה, שמונתה לתפקיד לפני שלושה חודשים. "אף שאנחנו שמים את הטיפול במפגעים בעדיפות עליונה, יש עומס והטיפול לוקח זמן. נוסף על כך, כדי להגיש תביעה אזרחית נדרש שיתוף פעולה עם רשויות אחרות כמו רשות המסים, הביטוח הלאומי, משטרת ישראל ועוד, וזה מטבע הדברים גורר עיכובים. מה גם שלא כל הרשעה בתיק פלילי מאפשרת לנו להגיש, אנחנו זקוקים לראיות שלנאשם קשר סיבתי לנזק וכמובן הערכת הנזק עצמו".

עו"ד אריאל נתן, בכיר ביחידה, מוסיף קושי נוסף: "נפגעי העבירה כבר החלו לקבל מהמדינה פיצויים. אנחנו בעצם מבקשים מהם לשתף איתנו פעולה, לעמוד שוב בפני חוות דעת של מומחים, גם כאלה שיביא הנתבע, להשקיע הרבה מאוד משאבים - בעיקר נפשיים - כדי להחזיר למדינה את הכסף. נפגעים עברו טראומות קשות, גם בתיקים שהצגת לנו, לא קל לגייס אותם בסטנדרטים של הרגישות שקבענו לעצמנו".

תגובת הרשות השופטת

מהרשות השופטת נמסר בתגובה כי "הטענות שהוצגו בשאילתה אינן משקפות את המורכבויות הכרוכות בגזירת עונשם של נאשמים בכלל ונאשמים בתקופת "שומר החומות" בפרט.

"מבלי שהוצגו בפנינו הנתונים שעליהם מתבסס המחקר הנטען לרבות מספרי ההליכים, לא ניתן לבדוק ולהתייחס ברצינות לטענות שהועלו.

"ניתן להניח כי רוב התיקים שבהם מדובר הסתיימו בהסדרי טיעון שנערכו בין התביעה להגנה, וכי לפחות חלקם הוצגו כהסדרים "סגורים". לכך אין כלל התייחסות במחקר הנטען. ובאשר למקרים שבהם נערכים הסדרים "פתוחים", במקרים אלה נשמעים טיעונים לעונש ובמסגרתם, בניגוד לאמור בשאילתה, בית המשפט אינו "דוחה את טיעוני הפרקליטות לעונש" אלא הוא גוזר את הדין בהתאם לנסיבות המקרה ולטיעוני שני הצדדים.

גם בעניין 14 הערעורים המוגשים על פסקי הדין, המחקר הנטען אינו משקף את המציאות כהווייתה. כעולה מן השאילתה, נותחו מאות כתבי אישום, אולם רק ב־6 מתוכם בחרה הפרקליטות להגיש ערעור. מדובר במספר ערעורים מצומצם ביותר, ועובדה זו אף היא אינה מתיישבת עם מסקנות המחקר הנטען".

הערת "ישראל השבוע": במקרים הבודדים שהעונש הוסכם במסגרת הסדר טיעון, הוא סווג כחלק מקבלת ביהמ"ש את עמדת הפרקליטות