קראתי לפני שבוע ולא האמנתי: נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס הילה גרסטל, אמרה בהרצאה בפני סטודנטים בקריה האקדמית אונו, את המשפט הבא: "איני יודעת אם זדורוב רצח או לא רצח את תאיר ראדה".
רוצה לומר: גם אני לא סומכת על בתי משפט בישראל. גם לי יש ספקות. גם אני חוששת שאחרי כל בחינת החומר בפינצטה במשך שנים בידי שופטים מקצועיים, יושב בכלא חף מפשע.
עם כל הכבוד לנציבה, היא לא עוד אזרח במדינה. היא שופטת לשעבר, היא נשיאה לשעבר, היא משפטנית שאמורה להיות זהירה בלשונה. היא אחרונה לשפוך שמן למדורה כאילו ישבה באחד הפרלמנטים של זקני העיר. היא אחרונה לכרסם באמינות בתי המשפט כשלא ישבה בדין, לא שמעה עדים ולא נכחה בחקירה הנגדית של המורשע ברצח.
השאלה הנשאלת אפוא: מה צריכה להיות האמירה הזאת של גרסטל אם לא הטלת דופי בשמונה שופטים במחוזי ובעליון? מה זה צריך להיות אם לא חיזוק מי שבנו לעצמם בתי משפט אלטרנטיביים בטלוויזיה וברחוב?
אפילו מדובר בסידרת כתבות טלוויזיה דוגמת "צל של אמת", שהצליחה לשכנע רבים שאולי אולי זדורוב לא הרוצח; אפילו מדובר בקמפיין כלשהו המעלה שאלות לגיטימיות בעניין חקירת זדורוב, מה בדיוק מחפשת גרסטל במגרשים האלה?
מדוע לא הסבירה לסטודנטים כי מבחינתה, הגורם המקצועי המוסמך - זה שבדק ביסודיות את כל ההשגות והתמיהות של ההגנה, לרבות את אופן גביית העדויות מזדורוב ואת הלחצים שהופעלו עליו להודות ברצח - הוא בית המשפט, ועליו היא סומכת? מדוע הפנתה עורף לשופטים?
•••
האמירה של גרסטל אינה יכולה להפתיע אותי ואת עמיתי עוזי דיין לנוכח מה שכבר פורסם כאן על התנהלות הנציבה והחצר שלה. על מי שמתנהלת כמו פיל בחנות חרסינה.
סיפרנו על מפלצת הביקורת שבנתה לעצמה; על עשרות עורכי דין שהיא אמורה לספק להם עבודה; ועל הביקורת שלה על השופט העליון בדימוס, אליעזר גולדברג, הבורר בסכסוך בינה לבין ארגון פרקליטי המדינה בראשות עו"ד לימור פלד.
גולדברג ישב, שמע ופסק: אסור שהנציבה תעסוק גם בביקורת המערכתית של הפרקליטות וגם בפרטנית. אין חיה כזו בשום מקום בעולם.
גרסטל, נכון לעכשיו, מתעלמת.
בן דור. רצתה טוב, יצא רע // צילום: מאיר פרטוש
רצתה טוב, יצאה רע: הסידרה שלה היא חובבנית, לא מקצועית; אמת מתערבבת עם שקר; קשקשנים חובבי מצלמות ומיקרופונים מתנפלים על הפרקליטות כאילו מדובר במשפחת פשע - והמדהים מכל: חיים רמון, שהורשע פה אחד במעשה מגונה ולא עירער על הרשעתו, מוצג ברצינות כמי שתפרו לו תיק.
זה רציני?
רמון. הביא שלוש גרציות // צילום: יואב ארי דודקביץ'
התשובה ברורה. כך גם העובדה שבן דור דילגה בסרטה על הסיפור הכי חשוב והכי חמור בפרשת רמון: גיוס שלוש עדות שקר למענו, אחת מהן שולה זקן, שרקמו עלילה על המתלוננת. מה יכול ללמד יותר מכך על הכוונה הפלילית של רמון? איך אפשר לעסוק בסיפור הזה בלי להאיר את פרשת שלוש הגרציות המהוללות?
תשובה לקוראים תמימים
אני יודע שהביקורת כאן על גרסטל עלולה לקומם עלינו חלק מהקוראים, רובם תמימים, שאינם יודעים איך המכונה הזאת עובדת. קוראים שאינם מודעים לכך שגרסטל מצליחה לשתק עבודה של פרקליטים רבים ושהנציבות בראשותה הפכה כתובת גם לטרדנים, למאיימים ולמחסלי חשבונות שזמנם בידם.
אני מביא בחשבון שאותם קוראים יגיבו ברוח הבאה: דווקא אתה, עוזי דיין ומיכל שבת, שמתחתם ביקורת קשה על יהודה וינשטיין, על שי ניצן ועל בכירים אחרים במערכת - מבקרים עכשיו את הנציבה? דווקא אתם נגד קיום ביקורת בגוף רב־כוח ורב־סמכויות כזה?
התשובה שלנו כבר עכשיו לאותם קוראים פשוטה: אנחנו לא נגד הביקורת. ביקורת אמיתית, מנומקת היטב, היא דבר חשוב גם כשהיא נמתחת על הפרקליטות, על בתי המשפט, על הצבא ועל פרות קדושות אחרות. זה בסדר, זה חלק מהדמוקרטיה - בין שזה נעשה בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות הכתובה; בין שזה נעשה ברשתות החברתיות.
אבל אנחנו נגד הרס המערכת - נגד העליהום על הפרקליטות, נגד העליהום על הצבא (בפרשת החייל מחברון שאילצה את שר הביטחון להזהיר השבוע שוב מפני כנופיות שמבקשות לקבוע את נוהל הירי), נגד העליהום על שופטי בג"ץ.
אנחנו מתייצבים לימין מי שאמורים בסופו של יום להגן על הדמוקרטיה.
נאור נגד גרסטל
מה שלא הבינה ולא רוצה כנראה להבין הנציבה גרסטל, כמו כמה עיתונאים מקורבים, התנדבה להסביר לה ולהם בכנס אילת של לשכת עורכי הדין, נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור. השיעור הראשון שלה היה בעניין "פרסומים סנסציוניים", כלשונה, "המתיימרים לדעת את האמת כולה גם כשאין להשערות בהם יסוד עובדתי ממש.
הנשיאה נאור. "הפרחת השערות אינה תורמת לגילוי האמת" // צילום: אורן בן חקון
"שלא אובן שלא כהלכה: לגיטימי לערוך תחקירים ולגלות גילויים שהם עובדה. העיתונות החוקרת חשפה פרשות חשובות במדינה, שאולי לא היו נחשפות אלמלא התחקירים. לעיתים תחקירים מניעים את גלגלי החקירה המשטרתית ומביאים לידי חשיפת מעשי השחיתות והענשת העבריינים".
לדברי נאור, גם חשיפה בדיעבד, לאחר שהסתיים המשפט, היא לגיטימית ותורמת לשלטון החוק ולעשיית משפט צדק. "ואולם", היא מדגישה, "יש הבדל בין תקשורת חוקרת אמיתית לבין יצירת כותרות דרמטיות שנותרו בלי גיבוי עובדתי; כותרות המייצרות צבע במקום תשתית. הפרחת השערות נטולות בסיס אינה תורמת לגילוי האמת אלא רק יוצרת רושם מעוות הפוגע באמון הציבור".
נאור לא פסחה בנאומה על נציבות הביקורת: "תהליך זה של שיטת 'משפט' אלטרנטיבית נעשה באחרונה גם בעניינה של הפרקליטות... גם פרקליטים עלולים כמובן לטעות, וטעויות שלהם עלולות להשליך על פסק הדין. אך מכאן ועד הצגה של הפרקליטות כאוסף אנשים חורשי רעה ותופרי תיקים, שנקבצו יחד כדי להרשיע חפים מפשע ויהי מה - רב המרחק".
הנשיאה חתמה את דבריה כך: "ראיתי פרקליטים החוזרים בהם מהאישומים במהלך המשפט כשהתברר שטעו; ראיתי פרקליטים המפנים תשומת לב לראיות שאינן מחזקות את טענותיהם; וכן, ראיתי אנשים המאמינים בצדקת דרכם... עורכי הדין בפרקליטות המדינה, גם אם נדמה לעיתים שהם מהצד השני של המתרס, הם חלק אינטגרלי מלשכת עורכי הדין. אני קוראת לחברי הלשכה לא לעשות להם דמוניזציה".
היועץ מנדלבליט מאותת
לפי כל הסימנים, היועץ המשפטי החדש לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, עומד להפתיע את מי שהיו ספקנים לגביו, לרבות אותי. בחודשי עבודתו הספורים עד כה הוא מוכיח שיש לו חוט שדרה, שיש לו יכולת לקבל החלטות, שהוא יודע לנהל אנשים, לדחוף תיקים, לזרז, להניע מהר את המערכת.
היועמ"ש מנדלבליט. הוא לא וינשטיין // צילום: יונתן זינדל
ההחלטה שלו לפתוח בחקירה גלויה נגד דרעי ללא סחבת, ללא משיכת זמן, ללא ברברת בישיבות אינסופיות - היא רק דוגמה להתנהלותו.
אנשים שעובדים איתו אומרים בפירוש: זה לא יהודה וינשטיין. זה איש עבודה המזכיר את מני מזוז. הוא עובד מסביב לשעון, הוא לומד מהר תיקים מורכבים, הוא מקשיב לסובבים אותו - הוא יוצר אווירת עבודה נעימה מלווה באיתות ברור שלו: פניי למלחמה בפשע ובשחיתות השלטונית. אצלי לא תהיה מריחת תיקים. אצלי תיק עם ראיות משכנעות יניב כתב אישום - לא חשוב מי החשודים.
השבוע, בכנס אילת, קיבלו הדברים משנה תוקף בנאום הצהרת הכוונות שלו: מצד אחד הבהיר מנדלבליט כי תפקידו לסייע לממשלה לממש את מדיניותה "ככל שהדבר בגבולות החוק"; מצד שני, "בכובע האכיפתי", כלשונו, "שמתי את הדגש על מאבק בפשיעה המאורגנת ובשחיתות השלטונית. כך אני מתכוון כפי שאמרתי בנאום כניסתי לתפקיד - כולם שווים בפני החוק, מקטן ועד גדול".
זו היתה אמירה ברורה, מחייבת, שאליה צירף היועץ אמירות חשובות נוספות: הוא רואה כחלק מהשמירה על שלטון החוק את כיבוד מעמד בתי המשפט והשופטים והגנה על עצמאותם; הוא מתנגד להגבלת השימוש במקוואות ציבוריים לטבילה; ובדומה לנאור - גם הוא שולח חץ אזהרה לעבר גרסטל אחרי שהסכים מרצונו (בניגוד לוינשטיין) להיות כלול ברשימת המבוקרים על ידיה.
תמצית דבריו: ביקורת כן, הפקת לקחים כן, אבל יחד עם הקפדה על כך שלא תהיה אפשרות של ניצול לרעה של גוף הביקורת לפגיעה בפרקליטים. שלא תהיה השפעה פסולה על שיקול דעתם. הוא לא יסכים שזה יקרה.
החלום של איילת שקד
אחת לכמה חודשים מסתערת איילת שקד על בית המשפט העליון ושופטי בג"ץ, מציגה את קודש הקודשים של שלטון החוק כאויב, כובשת את הכותרות, ונישאת על כפיים בידי אנשי המחנה שלה.
אוי, כמה שהם אוהבים להרוס את מעוזי השפיות של המדינה. כמה נחת זה גורם להם.
לא שכחתי אתכם, היא כאילו אומרת להם, אני כאן, אני עובדת בשבילכם, אני שורפת את הבית - אני מחוקקת חוקים שיעמידו את האקטיביסטים במקומם.
השרה שקד // צילום: אורן בן חקון
ובאמת, היא מציפה אותנו בחוקים, מהם נחוצים וחשובים ומהם מיותרים, ורק מהצעת החוק הכי חשובה, זו שאמורה לנעול את שערי הממשלה בפני עבריינים, היא בורחת. דווקא את החוק הכי חשוב היא קוברת במגירותיה.
אז מה אם היא הבטיחה לפני חצי שנה לקדם אותו? אז מה אם דרעי חזר לכותרות כחשוד בפלילים?
היא לא שם. מה שחשוב לה זה להבטיח לעצמה הלאה את כיסא שרת המשפטים - כיסא שהתאהבה בו. אם היה הדבר תלוי בה, היא היתה נצמדת אליו עוד קדנציה עד שתממש את חלומה: בית משפט עליון פסיבי, ימני, חסר חוט שדרה, חסר מעוף ויצירתיות. לא מעוז אחרון של האזרח הקטן מול הכוח הדורסני של המדינה - אלא מעוז של הממשלה.
על פי עולם מושגיה של שקד, אפילו אם הממשלה תקבל החלטות מטורפות; אפילו אם הממשלה תפגע בחלק מאזרחיה בצורה נוראה; אפילו אם המדינה תמשיך להעניק לברוני הגז עשרות מיליארדים במתנה - אסור יהיה לשופטי בג"ץ להתערב. אסור להם להפריע לשלטון הנבחר למשול...
ההשתלחות החדשה בשופטי בג"ץ באה, כמה מפתיע, בימים שבהם חזרו השופטים לזקוף מעט את ראשם בכמה החלטות חשובות: אחת היא זו של פסיקת מתווה הגז, שאמנם אין להתהדר בה לנוכח קבלת רק חלק קטן מהעתירה, אבל יש בה מסר לממשלה; שנייה היא ההחלטה הדרמטית של תשעה שופטים שקבעו כי יש להכיר בגיורים אורתודוקסיים פרטיים.
גפסו. כלא וקלון - ברוף שפטרנו // צילום: מירי צחי
והיתה החלטה נוספת, הפעם במגרש הפלילי: קבלת ערעור המדינה בתיק השוחד של ראש עיריית נצרת, שמעון גפסו: שישה חודשי מאסר בפועל עם קלון. ברוך שפטרנו.
נאום המחנך המושחת
את הפינה השמורה כאן ליוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, אני מייחד הפעם בעזרת מיכל שבת לכמה פנינים שנשמעו מפיו לפני כשבועיים בישיבת סיעתו בארגון. וסרמן נשמע באותה ישיבה כעוס, איבד את שלוותו, והתנפל על רכזת הביטוח ומ"מ מזכירת סניף ירושלים, יהודית אייזנר, שלא רקדה לצלילי חליליו.
"תחזיקי את הפה שלך סגור", הטיח לעברה בין היתר, "אני לא שואל את דעתך... שאגיד לך שאת מיותרת?"
אייזנר: "תמשיך לאיים עלי".
וסרמן: "אני לא מאיים, זאת דעתי..."
חלפה דקה ובלהט הדברים הודה המחנך המתלהם בחלוקת טובות הנאה לחברים ולבעלי תפקידים שהוא חפץ ביקרם, והביע את אכזבתו מכפיות הטובה שלהם. מערכת התן וקח שלו, גילה, כבר אינה עובדת.
"נתתי משרה מלאה לכולם למרות שאין צורך... אני מאשים בזה את עצמי... לא אשכח את אלה שנתתי להם הכל... אף אחד במקומי לא היה שוכח..."
אייזנר הבינה את המסר, כמו האחרים, ועל פי בדיקת שבת, השיבה: "יוסי, אתה מאיים?"
וסרמן: "נכון, אני מאיים".
התשובה שלו לא הפתיעה איש: הוא במצוקה, הוא מאבד עשתונות, גמלאים צועקים לו בוז בכנס שלהם, בכירים מצטרפים למרד נגדו. אחד הביטויים למצוקה שלו הוא קבורת כספים במלחמתו ביו"ר סיעת נחל הפנימית, גילה קליין. הוא לא עוצר גם אחרי שהשופטת המחוזית בת"א, יהודית שבח, חייבה אותו לפני שבועיים להעביר לקליין את רשימת 140 אלף המורים חברי הארגון ואת דרכי ההתקשרות איתם.
הוא לא עוצר גם אחרי שכבודה חייבה אותו ואת הסתדרות המורים לשלם לקליין הוצאות משפט בגובה 50 אלף שקלים. חייבה ועדיין לא ציית לה.
שהוא ישלם מכיסו הפרטי? כבודה השתגעה? הוא לא רגיל לזה.
קללת המאגר הביומטרי?
כשאריה דרעי החמיץ לפני חודש את ההזדמנות להגן על השקופים ולבטל את המאגר הביומטרי המסוכן, שהיום מוסכם שלא ניתן להגן עליו, טילפן אלי קורא חד זיכרון ואמר לי כך: "המאגר הזה הוא קללה. כל מי שמתקרב אליו יוצא ממנו רע. דרעי יגמור כמו קודמיו".
הוא אמנם התבדח, אבל העובדות שהציג מדברות בעד עצמן:
• מאיר שטרית, שהגה את המאגר, הפסיד במירוץ לנשיאות ונכווה בפרשת העוזרת.
שטרית. היום ברור שהוא טעה // צילום: קונטקט
• אהוד אולמרט, שתמך במאגר והציג אותו בגאווה, יושב בכלא.
• גדעון סער, שר הפנים שקידם את הפרויקט אחרי שטרית, נמצא מחוץ לכנסת ולממשלה.
• פאינה קירשנבאום, שכיהנה כסגנית שר הפנים ותמכה בכל כוח בשערורייה, חשודה בקבלת שוחד.
• סילבן שלום, תומך נלהב נוסף במאגר, התפטר על רקע החשדות נגדו בפרשת ההטרדות המיניות.
• בכיר בחברה המייצרת את תעודת הזהות החכמה - נעצר כחשוד בעבירות פדופיליה.
בשבוע שעבר, כשהתפוצצה פרשת החשדות החדשה נגד אריה דרעי, שוב טילפן אלי אותו קורא, והזכיר לי את השיחה הקודמת: "המאגר הזה הוא קללה", אמר, "אסור להתקרב אליו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו