התרגלנו לתת את הדעת על מסגרות החינוך לגיל הרך רק כאשר עוד זוועה נחשפת. בכל פעם מחדש אנחנו מצטמררים מההתעללות בחסרי ישע, וממשיכים הלאה לסיפור הבא. אבל מה שקורה בשגרה מטריד לא פחות. זה לא מצמרר ולא מחריד, אבל זה סיפור שחובה לספר. מסגרות החינוך לגיל הרך נמצאות תחת משבר חמור, כך שאלפי הורים לתינוקות נותרים ללא מסגרת, ואין מי שמטפל במחסור האדיר בכוח האדם בענף.
הנה סיפור אחד. לא מזעזע ולא מחריד, רק שגרה בלתי אפשרית של אמא אחת. ביום שלישי השבוע היא השכימה קום, סידרה את התיק, בדקה ששום דבר לא חסר, הורידה את העגלה והסלקל, ויצאה עם בנה אביב מהבית. אחרי שלושה חודשים וקצת הסתיימה חופשת הלידה של ויקה ישראלי, 35, והיא שבה לעבודתה כמנהלת תחום חינוך במינהל קהילתי בקעה רבתי בירושלים. לאביב היא לא מצאה מסגרת חינוכית, ובכל יום היא נאלצת לחפש פתרון יצירתי אחר.
"כמפרנסת העיקרית בבית כרגע, אני חייבת לחזור לעבודה. לא מצאו לי ממלאת מקום לתקופת חופשת הלידה, אז גם מצד העבודה היה הכרחי שאחזור. האמת היא שגם לא ממש היתה לי חופשת לידה, כי לא באמת יכולתי להתנתק ונאלצתי להתעסק בענייני העבודה באופן לא פורמלי במהלך חופשת הלידה.
"חיפשתי מסגרת שתוכל לקלוט את אביב, ולא מצאתי שום דבר. כל המעונות המפוקחים לא מקבלים תינוק בשלב כזה של השנה, ואין מקום במשפחתונים במבשרת. האמת שככה זה עם כל ילד שנולד אחרי ינואר, אין שום סיכוי למצוא לו מסגרת עד ספטמבר. זה ממש ייאוש, לטלטל ככה תינוק כל יום למקום אחר, ולארוז בכל יום מחדש את הציוד הנדרש. אני נעזרת באמא שלי, בחמותי ובבעלי, ובחלק מהימים 'אעבוד מהבית', כאילו שאצליח. זה קשה מאוד, אבל אין לי ברירה אחרת".
גם גנים פרטיים נסגרים
היא אם לשניים. בתה הבכורה, לירי, כבר בת 3. בעלה עבד בתחום המסעדנות והמלונאות, אבל מאז משבר הקורונה לא חזר למשרה מסודרת והוא עובד רק באופן מזדמן וחלקי. את המצב המורכב הזה היא תמשוך עד ספטמבר, "אז אביב אמור להתחיל ללכת למשפחתון פרטי. זאת מסגרת שאני מכירה מהבת הגדולה, ויש לנו מזל גדול שנותר שם מקום לשנה הבאה ושהצלחנו לרשום את אביב לשם".
זה בהחלט מזל. לרוני כהן, 26, דוקטורנטית לביולוגיה חישובית באוניברסיטת בר־אילן שגרה ברבבה, לא היה המזל הזה. "יש ברבבה שני מעונות מפוקחים, שניהם מצוינים. את גלעד, בננו הבכור, שלחנו לשם ואנחנו מאוד מרוצים. אייל הקטן שלנו בן שלושה חודשים.
הוא נולד כמה ימים אחרי 24 בפברואר, שזה התאריך של סגירת הרישום למעונות המפוקחים לשנה שלאחר מכן. זה מין באג של המערכת. כל הילדים שנולדו מ־24 בפברואר ועד 1 ביוני, שזה רבע מהשנתון, ושחלקם יהיו בני שלושה חודשים בספטמבר - לא יכולים להירשם באופן מסודר, אלא רק לנסות להשתחל לרשימות המתנה. כרגע הארכתי את חופשת הלידה עד ספטמבר. אני נמצאת בחוסר ודאות תעסוקתית. זה מצב בעייתי ולא נעים".
כמו רוני, אלפי הורים נוספים עתידים למצוא את עצמם ללא מסגרת חינוכית לילדיהם בשנת הלימודים הבאה: באשקלון, בחולון, בנתיבות ובאריאל, בכל מקום שבדקנו, גילינו מערכת שלא עומדת בעומס ורשימות המתנה אינסופיות.
"אנחנו אחראים להפעלת תשעה מעונות מפוקחים במועצת חוף אשקלון", אומר יוסי דהרי, מנכ"ל מרכז קהילתי חוף אשקלון. "בכל אחד מהמעונות הללו יש כרגע רשימת המתנה של עשרות הורים, כך שבתוך כל המועצה יש לפחות 200 הורים שאין להם כרגע מסגרות לילדים לשנה הבאה. ההורים חסרי אונים. אנחנו רואים שהעומס עולה משנה לשנה, אבל השנה הוא באמת חריג מאוד. אין לנו מענה. הבעיה המרכזית היא מחסור בכוח אדם. אף אחד לא רוצה לעבוד בתנאים האלה, בשכר הזה ועם אחריות כל כך כבדה. גם אם יקימו עוד עשרה מבנים בשביל מעונות - לא יהיה לנו כוח אדם כדי לפתוח אותם. יש לנו מכרזים גם למחנכות בגיל הרך (הוא מקפיד מאוד לקרוא להן מחנכות ולא מטפלות; י"א), גם למנהלות מעון וגם למנהלות אגף הגיל הרך, ואין נשים שניגשות למכרזים הללו.
"מהצד השני, אנחנו רואים עלייה ברישום, כי יותר הורים רוצים כיום לשלוח את הילד שלהם למסגרת מפוקחת אחרי כל הסיפורים שפורסמו על התעללויות. נוסף על כך גם המסגרות הפרטיות לא מצליחות לעמוד בתנאים וברף של חוק הפיקוח, ולכן הן נסגרות. אני הייתי ממובילי ומתומכי החוק והרפורמה, אבל כל הרפורמה הזאת וכל ההישגים שלה לא שווים כלום, ולא ישנו שום דבר, אם לא נשנה דרמטית את שכר המחנכות לגיל הרך. הגיל הקריטי של החינוך הוא עד גיל שלוש. מחקרים מצביעים על זה שכל שקל שאנחנו משקיעים בגיל הרך חוסך השקעה של חמישה שקלים בגיל בוגר יותר".
מערכת עם שלושה ראשים
אל מדינת ישראל המחקרים הללו לא ממש הגיעו. על פי דו"ח מבקר המדינה ממאי 2022, ההוצאה הציבורית על מסגרות לפעוטות בישראל נמוכה דרמטית לעומת מדינות ה־OECD. בישראל רק 18 אחוזים מכלל ההוצאות על המסגרות ממומנים על ידי המדינה, לעומת 71 אחוזים במדינות ה־OECD, כך שבישראל עיקר נטל מימון המסגרות לפעוטות נופל על ההורים. הסיבה לכך היא מיעוט המסגרות הציבוריות, שרק בהן אפשר לזכות להשתתפות המדינה בשכר הלימוד. מבין 55,000 הפעוטות בישראל בגילי 0 עד 3, בשנת 2020 רק 27 אחוזים שהו במסגרות ציבוריות, 35 אחוזים שהו במסגרות פרטיות ו־38 אחוזים שהו בבית.
הכמות הקטנה יחסית של הילדים השוהים במסגרות הציבוריות אינה תוצר של בחירה של ההורים, אלא של חוסר ברירה. "לצערי הרב אין מידע מדויק על כמות הילדים שנדחו מהמערכת הציבורית. ההערכה היא שמדובר בכ־10,000 ילדים בכל שנה, כך על פי מרכז המידע והמחקר של הכנסת", אומרת יערה שילה, מומחית לגיל הרך, מרצה במכללת אפרתה ודוקטורנטית בבר־אילן. "אין מספיק מסגרות ציבוריות, והמסגרות הפרטיות יקרות או ללא פיקוח והסדרה. המחסור כרגע במעונות ציבוריים הולך ומחריף. ההורים הם קהל שבוי. ייחלנו, לחמנו ונלחמנו, בארגון 'חינוך מלידה' שהקמתי, כדי לקדם את חוק הפיקוח ואת הרפורמה, אבל נוצרה לקונה. שרת החינוך החליטה לקחת תחת משרד החינוך רק את המסגרות שיש בהן שבעה ילדים ומעלה. המסגרות הקטנות יותר נותרו תחת משרד הכלכלה.
ארגון שמרני יוצא נגד משרד החינוך: "צ'אט הבינה המלאכותית החדש מבצע הנדסת תודעה"
הושקעו מיליונים - המורים לא חייבים להשתתף: המכשולים בדרכה של תכנית הדגל של משרד החינוך
פרסומת | דור ההמשך: בוגרי נבחרות המדעים מגדלים את מדעני העתיד
משרד החינוך בבעיה: רק 70% מהמורים הביעו נכונות לחזור ללמד בצפון
קיש מוציא את מקצועות המתמטיקה והמדעים מהמזכירות הפדגוגית - ומעורר סערה במשרד החינוך
"הבעיה העיקרית כרגע היא שיש שלוש מערכות שונות, כלומר שלושה רגולטורים שאחראים לתחום: משרד הכלכלה האמון על מסגרות של עד שישה ילדים, משרד החינוך על המסגרות הגדולות יותר והציבוריות, ומשרד הרווחה שאחראי על מסגרות לילדים עם מוגבלויות. נוצרה מערכת מפוצלת שאין בתוכה סינכרון. מצד שני זה מובן שמשרד החינוך לא מסוגל לצמצם בתוך שנה פער של 70 שנה. הוא בהחלט מנסה לקדם דברים, אבל אי אפשר לצפות ממנו לעשות ניסים. נדרשת כאן סבלנות".
המטפלות מותשות רגשית
לא בטוח שאפשר לדרוש סבלנות מהורים צעירים הזקוקים לפרנסה ומחויבים לעבודה. "אנחנו מרגישים אבודים", אומרת זוהר ג'יני בת 34 מחולון, אם לשתי בנות, דוקטור לכימיה וביולוגיה מולקולרית שעובדת באסף הרופא. "חולון סובלת ממחסור במעונות טובים, כאלה שאתה יכול לשים בהם את הילד ולהיות רגוע. עברתי כמה מעונות עד שהגעתי למעון של חב"ד שיש בו יחס נהדר ואווירה ערכית וחמה. הבכורה שלנו נמצאת שם השנה. לצערי אני כרגע תקועה עם הצעירה, שהיא בת תשעה חודשים, ואין לנו מושג מה יהיה איתה בשנה הבאה. הבנו שיש מעט מאוד מקומות במעון והרבה יותר מדי נרשמים. אנחנו תלוים בין שמיים לארץ וממתינים להחלטה של ועדות הקבלה. אם לא נתקבל, אין לנו שום אופציה אחרת, ואין לי שמץ של מושג מה אעשה".
כדי להבין מה הסיכוי של זוהר, פנינו למנהלת מעון חב"ד בחולון, קלרה נשר. "למעון שלנו בחולון, שזה מעון רשמי ומפוקח, שמיועד לילדים דתיים וחילוניים, נרשמו 124 ילדים, אבל יש לנו מקום ל־35 בלבד. בנוסף, אחרי שהרישום הסתיים פנו אלי עוד לפחות 40 הורים. כלומר, לפי מספר הפונים, יש אפשרות לפתוח עוד שלושה מעונות", מסבירה קלרה את המצב. "בכל יום מופעלים עלי לחצים מאוד גדולים לרשום ילדים ספציפיים. אנשים ממש מפעילים חברי כנסת ושרים, כדי ללחוץ שיכניסו את הילד שלהם למעון. מזל שיש ועדות קבלה וכל ההחלטות האלה לא בידיים שלנו".
עומס הפניות, מסבירה לנו נשר, נעוץ בפרסום מקרי התעללות שונים שהתרחשו בגני ילדים פרטיים בחולון. "זה גרם לכך שהורים לא רוצים לשלוח למסגרות לא מפוקחות, ולכן יש מחסור ועומס גדול בכל המעונות הציבוריים. כל ההורים נמצאים בחוסר ודאות גדול מאוד, גם אלה שנרשמו בזמן, כי יש מקום רק ל־35 ואף אחד עוד לא קיבל את התשובה אם הוא בין אלה שהתקבלו. אנחנו אמורים לקבל את התשובות בשבועות הקרובים אבל זה יכול להתארך, ובינתיים נשים לא יודעות אם יהיה לילד שלהן מקום ואם הן תוכלנה להתחייב לעבודה. זה מצב מאוד־מאוד לא נעים. ואחרי שמאות הורים בחולון, שנרשמו למסגרות מעון ציבוריות, יקבלו בסופו של דבר תשובה שלילית, זה יהיה עוד הרבה יותר לא נעים. מה בדיוק הם אמורים לעשות?"
מנהלת מעון ותיקה באחת מערי הדרום, שמעדיפה לשמור על עילום שם, מתארת גם היא מצב דומה. "לכל אחד מעשרת המעונות בעיר יש רשימת המתנה מטורפת. אפשר בקלות לפתוח עוד כמה מעונות לעוד 300 ילדים. יש לנו קבוצה של כל מנהלות המעונות בעיר, וכל הזמן אחת שואלת את השנייה אם במקרה יש לה מקום, והיא יכולה לעזור להורים שתקועים. במהלך כל השנה כל מנהלת מקבלת לפחות שני טלפונים ביום מהורים מיואשים ששואלים אם אולי התפנה מקום. זאת ההתנהלות בשוטף. נוסף על זה, תקופת הרישום למעונות היא מאוד מורכבת ומתוחה להורים. בכל שנה צריך להירשם מחדש. יש הורים, בייחוד במגזר החרדי, שאין להם גישה לאינטרנט וכל הביורוקרטיה הזאת מורכבת להם. נוצר מצב שהורים ותיקים התקשו עם הרישום ונרשמו מאוחר".
גם היא מצביעה על מחסור בכוח אדם כסיבה המרכזית למחסור במסגרות לגיל הרך. "מהמטפלות שעובדות בפועל עשו סמרטוט, הרגו אותן. המטפלות מרוויחות שכר מינימום, יש רשתות שמצ'פרות אותן מעט, אבל בסופו של דבר הן עובדות כל הזמן תחת מעקב של מצלמות ואיומים של הורים. יש הורים שמבחינתם המטפלות הן בחזקת אשמות, גם בלי שום בדיקה ובירור. השבוע הייתי כפסע מלהגיש תלונה על הורים. בכל יום האם מגיעה וטוענת שמרביצים לילד שלה, ושיש במעון עובדת שהיא כמו כרמל מעודה. לא קל להתמודד עם אמירות כל כך פוגעניות. ניסיתי להקשיב לה ולשוחח איתה יפה ובנחת, הצעתי לה להגיש תלונה ולבקש לפתוח את המצלמות, אבל היא לא רצתה לעשות את זה, אלא המשיכה לסחוט רגשית את המטפלת.
"זה כבר לא רק שאלה של השכר הנמוך, זאת ההתשה הרגשית שהמטפלות עוברות. הן אומרות לי שכבר עדיף להיות קופאית בסופר או להיות סייעת בגנים. סייעת בגן לא עובדת כמו חמור, לא מחתלת, ויש לה חופשות הרבה יותר טובות. מטפלת אחראית על 11 פעוטות, היא גם עושה עבודה פדגוגית כמו גננת, וגם עבודת ניקיון כמו סייעת, ולמרות זאת היא לא זוכה להערכה.
"מובן שיש הורים טובים שמעריכים את המטפלות, אבל מספיק שיש בכיתה 3-2 הורים בעייתיים וזה מתיש את הצוות. הן מסיימות את העבודה בארבע, אבל עד עשר בלילה הן בטלפונים תחת איומים של פנייה למשטרה. תסכימי איתי שזאת לא הרגשה טובה".
פגיעה בחלשים
המחסור בכוח אדם במעונות הציבוריים אמור היה לעודד הקמה של משפחתונים קטנים, מה שלא בהכרח חיובי ויגן על חסרי הישע. "החשש שלי הוא שבגלל המחסור במקומות במוסדות הציבורים, יצוצו כעת, כמו פטריות אחרי הגשם, עוד ועוד מסגרות קטנות של עד שישה ילדים, בעיקר באוכלוסיות החלשות, בחברה החרדית ובחברה הערבית ובכל הפריפריה. עשרות אלפי ילדים יהיו במסגרות ללא פיקוח", אומרת שילה. אבל בשטח ישנו מחסור אדיר גם במשפחתונים קטנים.
"חזרתי להיות אמא צעירה", מספרת לינדה מרשל, אם לשישה בת 44, שילדה את בתה, זהר טל, לפני חודשיים וחצי. "אני עצמאית בתחום של ניהול זמן לבעלי עסקים וארגונים. אנחנו גרים באריאל ואני פשוט לא מוצאת שום מסגרת. אני דווקא מעדיפה מסגרות קטנות ואינטימיות יותר. אנשים פה תופסים מקום לילד מייד בתחילת ההיריון. כששמעו שאני מחפשת לתינוקת שכבר נולדה, הבהירו לי שאני חיה בסרט, שאין סיכוי. הבנתי שזה המצב גם במעונות הציבוריים, הכל מפוצץ. חברה שלי צחקה איתי שהיא הגיעה למצב כל כך נואש, שאם מנקה הרחובות היה אומר לה שיש לו כמה שעות, היא היתה שמה אצלו את הילדה. זה המצב פה. אני לא יודעת מה אעשה. כנראה אתחלק עם בעלי. שנינו עצמאים וכנראה נתחלק בשעות כדי שנוכל לעבוד. זה די מתסכל. אין אופציה לחזור לעבוד בצורה נורמלית. זה דופק בסוף את כל המשק, ונראה שלא כל כך הבינו את העניין הזה. זה עצוב. בסוף זה נשאר הבעיה הפרטית שלך כאמא".
***
תגובת משרד החינוך: "מאז העברתם של מעונות היום לאחריות משרד החינוך בינואר 2022 הוא מרחיב ומעמיק את הפיקוח על המעונות, מגייס עשרות תקני פיקוח חדשים ומתחיל בתהליך של הכשרה מקיפה וכוללת של כל המטפלות במסגרות הללו. נוסף על זאת, שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון, גייסה יותר מחצי מיליארד שקלים לטובת הרחבת הבינוי של מסגרות מעונות והנגשתן ליותר ויותר משפחות. לצד אלה, הרחבת הבינוי תגדיל את מספר המשפחות המקבלות סבסוד. המטרה בסופו של דבר להשביח את האיכות החינוכית של מעונות היום, וכן להעביר את גיל לידה ועד 3 למערך חינוכי מוסדר בסבסוד מלא לכל המשפחות בישראל".
yifater1@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו