שבעים שנים חלפו מאז אותו הרגע שנחקק לעד בתולדות עמנו, ומאז כל אחד מאיתנו רואה את עצמו כאילו הוא האזין לרדיו בדריכות ובציפייה בזמן ההצבעה ההיסטורית בכ"ט בנובמבר.
בכל פעם שאנו צופים או מאזינים לדקות ההצבעה, שנדמה שנמשכו כאלפיים שנות הגלות, צמרמורת אוחזת בנו מחדש.
בשנת 1897 חזה הרצל ביומנו את הבלתי ייאמן, כשכתב "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. לו אמרתי זאת היום בפומבי, היתה התשובה צחוק מכל עבר. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יכירו בה הכל". חמישים שנים לאחר מכן התגשם החלום הציוני, המציאות עלתה על כל דמיון והאו"ם הכיר בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. היום, שבעים שנים מאז ההחלטה, אנו עומדים בראש מורם, גאים בהישגים המדהימים שלנו וממשיכים לחלום ולהאמין.
ממקום מושבנו כיום, בישראל העצמאית, החזקה והמשגשגת, קשה אולי להבין את המתח טרם ההצבעה, את גודל השעה ואת המאמץ העילאי של נציגי ההנהגה היהודית, שהבינו שגורל עמם מונח על כתפיהם.
היום אנו אסירי תודה לשלושים ושלוש המדינות שהצביעו בעד הקמת מדינה יהודית ושינו את פני ההיסטוריה.
שבעים שנים לאחר מכן, יחסי החוץ של ישראל נמצאים בפריחה חסרת תקדים. למדינת ישראל יחסים דיפלומטיים עם 159 מדינות וארגונים בינלאומיים, יחסינו עם ארה"ב - הראשונה שהכירה בישראל - חזקים מתמיד, שיתופי פעולה חדשים נרקמים על רקע הזדמנויות חדשות והיד עוד נטויה. שבעים שנים לאחר הקמתה, ישראל היא אכן אי של שגשוג ויציבות במזרח תיכון סוער, דמוקרטית, חדשנית, פורצת דרך.
האתגרים שעומדים בפנינו עוד רבים. גם היום, רבים משכנינו עדיין מסרבים להכיר בזכות קיומנו בארץ הזו. האו"ם, שקיבל אז את ההחלטה המכוננת, חטא במהלך השנים לתפקידו המקורי והפך לא פעם לבמה לפגיעה בישראל. אנו נאבקים בניסיונות האלו מדי יום. זהו קרב עיקש, קשה ויומיומי, אך יש לנו ניצחונות רבים.
גם הפעם, כשנעמוד באולם מליאת האו"ם שבו התקבלה ההכרעה, בנוכחות עשרות שגרירים ונציגים מכל העולם שיגיעו לתמוך בישראל ולחגוג את עצמאותה, נרים את ראשנו בגאווה ונאמר בקול רם וברור: הגשמנו את חלום עמנו, הקמנו מדינה יהודית לתפארת בארץ ישראל, נמשיך לבנות אותה ולנצח.