היסטוריה רצחנית: כך טבחו האוקראינים ביהודים במשך מאות שנים

כשנשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, התלונן אמש (ראשון) שמדינת ישראל לא תומכת מספיק באוקראינה, מדינה שחסידי אומות העולם שלה הצילו יהודים רבים בשואה, הוא שכח להזכיר את האוקראינים שלא רק לא הצילו יהודים, אלא גם התנדבו לרצוח יהודים, כשאחד המקומות הנודעים ביותר לשמצה הוא באבי יאר, שם נרצחו כ-50 אלף יהודים בידי משתפי פעולה אוקראינים. "האוקראינים עשו את הבחירה לפני 80 שנה. אנחנו הצלנו יהודים, יש בינינו חסידי אומות עולם. עם ישראל - גם לכם כעת יש בחירה", טען זלנסקי. ובכן, זו ההיסטוריה המדממת של האוקראינים נגד היהודים.

ההיסטוריה היהודית באוקראינה מתחילה במאה ה-12 לספירה, אז הגיעו היהודים הראשונים לשטח המדינה הסלאבית, שאז עוד הייתה חלק מממלכה אזורית בשם "רוס של קייב". האנטישמיות הייתה נפוצה בקרב הכפריים, ומדי פעם אירעו פוגרומים, שהגיעו לשיא באמצע המאה ה-17. אז, במסגרת מרד חמלניצקי, נרצחו אלפי יהודים בידי קוזאקים מורדים שהוביל בוגדן חמלניצקי, קצין צבא מורד, ואלפים אחרים מתו ברעב ובמגיפות, נמלטו, נמכרו לעבדות או נאלצו להמיר את דתם בכפייה. מספר היהודים שנרצחו בפרעות, שארכו חודשים ארוכים, נאמד ב-40 אלף.

מאורעות אלו, שידועים כ"גזירות ת"ח ות"ט", לוו במעשי אכזריות נוראיים מצד האוקראינים, כפי שתיאר הרב נתן נטע הנובר, שהיה עד ראייה לפרעות והספיק להימלט בזמן, בתיאורים קשים לקריאה: "נהרגו על קדושת השם במיתות משונות ומרות. קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים, וקצתם קצצו ידיהם ורגליהם והשליכום על הדרך, ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים, וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה שלא יהיו כדי להמית והשליכום בחוץ שלא ימותו מהרה, ויפרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם. והרבה קברו בחייהם".

הרב הנובר ממשיך בתיאורים ללא רחמים: "ושחטו ילדים בחיק אימותם. והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים, ונשים מעוברות בקעו בטנם והוציאו העובר וחבטו בפניהן. וקצתן קרעו בטניהן ושמו חתול חי בתוך הבטן והניחון כך בחיים ותפרו הבטן וקצצו בהן ידיהן שלא יוציאו החתול חי מן הבטן. ותלו הילדים בדדי אימותם, וקצת ילדים חתכו בשפוד וצלאום אצל האש והביאום אל אימותם שיאכלו מהם. ולפעמים לקחו מילדי העברים ועשו גשרים לעבור עליהם. לא הייתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהם". אין פלא, אפוא, שהיו יהודים שבחרו להתאבד ולא ליפול בידי אנשיו של חמלניצקי.

למרות ההיסטוריה הרצחנית והמתועבת של חמלניצקי, עד היום יש באוקראינה כיכרות ורחובות לזכרו של צורר היהודים, שנתפס באוקראינה כגיבור לאומי ואף כאבי האומה האוקראינית, ונחשב אחת מהדמויות החשובות בהיסטוריה במדינה. שמו של חמלניצקי נזכר גם בגרסה המקורית של המנון אוקראינה, ואנדרטה מפוארת לזכרו ניצבת עד היום בלב קייב, בירת אוקראינה.

אבל ההיסטוריה הרצחנית של אוקראינה לא מסתיימת בפרעות של חמלניצקי. בשנת 1768 ערכו ההיידמקים, שהיו כנופיות של קוזאקים, פרעות נוספות ביהודים, כשהם מסתייעים בכפריים האנטישמים. 40 שנה לאחר אותן פרעות רצחניות ביהודי אוקראינה, בחר רבי נחמן מברסלב להיקבר דווקא באומן, בסמוך לקבר האחים ההמוני של אלפי הנרצחים היהודים, כפי שמספר תלמידו, רבי נתן מנמירוב. רבי נחמן, הוא כותב, "בחר בחיים חיותו את המקום הקדוש הזה למקום מנוחתו, בגלל רבבות הקדושים ז"ל הטמונים שם, כמו שאמר בפירוש, והיה רצונו להיקבר שם יחד עם אותם קדושים".

בסוף המאה ה-19 נערכו פוגרומים נוספים ביהודים, הפעם בעידוד הממשלה הרוסית. פרעות אלו, שנודעו בשם "סופות הנגב", התחילו בפסח של שנת 1881 בחבלי הארץ של אוקראינה של ימינו; קייב, חרסון ואודסה - ערים אוקראיניות, ששמותיהן מוכרים לנו כיום בשל המתקפה הרוסית עליהן - היו אז מוקדים לפגיעה המאורגנת ביהודים; בעיר בלאטה שבמחוז אודסה, למשל, החריבו הפורעים 960 מתוך 1,000 בתי היהודים בתוך יום וחצי - לאחר שהתושבים הנוצרים סימנו את בתיהם בצלב, וכך סייעו לפורעים לזהות בקלות את בתי היהודים. אכן, היו מקומות אחרים שבהם האיכרים ואפילו אנשי הכמורה סייעו ליהודים, ומילטו אותם מידי הפורעים.

לשיא ההיסטוריה הרצחנית שלה הגיעה אוקראינה במאה ה-20. ב-1919 וב-1920, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, הייתה אוקראינה זירת מלחמה בין כמה צבאות, שכולם ערכו מעשי טבח ביהודים. לפחות 50 אלף יהודים נרצחו, ורבים נאנסו ועונו, במאורעות שנודעו כ"פרעות פטליורה". בפרוטוקול שנכתב לאחר הפרעות, מסופר איך באמתלה של חיפוש אחר כלי נשק, "שדדו חיילי פטליורה את הבתים ואת החנויות היהודיות, ויבוזו את כל הרכוש ואת הסחורה. הם הרגו כמעט מאה יהודים, וביניהם נשים וילדים. הרציחות נעשו בעינויים אכזרים שאין להם שם בשפת אדם. היו גם מקרי אונס רבים. היהודים הגישו קובלנה לממשלה האוקראינית וגילו לה את שמות האנשים שלקחו חלק בפרעות, אך היא לא מצאה לנחוץ לאסור אותם". גם פטליורה, שהיה נשיאה של הרפובליקה העממית של אוקראינה, נחשב עד היום באוקראינה גיבור לאומי.

באבי יאר הוא אולי השיא הרצחני ביותר בהיסטוריה העגומה של היהודים באוקראינה, שבו מעורבים אוקראינים, שזכו לתשבוחות מצד זלנסקי. הנשיא האוקראיני אף השתמש כמה פעמים בבאבי יאר כדי לנסות לסחוף אחריו את היהודים בעולם.

בסוף ספטמבר 1941 כבשו הגרמנים הנאצים את העיר קייב, והחליטו לרצוח את כל היהודים שנותרו בעיר. זמן קצר לאחר מכן הצטוו כל היהודים להגיע למתחם בשם באבי יאר, גיא שהיה סמוך לבית הקברות היהודי הישן. שם אילצו אותם שוטרים גרמנים ואוקראינים למסור את רכושם ולהתפשט; לפי עדויות של ניצולים יהודים, השוטרים האוקראינים אחזו באנשים בגסות, הרביצו להם, וצרחו: "להתפשט! מהר! מהר!". לאחר מכן הובלו היהודים בקבוצות אל גיא באבי יאר, שם ירו בהם הנאצים במקלעים.

בתוך יומיים נרצחו בבאבי יאר כמעט 34 אלף יהודים. בחודשים הבאים נרצחו בגיא ההריגה 15 אלף יהודים נוספים, שחלקם הוסגרו לגרמנים על ידי תושבים אוקראינים. למרות שיתוף הפעולה הברור, אוקראינה לא ניהלה מעולם חקירה אחת של פושע מלחמה נאצי מקומי, שלא לדבר על תביעה נגד פושע שרצח יהודים בשואה, כפי שמציינים במרכז שמעון ויזנטל, העוסק בזיכרון השואה.

אחד האנשים המוכרים ביותר של אותה מלחמה, שחמק מעונש, הוא ג'ון דמיאניוק, שכונה "איוואן האיום". דמיאניוק התגייס לחילות העזר האוקראיניים שסייעו לגרמנים, ולאחר מכן הוכשר במחנה אס.אס ושימש שומר במחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה. "אותו איוואן היה שותף פעיל בהשמדה, דחס יהודים אל תאי המוות והפעיל את המנוע שהזרים אליהם גז. הוא נודע לשמצה בשל אכזריותו יוצאת הדופן, שבלטה לרעה אפילו במקום כטרבלינקה", העיד אליהו רוזנברג ז"ל, ניצול המחנה.

"לאוקראיני זה היה תענוג מיוחד להזיק לבני אדם. במיוחד לנשים", סיפר רוזנברג. "הוא דקר בכידון בירכיהן של הנשים הערומות ובאיברי המין שלהן לפני כניסתן לתאי הגזים, וגם אנס צעירות ונערות. את אפיהם ואוזניהם של יהודים זקנים של מצאו חן בעיניו הוא נהג לחתוך. כאשר עבודתו של מי מאיתנו לא נשאה חן בעיניו - היה מכה את המסכן בצינור ברזל ומנפץ את גולגולתו, או היה דוקרו בסכין. היה נהנה במיוחד לדחוף את ראשיהם של אנשים בין שני חוטי תיל שזורים זה בזה ומתוחים, ולהכות את האיש כשראשו לכוד בין החוטים. האסיר שהתפתל וקיפץ מהמכות היה נחנק בין שני החוטים". לאחר שנים של משפטים, בישראל, בארה"ב ובגרמניה, הורשע דמיאניוק ב-2011 באשמת סיוע לרצח של כ-29 אלף איש במחנה סוביבור, אך הוא מת בעוד ערעור בעניין תלוי ועומד, ולכן האישומים בוטלו והוא נחזק כזכאי.

בשולי הדברים, ראוי לציין שזלנסקי לא שיקר ביחס למספר חסידי אומות העולם באוקראינה. מספר האוקראינים המוכרים כחסידי אומות העולם עמד על 2,634 נכון לשנת 2019, מספר שמעמיד אותה במקום הרביעי בעולם מבחינה זו. עם זאת, הוא מהווה פחות משני שלישים ממספר חסידי אומות העולם בצרפת, המדורגת שלישית.